דמויות מנחה

מאת: ערן בן-סער ו-(זיו קיטרו)f

 

כתבה זו עומדת לדבר על דמויות מנחה וכיוצא מכך על המנחה כשחקן תפקידים. הבה נתחיל בשיעור קל בסמנטיקה: "דמויות בלי שחקן", דב"ש במיצובית. מה זה? מי המציא את זה? למקרה שלא ידעתם מדובר בתרגום שלא עושה צדק למונח המקורי: non player character שפירושו המדויק יותר יהיה "דמות שאינה של שחקן". היא לא דמות "בלי" משהו, אין בה פגם, פשוט איש מהשחקנים לא משחק אותה - המנחה משחק אותה (ובגדול). אמור מעתה: דמות מנחה.

 

כמנחה אתה חייב לזכור שלסיפור אין חיים משלו ללא דמויות שיהפכו את תכנון העלילה למחזה חי ונושם. הכל טוב ויפה לתכן שליצן החצר ימסור לדמויות שהכלא הבין כוכבי מצוי בגזרה למדא, אבל מה שהופך את העלילה לסיפור היא העובדה שליצן החצר צולע, מדבר במבטא בריטי משעשע והוא חי בפחד מתמיד לחייו ועל כן הולך כפוף כל הזמן.

 

מצד שני כמנחה אתה עומד לאכלס עולם שלם בדמויות שרובן (99.99%) לא משוחקות על ידי שחקניך. אם תשקיע בכולן את אותה רמת פירוט וזמן הרי שמפגש משחק ממשי יתרחש אחת לעשור. לכן רמת ההבחנה הראשונה היא עד כמה דמות המנחה מרכזית וחשובה לעלילה ובהתאם לכך נוכל לדעת עד כמה נשקיע ביצירתה.

 

 

מרכזיות דמות מנחה

 

דמות שקטה - דמויות שקטות הן, כמובן, הדמויות הכי פחות חשובות, בעיקר משום שאין איתם כל אינטראקציה במהלך המשחק. דמויות כאלו הן הדמויות אשר מנחים רבים מאלתרים על הרגע (וזה בסדר) - קונים בשוק, איש ביקורת הדרכונים, החדרנית (אלא אם אתה אבי ואז כל חדרנית היא סיבה למסיבה). דמויות שקטות בדרך כלל נושאות מספר קווי מתאר, פיזי או אחר, בעזרתם מועברת הדמות אל השחקנים, למשל: "החדרנית השחרחורת מוסרת לך את מפתח החדר, קדה, ויוצאת משאירה אותך להרהוריך." מובן שכל דמות שקטה עלולה לקפוץ למדרגות גבוהות יותר עם השחקנים יפתחו עמה בדיאלוג.

 

דמות שולית - דמות שולית היא דמות עמה יש דיאלוג, בדרך כלל קצר ותמציתי. מנחים טועים מידי פעם ומתכננים דמויות שוליות כאילו היו דמויות שקטות, אך אין כך הדבר. אם דמויות השחקנים הגיעו לפונדק והן מתחקרות את בעל הבית, תיאור של "איש שמנמן" לא יספיק פה. דמות שולית מתוכננת כך שניתן יהיה לשחק אותה למשך זמן קצר ללא חשיפת שטחיותה. המנחה לא מתכנן מראש את צלקותיה הנפשיות של סוחר הפלוטוניום בתחנת החלל בי שבע, אבל הוא בהחלט יתכנן לאיש אופי בסיסי, חיתוך וסגנון דיבור, מראה מפורט ואפילו מטרות ושאיפות לטווח הקצר.

 

דמות משנה - דמות משנה היא דמות אשר יש לה תפקיד חשוב בעלילה, היא מופיע לפרק זמן ארוך יותר ויחסיה עם הדמויות ישפיעו הן על הסיפור, הן על הדמויות והן על דמות המנחה עצמה. זוהי כבר דמות אשר בעצמה תעבור התפתחות במהלך העלילה. דמות כזו יכולה להיות, לדוגמא, טייס הצי שהחבורה שכרה לצורך המסע לגבילון שש, המרגל הסמוי בקהילתו של נביא השקר סגנאור איתו הדמויות יחלפו מידע לעיתים קרובות. דמויות כאלו מתוכננות לעומק רב, הרבה מעבר לדמויות שוליות. כאן נכנסים לא רק לאופי אלא גם לאישיות, שאיפות, מטרות לטווח ארוך, משפחה, היסטוריה עשירה וכיוצא בזה. דמות משנה מפותחת ממש כמו דמות שחקן.

 

דמות ראשית - דמות ראשית היא למעשה דמות משנה אשר האימפקט שלה על הדמויות והעלילה גדולה הרבה יותר. פה מדובר ביצירת דמות שההשקעה בה שוות ערך להשקעה במערכה כולה, שכן דמות כזו מהווה חלק בילתי נפרד מהעלילה (היא אפילו יכולה להיות העלילה כולה). דוגמא טובה יכולה להיות נביא הזעם עצמו, מלכת הפיות, מנכ"ל אלמוות בע"מ או, אל תחייכו, השרת בספינת החלל שאנטיפרייז - אם הוא חשוב מספיק. דמויות של יריבים ראשיים בהחלט נופלות לקטגוריה של דמות ראשית.

 

 

בניית דמות מנחה

 

הבה ננסה לראות מהן הנקודות עליהן אתה אמור לעבור בזמן בניית דמות מנחה, נקודות אלו ישפיעו על עיצובה של הדמות ועל הדרך בה אתה, המנחה, תשחק אותה (את הדמות).

 

סיבת קיום - מדוע בכלל הדמות קיימת? למה היא חלק מהעלילה ומהמערכה? מה לה ולשחקנים? הרי כל דמות נתונה בסיפור היא שם למען סיבה כלשהי. זה יכול להסתכם בלנקות את החדר של הדמויות אבל זה גם יכול להיות מי שמשלם להם.

 

חשיבות אישית - מעבר לתכלית הכללית של הדמות בהחלט יתכן ויש לה חשיבות אישית עבור אחת מדמויות השחקן, כמה מהן או אף כולן. לתכנן את אביו השוטר של דמות הפורץ אותה משחק דני זה לא כמו לתכנן שוטר סתם, בעיקר אם מדובר במי שמנסה לתפוס את הדמות של דני.

 

מטרות הדמות - עוד לפני שנגיע לאופי ואישיות יש לדון במטרות הדמות שאתה בונה, המטרות שלה הן לא תמיד המטרות שלך מהדמות בסיפור, אבל לפעמים ישנה חפיפה. דמויות מנחה מונעות, כמו כל דמות, על ידי מטרותיהן. יש להגדיר את המטרות האלו, להגדיר מתי הדמות מתכוונת להשיג את מטרותיה, מדוע, היכן, באיזה אופן והאם היא בכלל מסוגלת להשיג מטרות אלו. יש לתכנן שני רובדי מטרות: מטרות לטווח קצר שיחשפו מהר יותר לשחקנים (לתפוס את הכתר) ומטרות לטווח ארוך שיחשפו לאט יותר ולאורך זמן (לתפוס את הכתר כדי לאחד את צבאות הצפון ולשחרר את אנגליה מהשלטון הרומי).

 

עבר והיסטוריה - הדמות לא צצה משום מקום. נכון, לדמויות שקטות ולדמויות משנה לא מתכננים כאן יותר מדי, אבל ליתר כן - והרבה. מה היתה ילדותה של הדמות, מאין היא באה, מי היו הוריה, מה היתה החברה בה הסתובבה וכל היתר. יש לבנות סיפור רקע שלם של הדמות (מבחן אבי - לדמות טובה צריך לפחות שני עמודי היסטוריה בפונט בגודל נורמאלי) כך שנוכל לספר עליה למישהו אחר בקלות יחסית. העבר של הדמות עוזר להגדיר את מטרותיה ומעצב את אופייה ואישיותה.

 

אופי ואישיות - מי הדמות? איך היא תגיב אם השחקנים יעשו כך וכך? האם היא פתוחה או סגורה? משכילה או בערה? האופי של הדמות יכתיב כיצד תשוחק הדמות על ידי מנחה, האישיות תגדיר כיצד תגיב הדמות למצבים שונים. טריק טוב הוא טריק הראיון, נסה לכתוב כל מה שאתה יכול על האופי והאישיות של הדמות ואז בקש ממישהו אחר (לא אחד משחקניך) לראיין אותך כשאתה משחק את הדמות. אם מתוך הראיון הזה הבחור הצליח לפענח את אופי הדמות - אתה מוכן.

 

מראה חיצוני - איך הדמות נראית? מה סגנון לבושה? איך היא מדברת, זזה ואוכלת? שימו לב שישנה סימביוזה בין האופי למראה. ישנן תכונות אופי להן יש ביטוי חיצוני, למשל דמות עצבנית עם "קוצים בתחת", דמות מפוחדת עם עיניים תזזיתיות וכדומה. מראה חיצוני הוא חשוב שכן הוא הרושם הראשוני של השחקנים מהדמות ואם אתה רוצה לפזר כבר כאן רמזים, זהו המקום. ישנו גם המצב ההפוך בו מראה חיצוני השפיע על האופי, למשל דמות מעוותת עם צליעה, גמגום ו"טיק" מוזר בצוואר שכל חייה צחקו עליה עד שהפכה לקיסר רומא.

 

 

משחק דמות מנחה

 

אז בנית דמות, עכשיו הגיע הזמן לשחק אותה מול חבריך. זה לא קשה, אבל זה דורש מאמץ. האויב הגדול ביותר של משחק טוב הוא אויב ה"פדיחה", "שאני אקום, אצלע ואדבר מצחיק מול החברים? פדיחה!". צאו מזה - זהו משחק תפקידים. אם אתם סובלים מפגע זה סביר שחבריכם לקבוצה אינם נהנים ממשחק תפקידים טוב ממכם - אתם המנחים, שאו את דגל האיכות.

 

אל תשחק דמות, היה דמות - זה נשמע "כבד" אבל העיקרון פשוט, אל תחשוב כיצד להציג פאן כזה או אחר של הדמות, תנסה לדמיין את עצמך כאילו אתה באמת הדמות שתכננת, אתה ממש במצב בו ידעת שהדמות תהיה ועכשיו אתה במצב הזה, עם האופי הזה, הרקע והמראה - תגיב. אל תחשוב, תגיב.

 

כלים אומנותיים - ישנם שלושה כלים אומנותיים עיקריים למשחק דמות, בהתחשב בכך שאתה הוא הבד עליו תצייר את פיסת האומנות שיצרת: הבעות פניך, תנועות הגוף שלך והאינטונציה של קולך. הבעות הפנים הן בעלות חשיבות מרבית - יש הגורסים שלמעלה מתשעים אחוז מהתקשורת הלא מילולית בין בני האדם היא בהבעות פנים (מילה של ערוץ שמונה). דרך פניך תעביר רגשות בסיסיים כמו: שמחה, עצב, הפתעה, התרגשות רבה וכדומה. תנועות הגוף מדגישות את מה שעובר על הדמות, בין עם מדובר בידיים רועדות, כתפיים שמוטות או ישיבה צינית על הכסא. שפת גוף היא אכן שפה, מידע רב עובר בעזרת האופן הו הדמות מתנהלת פיזית. לבסוף שימוש בקול, בין אם בכדי להעביר מבטא שיעזור לשחקנים לזכור את הדמות ובין אם לנסות ולהעביר רגש. טון הדיבור, חיתוך הדיבור, עוצמת הדיבור ובחירת המילים הן כלי משחק מרכזי. מבדק טוב לשימוש בכלי האלו הוא פשוט - אם אתה לא נאלץ להוסיף תיאורים יבשים של הדמות ("ואז הוא לוקח את הקנקן וצוחק") הרי שאתה משחק אותה באופן אמין.

 

אב טיפוסיות - יהיו לך דמויות שיהיו מבוססות על דמויות מהמציאות, ערן למשל הריץ דמגוג פוליטי דתי שהיה מבוסס על ביבי נתניהו למשך תקופה ארוכה. לימוד נכון של הדמות עליה אתה מתבסס יעזור לך להעביר אותה טוב יותר. קל מאד לחקות מישהו, או לפחות קל יותר מלהמציא מישהו חדש.

 

אימון מקדים - אחרי שתכננת את הדמות נסה לשחק אותה בעצמך מול המראה, תתכונן למשחק, אתה לא רוצה לגלות בזמן המשחק עצמו שאתה לא מצליח להיכנס לדמות כמו שצריך. טכניקת משחק טובה היא לבחור משפט מפתח שהדמות אומרת או תנועה מייצגת שלה וכל פעם שאתה רוצה להיכנס לדמות בזמן המשחק המקדים אתה מתחיל את הסיטואציה בלהגיש את המשפט הזה או לעשות את התנועה שבחרת. בזמן המשחק לפני שאתה מתחיל לשחק את הדמות אמור לעצמך בראש את המשפט או עשה את התנועה ותזרום משם. עובד, בדקנו.

 

 

טעויות שיש להימנע מהם

 

יש דברים שאם נעשה פשוט לא נשחק נכון, דברים שנמנע מהם כדי לא לפגום בעלילה.

1. אל תצא מנקודת הנחה שאם דמות מופיעה פחות מעשר דקות היא אינה דמות ראשית. דמויות ראשיות יכולות להיות בעלות מופע קצר מאד, ואולי אף לא להופיע כלל.

2. הישאר מרוכז, אל תיתן לדברים להסיח את דעתך כאשר אתה משחק דמות. אל תדבר על הסרט שראיתי ואל תצחק מבדיחה - אתה משחק עכשיו.

3. שחק כל דמות שהיא - אולי זה רק איכר שהדמויות פנו אליו, ואולי אתה מאלתר אותו על המקום, אבל שחק אותו מכל הלב, אפילו אם זה יצא רע. אחרת הסיפור נפגם.

4. אל תפריז בתיאורים מילוליים, מלבד ההכרחיים. חשוב לתאר איך הדמות נראית, כי היא לא נראית כמוך, אבל אל תפתח בתיאור "זוהי דמות עצובה." אופי הוא עניין של תגלית.

5. אל תפחד להאפיל על שחקניך, אבל לא יותר מדי. אם הדמויות שלך קצת יותר מעניינות, נוצצות ומשוחקות שחקניך יגררו אחריך למשחק טוב יותר. אבל תהיה יותר מדי טוב הם יתייאשו.

 

 

לסיכום דמויות מנחה הן המנוע שמניע את העלילה שלך, ללא השקעה הולמת והבנה עמוקה של מהות הדמויות ומהות תפקידך כשחקן דמויות העלילה צולעת. ללא יכולות משחק טובות מספיק העלילה לא נוצצת. אם היינו צריכים להגיד מהם שני הדברים המינימאליים למנחה טוב היינו אומרים: בניית עלילה ומשחק דמויות.