כמה הערות כלליות לשיפור המשחק שלכם מאת: אמיר איתן יותר מדי משחקים נהפכים להיות גרועים בזמן קצר יחסית. עוד ועוד קבוצות מתפרקות סתם כך בצוהרי היום. בולמוס של מנחים מבוהלים קוראים לעזרה: "השחקנים האלה גרועים!" ובולמוס עוד יותר גדול של שחקנים הצועקים: " אלוהים תעזור לנו, המנחה הזה גרוע!" למה?, האם זה נכון להפיל את כל האשמה על המנחה או על השחקנים בלבד?- אני טוען שלא. משחק גרוע הוא תוצאה של מספר רב של גורמים המשלבים את תחום המנחה עם תחום הדמויות ואי אפשר להפנות אצבע מאשימה לגבי כיוון אחד בלבד. אם המשחק שלכם גרוע, משעמם ומתיש, כדאי שתבחנו את המשחק שלכם מכל הזוויות ועם העין המבקרת תבקרו גם את עצמכם. משחק גרוע הוא תוצאה של נסיבות רבות שמתפרשות על כמה רמות: רמת הדמות, רמת הקבוצה, רמת ההרפתקה, רמת המנחה ורמת השחקן. לאחר שתזהו שאכן המשחק שלכם גרוע (מאופיין על ידי זעקות אימה מחרישות אוזניים ומרחץ דמים כל מפגש שני), נסו לזהות איפה הוירוס "בוי, איזה משחק עלוב!" פגע ובאיזו רמה. לאחר שזיהיתם את רמה נסו לתקן אותה, בחברות. רמת הדמות- אסור ששחקן יבנה דמות כלאחר יד. רמת הדמות היא אחת מהרמות הקריטיות ביותר ואסור לפסוח עליה. בניית דמות יכולה לקחת כמה שעות וגם כמה ימים. רק תנסו לחשוב שפסיכולוג היה מגיע, מושיב אתכם ומבקש: "כתוב לי על החיים שלך מאז שנולדת..." כמה דפים, כמה ספרים אולי, הייתם כותבים לו? בניית דמות היא תהליך מסובך שדורש הרבה השקעה והרבה זמן. מעבר להטלת קוביות וחישוב הבונוסים השחקן אמור לכתוב לה אופי, אישיות, היסטוריה וכו'. דמות ללא הדברים הבסיסיים הללו היא אוסף של נתונים מספריים ותו לא. הרחבה, כמה שיותר גדולה, על הדמות נותנת לנו כלים להתמודד עם מגוון סיטואציות- אם אדע שהדמות שלי עברה התעללות כשהייתה קטנה סביר להניח שכשתצעד למכלאה ותראה כלבים בכלובים היא תרגיש משהו. דמות "עמוקה" (בעלת אופי, היסטוריה ואישיות) היא דמות שניתן לשחק אותה הרבה יותר נכון. רק בשבוע הקודם הייתי בבחינות משחק להצגת הסיום שלנו בבית ספר, והצוות המפיק של ההצגה נתן לנו סיטואציה. אני הייתי צריך לשחק אדם שנותן עיצות לא מועילות לחבר שלו בנוגע לילדה שבה הוא מאוהב כדי לזכות בה בעצמו. מה שקרה בפועל הוא שכולנו שיחקנו את עצמנו בסיטואציות אחרות - שלא היינו בהן אף פעם ולא שיחקנו אנשים אחרים בסיטואציות אחרות. במשחקי תפקידים אסור לעשות את זה! אנחנו לא משחקים את עצמנו בסיטואציות של לחימה נגד שודדים, אנו אמורים לשאוף לשחק מישהו אחר לגמרי בסיטואציה אחרת, עד כדי הפרדה מוחלטת בין הרגשות והמחשבות של הדמות לאלו של השחקן. אם אני אפגוש אדם שחור, למשל, אני לא ארגיש כלום, אבל אם אני משחק מישהו גזעני אני צריך להגיב בצורה שונה. דבר כזה אינו אפשרי כשיש לי רק רשימה של כלי נשק מועדפים והבונוסים אליהם- החיים הם יותר מלחבוט באלפים ולשחוט אורקים. רמת הדמות גם מציבה לנו תנאים. אם אנחנו רוצים להיכנס לדמות אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להגזים ולבנות גיבורי על (אלא אם כן זו מטרת המשחק). הדבר הוא לא ריאליסטי בעליל ואין סיכוי (כמעט בכלל) שתצליחו לשחק סופר גיבור בצורה מכובדת. אתם תמיד חייבים לקחת בחשבון שמגרעות הן גם דבר טוב - הן מוסיפות עומק לדמות, הופכות אותה ליותר ריאלית ויותר קל להזדהות איתה או להקביל אותה למישהו. לכל דמות יש דת ואמונה. גם חוסר דת היא דת ולכן אין לפתור את עצמנו מהחשיבה ב"אני לא מאמין בשום אל". שלל האמונות של דמות הוא חלק חשוב ביותר בדמות ובהפיכת המשחק שלכם לדבר טוב הרבה יותר. דמיינו לעצכם שיחה עם חבר שלכם על "המתות חסד", לכל אחד מכם יש דעה משלו בנושא, יש אמונות שונות, צורת החשיבה היא שונה, כל אחד רואה את המטבע מהצד השונה. רק תחשבו על כל הויכוחים המרירים שמצאתם את עצמכם בתוכם במהלך חייכם, הכל תוצאה מניגוד אמונות. הגדרת האמונות של הדמות היא לקיחת צעד חשוב בהפרדת הדמות מהשחקן - אין יותר "אני מאמין" אלא יש "דורגל מאמין", אני מאמין שכלבים הם נחמדים על שיפוד אבל דורגל מאמין שכלבים הם ידידים טובים. מנהגים. זה אולי אחד הנושאים שהכי קשה להגדיר אותם כשמנסים לבנות דמות. מנהגים יכולים להיות החל מאיזה יד משמשת להחזקת הסכין בזמן האוכל או האם אני מרים את מכסה האסלה כשאני משתין וכלה בסעודות ליל הסדר וצום ביום כיפור. מנהגים יכולים להיות ריצות שבועיות על חוף הים ויכולים להיות התבודדות פעם בחודש ביערות. מנהגים נותנים עומק לדמות ומייחדים אותה. מנהגים יכולים להיות מאד אינדיבידואלים ונותנים ממד חדש לדמות. מבחינת השחקן - התאהבות! ממש אפשר להתחיל לאהוב את הדמות שיצרת- יש לה נופח. חלק מהמנהגים יכולים נכללים תחת סעיף ה"שיגעונות", אולי אתה מזהים תחום זה אצל המורים שלכם. שיגעונות אלו אותם מנהגים לא ברורים ושגם לא מצריכים הסבר. אפילו המבצע אותם לא בטוח למה הוא עושה אותם. לי היה חבר שהיה לובש נעליים, תמיד, לפני שנכנס לשירותים. אימא שלי לא יכולה שלא לקרוא ספר שהכריכה שלו היא של הוצאת "פרוזה" (יש להם כריכות פיצוץ). אם אתם כבר בקטע של להעמיק את הדמות שלכם זה מה שאתם צריכים! רק תתמידו במשחק: לא לשכוח שאכן קיימים השיגעונות האלה שהגדרנו. סימנים מזהים. התחום האחרון שעליו אני אדבר ברמת הדמות. כולם יודעים מהם סימנים מזהים. וכולם לוקחים את אותו סימן מזהה (עד שזה כבר נהפך לחלק מהגנום האנושי ולא לסימן מזהה) - צלקת מקרב. חברה, יש עוד סימנים מזהים! לי יש נקודה לבנה בחלק האחורי של הראש, יש לי ילד בכיתה עם פלולה ליד העין. אפשר ללכת על לסת רחבה, עיניים עצובות, אף גדול, גרוגרת עצומה, מצמוצים ללא הפסק, פזילה, דיבור שטחי, הליכה מוזרה (לא צליעה), לחיים גבוהות ועוד. למה סימנים מזהים? נסו לחשוב על בן אדם אחד שאתם מכירים שאתם לא יכולים להגיד לי עליו שום סימן מזהה. תמיד כשאתם מנסים להזכיר לחבר שלכם אדם אחר אתם פותחים ב-"ההוא עם ה..." לכל אחד יש סימנים מזהים, ולא לכולם יש צלקות. רמת הקבוצה- פה הגענו יותר לחלק המשולב בין הדמויות למנחה. אחד הטעויות של הרבה קבוצות משחק היא פעולה בצורה מודולארית: כל שחקן מרכיב דמות, כל שחקן מוסר את הדמות למנחה, המנחה מאשר מיד, מרכיב את כל הקבוצה ויוצאים להרפתקה. זה לא טוב! צריכה להיות סיבה ממש טובה שאלף, אורק ובן אדם ילכו יחד בקבוצה אחת, וזה לא משנה אם כל שחקן רוצה להיות משהו ייחודי. בכדה"א חיים מיליארדי אנשים וכל אחד שונה, רק בקבוצות משחקי תפקידים יש את צורת המחשבה הזו שאם כל הקבוצה היא בני אדם אז היא משעממת, למה?! על המנחה מוטלת אחריות עליונה להתאים דמות אחת לשניה. אין שום סיבה (כמעט) בעולם שאלף גזען ואורק ידורו יחד בכפיפה אחת. חוץ מהתאמת הגזעים חובה על המנחה להתאים את המקצועות והמטרות. לא כל שחקן צריך לקחת לעצמו מקצוע שונה לגמרי, שלא קשור לשום דבר, ואז לצפות שהמנחה יכניס אותו לקבוצה. למה שרוצח שכיר יסתובב עם פאלאדין? מה כהן צריך מפייטן? צריך למצוא חוט מקשר ואת החוט המקשר הזה, שהמנחה צריך למצוא, צריך להתאים עם המטרות של הדמויות. לכל דמות יש מטרה אחרת- אחת להתעשר, אחת למצוא את אבא שלה ואחת לנצח את הדרקון. מה מקשר אותם ביחד? כל הדברים האלה נמצאים באותו מקום? (ציניות), לעזור אחד לשני?!- הם תמיד יכולים למצוא אנשים שהולכים לכיוון שאליו הם הולכים ולמקום שאליו הם צריכים להגיע. אסור למנחה להסתפק בקבוצת דפים שמכונים "דפי דמות" עם כמה מספרים עליהם. הוא צריך לדרוש מהשחקנים להכין דמויות ריאליות שיש להן סיבה להיות בכלל בחבורה. לי למשל היה שחקן ששיחק כהן רשע, למה שדמות כזו תהיה בחבורה? לנצל אותה? במשך קמפיין שלהם? ברולמאסטר יש למשל תכונה בשם "אמפתיה", למה שדמות עם מספר נמוך בתכונה זו תתגבש עם מישהו לקבוצה? המנחה צריך לדרוש מהשחקנים להפעיל את ההגיון שלהם ולא לזרוק לו דף דמות ולהגיד "שבור את הראש." אם הדבר הכרחי אז המנחה צריך לפנות לשחקן ולבקש שישנה משהו בדמות או שיחליף אותה לגמרי. לכן כדאי להכין את הדמות עם המנחה זה חוסך זמן ואנרגיה. אחרי שהרכבתם קבוצה פחות או יותר מבוססת, בעלת אינטרסים פחות או יותר משותפים צריך לחשוב מהם יחסי הכוחות בקבוצה. יש נטייה לשחקנים לצאת לרגע מהדמות ולחזור לעצמם כשמישהו מטיל פקודות, ואם הדמות היא חלשת אופי? יש דברים שהדמויות יעשו והשחקנים לא יעשו, ועל השחקנים מוטלת האחריות לשחק על פי האופי שלהם, לפיכך חייבים לראות "איפה אנחנו עומדים" לפני תחילת הקמפיין. מי הכי שולט? למי יש את האופי הכי קוסם? מי מת על מי? האם אחד יקשיב לשני? וכו' . תהליך בניית הקבוצה הוא תהליך מפרך שיכול לעבור שלל שינויים ולעצב מחדש דמות של שחקן. אין ברירה. רמת הקבוצה היא הרמה המרכזית להחזקת קבוצה יציבה ותקינה ואסור לפגוע ברמה זו. רמת ההרפתקה- זו אולי הרמה הכי גלויה לעין. כמה פעמים מצאתם את עצמכם אומרים למנחה "טוב אז לא בא לי לצאת, תן לי סיבה." וזו בדיוק הנקודה שלי - סיבה! למה שאני יעלה על ההר הזה ויהרוג את הדרקון? כסף? פאק כסף! כמה כסף שווה בכדי לסכן את החיים שלי? למה שאני אצא להרפתקה הזו עם שאר הקבוצה? אולי לא בא לי? אולי זה נוגד אינטרסים אחרים שיש לי? דוגמא מצוינת היא הדוגמה שניתנה פעם בפורום של העמותה לקידום משחקי תפקידים: חבורה של סוחרים שיוצאים לחקור את חטיפתם של שומרים באזור. למה שהם יעשו את זה? זה התפקיד שלהם? מה יוצא להם מי זה? למה משמר המלך לא מטפל בזה? יש כל מיני שאלות שלגיטימי שהשחקנים שלכם ישאלו וכדאי מאד שיהיו לכם תשובות אליהן, אחרי הכל אם תכריחו אותם לצאת ("בבקשה תצאו, כבר באתם לפגישה...") ההרפתקה תהיה כל כך יבשה שהשחקנים לא יתקשרו אליה בשום צורה והיא תשעמם עד כדי מוות. רמת ההרפתקה מכילה בתוכה עוד כמה פרמטרים שאולי כדאי שתשנו אותם כדי ליצור טיפה יותר הגיון. למשל, למה השחקנים תמיד מקבלים את המשימות בבארים על ידי שליט מקומי? למה לשליט הזה אין דברים יותר טובים לעשות? למה אין לו צבא? למה אתם בבארים כל היום? עוד פרמטר נדוש הוא הכסף. הייתי אומר לכם לעלות טיפה את רמת הכסף שהדמויות יקבלו תמורת סיכון חייהן אבל מצד שני לא תהיה להן סיבה לצאת להרפתקה הבאה- הם מיליונרים. אני חושב שמה שאני מנסה להגיד זה שכסף זה לא המניע היחיד, למרות שאני סותר פה כמה סרטי הוליווד קלאסיים. על רמת המנחה ורמת השחקן נכתב הרבה העיתון זה, ערן מנהל סדרה שלמה של מאמרים בנושא עוד מהגיליון הראשון. אני מקווה שהטיפים שנתתי לכם יעזרו לכם לשחק טוב יותר, ליהנות יותר מהמשחק שלכם - ולהמשיך ולשחק בלי להתפרק כל שני וחמישי.