להחיות את הקסם שבכישוף

מאת: יותם לביא

 

ארבעת האנשים ישבו במעגל, ידיהם שלובות אחת בזו של השני. האוויר היה סמיך מעשן קטורת בניחוח וניל חזק והיה מעיק משהו על הנשימה. בקושי היה ניתן לראות משהו מבעד לעלטה אשר הוארה על ידי נרות מעטים בלבד שהיו מפוזרים בחדר בתכנון. הם ישבו בתוך מעגל המצוייר על הרצפה, בתוכו סמלים רבים – את חלקם הכירו במעורפל בלבד, את חלקם כמעט ולא. אחד מהם, לבוש גלימות שחורות ארוכות, פתח ספר גדול בעל כריכה עבה והחל לקרוא, כמו נותן דרשה בכנסייה. השאר חזרו אחריו כהד, מחיים את המילים. כשסיים העביר את הספר ברוטציה ביניהם, כל אחד קורא בתורו. בובת הבד שהכינו מבעוד מועד – שצלמה צלם אנוש – שכבה במרכז המעגל, ובסיום ההקראה – הועלתה באש...

 

קסם הוא מאפיין נפוץ מאוד במשחקי תפקידים. כמעט בכל שיטה שאני מכיר יש אי-איזו צורה של קסם, ובכל אחת מהן הוא מאפשר לעשות דברים שלא ניתן לעשות בלעדיו. קסם מטבעו הוא דבר מיוחד, לרוב משהו רב עוצמה שניתן רק לאנשים מיוחדים, בעלי יכולות או רצון ללמוד אותו ולנצלו. נדירות (באופן יחסי, כמובן) הן המערכות בהן קסם ניתן לכל מאן דבעי (כמו, לדוגמא: קשת, חצים ויכולת בסיסית להשתמש בהם). קסם הוא אינו סתם עוד יכולת של הדמות, כי אם הרבה מעל כך. יש שיטות בהן עצם היותך "מטיל לחשים" משנה את בניית דמותך על כל רובד ורובד שבה, לרוב בנתינת הגבלות שונות החופפות לכך (מוד"מ היא דוגמא מעולה לכך).

 

היו כאן כבר שתי כתבות שונות על קסם – אחת מאת פלאי גרייצר, המספרת על ה"למה" של הקסם, ואחת מאת איתי רוזן, המספרת על שיטות שונות להפוך קסם למעניין יותר. כתבה זו עומדת להיות דומה באופייה לזו של איתי, גם היא, מטרתה לתת גוון מעניין לקסם, אלא שתדבר על קסם טקסי, אחת מהדרכים האהובות עלי לשימוש בקסם במשחקי תפקידים, או יותר נכון לדרך הטלתו.

 

למה בכלל קסם טקסי?

קודם כל, למען הגיוון. שיטת הקסם הטקסי, או לפחות כפי שאציג אותה, אינה נפוצה בשיטות משחקי-תפקידים1 רבות (לפחות לא אלו שאני קראתי), וכדאי להציגה לאנשים. באותה מידה שמחליטים לעיתים לשחק איש-זאב, אורק, מלך, או אפילו ברברי כך גם נחמד לגוון בדברים כמו הדרך בה מציגים קסם.

 

בנוסף לכך, אני רואה את תהליך הטלת הלחש כחלק מאוד חשוב בו – אינטגרלי אפילו, לתחושה שהוא נותן. מאסו עלי מלמולים של ארבע מילים בפסאדו-לטינית וזריקת חול באוויר, באותה מידה, מצדי, אפשר להגיד: "פגעת בו. הוא מת." איפה הגרנדיוזיות? איפה הייחוד? כמה שתייפו את התיאור, עדיין כל שתהיה ההטלה היא זריקת החול ומלמול המלים. מברירת-מחדל האפשרות צרה, למה להוריד כל כך הרבה מהייחוד של הדבר? שיטת הקסם הטקסי שמה דגש מאוד חשוב על עניין זה, למען האמת – זוהי, לדעתי, מטרתה העיקרית.

 

מה עומד מאחורי הקסם?

ובכן, רטורי להגיד שאם קסם הוא "קסם טקסי", הווה אומר הוא קסם שמבוצע בעזרת פעולה טקסית כלשהי. לאותו טקס, מן הסתם, יש תכלית, משהו שלא ניתן להשיג בלעדיו, אשר דורש תהליך מיוחד כלשהו. לעניות דעתי, יש שתי תכליות עיקריות, סבירות ביותר, לקסם שכזה: הראשונה היא פנייה לכוח עליון והשנייה תיעולה של אנרגיה אישית.

 

פנייה לכוח עליון: בטקס שכזה, מטבע אופיו, תהיה מעורבות גבוהה יותר של סימבוליזציה, בעיקר של חפצים דתיים או חפצים שמטרתם "קשר" טוב יותר עם הישות אליה הקסם פונה. "עוצמתם" של הקסמים תלויה לחלוטין באופי המערכה, אל, כידוע, הוא ישות בעלת עוצמה רבה, אך השאלה היא עד כמה עוצמה זו תהיה זמינה לאנשים המבקשים אותה. האם זה נקבע על פי הטקס עצמו ודרך התנהלותו? האם על פי הקשר של האדם לישות (ניתן ליצור הקבלה למעמדות הכנסייה הנוצרית, לדוגמא)? האם לפי נאמנותו של המטיל וניסיונו? כל זאת ועוד נתון לשיקולו של המנחה. האפשרויות הן אינסופיות.

 

אם במערכה קיים תיאנתרופיסם (ייחוסן של תכונות אנושיות לאלוהים), אחת אפיים אם קיים פוליתאיסם (ריבוי אלים), הרי שהאפשרויות רק גדלות: סוגים שונים של טקסים בהתאם לאל, שכל אחד מהם הנו בעל אופי שונה לגמרי מרעהו, אולי מתת מנחות לאל, אם הדבר תואם את המצב, והשפעתן של אותן מנחות על הלחש (מעין תהליך קורלטיבי בין האל ובין המבצע. מנחות הן רק דוגמא אחת לכך). אף הדרך לפיה תקבע "עוצמתם" של לחשים עשויה להשתנות, הכל תלוי בתכונותיהם המיוחסות לאל מסוים, או לשוני בין אל לאל.

 

דוגמא טובה לקסם טקסי המתייחס אל ישות אלוהית, ניתן למצוא אצל הוויקאנים כיום (אפילו מסתתר לו מאמר שלי במוד"מ ישראל שמדבר עליהם), או בטקסי כישוף עתיקים יותר.   

 

האפשרות השנייה - תיעול אנרגיה אישית: טקס שכזה מטרתו "להוציא" אנרגיה כלשהי מהמטיל, ולתעל אותה לביצועו של הלחש. ניתן לתת כל הסבר אחר לכך, מלבד הסבר נדוש משהו על אנרגיות, אך הנקודה היא שהקסם בא מתוך המטיל, ולא מגורמים חיצוניים. אכן יש גורמים חיצוניים מעורבים (שיוזכרו מאוחר יותר), אך הם באים לסייע למטיל, לא לעשות את העבודה במקומו.

 

שיטה זו נוחה בהרבה לאלו שמעונינים במדד כלשהו ל"עוצמתו" של קוסם, דבר המראה התקדמות והתחזקות. מלבד זאת היא תלויה במטיל ובו בלבד, עוד שוני שעשוי להוות יתרון בעיני אנשים מסוימים. שתי הדרכים באות להראות שניתן לשלב את קסם זה בסוגים רבים של משחק, ולעשות זאת בצורות שונות. סוג כזה של קסם נפוץ מאוד, לדוגמא, במאגיה המודרנית ובקסם השטניסטי, יצירת קסם ע"י אנרגיה אישית גרידא.

 

ההכנות, הסימבוליזציה וזמן ההשפעה.

מהדברים המיוחדים בקסם הטקסי, הם היופי והמורכבות (היחסית לקסם "פשוט") שלו. קסם שכזה דורש אי אילו הכנות, בין אם בהיקף גדול ובין אם בהיקף קטן בלבד. תמיד יהיה על המבצע למצוא חפצים מסוימים (עליהם ידובר עוד מעט) ותמיד יהיה עניין כלשהו של אסתטיקה, למען גורם חיצוני בריטואל (בין אם אסתטיקה לפי מדד כלשהו, מן הסתם בלחש שאינו אישי גרידא, ובין אם אסתטיקה הנמדדת בעיניו של המבצע, מן הסתם בלחש של תיעול יכולות אישיות). אותן הכנות, לעניות דעתי, נותנות "נפח" מסוים לקסם, מעין דרך להדגיש את עוצמת הדבר ואת חשיבותו. עצם ההשוואה בין טקס שלם "רק" כדי להקסים מישהו לחיבה כלפיך, לבין עמידה מולו ותנועות יד מוזרות כבר מבהירה את ההבדל.

 

כפי שניתן להסיק, קסם טקסי הוא ההפך מקסמי "אינסטנט" למיניהם, הנפוצים ממנו. יש שיראו זאת כחסרון, שנשללת מהם האופציה לעמוד מול מישהו, ולהקסים אותו בתהליך בן עשרים שניות, אני רואה את ההפך כנכון, הקסם מקבל אופי אזוטרי, משהו שנעשה באופן סודי וטקסי, והשפעתו ניכרת רק לאחר מכן. הדבר גם נותן את הספק הראוי, לדעתי, לקסם, שאפילו כאשר הוא בשימוש על-ידי אנשים עדיין ניתן לפקפק בו. לדעתי, כאשר בקסם עסקינן הסקפטיות הכרחית. אם דמות הטילה על מישהו לחש שבא להרגו, אפילו אם תגיד שעשתה זאת תמיד יהיה הספק אם היה נופל מהצוק גם ללא הקסם, או אם היה זה צירוף מקרים שהחץ פגע דווקא בלבו שלו.

 

כמו כן, הקסם נהפך לדבר האחרון שניתן להתייחס אליו כאל דבר של מה בכך. יורד העניין של "אחד עשר נקודות ביום", או "שלושה קסמים מעוצמה ראשונה ושניים מעוצמה שנייה ביום". הכל דורש השקעה גדולה בהרבה.

 

סימבוליזציה היא מהדברים החשובים בטקסים רבים, ובקסם טקסי בפרט. בשיטות מסוימות מספיק שקיק עם חול או מטבע זהב כדי לספק אלמנט חיצוני שתורם ללחש. כאשר מתבצע קסם טקסי השימוש גדול בהרבה. הסימבוליזציה היא רבה ומגוונת, כל אחד משתמש בה כראות עיניו. יש, עם זאת, כמה סממנים נפוצים יותר: מזבח (המקום עליו מתבצע הקסם, שולחן, סלע, רצפה וכדומה), מעגלי הגנה וקסם (סמלים המצויירים על המזבח עצמו, פנטגרם לדוגמא), נרות (בהתאמת צבעים לפי קונוטציות), קטורת או מדורה, בובות או תמונות (אם הקסם הוא כלפי אדם באופן אישי) ועוד. השילוב של מספר מרכיבים כגון אלו יוצר טקס מרשים, כזה הנותן לקסם את ה"משקל" הראוי לו. כפי שניתן לראות, אין זה מכביד או תובעני יתר על המידה, בהחלט לא משהו שיפגע בזרם המשחק או יהפוך קסם לדבר שנעשה פעם בשנה מפאת חוסר האמצעים. כל שזה עושה הוא לתת קצת קסם לכישוף (או קצת כישוף לקסם) על מנת להראות ולהדגיש את הייחוד שלו.

 

עוד דבר ששייך לסימבוליזציה (ובמידה מסוימת, לאסתטיקה) הוא מילות הקסם עצמן, אשר מסוגלת גם הן להיות בעלות משקל רב בטקס. בדומה לדרך בה נרות, פנטגרמים וקטורת הם "צעד אחד" מעבר לזריקת חול, כך גם המילים. לעיתים הן אף תהיינה בצורה של שירה. להלן דוגמא, קטע מתוך לחש שחור, שתבהיר את כוונתי:

“As I do this candle spell, bring thine enemy three night of hell. Candle black, black as night, bring him pain of flesh tonight. Lesions on his skin will grow, afflict him with a painful blow; sores and pain afflict him now, for three nights he’ll wonder how. Dukes of darkness, kings of hell, smite thine enemy, bring him hell. And as three night of pain have past, make him well, well at last…”

           

סימבוליזציה אישית, לאומית ובין-לאומית, וכמה דוגמאות.

יש לציין, שכל שנכתב בפסקה הקודמת הנו דוגמאות לסימבוליזציה בין לאומית, דהיינו סמלים "בסיסיים" אשר נפוצים יותר באופן כללי מאחרים. לכל אחד מסמלים אלו יש תפקיד "בסיסי" בקסם, ומן הסתם לרובם מקורם הוא בשורשיו של הקסם וממקור לא ידוע. המעגל, לדוגמא, הוא סמל לנצחיות, קו שלמראית עין חסר נקודת התחלה וחסר נקודת סוף. תפקידו הכה בסיסי הוא לרכז את הכוח שנמצא ב"חור" שבו, ולהגן על המטיל מהשפעות לא רצויות. עוד דוגמא טובה היא הסמל האישי לאדם (כמו הבובות), שמטרתו היא נתינת קונוטציה מיידית אל האדם בזמן הקסם, למקד עליו את מחשבותיו של המטיל, כך שדעתו לא תוסח ואיכותו של הקסם לא תפגע כתוצאה מכך. גם נרות וקטורת הם כך בהיותם אמורים להעלות בעשן את הקסם למעלה, אל כוחות גדולים יותר. כך הם כל הסמלים ה"בין לאומיים", כל אחד ומטרותיו, אשר ימצאו מקומם אצל קוסמים רבים, ולבטח מקורם יהיה ישן כקסם עצמו. אין הדבר מוריד או מעלה מערכם, אך יש לציין את סוג הסימבוליזציה, שאליה הם משתייכים.

 

סימבוליזציה לאומית היא דומה לכך, אלא בהיקף קטן יותר, השייך למקום מסוים בלבד. עם התפתחות התרבות במקום מסוים, כך גם עשוי להתפתח הקסם, ואיתו תתרחש התפתחותם והיווצרותם של סמלים. אולי, לדוגמא, במקום אחד קיים איזשהו צמח ארומטי נפוץ מאוד, ולכן נעשה בו שימוש רב גם בלחשיהם של בני המקום. גם דברים כאלו ייתכנו, והם, יחד עם הסימבוליזציה האישית, מאפשרים חופש רב בקסם טקסי, העולה בהרבה על זה של קסם נפוץ אליו יש להתייחס ככתבו וכלשונו.

 

אחרי הכל, קסם הוא דבר אישי, אשר מתבסס על כוח רצונו של המטיל אותו. באותה סימבוליזציה בין-לאומית (ואף בזו הלאומית), אף על פי היותה מאוד מגוונת ומאפשרת מגע אישי רב, חסר מן-הפרטיות, אין בה את האלמנט של דבר שהוא אישי, ותו לא. כאן מגיע הסימבוליזציה האישית אשר נותנת את אלמנט זה. אם אדם אכן מאמין שאותו תליון שקיבל מבעלת אוב בהיוולדותו עשוי ואף תורם ללחשיו, אזי הוא נהפך לחלק מהסימבוליזציה האישית של אותו אדם. דבר זה מראה עד כמה אישי הוא אותו טקס, ועד כמה מיוחד ושונה הוא מבין איש לרעהו.

 

אם הכל תלוי ברצון...

אם אכן, כפי שנאמר, הקסם מתבסס על כוח רצונו של המטיל, למה שאותו אדם לא יוכל לגרש שד ע"י לחש של זימון שדים, אם הוא אכן מאמין שאותו לחש מגרש? זו שאלה שעלולה לצוץ, ותשובתה פשוטה מאוד: הקסם הוא אמיתי. בהנחה שהקסם הוא אמיתי, וריאציות מסוימות פשוט לא תאפשרנה את קיומו, בעוד אחרות כן. יש נוסחאות מסוימות שמרכיבות את הלחש, וביניהן הן המילים, הן דברי ההגנה, הן הנרות, ובעצם כל מה שכולל הקסם. הקסם הוא מכלול של דברים, שעובדים בסימביוזה ביחד. אפשר להגיד שאכן יש מרקם "בין לאומי" כלשהו לקסם, אשר מונע, לדוגמא, את המצב הנ"ל. לא משנה כמה ארצה ואאמין, אם אותה בובה שבניתי לא מזכירה לי בשום דרך את קורבן הלחש, היא לא תהיה ברת שימוש. לא משנה איך אומר את המילים, אם הן מילים לכישוף אהבה הן לא תזמנה את לויתן, אדון המעמקים.

 

ניתן בקלות לטעות שיישומו של קסם שכזה במשחק דורש עבודת תחקיר רבה. אמנם תחקיר לא ממש מסוגל להזיק, אבל ניתן בהחלט להחליפו בדמיון פורה הן במילות הלחש, הן בעריכת הטקס, והן בכל אספקט אחר שבקסם הטקסי.

 

 

הערות העורך

1 - שתי שיטות פנטזיה שאני יכול להציג, בהן קסם טקסי הוא חלק מובנה בשיטה הבסיסית, הן Rolemaster ו-Mythus (שיטת הפנטזיה של גארי גייקגס). שתיהן, כרגע, חסרות חברה מייצגת ותמיכה מסחרית.