ניהול שחקנים וקבוצה מאת: ערן בן-סער וזיו קיטרו אחד התפקידים השונים שעל המנחה לקחת על עצמו הוא ניהול השחקנים, כבדידים וכקבוצה, ברמה האישית. לעיתים זהו תפקיד קשה ואף מייאש, אך הצלחת המשחק תלויה במעט יותר מיצרית סיפור טוב. בכתבה זו ננסה להכיר את השחקנים השונים, יתרונותיהם וחסרונותיהם, וננסה ללמוד כיצד נוכל לתמרן בין נקודות אלו, ואף לנצלן לטובתנו, וכן כיצד להשתמש בשחקנים כמקדמי עלילה וכעזר למנחה. שחקנים - בעייתיים ומקדמים כמעט לכל שחקן ניתן להצביע על יתרונות וחסרונות. כמובן שבתור מנחים כוונתנו לנצל את היתרונות האלו על מנת למשוך למשחק איכותי יותר, ולנסות לעזור לשחקן להתגבר על חסרונותיו (או לכל הפחות, לדכא אותם). ניתן לומר שבנושא זה למנחה יש שלושה תפקידים: עליו ללמוד להכיר את שחקניו, עליו ללמוד לנצל את יתרונותיהם לתועלת המשחק ועליו ללמוד לעזור להם לזהות את חולשותיהם ולנסות להתגבר עליהם. יתרונות לדוגמא מנהיגות - שחקן מנהיג הוא השחקן שלוקח את העניינים לידיים. הוא מתאם את ההחלטות בין השחקנים, הוא עורך את הדיאלוג העיקרי מול המנחה. בדרך כלל הוא קשוב וכריזמטי. כיצד לנצל אותו: תן לו פידבקים בנושא, דבר איתו ותן לו לעשות את שלו. הוא יוביל את המשחק שלך קדימה. הזהר שלא לגרום למשחק להפוך למשחק של שחקן אחד, וכמה חברים סביבו - המנהיג הטוב הוא המנהיג הדמוקרטי, בדיקטטורים נטפל בנפרד. רדיפת עלילה - שחקן רודף עלילה נמצא במשחק למען הסיפור - הוא מצפה ממך לעלילה מדהימה והוא יכעס אם תשקיע פחות ממנו, ואל תטעה, הוא הולך להשקיע המון. הוא רודף אחר הסיפור באדיקות שמאפיינת טראקיז רודפי מזכרות מהסדרה המקורית. כיצד לנצל אותו: זה השחקן שמאפשר לך לתת לא רק עומק רב לעלילה, אלא גם רעיונות שוליים ומקוריים בשולי העלילה, ללא שכל אלו יארו הערות שוליים בדף תכנון ההרפתקה שלך. עם שחקן רודף עלילה, כמעט כל מה שתכננת ייחשף לעיני השחקנים. תיאוריסט - שחקן תיאוריסט לעולם לא עושה דבר מה, הוא אומר לך בדיוק איך הוא עושה דבר מה. הוא לא "מרים את הגביע", הוא "מרים את הגביע הנוצץ ומניפו אל-עף בגאווה והדר". כיצד לנצר אותו: פשוט תן לו לדבר, בעיקר אם הוא עושה את זה טוב, אגב, דבר אליו חזרה באותו אופן. שחקן תיאוריסט יגרור גם את הביישנים בשחקניך לרמת תיאור עלילתית מהנה. יכולת משחק תפקידים - שחקן בעל יכולת זו מבין מה פרוש הדבר להיכנס לדמות, לא לשחק אלא להיות. הוא ידבר כדמותו, גם אם תיאוריו יהיו קצרים, הוא יעשה מה שדמותו יכולה לעשות, ויבין את המגבלות שלה. כיצד לנצל אותו: שחק מולו טוב, תן לו סיטואציות שמסוגלות להעמיק את הבנתו את דמותו שלו, הוא ייהנה מזה. תן לו להתמודד עם מצבים בהם אופי הדמות הופך את הסיטואציה למאתגרת יותר, בקיצור תן לו לבטא את הרבדים השונים של דמותו. בניית דמויות - שחקן שלפני המשחק השקיע שבוע בלכתוב שלושה דפים על הדמות שלו (פשוט היו עשר טיוטות), והצליח להוציא מידיו, שוב, דמות שלא היתה מביישת את דוסטוייבסקי. איך הוא ישחק אותה זה עניין אחר, אבל על הנייר, אתה בעצמך היית רוצה לשחק אותה. כיצד לנצל אותו: תן לו לעזור לבנות לאחרים דמויות, תוך אתה נזהר שהוא לא משתלט להם על התהליך. כמו כן, תן לו לבנות לך דמויות במערכה (בזהירות! צריך לדאוג שלא יזהה אותם כאשר יתקל בהם, זה קשה), בעיקר אם הוא עושה זאת טוב ממך. אם אתה חושש מכך - פשוט תשיב לו ושאב ממנו רעיונות. קידום עלילה - יש שחקנים שפשוט רוצים ללכת לכיוונים שנראה להם שאתה רוצה להביל אליהם את העלילה. זה לא שהם פתאים, אבל הם בהחלט מכוונים למטרה אחת - המטרה שלך (למזלך). כיצד לנצל אותו: זה יכול להיות השחקן שיבדיל בין העיקר לטפל (בהנחה שהטפל אינו העיקר במשחק שלך), ילך לכיוון שתכוון אותו ויעזור לך לקפוץ לנקודות שאתה רוצה להגיע עליהם בעלילה. חסרונות לדוגמא עורך דין - שחקן שלוקה בחסרון זה מאמין, ברמה מסוימת, שמשחק התפקידים הוא בעצם סוג מונופול מאד מורכב. הוא דורש שיהיה חוק כתוב, אחרת לא ניתן לבצע דבר מה. ואם, אבוי, תבצע משהו שאינו תואם את החוקים הרשמיים (והמקודשים) של השיטה אזי הוא יעיר לך על כך, וידרוש ממך לתקן את דרכיך. איך מתגברים על זה: בהנחה שלא זרקת אותו בעצבים מהקבוצה שלך, שב ותסביר לו שמטרת החוקים במשחק היא לעזור לך לנהל סיפור טוב. לדעתך, כל חוק הוא אופציונלי ובר שינוי על פי גחמותיך, כל עוד אתה המנחה. הצב לו שתי אפשרויות - לקבל את זה ולנסות להסתגל, או ללכת להריץ משחק בעצמו. נק"ניזם - השם לקוח מהמונח נק"נ (נקודות ניסיון) ממוד"מ. שחקן הלוקה בחסרון זה אינו רודף דווקא ניסיון, אלא פשוט רודף כל דבר שיגרום לדמותו להיות "שווה" יותר בעיניו, בדרך כלל הוא מתכוון לעוצמתית יותר. זה אומר: ניסיון, חפצי קסם, תותח חלקיקים גדול יותר, יכולת לראות לעתיד וכדומה. אם, לצורך השוואה, עורך הדין חושב שמדובר במונופול, הנק"ניסט משוכנע שברמה המעשית אין הרבה הבדל בין דיאבלו במחשב למשחקי תפקידים עם החברים. איך מתגברים על זה: מפסיקים לתת לו! מכאן והלאה הוא, וכל קבוצתך, מקבלים ניסיון וכוח רק על פי איכות משחק התפקידים שלהם. זה די מדליק, בהתחלה הוא ישחק למען צבירת כוח, אח"כ הוא יתחיל ליהנות. ספוגיזם (או עציציזם) - שחקן הלוקה בחסרון זה למעשה יושב שם למען הפוטוסינתזה (כנראה). הוא לא עושה כלום, ההשתתפות שלו בעלילה היא מתחת למינימום, הקיים, לא הנדרש, הוא מוכן לגלגל קוביות, אם אומרים לו. זה השחקן שיסכם נאום שלם שדמותו נותנת ב"אני אומר להם להפסיק להציק לאיכרים". איך מתגברים על זה: הרפתקות יחיד, רק אתה והוא. נראה אותו יושב ושותק מולך חמש שעות. אגב, אם הוא ישב וישתוק מולך חמש שעות - הגיע הזמן לשקול להעיף אותו מהקבוצה. הדיקטטור הגדול - לקחת את המנהיגות צעד אחד יותר מדי. הוא מדבר, הוא מחליט, הוא עושה וקובע - גם בשביל האחרים. אם זה לא בדרך שלו הוא לא יהיה מוכן לזוז. איך מתגברים על זה: תן לו בראש, רצוי מול יתר השחקנים כדי לתת להם לגיטימציה להתנגד לו. הסבר לו שהוא לא השחקן היחיד, ומידי פעם גם ליתר הקבוצה יש רעיונות טובים. התנתקות - שחקן שהגיע למען הקטעים. המשחק, תחת כנפיו, הופך לקצף של בדיחות, קטעים או סתם שיחה על ענייני חולין. הוא המנתק המוחלט מהעלילה, הדמיון, והשעיית הספק. איך מתגברים על זה: קשה, הכי קשה, אפשר פשוט לשתוק, ואנו מתכוונים לשתיקה רועמת, עד שהשחקנים שמים לב וחוזרים לשחק. הבעיה היא שזה מאבד אפקטיביות לאחר זמן מועט. אפשר בהסכמת שאר השחקנים, לשתוק כולם כשהוא שואל מי ראה את הסרט החדש של ברוס לי. דינמיקה קבוצתית לכל קבוצה יש את הדינמיקה שלה, בכל אופן אתה יושב מול חבורת שחקנים ולא רק שחקן בודד (טוב, רוב הזמן). לא ניתן להגדיר מה היא "דינמיקה טובה" או אפילו "דינמיקה בריאה" בקבוצה, שכן כל קבוצה יוצרת את מערכת היחסים שלה, ונדיר למצוא שתי קבוצות שיהיו אפילו דומות אחת לשניה. לעיתים אפילו פרישה של שחקן או הצטרפותו של שחקן חדש משנה לחלוטין את הדינמיקה הקבוצתית - וזה בסדר. בקווים הכי כלליים ניתן להגדיר את הדינמיקה הרצויה כרצינית, אם כי לא בהכרח רצינית מדי, מרוכזת-משחק ומלווה באווירה של שיתופיות בין השחקנים (להפריד משיתופיות בין הדמויות) לבין עצמם ובין השחקנים למנחה. דינמיקה חיובית חשובה על מנת ליהנות מהמשחק, אם השחקנים לא מסתדרים בניהם, גם אם הם עילוי של שחקנים, משחק לא יצא מזה. מלבד זאת ככל שהדינמיקה טובה יותר, כל שחקן יכול להשקיע יותר בדמות שלו ולא ביחסים הפנים-קבוצתיים, מה שמוביל למשחק מרוכז וטוב יותר. מצד שני יש דברים שבהחלט יכולים להפוך כל מערכת יחסים פנים-קבוצתית לרעה מבחינת המשחק, המנחה הוא הדמות שאמורה לפתור את הבעיה. מצבים שונים שיובילו ללחץ מיותר בקבוצה, זה יכול להיות שני שחקנים שיש בניהם ריב אישי, שחקן שדמותו הרגה דמות של שחקן אחר בהחלט יצור אווירה חמה מדי, תחרות על מנהיגות הקבוצה ותחרות על תשומת לב המנחה. כמו כן ישנו מצב שבו יש פשוט אופי משחק שונה בין השחקנים והם לא מסוגלים להתמודד עם זה. אומנם שחקן העלילה יכול בכיף להסתדר באותה הקבוצה עם הנק"ניסט, ולהפך, אך לא תמיד - לעיתים אחד מהם או אף שניהם יסלוד מצורת המשחק של האחר. איך נפתור לחץ בדינמיקה הקבוצתית שלנו? קודם כל ישנו מצב בו מדובר פשוט בשחקן בעייתי אחד. יש את אלו שתמיד הורגים למישהו אחר דמות, יש מי שמשחק באופן אנוכי באופן קבוע (תמיד גונבים, שומרים מידע לעצמם, עומדים בצד בקרבות עם מבט ציני בעיניים) דבר המעצבן מאד את שאר החבורה. כמנחה עליך לעשות שיקול חשוב בשלב הזה: האם אתה רוצה להתמודד עם זה או שאין לך את האנרגיה, זמן או המשאבים. בואו נודה בזה, הדרך הכי טובה לטפל בשחקן בעייתי היא לתת למנחה הבא שלו לטפל בו. אל תפחדו, זה קשה, אבל לפעמים עדיף "מכה וגמרנו". מצד שני אם אתה רוצה לטפל בבעיה (לחילופין מדובר באחיך, החבר הכי טוב שלך, החברה שלך או מישהו קרוב אחר) כדאי שתכין את עצמך למאבק קשה - שחקנים היוצרים דינמיקה רעה קשים לשינוי, בעיקר משום שברגע שהנזק נעשה קשה לתקן אותו. אל תהיה פרוייד ותנסה לעשות דיונים מעמיקים לתוך נפשו של השחקן, אבל דבר איתו על הבעיה, הבהר לו שאם המצב לא ישתפר ינקטו צעדים אחרים. אגב, תהיה הוגן, עשה זאת גם לשחקן השני, זה שהולחץ ולא המלחיץ, גם אם אין זו אשמתו. הבהר לו שאתה מצפה למעט יותר סלחנות שכן אתה מנסה "לתקן" את הקבוצה. כך תיצור אווירה של מנחה הוגן שאין לו העדפות לגבי שחקן זה או אחר. זו אשליה, כמובן, משום שלכולנו יש שחקנים מועדפים יותר או פחות, אבל זו אשליה חיונית. אם מדובר בבעיה יותר כלל קבוצתית ניתן לבחור בדרך השניה, שאגב תעבוד גם במקרה של שחקן בעייתי אחד, ליצור ניתוק לזמן מה בין יחסי האנוש ליחסי המשחק ע"י הגברת רצינות משחק התפקידים שלך והימנעות מסוימת מהיגררות לדיאלוגים חברתיים. גרור את שחקניך למשחק תפקידים "כבד", אל תיתן לדיאלוגים להיפתח, אם אין הם קשורים למשחק - קטע אותם. זו דרך מצוינת לטפל גם בבעיה של קבוצת ליצנים שנגררת לתוך משחק ששני שליש ממנו הם בדיחות וקטעים ורק שליש משחק טוב ממש. בנוסף, כדי לגרור אותם לתוך עולם המשחק אינטנסיבית, חלק להם פידבקים תכופים הרבה יותר מבדרך כלל, פידבקים חיובים ולא שליליים, "זה היה אחלה רולפליי", "רעיון מצוין, אתם טובים היום" וכדומה. חיזוק חיובי גורר רצון בריא להמשיך ולשחק טוב, ושאר השחקנים ינסו למשוך גם את תשומת לבך בעזרת משחק טוב ברגע שיבינו שאלו הדברים עליהם אתה נותן קרדיט. אל תיגרר לפידבקים שליליים, הם יכולים לעבוד בקבוצה בעלת דינמיקה טובה, אבל כאשר המצב רע מלכתחילה אתה רק תגרור את הקבוצה למצב רע יותר. השחקנים כיוצרי סיפור נוספים השחקנים חייבים להבין שהם לא מקבלים הכל מהמנחה, יש מקום לשתף אותם בכמעט כל דבר שאתה כמנחה עושה. שיתוף כזה יגרום לכל אחד מהם להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר, מסיפור וממערכה. אם זה נעשה נכון השחקנים יזרמו עם הסיפור ולא יתרכזו אך ורק בדמות שלהם. א. שיתוף ביצירת המערכה יש להבהיר לשחקנים שאומנם הצגת להם מערכה מסוימת, אבל היא אינה גמורה, יש להם מקום להוסיף מעצמם אל המערכה. אולי לא תיארת להם שיש עם נוודים שנוא במערכה שלך, אבל אם שחקן צץ עם רעיון לדמות מעם כזה - אל תגיד לו "זה לא בתכנון שלי", אלא אם כן זה באמת נוגד את הרעיון הבסיסי שלך, להפך, שב יחד איתו והמציאו יחד את העם הזה, ההיסטוריה שלו, איך הוא משתלב עם יתר המערכה, המבנה החברתי של העם (הזקנים קובעים הכל או מי שם על החוק). זה יקרב את השחקן לדמות שלו, ויוסיף עוד משהו ייחודי למערכה שלך. ב. שיתוף ביצירת העלילה אומנם השחקנים לא כותבים את ההרפתקות של כל מפגש, אבל בהחלט יש להם רעיונות לגבי אירועים שיכולו לשפר ולהעמיק את הדמות שלהם. שב איתם על זה, תקשיב להם ונסה לשלב את זה בעלילה שלך. אחרי הכל שחקן משחק על מנת ליצור דמויות מעניינות יותר אותו, אישית, הוא יודע טיפה יותר טוב ממך מה יהיה מאתגר, שונה, בונה וכו' לדמות שלו. תן לשחקנים תחושה שאתה מעוניין לשמוע מהם איך הם יחקרו את הדמות שלהם, ושאתה תיקח את הרעיונות שלהם, תשפר אותם ותשלב אותם בעלילה. ג. שיתוף בניהול העלילה השחקנים צריכים לדעת, והמנחה הוא זה שמידע אותם, שיש להם יכולת לשלוט באירועים סביבים. המנחה לא מתאר להם את כל מה שקורה סביב, והם יכולים להוסיף, כל עוד אינם מגזימים. מ'זתומרת: שחקן יכול להיות בחדר עם אח בוערת (כלומר הדמות שלו) ולהגיד פתאום "מאת'יוס מרים את המחתה (מוט גחלים, קצת עברית!) ומניפו באיום" גם אם המנחה לא תיאר את המוט, או אפילו לא הזכיר בכלל שיש שם מוט כזה. זה בסדר, זה הגיוני שיהיה אחד וזה עוזר לעלילה לזרום. מכירים את החלק בספרים שפתאום הגיבור נורא מפתיע אתכם ברעיון המקורי שלו? דברים כאלו לא יקרו אם לשחקן לא תהיה יד חופשית משהו בתוך העלילה. מצד שני אסור להגזים. כמנחה מותר לך לחלוק על הפעולה, אם היא לא מתאימה לסיפור שלך. מותר לך להגיד שאין מוט גחלים, אבל כדאי שתהיה סיבה מצוינת (בוטוס הערמומי שהיה בחדר לפניהם כבר לקח לעצמו את המחתה והוא מחביא אותה בשיפולי גלימתו). כמו כן פסלו על המקום אבסורדים: "אני לוקח את תותח הפרוטונים שטרחתי לקנות לפני שבוע ולא אמרתי לך". יש גבול. דרך נוספת לשתף אותם בניהול זה לחלק להם תפקידי ניהול רישומים. שמישהו יהיה אחראי על רישום הדמויות איתם הם נפגשים, מישהו אחר על מקומות, שלישי על רמזים חשובים בעלילה והרביעי אחראי על רישום תקציר אירועים. זה יכניס אותם למשחק, זה יוריד לך לחץ ועבודה (מצוין למנחה שגם לומד, גם עובד וגם עומד להתחתן. כן אני מדבר עלי) וכמובן שכך לא נוצר מצב של "אני מדבר עם ההוא שעמד בפתח, איך קראו לו?". אגב בהרפתקות חקירה זה מומלץ כפליים. ד. השחקנים ואביזרים לא רק אתה עומד להדליק נרות, לאפר את העיניים בשחור ולהחזיק חרב כל המפגש. גם לשחקנים יש מקום לקחת צעד קדימה גדול לכיוון LARP מבלי ממש להגיע לשם. תן להם להביא מוזיקה למשחק, עודד אותם ללבוש תחפושות קטנות, ונסה לגרום להם להביא ציוד ממש. דיברנו על לרשום יומני חקירה, שלא יקנו פנקס, שיחפשו איזה יומן מדליק שנראה כמו ספר מימי הביניים, או אפילו על מגילת קלף (אפשר לרכוש, אבל זה יקר). זה יצור אווירת פרו-רולפליי ויעזור להכניס את הדינמיקה הקבוצתית למסלול שמסתובב סביב המשחק ולא החברים. סיכום לבסוף אין מה לעשות, מלבד לנהל את העולם, המערכה, ההרפתקות, הדמויות השונות במשחק וכו' אתה גם צריך, ברמה זו או אחרת, לנהל את הקבוצה שלך כולה ואת השחקנים שלך כפרטים. כן, עוד עבודה. דרך טובה לעשות זאת היא לחפש שחקן בקבוצה שלך שחולק את ההשקפות האלו, מבין את כובד המטלה ויכול ביודעין לעזור לך לנהל את יתר הקבוצה. דרך נוספת היא לא להיות המנחה היחיד, ניתן להנחות בזוגות או לעשות סבבים שבכל מפגש או כל מערכה מישהו אחר מנחה את המשחק. כמובן שאם אתה לא מעוניין בעבודה קשה - אולי כדאי שלא תנחה כלל.