ההצגה הכי טובה בעיר.

אבי "הגדול" סבג

הדבר הבסיסי ביותר שלדעתי משותף לכולנו הוא היכולת ליהנות מסיפור טוב, ולא משנה הדרך בה הוא עובר אלינו, אם זה ספר סרט או מחזה. כולנו נהנים מהתופעה הקסומה הזו שמתרחשת ברגעי השיא של הסיפור, כשאנחנו ממש מרותקים למסך, לספר או לשחקן שעומד מולנו. תחושת ההזדהות עם הגיבורים, ההתנתקות הרגעית מהמציאות והמעבר הזמני לעולם הדמיוני שבו מתרחשת העלילה. התופעות הללו שגורמות לנו לפחד, לבכות ולצחוק עם הדמיות, לנסות לצעוק להם להביט לאחור כי הרוצח מתגנב מאחוריהם, הם דברים ממכרים. עכשיו קחו את כל זה ותכפילו פי 1000 כי במשחק תפקידים טוב אתם הכותבים של הסיפור האהוב עליכם, אתם הבמאים של הסרט הטוב ביותר שאפשר לחשוב עליו ואתם הגיבורים של העלילה הכי מסעירה שניתן לתאר.

במאמר קצר זה אנסה להסביר איך יוצרים משחק תפקידים טוב: איך בונים עלילה מעניינת, דמויות בעלות עומק ואיך משלבים הכול לכדי סיפור מרתק.

הצעד הראשון הוא לבחור, באופן כללי, את הרקע להתרחשות. באיזה מן עולם אתם רוצים לשחק? הבסיס יכול להיות ספר או סרט קיימים כמו שר הטבעות של טולקין, מסע בן כוכבים, באטמן או ראיון עם ערפד או משהוא מקורי לגמרי שחברי הקבוצה יצרו. מתוך בסיס זה יוצר המנחה את המערכה: בונה את העולם והכוחות הפועלים בו (אלים או תאגידים כלכליים עצומים), רמת הטכנולוגיה בעולם, הגיאוגרפיה, הגזעים (קלינגונים, הוביטים או אלפים), העמים, המדינות, התרבויות, הדתות והפוליטיקה המאפיינים את העולם. ככל שרקע בסיסי זה נבנה בפרוט ובדיוק רב יותר כך יקבלו השחקנים תחושת מציאות ורציפות שלמה יותר וההרפתקות תהינה מוצלחות יותר.

לאחר סיום בניית העולם מגיעה השלב של בניית הדמויות. כל שחקן יוצר לו אישיות דמיונית אותה הוא הולך לשחק (במובן הזהה לזה ששחקן קולנוע או שחקן תאטרון משחקים). הצעד הראשון בבניית דמות הוא בחירת הגזע או התרבות ממנה מגיעה הדמות, האם היא אנושית או וולקנית? ומהוא הרקע התרבותי הכללי שלה? עירוני? אנשי יערות? מפלנטה מנותקת ורחוקה? וכדומה. אח"כ יש להחליט על האופי הכללי של הדמות, האם היא לוחמנית? ואם כן האם תשתמש בכלי נשק (חרבות, עוזי או פייזר) או בקרטה? אם קיים קסם בעולם מה מידת הקרבה שלה אליו, מלאה או חלקית? במה הדמות מצטיינת, האם זה לשון חלקלקה, ידיים זריזות, כשרון מסחר מדהים או יכלת ניווט טובה ביערות? מתוך שאלות אלה נבחר את המקצוע אליו תשתייך הדמות: לוחם, קוסם, אביר, טייס חללית או סוכן חשאי. חשוב קודם לחשוב על רעיון בראש ואז למצוא את המקצוע המתאים ולא לעבור על רשימת המקצועות שבספר החוקים ולבחור אחד.

אחרי בחירת המקצוע יש להעמיק את אופי הדמות מהם העקרונות והאמונות שלה, היחס שלה לחוק לדת ולמי נתונה נאמנותה? עד כמה הדמות חברותית והאם היא טיפוס של מנהיג? מהם האהבות והשנאות שלה וממה היא פוחדת? מה מניע אותה? רדיפת בצע, עוצמה, תהילה, שאיפה להגן על החלשים וללחום למען הצדק או אולי נקמה. אחרי שענינו על כל השאלות הללו יש ליצור לדמות ביוגרפיה מלאה, סיפור חיים מהילדות ועד למצבה הנוכחי של הדמות שדרכו תובן האישיות והאופי שלה. חשוב להשקיע מחשבה דווקא בחולשות ובחסרונות של הדמות כי זה מה שיוסיף עניין למשחק.

כעת מתחילים את בניית הדמות ממש, מוצאים את התכונות המייצגות עד כמה הדמות טובה בתחומים כללים כמו חוכמה, כוח או כושר ומציבים את הערכים המתאמים לפי תפיסתנו את הדמות. לדוגמה אם מדובר בנוכל קטן זריז ידיים וחכם נציב את הערכים הגבוהים בחוכמה ובזריזות וערכים נמוכים יותר בכוח ונתונים הפיזיים האחרים. בסיום שלב זה נבחר את הכשרונות המיצגים את היכולות הנרכשות שהדמות למדה ויודעת לבצע כמו לירות באקדח, לתכנת מחשבים, לרכב על סוסים ולתקן מנועי סילון וזאת בהתאם לביוגרפיה שבנינו.

ככל שבניית הדמות תהיה עמוקה יותר ומפורטת יותר כך נוכל לשחק אותה באופן מציאותי ומשכנע יותר ופשוט נהנה יותר מחווית משחק התפקידים תהיה לנו אישיות שלמה ואמיתית אליה אנחנו הופכים לזמן המשחק.

השלב הבא הוא בניית ההרפתקה שהיא העלילה בה לוקחים השחקנים חלק. כמו בכל תחום במשחקי התפקידים גם כאן האפשריות הן בלתי מוגבלות אך יש מספר אלמנטים שהם משותפים לכל ההרפתקאות הטובות. האלמנט הראשון הוא התעלומה: השחקנים לעולם (עד לסיום הרפתקה) אינם יודעים את כל הפרטים או אף מוטעים בכוונה (הזקן החביב שעזר להם או למעשה הכהן הרשע והוא מנצל את הדמויות לאינטרסים הזדוניים שלו). חלק ממהלך ההרפתקה הוא איסוף של פרטים ורמזים במטרה להרכיב את התמונה הכוללת וכל שלב מוצלח מקרב את הדמיות למטרה זו. הדמיות נדרשות להסיק מסקנות מהנתונים והרמזים ולהגיע לתשובות בעצמן.

דבר נוסף שקשור הוא ההפתעה, פיסת מידע חדשה שמשנה את פני העלילה, מארב של מתנקשים רצחניים או בגידה פתאומית של בן ברית שהדמיות נתנו בו אמון. הרפתקה צפויה ושגרתית מידי היא מתכון בטוח לשעמום לכן בתור מנחה חשוב לחדש, להיות מקורי ותמיד לשמור עוד שפן אחד בכובע כדי להשאיר את השחקנים דרוכים.

אלמנט שני הוא המתח, תחושת הסכנה והחשש מהבלתי צפוי. ההרפתקה צריכה לאתגר את הדמויות בצורה כזו שברור שאם לא יפעלו בחוכמה הם צפויים לכישלון שעלול לעלות להם בחייהם או אף יותר מזה. זה צריך להיות נכון לא רק להרפתקה באופן כללי אל גם לכל משימה או פעולה שהדמיות מנסות לבצע, חשוב ליצור מציאות שבה לכל מעשה יש השלכות ושעל טעיות משלמים. השחקן חייב להרגיש שבקרב זה הדמות שלו עלולה להפסיד ושכשלון בפריצת המנעול יגרור גילוי והשמדה של הקבוצה, אחרת, בלי הבנה זו, חסרים האדרנלין והעניין שהופכים את המשחק למהנה.

יסוד שלישי הוא הצגת יריבים ראויים, יריבים שידרשו ריכוז, מקוריות ותחכום מצד הדמיות כדי לשרוד את ההרפתקה או להצליח במשימה. יצירת נבל טוב היא חשובה מאד להרפתקה טובה ולכן צריך לבנות אותו לעומק ובצורה מלאה כמו שבונים דמות של שחקן. מהם מניעיו? אופיו? וכמובן מהן יכולותיו? כדי שיהיה מעניין עוצמת האויבים צריכה להיות כזו שהדמויות ינצחו רק בקושי בקרב או שהסיכוי היחיד לנצח את האויב יהיה באמצעות תחבולה כלשהי או גילוי של נקודת תורפה חשובה (שהרי לכל אכילס יש עקב).

דבר חשוב נוסף הוא שילוב הדמיות בעלילה. לא מספיק ליצור סיפור מרתק, הכרחי שלדמויות יהיה מרחב פעולה בתוכו כדי שיוכלו להשפיע על התקדמות העלילה. השחקנים לא באו לשמוע סיפור הם באו כדי לעשות סיפור ולכן המנחה צריך לדאוג לבנות עלילות שבהם הדמיות הם העיקר ושמעשיהם הם גורם מרכזי. לכן חשוב להשקיע מחשבה על קנה המידה שבו מתנהלים האירועים, אם מדובר בהתרחשויות כלל עולמיות המערבות אלים ונבואות או כוחות ענק אחרים (בהתאם לסגנון המשחק) קשה להשפיע על רצף ההתרחשות והדמויות נסחפות עם הסיפור והופכות לפעמים לצופות מהצד, מצד שני דווקא עלילות שכאלה יכולות להיות המהנות ביותר אם מוצאים דרך לערב את הדמיות.

לאחר בניית ההרפתקה והדמיות מגיע שלב הרצת ההרפתקה, שלב משחק התפקידים עצמו. מנחה המשחק הוא הקשר היחיד של השחקנים עם אותה מציאות דמיונית שהוא יצר ואסור לו לשכוח שמה שהוא לא מתאר או מספר לשחקנים הדמויות לא יודעות. רמת התיאורים, התאטרליות והאווירה שהמנחה משרה במהלך המשחק היא זו שתקבע עד כמה השחקנים יכלו "להיכנס" לסיפור וליהנות מהמשחק, לכן חשוב להקדיש מחשבה לאופן שבו המנחה מספר את הסיפור, לצורה בה הוא משחק את האנשים (דמויות ללא שחקן) והיצורים האחרים אותן פוגשות הדמיות ולדרך בה הוא מעביר להם את האווירה הנכונה.

דגש נוסף הוא התמודדות עם רצונות השחקנים, אחד הדברים היפים ביותר במשחקי תפקידים היא העובדה שדמות יכולה לעשות ככל העולה על רוחה (או על רוחו של השחקן יותר נכון) כולל דברים בלתי צפויים או רצויים למנחה. מנחה טוב צריך לדעת להתמודד עם הפתעות שכאלה מצד השחקנים.

הצד השני של המטבע הוא כמובן השחקנים. מה שחשוב להם הוא "הכניסה" לדמות, ההתנהגות השונה בהתאם לאופי המיוחד לדמות אותה השחקן משחק. ולכן אחרי שהכנת דמות מלאה ועמוקה אל תשכח לשחק אותה. נסה לחשוב כמוה, לדבר בצורה המתאימה לה ובהתאם לאוצר המילים שייצג אותה (רעיון מצוין הוא לחשוב על מספר ציטוטים אופייניים לדמות) ולפעול בהתאם לתכונותיה ואופייה, אם הדמות היא אביר אמיץ היא תקפוץ לתוך הסכנה גם אם יש סיכוי שתיהרג, אפילו אם השחקן עצמו יודע שאין לה סיכוי.

אם תקפידו על כל הכללים אלו מובטח לכם משחק מרתק מעבר למה שניסיתם עד כה, כי משחקי תפקידים הם באמת הדרך האולטימטיבית לחוות סיפור.