ריאליזם – מה זה? למה זה טוב? ואיפה אני יכול להשיג אחד?

מאת: זיו קיטרו

אני יודע שיש את אלו מבינכם שיביטו בשם הכתבה ויקללו את כותבה וממציאה, אתם תנסו לעשות טקסי וודו ופולחני גירוש (לא יעזור טובים וחזקים מכם ניסו, אני לא עוזב). חלק קטן מכם ידפיס עשרות עותקים של הכתבה וכשחיוך נסוך על פניכם אתם תשרפו את העותקים הללו, אחד אחרי השני הצורה איטית ומחושבת. וכמובן שחלק מכם פשוט יקרא את הכתבה ויחליט אחר כך באם הוא מתייחס אליה או לא.

ריאליזם.

מילה גדולה ולפעמים קשה לראות איך זה בדיוק מסתדר בתוך עיתון של משחקי תפקידים נכון? הרי אנחנו משחקים בעולמות מטורפים לחלוטין בהם דרקונים חולפים בשמי הבוקר, מכשפים יורים ברקים על צבאות של יצורי אופל, דקרים מתחברים למחשב של חללית על מנת לנווט בין הכוכבים ואימה שלא מן העולם הזה שוכנת בקרקעית הים מחכה ליום בו הכוכבים יעמדו במסלולם.

ובכל זאת יש מקום לריאליזם.

איך?

כאשר אני מתבונן במילה וחושב על המשמעות שלה אני חושב דבר ראשון על סוג משחק מסוים.

אם מראש אני אומר שאני אוהב משחקים בהם אני אוהב לרוץ בהרים ולטבוח בכל עוג שאני רואה בדרך אזי לריאליזם אין שום משמעות בשבילי, למה? כי הדמות שלי לא תהה דמות עמוקה, ההרפתקה לא תהה סוחפת, אין מקום רב לרגש, אני פשוט שם בשביל להעביר את הזמן. אין שום דבר רע בזה. תזכרו אנחנו פה בשביל ליהנות ולא להגיד "אני משחק משחק עמוק, רציני ומתוחכם." סתם בשביל להרגיש טוב עם עצמנו, גם מי שאומר את זה לפעמים אין לו מושג מה זה משחק אמיתי והוא מנסה למצוא חן בעיני אחרים.

אבל אם אני אומר שבאמת אני משחק בשביל להתנתק מהעולם הזה, אני משחק בשביל לצור דמות אפית בעולם בו הרשע יכל לזנק בכל רגע ואז השמש תקע ולעולם לא תזרח שוב, אז אני אומר משהו אחר.

אני עדיין אומר שאני רוצה לשחק גיבור, אני עדיין אומר שהמציאות בה אני משחק אינה המציאות היומיומית שלי בה אני הולך לעבודה או לבית ספר אבל, וזה אבל גדול, אני אומר שאני רוצה משהו נוסף, עומק.

אני רוצה להאמין שאני הדמות הזו, אני רוצה להאמין כמה שאני רק יכל שהעולם הזה בו חברי ואני משחקים הוא עולם אמיתי ככל האפשר.

אפילו כשאני לא נכנס לסוג משחקים "ריאליסטים" שהם בדרך כלל משחקים בתקופתנו זו (המאה ה21) אני עדיין רוצה איזה שהוא ריאליזם במשחק שלי, אני רוצה להרגיש שיש סכנה שם, אני רוצה להרגיש שאני גיבור לא כי ככה כתוב אלא כי אני באמת מתנהג כמו הגיבור שאני רוצה להיות.

מה זה נותן?

ובכן אם אני משחק דמות לוחם ברברי שיש לה 6985 נקודות פגיעה והיא מסתערת אלי קרב אל מול צבא של שישה דרקונים ואלפי אורקים זה מגניב, אבל חסר.

מה חסר? חסרה ההתרגשות, הרי חישוב מהיר יגלה שסיכוי שאני אמות בקרב הזה הוא קטן ואם אין סכנה לדמות אז אין מה לחשוב הרבה, אין מה לתכנן, אין מה לשחק, אני פשוט מזנק אלי קרב.

לעומת זאת אם אני לוקח דמות לוחם ברברי שלמרות שיש לה 6985 נקודות פגיעה עדיין יש סיכוי שיכרתו לה את הראש או שהדרקון יחליט לשבת עליה או שינשוף עליה אז אני צריך לקחת בחשבון משהו נוסף. יש סיכוי שאני אמות כי יותר אנושי, אני לא אוסף של נקודות הרצות על פני המישורים אני אדם אמיתי מבשר ודם שיכולים לכרות לו את היד ואז אולי יהיו לי 60 נקודות פגיעה פחות אבל זה לא הכל, תהייה לי יד אחת פחות וזה משנה את המצב כולו. ברגע שאני אנושי אז המשחק הופך למעניין כי יש אתגר, יש סכנה, ריח המוות מרחף באוויר יש סיכוי שהלילה אני יישן יחד עם אבותיי בהיכלי וואלהלה.

אבל זה לא הכל בריאליזם.

ריאליזם אכן נותן את אותו חשש לדמות, אותה הרגשה שאנחנו לא יכולים לזנק לכל קרב ולהאמין שנשרוד. אבל ריאליזם נותן לי הרבה יותר.

כאשר אני משחק במשחק יותר ריאליסטי אני משחק במשחק אמיתי. משפט הגיוני לא?

מה אני מנסה לטעון?

ובכן זה פשוט.

אני משחק בעולם שהוא לא אמיתי, אני משחק במשחק שמתרחש בדמיון שלי ושל חברי. עכשיו גם ככה זה לפעמים לא הדבר הכי קל בעולם.

נסו לדמיין שאתם עומדים לפגוש את קורקצ'ולגו הנורא, כולכם מתח ועצבים, מתוחים כל כך שאם משהו יגע בכם אתם מתפוצצים, המנחה עשה עבודה מופלאה ביצירת סיפור מבריק והתיאורים שלו הם תענוג לאוזן ולדמיון ואז… אימא שלך קוראת לך, אחותך נכנסת לשאול אם ראיתם את המוצץ שלה, הכלב נכנס ומשתין בחדר, אבא שלך נכנס לחדר בתחתונים ומספר לכולם על איך כשהיית ילד חרבנת במכנסיים… אני משער שלא תצליחו להיכנס לרוח המשחק שוב, ואולי גם לא תצליח ליצור חברים יותר, לעולם.

אז אנחנו רואים שיש גם ככה הפרעות מסביב שיערערו את הדמיון שלנו, בוא נוסיף לזה שהדמויות במשחק לא מי יודע מה, התיאורים של המנחה מבולבלים ובאופן כללי אתם יודעים בתור עובדה שקורקצ'ולגו לא יכל להרוג אתכם והנה הלכה ההרפתקה.

ריאליזם בונה את האווירה. אם אנחנו יודעם כיצד העולם עובד, אם אנחנו יכולים להרגיש אותו סביבנו אם אנחנו יודעים שזינוק מצוק (ללא לחש מתאים) יגרום למותנו אז העולם הזה אמיתי יותר, אמין יותר.

זה לא משהו קשה במיוחד להבין למה, המוח שלנו פשוט עובר ככה הוא אומר לנו שיש דברים שפועלים כמו שהם פועלים וככה העולם פועל, ככל שאנחנו מתבגרים כוחו של הדמיון קטן, אנחנו בתור שחקנים של משחקי תפקידים מחזקים את הדמיון, מפעלים אותו כמו שריר ואנחנו מיומנים יותר בדמיון אבל אנחנו עדי חיים מספר שנים בעולם הפיסיקלי וזה מטריד את המוח שלנו כשאנחנו מספרים לו דברים שלא ברורים לו. ההבנה התת הכרתית מתנגשת עם הסיפור המוזר ואז קל לנו מאוד ל"צאת" מהמשחק.

כמה מכם משחקים ארבע שעות רצוף ויכולים להגיד מכל הלב ולהישבע שאתם לא יוצאים אפילו לרגע אחד קטן מהמשחק? שאתם ממש נכנסים ולא יוצאים מהדמויות? שאתם לא משחקים אלא אתם ממש הדמויות שלכם לאורך כל המפגש?

אני משער שאף אחד (וחברה בבקשה לא לשקר, לי לא אכפת אם תגידו לי שכן או לא, אני לא השופט שלכם, אתם משקרים רק לעצמכם.)

אז אתם מבינים, ריאליזם זה הרבה יותר מרק קרב מציאותי.

נכון שברוב השיחות משום מה יוצא שכולם נגד מוד"מ רק בגלל שיטת הקרב שלו אבל זה לא רק זה.

תחשבו על זה ככה: האם אתם היום לאחר שלמדתם מתמטיקה נאמר, האם אתם יכולים ללמוד גיאוגרפיה? התשובה ברורה, כן.

אז למה בשם כל האלים האטלנטיים לוחם לא יכל ללמוד להתגנב?

למה קוסם לא יכל ללמוד לפרוץ מלכודות?

למה ברברי לא יכל ללמוד שירה או את תורת הנאום?

קראו קצת היסטוריה, הברברים נקראו ברברים לא בגלל שהם היו טיפשים. זה היה השם שהעמים "המפותחים" (כמו רומאים) נתנו לשבטים שחיו סביבם. לעמים הללו הייתה תרבות, הייתה להם מערכת אמונות היו להם אומנים, רקדנים משוררים ציירים, הם היו תרבות שלמה אבל לא מלוקקת כמו זו של היוונים לדוגמה. הם היו שבטים שלחמו על מנת לשרוד, הם היו אולי חסרי נימוס אבל מול מי אנחנו משווים? האם אדם שיודע לאכול עם סכין ומזלג הוא עליון לאדם שאוכל עם הידיים. הרי אותו אדם "תרבותי" לא יהסס לבגוד בחברו כי זה ייתן לו אישית תועלת פוליטית בעוד איש המישורים "הברברי" ימות לפני שיבגוד בחבריו. אז מי הברברי באמת?

ריאליזם זה לטעון שהדמויות הן לא אוסף סטטיסטיקות, זה להניח שהדמויות האלו אנחנו יוצרים הן דמויות אמיתיות חיות ונושמות (במישור קיום כלשהו), שיש להן עבר, יש להן רגשות, יש להן קשרים חברתיים ויש להן חולשות ומטרות, אהבות ושנאות. אולי אנחנו משחקים גיבורים אבל מה שעושה דמות לגיבור זה הקשיים שהיא צריכה לעבור על מנת להשיג מה שהיא רוצה.

באחד הסרטים הכי דבילים שנוצרו "רמבו 2" מה עושה אותו גיבור? העובדה שהוא לבד צריך להתמודד עם מאות לוחמים בוייטנאם. הוא לא מזנק לקרב סתם כך, הוא מתכנן הוא בודק, הוא מסייר בשטח. נכון יש סצינות קרב אבל האם הוא יוצא חשוף בשטח ויורה בכל הצבא? לא הוא נלחם בחושך במסווה. נכון אנחנו יודעים שהוא לא באמת ימות כי הוא הגיבור, אבל עדיין זו תפישה אמריקאית לסרטי גיבורים. מה שעשה את רמבו גיבור זה האתגר, האיום על חייו והתגברותו על הבעיה.

כשאנחנו רוצים דמות ריאליסטית זה לא רק דמות שיכולה למות, זו לא רק דמות שיכולה להיפצע ולחלות. אנחנו מדברים על כך שאותו לוחם שלנו יהיה בעל כשרונות אחרים. הוא יכל להתגנב (תראו לי מקום בספרי ההיסטוריה-שלא לדבר על ספרי וסרטי פנטזיה- בו לוחמים לא יכולים להתגנב אל מחנה האויב) הוא יכול לבשל, הוא יכול להבחין במלכודות. הוא אולי לא הכי מיומן בעניין כי הוא מקדיש את יומו לאימונים פיסיים עם חרבו אבל הוא כן יודע לעשות דברים אחרים.

זה ריאליזם. לבחון דמויות ומצבים באור אמיתי, ולכן גם כשאנחנו משחקים בעולם בו דרקונים יורקים אש לכל כיוון אנחנו יכולים לטעון שאנחנו מציאותיים וריאליסטים. תאמינו או לא אבל לא משנה כמה חזק הלוחם שלכם דרקון שמתיישב עליו גורם לו לאי נוחות גדולה מאוד, אם לא מוות בקול פצפוץ.

ההשוואה פשוטה: דרכו על נמלה רגילה ודרכו על נמלה לוחמנית (הנמלים הגדולות יותר עם הצבתות הקטנות והמפחידות האלו) שתיהן ימעכו וימותו אלא שהלוחמנית תעשה רעש מדליק יותר, מן "קראנץ'" כזה.

זהו בגדול, יש תמיד מה להוסיף ואנחנו תמיד נוסיף עוד ועוד עד שימאס לכם J ואז נמשיך עוד קצת.

הבטחה שמוגשמת:

אחרי ההרצאה שהרצינו, אבי ערן ואני ,בטמ"י 2000 באו רבים ושאלו: "כיצד אפשר להפוך את מוד"מ לריאליסטי יותר?" התשובה פשוטה. אי אפשר. הדרך הכי קרובה לזה היא לקנות את המהדורה השלישית ובנוסף לקנות הרחבה של חברת ICE שנקראת

"Million ways to die 10", ההרחבה מתאימה לכל משחק (החל ממוד"מ ועד "קריאתו של קט'ולהו") ומוסיפה טבלאות נזק לכל לכי נשק ועוד.

אבל מזה זמן רב שהבטחתי לאנשים שאני העלה טבלה פשוטה שיצרתי לפני שנים רבות. טבלה שתהפוך גם משחק מוד"מ פשוט לטיפה יותר ריאליסטי.

אני רוצה לציין דבר אחד אחרי כל מה שאמרתי כאן:

שחקו בצורה שעושה לכם טוב, כיף לכם לקטול דרקונים על ימין ועל שמאל? בסדר גמור, אתם פה בשביל ליהנות. הייתי מעדיף לראות שחקנים מתקדמים מהשלב הזה אבל אם אתם מעדיפים להיות תקועים בחיים אין בזה שום דבר רע, לא כולם רוצים או יכולים להתפתח וזה בסדר.

אז הנה הטבלה, תיהנו J

שלכם

זיו

טבלת פגיעות קריטיות
השפעה מיוחדת	השפעה	גלגול	אזור פגיעה	גלגול
מת -50% ראייה -30% שמיעה 1ק6 – לתבונה -20% לריח נזק כפול	עריפת ראש עין אוזן זעזוע מוח אף מיוחד	1 2 3 4 5 6	ראש	3-5
2 נק"פ איבוד יד1+ק4 1ק6 נזק	אצבע כריתת יד קריעה של עצבים	1-3 4 5-6	ידיים	6
1ק10 +זרוע שותק 3 סבב 1ק12	איבוד זרוע שיתוק זרוע מיוחד	1 2-4 5-6	זרועות	7-8
1ק4 נזק 1ק6 נזק	שתוק זרוע מיוחד	1-3 4-6	כתפיים	9
מוות 2 נקפ לסבב 5 נקפ לסבב 1ק4 לכושר+ 3 נקפ לסבב	לב ריאות כיבה מיוחד	1 2-4 5 6	חזה	10-11
-2 לכושר וזיהום -4לכושר וזיהום עלפון שיתוק ל3סבב	מעי דק מעי עבה כליות מיוחד	1 2 3 4-6	בטן	12
שתוק רגל שיתוק רגל	שמאל ימין	1-3 4-6	מותניים	13-14
שתוק רגל שיתוק רגל	שמאל ימין	1-3 4-6	רגליים	15-16
שתוק רגל שיתוק רגל	שמאל ימין	1-3 4-6	כפות רגליים	17-18
עלפון- גלגול לכושר אם נכשל מתעלף זיהום – אם לא מקבל טיפול בתוך זמן קצר צואה וזוהמה חודרים לחלל הבטן וגורמים למוות איטי ונוראי צדדים – על מנת לקבוע צד שנקבע גלגלו 1ק6 1-3 צד ימין 4-6 צד שמאל.

זו טבלה פשוטה וקלילה, לא מסובכת במיוחד, אני ממליץ לכם לשחק איתה קצת לראות מה מתאים לכם ומה לא ולבנות לכם טבלאות משלכם. אני ממליץ לכם אך יותר להחליף משחק למשהו שיש לו תמיכה גדולה יותר בריאליזם אבל זה כמובן נתון לשיקולכם J