רומא - מערכה פוליטית מאת: אבי סבג וערן בן-סער האימפריה הרומית יכולה להוות בסיס מוצק (או לכל הפחות דוגמא) למערכת פנטזיה פוליטית. לאורך מאות שנות קיומה ידעה האימפריה תהפוכות פוליטיות מרתקות, שינויים במבנה הכוח והשלטון, זעזועים מבית ומבחוץ ואף מהפך דתי שלם - מפאגאנים לנוצרים. ניתן לשחק משחק מבוסס רומי בארבעה אופנים בולטים: א. ניתן לשחק משחק היסטורי באימפריה הרומית עצמה - משחק בעולמנו אנו, מציאותי ומדויק. ב. ניתן לשחק משחק ברומא המיתולוגית - כלומר את העולם הרומי על פי תפיסת הדת הרומית, עולם שיכלול את האלים הרומים והמיתוסים השונים בהם האמינו אנשי התקופה. ג. ניתן לשחק משחק ברומא פנטסטית - משחק במתבסס על רוח התקופה, כלומר באירופה של העת העתיקה הכולל את העמים והמדינות של אז, אך משלב מוטיבים פנטסטיים קלאסיים כגון קוסמים, גזעים וטבעות שיש להשמיד. ד. ניתן לשחק משחק פנטסטי מבוסס רומא - משחק פנטזיה במערכה פנטסטית בדיונית, כלומר בעולם משלך, המשתמש ושואב מהאימפריה הרומית רעיונות שונים. זה יכול להיות מעצמה קיימת דמוית רומא או שילוב של יסודות רומיים בחלקים שונים של המערכה. מרכזי הכוח באימפריה הרומית 1. הסנאט בתקופת הרפובליקה, שבה בחרנו להתרכז, האימפריה נשלטה על ידי מועצה נבחרת שנקראה הסנאט. הסנאט מהווה בתקופה את המוסד המרכז את עיקר הכוח וההשפעה הפוליטית של רומא, בתוכו ניתן למצוא את האנשים שמנהיגים את רומא ומחזיקים בתפקידים שונים ורבים. התפקיד העיקרי, וכנראה הנכסף ביותר, היה תפקיד הקונסול, בכל שנה נבחרו שניים לשמש בתפקיד והם היו השליטים למעשה של האימפריה הרומית. שני שליטים אלו חוקקו את חוקי האימפריה, קבעו את מדיניותה וניהלו את הצבא הרומי. לאחר שנה בתפקיד לא יכל קונסול להיבחר מחדש למשך עשור שלם. נקודה זו, למעשה, נועדה למנוע צבירת כוח רב מדי בידיו של איש בודד ולמעשה יצרה את האיזון בין הקונסולים לסנאט עצמו שהחברות בו היתה קבועה. תפקיד נוסף היה הדיקטטור (מכאן מקור המילה) - שליט לעת משבר. דיקטטור, אם נבחר אחד, זכה לחופש פעולה רחב ולכוח פוליטי רב, אך מינויו היה מוגבל לחצי שנה. בסופו של דבר דרך תפקיד זה הפכה רומא מרפובליקה לקיסרות, תהליך שאחד מרגעי השיא שלו היה כאשר יוליוס קיסר הצליח לגרום לסנאט להכריז עליו כדיקטטור לכל חייו. דוגמאות לתפקידים נוספים בסנאט כללו את ה-Censor , שהיה אחראי על רישום אזרחי רומא ועל המיסוי באימפריה, ה-Praetor, שהיה אחראי על החוק, השיטור ומערכת המשפט. מובן שהיו עוד תפקידים, ומובן שבמערכות מסוימות המנחה יכול להוסיף תפקידים שונים ככל שירצה (בעיקר אם דיוק היסטורי אינו חלק חשוב במשחק). בסנאט היתה נציגות לשתי מפלגות: מפלגת העם ומפלגת הסנאט (כמה עמוק), ואזרחי האימפריה נהנו מאיזושהי זכות בחירה מצומצמת. 2. הקיסר אם בכל אופן תחפצו לשחק בתקופה הקיסרית, הקיסר יהווה את מרכז השלטון הרומי בהיותו שליט יחיד. הקיסרות נוסדה על ידי אוקטביוס, יורשו של יוליוס קיסר, שהצליח לנצח את כל מתנגדיו הפוליטיים (בעיקר מרקוס אנתוני וקליאופטרה), ניצל את האהדה הרבה שהעם והסנאט רחשו לו, והוכרז על ידי הסנאט לקונסול לכל החיים. צעד זה למעשה השאיר בידי הסנאט כוח מצומצם עד כדי ייצוגי בלבד והפך את אוקטביוס, ששינה את שמו לאוגוסטוס, לשליט כמעט כל יכול. רוב התפקידים והמוסדות מהתקופה הרפובליקנית המשיכו להתקיים, אם כי חלק מהן הפכו לחסרי משמעות בהיותם חותמת גומי להחלטות הקיסר. בתקופה הקיסרית המשחק הפוליטי העיקרי הוא כס הקיסר עצמו, ככל שמתקדמים קדימה בציר הזמן הפכה תאוות השלטון לכוח מניע מרכזי לאישים הבולטים בצמרת השלטון הרומית. תאווה זו היתה אחת מגורמי המפלה של האימפריה. 3. הצבא הצבא הרומי תפס מקום מרכזי מאד מחברה, בתרבות ובהוויה הרומית. בתקופת השיא שלה רומי היתה אימפריה כובשת ולוחמת ככל אימפריה בתקופתה. השרות בצבא הרומי היה בחזקת חובה לאצילים צעירים ונחשב כמסלול מועדף בדרך לקריירה פוליטית. הרומים שכללו את אומנות הלחימה הצבאית היבשתית לרמה שהביאה להם את העליונות בשדות הקרב של העת העתיקה, הלגיון הרומי היווה מכונת לחימה משומנת היטב שהלכה ושוכללה עם השנים. עוצמת הצבא נבעה מאהבת המולדת וממשמעת נוקשה, השרות עצמו נחשב זכות גדולה ובני העם הרומי הצטרפו לשורות בהתלהבות ורצון. האידיאולוגיה נשחקה מאוחר יותר, בתקופת שלטון הקיסרים המאוחרים, אבל הכיבושים הגדולים נעשו בידי צבא חדור אמונה ונלהב. כוחו של הצבא בפוליטיקה נובע מכך שכמו בכל מבנה מדיני שליטה בצבא היא למעשה שליטה במדינה, ומפקדי הצבא הרומי לא מהווים יוצאי דופן. המבנה הרפובליקני נבנה במטרה למנוע שליטה של אדם בודד בכל מוסדות הצבא ואכן הקונסולים התחלפו ביניהם מידי יום בתפקיד מפקדי הצבא. עובדה זו אומנם מנעה הפיכות צבאיות אבל יצרה חוסר עקביות שלטונית. החיילים עצמם בצבא הרומי הזדהו הרבה יותר עם מפקדם בשטח ונאמנותם הישירה היתה אליהם. עובדה זו נתנה בידי המפקדים עוצמה פוליטית משמעותית ואכן מפקדי צבא בחשו גם הם בפוליטיקה הרומית, בהחלטות ובתפקידי הסנאט. 4. מוסדות דת לרומים היתה גישה מאד מעשית לדת שלהם, הדת היתה הרבה פחות רוחנית ותפקידה היה להסדיר את יחסיו של האדם אל הכוחות השולטים בעולמו ובגורלו, בהתאם הדת לא היוותה כוח פוליטי משמעותי עד לחדירת הנצרות בתקופה המאוחרת יחסית של האימפריה. הדת נוצרה למעשה מתערובת של השפעות יווניות ושל השבטים הלטינים הקדומים. הרומי אומנם עבד את אליליו בחוג המשפחה אך מעולם לא הביא אותם לשולחן הסנאט. 5. שיטת ההטמעה חלק בילתי נפרד מהרעיון הרומי, ואולי המקור המרכזי ביותר לעוצמתה, הוא שיטת ההטמעה בה נקטו הרומים כלפי עמים כבושים, בעיקר עמי איטליה השונים והעמים היוניים. עם שנכבש על ידי הרומים על פי רוב לא דוכא או שועבד, אלא נהנה מאוטונומיה בתוך האימפריה. לאחר זמן מה אף ניתנה אזרחות רומית לעמים הכבושים וכך הם הפכו לחלק מהעם הרומי והגיעו לעמדות השפעה שונות באימפריה. המצב הנוצר הוא שעם כבוש העדיף על פי רוב את השלטון הרומי על פני העריצות אותה החליף. שיטה זו אפשרה את השליטה בשטחים הנרחבים של האימפריה ויצרה נאמנות מוזרה שכמותה לא השכילו אויבי רומא להפר, למעשה כאשר רומא תקפה יריב היא יכלה לנצל תחושות עוינות פנימיות בתוכו, דבר שלא קרה כאשר יריבי רומא תקפו אותה. באימפריה הרומית היתה אווירה רב לאומית וניתן היה למצוא בה מגוון של עמים, לאומים ותרבויות. אין להתבלבל ולחשוב שרומא היתה דמוקרטיה, רחוק מכך, אך יחסית לתקופתה היתה רומא ציוויליזציה נוחה ומודרנית מול הברברים שמחוצה לה. שילוב יסודות האימפריה הרומית במערכה מערכה רומית לא תהיה מערכת "חתוך וחסל" טיפוסית, זה פשוט לא הולך. מערכה רומית מטבעה תהיה מערכה פוליטית ו/או צבאית, שכן אלו מרכזי התרבות הרומית. ריבוי מרכזי הכוח והחיכוכים יוצרים מקור לאין ספור תככים ואינטריגות שיתאימו למנחה ולשחקנים חובבי המשחק הפוליטי. העקרונות שיכללו במערכה רומית כוללים (אך לא מוגבלים) סכנות פוליטיות מבפנים, סכנות של כיבוש מבחוץ, אתגרי כיבוש חדשים לאימפריה (בעיקר לפני מותו של אוגוסטוס קיסר) וכמובן משחקי כוחות בסנאט ומאוחר יותר ניסיונות לתפיסת כס הקיסר. אחד המאפיינים של התקופה הוא ציוויליזציה מול ברבריזם, כציויליזציה המרכזית באותה תקופה היתה רומא מטרה לפלישות של שבטים ברבריים כמעט לאורך כל שנות קיומה. הסכנה המתמדת של כיבוש רק החמירה ככל שהתארכו הגבולות וככל שהצבא הרומי הלך והתרכך במנעמי הציויליזציה. אופציה אחת, אם כן, למערכה היא הגנה על רומא מפני אויב חדש המסכן את גבולותיה. אופציה שונה, אך עדיין כזו השמה את הדגש בצבאיות הרומית, היא אופציית הכיבוש, אופציה נוחה יותר במשחק פחות היסטורי בו ניתן להמציא יעד חדש ונסות לשחק עם הנוסחה הרומית של כיבוש פוליטי וצבאי לסירוגין. ניסיון להפיל שלטון יריב מבפנים יכול לספק חומר למערכת ריגול או קונספירציה בתקופה הרומית. גם כיבוש צבאי לשמו יכול להיות מעניין אם הדגש הוא לא על הצבאות הלוחמים אלא על משימות מיוחדות או הטקטיקה הפוליטית שברקע (מי אחראי על המלחמה, מהי דרכו וכדומה). כמובן שהסנאט עצמו הוא שיא המערכה הפוליטית ולא צריך דמיון מפותח על מנת לבסס מערכה על מאבקי כוחות ושלטון בין הסנאטורים השונים של המפלגות השונות. מלבד זאת ניתן להתרכז בסכנה של נפילת הרפובליקה ומהפך שלטוני, משני צידי המתרס - כמתנגדים לקיסרות וכתומכים בה. מבנה הרפובליקה נשמר על ידי איזון עדין בין הכוחות השונים שהרכיבו אותה ולמעשה צעדים שהפרו את האיזון הזה (בנוסף לכריזמטיות של המשתתפים העיקריים בשינוי) הביאו לבסוף לנפילת הרפובליקה. משחק בתקופה הקיסרית יכול להוות גם הוא כר למספר מערכות, העיקרית היא כמובן מאב בין הקיסר עצמו לבעלי כוח שונים המעונינים לתפוס את השלטון, כגון מפקדי צבא אהודים, סנאטורים עשירים ודודנים למחצה הנתמכים על ידי העם. בסופו של דבר מרכז כל הכוח באימפריה הקיסרית הוא הקיסר עצמו ובמידה זו או אחרת הוא יהיה גורם חשוב במערכה בתקופה הקיסרית. כאופציה שונה לחלוטין ניתן להתרכז בפרובינציה זו או אחרת של רומא ולשחק בה בעיקר בצל התהפוכות בשלטון הרומי המרכזי. משחק בצרפת הגאלית, בבריטניה הכבושה או אפילו בישראל בתקופת קץ מלכות המכבים יתרכז בעיקר בפוליטיקה ובצרות המקומיות, אך בהחלט יושפע מיציבות או אי יציבות השלטון הרומי. לסיכום רומא, כאימפריה עצמה או כמודל לחיקוי, היתה אחת הישויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית, כצפוי לאימפריה ששרדה אלף שנים. היא הותירה לעולם את הלטינית שהיתה עד למאה התשע עשרה שפת המדע, את רעיון הרפובליקה מחד ואת רעיון הדיקטטור מאידך וכן היוותה את ערש הולדתה של הציויליזציה האירופאית והתרבות המערבית. כאשר מתחשבים בכל זה, למצוא משחק באימפריה לא מרתק, נבצר מבינתנו. קריאה מומלצת - כמעט לכל מה שאתם רוצים לדעת על רומא, בשפה קולחת ונוחה, לכו לאתר www.roman-empire.net. מאד מומלץ.