"נכבשה העיר, נכבשה גם סלוניקי" רומא האחרת מאת: יוסי גורביץ קראתי גם קינה על אבדן העיר, "נכבשה העיר, נכבשה גם סלוניקי", על הקול שעלה במקום ששרו השניים, "המלך מצד שמאל, הפטריארך מצד ימין", וציווה על שניהם לבל ישירו עוד, "דומו הכהנים, סגרו את האוונגליונים". נכבשה העיר, נכבשה גם סלוניקי… - קונסטנדינוס קוואפיס, העיר נכבשה "העיר" היא, כמובן, קונסטנטינופול, עירו של הקיסר קונסטנטינוס, המכונה "הגדול". שמה המלא היה "עיר קונסטנינוס, רומא החדשה". מכאן אפשר ללמוד משהו ברור על אזרחיה: הם ראו עצמם כרומאים. לרומאי, "העיר" (urbs) היא תמיד רומא, והיוונים של ביזנטיון, שראו בעצמם רומאים, החרו אחריהם. המאמר הזה ידון, בקצרה, בהיסטוריה של ביזנטיון, תוך שימת דגש על הפוטנציאל למשחקי תפקידים שיש בה. "האל מורה לי את הדרך": ההתחלה האימפריה הרומאית בתחילת המאה הרביעית הייתה חולה סופנית. מגפות, פלישות ברברים, משבר כלכלי ללא פתרון, מלחמות דת, אובדן השליטה על הצבא, אימפריה עוינת ומתחדשת במזרח, חוסר היכולת להציב שושלת יציבה בשלטון – כל אלה חברו יחדיו להשמיד את האימפריה היציבה בהיסטוריה האירופית, ולהשמיד את "העולם הנודע". עשרים שנים קודם לכן, בניסיון נואש לבלום את ההתדרדרות, חילק הקיסר דיוקלטיאנוס את הקיסרות לשניים, למזרח ולמערב, והציב בראש כל חלק שני קיסרים: האחד, הבכיר, נקרא "אוגוסטוס", והוא מינה לסגנו את הטוב שבאנשים, והעניק לו את התואר "קיסר". עם מותו או פרישתו של האוגוסטוס, הפך הקיסר לאוגוסטוס החדש, ומינה, שוב, את הטוב באנשיו לקיסר. כך, האמין דיוקלוטיאנוס, ניתן יהיה לשלוט בצורה יעילה יותר. זו הייתה התיאוריה. התוצאה הייתה מלחמת אזרחים, שבמקום שני צדדים, היו בה ששה. מן הכאוס של 280-324, עולה אדם אחד: קונסטנטינוס, הקיסר המערבי, בנו של קונסטנטיוס כלורוס, אף הוא קיסר במערב. קונסטנטינוס פותר את המשבר הדתי, שהתדרדר למלחמת אזרחים בין הנוצרים לפגאנים (הנוצרים קראו לכך "רדיפה") בצורה חדשנית: הוא מתנצר. הנצרות הופכת לדת האימפריה. הגלגל מתהפך. ברוכים הבאים לימי הביניים. קונסטנטינוס מחליט להנציח את שמו, והוא בונה עיר חדשה. בכך אין חדש; כמעט כל קיסר עשה זאת. החידוש הוא בהעברת הבירה הקיסרית לעיר החדשה, רומא. מלוויו של הקיסר השתאו, כשראו שהוא מקיף שטח אדמה מבלי להביט בו; "לאן אתה הולך, אדון?", שאלו. "האל מורה לי את דרכי, כלום אינכם רואים אותו?", השיב. וכך, מרגע בנייתה, קונסטנטינופול היא עיר שהאגדה שזורה בה. קונסטנטינופול נועדה להיות בירת העולם כולו. כעבור פחות משמונים שנים, היא הופכת לבירת האימפריה המזרחית בלבד. תקופה זו מקבילה, פחות או יותר, לקמפיין הפנטזיה "הקלאסי": אין שלטון מרכזי, יש מאבק אימתני בין דתות עוינות, וכל אציל גדול חושב שהוא ראוי לקיסרות, ומנסה לאשש את תביעתו. במערב, מגחכים הברברים, ומכינים את המכה הסופית; במזרח, מתארגנת אימפריית העבדים הפרסית לקרב האחרון. מרגלים פרסים בארצות התרבות הרומאית? כהנים פגאנים שמנסים להגן על מקדשם נגד המון נוצרי מתפרע? נוצרים ששומרים על האמת האחת מול פגאנים עובדי דמונים? לגיונרים שמנסים לשמור על השלווה באדמותיהם? מלחכי פנכה שרוצים ג'וב אצל הכוח העולה? פוליטיקאים תככנים, שמהמרים על המנצח? כוח סיור בארצות הברברים הגרמאנים? הכל פה. אור אחרון מבליח: יוליאנוס הכופר ונצחון הנצרות משהפכה הנצרות לדת האימפריה, ומשפסקו הרדיפות, חזרו הנוצרים לתחביבם הישן: ויכוחים תיאולוגיים. תקופת שלטונו האחרונה של קונסטנטינוס וכל ימי יורשו, קונסטנטיוס, היו רוויים במלחמות הפנימיות שבין הכתות הנוצריות, שקורעות את האימפריה לגזרים. אריאנים נגד קתולים נגד דונאטיסטים נגד מונופיזיטים נגד מאניכאים – וכולם כאחד, כמובן, נגד הפגאנים – שעדיין מהווים את רוב אוכלוסיית הקיסרות. כאן נוצרת המסורת, המזרחית כל כך, לפיה הפטריארך – ראש הכנסיה – כפוף לקיסר. הנוצרים שאינם מקבלים תורה זו מתרכזים במערב – והופכים לכנסיה הקתולית, שהדוגמה שלה, כידוע, תטען שהאפיפיור עומד מעל לקיסר. לתקופה קצרה מאד, של שלש שנים, חוזרים הפגאנים לשלוט. יוליאנוס, הפרח האחרון של התרבות הקלאסית, יוצא למלחמה נגד דודו הרצחני, קונסטנטיוס, מנצח ללא קרב, ומתחיל לדחוק את רגלי הנוצרים. הוא מפקיע מהכנסיה את כל הרכוש שקיבלה תחת שלטונם של קונסטנטינוס וקונסטנטיוס, ואומר, באירוניה, שהוא עושה זאת, משום שהוא רוצה לסייע לכנסיה לשמור על אידיאל העוני שלה. הוא מנסה לארגן את הקבוצות הפגאניות הפזורות, מנסה לבנות מחדש את בית המקדש היהודי, ויוצא למלחמה קטלנית בפרסים, שמוכיחה את כשרונו הטקטי והאסטרטגי – ובה הוא נהרג. לפי מסורת אחת, חייל נוצרי מצבאו הוא שהורג אותו. הניצחון הופך לתבוסה, ושוב פורצת מלחמת אזרחים; המנצח, תיאודוסיוס, המכונה בפי הנוצרים "הגדול", הופך את הנצרות לדת המותרת היחידה, מעביר חוקים כנגד הפגאנים והיהודים – ומחלק שנית את האימפריה למזרח ומערב. יורשיו מובסים בידי הגרמאנים, בקרב שמנפץ סופית את התקוות לשילוב האימפריה. באורח אירוני, הגרמאנים הם כופרים אריאנים, דבר המוסיף עלבון לפצע. המוטיב כאן, כמובן, הוא מלחמת דת. הנוצרים משוסעים בינם לבין עצמם, בישופים נרגמים ברחובות, מגורשים על ידי הקיסר, מוחזרים, מנהלים מסעות צלב, שורפים את הספריה הגדולה… יש כאן פוטנציאל למשחק יוצא דופן של ARS MAGICA. מי רצח את יוליאנוס? יוליאנוס השתתף במיסטריות, והיה חבר של פילוסופים ניאו-פלאטוניסטים מהזן המוזר יותר – האם הוא היה מאגוס? מדוע נהג אחד הקיסרים שבאו אחריו להאכיל את שבויו לדובים? מי הרס את בית המקדש החדש? מדוע סירבו הרבנים לסייע ליוליאנוס? ומה תפקידם של "הכהנים מטבריה", שמופיעים לשלילה בכמה כרוניקות נוצריות? האם הם קבליסטים קדומים? "שלמה, עליתי עליך!" – יוסטיניאנוס ותקופת השיא המערב אבד; בשנת 410 כובש אלאריך הוונדאלי את רומא. קיסרי ביזנטיון אינם שועים לקריאות לעזרה; יש להם צרות משלהם. הם מנהלים מלחמות מוגבלות, המיועדות לשמר את שטחם, ואין להם די כוחות למלחמת נגד. האימפריה פונה פנימה; יותר ויותר רואים הביזנטים את כל מי שאינו ביזנטי כברברי. בתוך כמה מאות, תוקם "הלשכה לענייני ברברים", מין סי.איי.איי בסגנון יווני. זו התקופה הגדולה של הנזירות הביזנטית. כנסיות ומנזרים צצים, כפטריות אחרי הגשם, בכל רחבי המזרח. ירושלים הופכת שוב לעיר חשובה, מרכז תיירות עולמי, ומוכרי שרידי קדושים – ואם אתם מאמינים שהשרידים האלה היו אותנטיים, יש לי גשר בברוקלין שאשמח למכור לכם – צצים בכל מקום. במאה השישית, עולה לשלטון הקיסר יוסטיניאנוס. הוא ואשתו, הקיסרית תיאודורה, משקמים את האימפריה. יוסטיניאנוס בונה את הכנסיה הגדולה בעולם, האגיה סופיה, וכשהיא מוקדשת, הוא פורץ בקריאה, "שלמה, עליתי עליך!". הגנרל הביזנטי בליסאריוס כובש את צפון אפריקה מידי הויזיגותים, מביס את הפרסים, משחרר את מצרים, מכסח את הבולגרים, ומחזיר נתחים מאיטליה לאימפריה; העיר רוואנה תהיה, עד המאה העשירית, מרכז התרבות באיטליה. יוסטיניאנוס מגבש את קודקס יוסטיניאנוס, קובץ החוקים הרומאי הגדול, שתהיה לו חשיבות רבה ביציאתה של אירופה מן הברבריות. לא הכל טוב; יש מקרי רעב, פורצת מגפה נוראית במיוחד, שניתנת להשוואה למגפה השחורה, ועושה שמות באוכלוסיה; האוכלוסיה עצמה מתחלקת לשתי קבוצות ספורט, הכחולים והירוקים, שדומה שיותר מאשר הן מעודדות ספורט הן מעודדות מלחמת אזרחים (ומלחמת אזרחים על רקע זה אכן פורצת); יוסטיניאנוס כולא את בליסאריוס ומעוור אותו; ואם זה לא היה מספיק, לוויתן מפלצתי במיוחד – שזוכה לשם פורפיריוס – מטביע, מספר פעמים, את הצי הביזנטי; בקצרה, חומר יוצא דופן לאופרת סבון. האם יוסטיניאנוס היה דמון? אחד ההסטוריונים שלו, פרוקופיוס, נשבע שכן. הוא כתב היסטוריה סודית, שמטרתה הייתה להראות שיוסטיניאנוס היה השטן, שנשלח להעניש את הנוצרים על חטאיהם. מדוע מכניס יוסטיניאנוס תיאוריות דוחות במיוחד לדוגמה הביזנטית? ומה האמת בסיפורים על כך שתיאודורה ואשתו של בליסאריוס היו מכשפות? מדוע בנתה תיאודורה מבוך מתחת לארמון הקיסרי? האם זה באמת סביר שמלחמת אזרחים תפרוץ בין שתי קבוצות ספורט? איזה כוח דמוני פעל כאן? ומה, לעזאזל, הסיפור של הלוויתן פורפיריוס? מומלץ במיוחד למשחקי אימה ואוקולטיזם. מסע הצלב הרביעי והשקיעה בשנת 1204, מתארגן מסע צלב נוסף, לאחר כישלונם של מסעות הצלב השני והשלישי, במטרה להחזיר לנצרות את פלסטינה וירושלים. הצלבנים יוצאים, כרגיל, מצרפת וגרמניה. בהגיעם לאיטליה, הם מגלים שאין להם כסף לחצית הים. תושבי וונציה, יריבתה המסחרית של ביזנטיון, מציעים לצלבנים הצעה שאי אפשר לסרב לה: הם יסיעו את הצלבנים, חינם אין כסף, לביזנטיון, והצלבנים יכבשו את ביזנטיון במקום את ירושלים; אחרי הכל, הם אומרים, גם הביזנטים הם כופרים (שתי הכנסיות, היוונית והקתולית, הכריזו נידוי זו על זו ב-1054). הביזנטים, שלא ציפו לראות צי נוצרי עוין, מופתעים וביזנטיון נופלת כמעט ללא קרב. רק כעבור כששים שנים, מצליח אציל ביזנטי לכבוש את העיר מידי ה"לאטינים", כפי שכונו הפולשים בידי הביזנטים. הוא מקים מחדש את הקיסרות, אבל זו קיסרות מרוסקת, חולה, וימיה ספורים. הקיסר נאלץ לתת לתורכים אדמה, כדי לקבל את שירותיהם, והצבא הביזנטי נשען יותר ויותר על שכירי חרב. וב-1347, כמובן, מגיע הדבר השחור. הניצחון על הלאטינים לא היה מושלם; הקיסר נאלץ להעניק לכמה ערים חשובות – בעיקר וונציה וגנואה – זכויות יתר בעירו, כגון רובעים משלהם ומערכת משפט משלהם. היחסים בין היוונים ללאטינים הולכים ומתדרדרים. הפוטנציאל למשחקי ARS MAGICA כאן הוא עצום, אבל גם משחקי פנטזיה רגילים ימצאו כאן הרבה חומר. האימפריה נקרעת לגזרים – וכשאין שלטון מרכזי, התושבים המקומיים זקוקים לגיבורים כנגד פשיטות ברברים – או כנגד פשיטות הצבא שלהם עצמם… וכמובן, הפוטנציאל למסחר הוא עצום. "נכבשה העיר, נכבשה גם סלוניקי": הסוף כוחם של התורכים עולה, ובשנת 1453 מחליט הסולטן מוחמד השני שהגיע הזמן להיפטר מהמעצמה הברברית המציקה – כפי שהוא רואה אותה – הגובלת בשטחו. הוא מטיל מצור על העיר. בניסיון נואש לקבל עזרה נוצרית, מחזיר הקיסר האחרון, קונסטנטינוס פלאולוגוס, את העיר אל חיק הקתוליות; לשווא. רק כמה שכירי חרב מוונציה וגנואה מגיעים. החזרה אל הקתוליות גורמת, עם זאת, לניכור מצד המוני תושבי העיר, שדבקים בעקשנות בדת הנוצרית-יוונית. המצור נמשך זמן רב. התורכים משתמשים בתותח ענקי, שנגרר על ידי מאה שוורים; למזלם של היוונים, במפלצת הזו אפשר לירות רק פעם בחצי שעה. ועדיין, הדברים נראים אבודים. הביזנטים מתנחמים באגדה שאומרת כי ביזנטיון תיפול רק כאשר ספינות ייסעו על היבשה – והנה, הסולטן מתגבר על אמצעי ההגנה של העיר על ידי הסעת ספינות מעל "קרן הזהב", נמלה של העיר. החומה נפרצת, והקריאה "אליי פולייס!" (נפלה העיר!) נשמעת מכל גג. הקיסר נופל בקרב, קרבות מתרחשים אף בהאגיה סופיה; לאחר יותר מאלף שנים, השריד האחרון של האימפריה הרומאית קורס. דגל האיסלם מתנוסס מעל כל גג גבוה, והאגיה סופיה הופכת למסגד. רק כמה שכירי חרב מצליחים להתחמק מן העיר הנופלת. אבל הם נושאים עימם את אוצר התרבות היווני, ופליטים מביזנטיון מלמדים את תושבי אירופה יוונית, שפה שהייתה אבודה במשך כל ימי הביניים – ובכך הם מביאים את הרנסנס. המעגל שהחל בהתנצרותו של קונסטנטינוס, דבר שהוביל לאובדן החוכמה הקלאסית, נסגר עם נפילתה של העיר שבנה. העיר הגדולה ביותר בעולם נמצאת במצור, והיא לא תעמוד בו. זו גם העיר העשירה בעולם – בכסף, בספרים, בדברי קדושה, בחוכמה. מנחה שלא יכול לעבוד עם החומרים האלה, צריך לשקול שינוי קריירה.