תמונה אחת שווה אלף מילים, אבל רק אם אתה יכול לראות

מאת: זיו קיטרו

 

גלדמור צעד לאורך השביל שהוביל אל הבירה. הוא צעד בנינוחות, לא חושד בדבר, לא נראה כאילו הוא מצפה למארב. אחרי הכל זו הייתה הדרך הראשית והשעה היא שעת צהרים, מי יתקוף בזמן כזה? הוא החל לשרוק לעצמו שיר לכת שמח וחייך, כן זה בהחלט יום טוב. גלדמור לא עבר עוד ארבע מטרים כשלפתע, עשרה שודדי דרכים זינקו אל השביל, מקיפים את גלדמור. להפתעתם הרבה חרבו של העיוור הייתה בידו עוד לפני שהספיקו להקיפו. איך הוא ידע שהם שם?

 

המובן מאליו הוא הקללה הגדולה ביותר שנחתה עלינו בני האדם. אנחנו לוקחים דברים רבים כל כך כמובן מאליו וכבר לא מעניקים להם מחשבה שנייה, לפחות לא עד שאנחנו מאבדים את זה. חשבו על זה, מי מאתנו חושב לאורך היום כמה זה מדהים שאנחנו נושמים? או כמה זה נפלא שאנחנו יכולים לקום ולצעוד? אף אחד לא חושב על זה ממש, שהשימוש ברגלינו הוא דבר נפלא. מישהו חשב עד כמה מדהים הגוף שלנו שהוא מווסת את הנשימה, הזיעה וקצב הלב שלנו על מנת לשמור על טמפרטורה קבועה? מישהו חשב על זה פעם? סתם לידע כללי, בלונדון יש את מוזיאון הטבע והאדם ושם יש מחשב שנותן לנו משימה אחת, להיות אחראים על 3 סקאלות: קצב לב, זיעה, נשימה. המחשב הזה מראה לנו כמה זה קשה להיות אחראים במודע על הדברים הללו, מי שמשחק במחשב הזה מוצא דמותו הוירטואלית מתה לאחר לא יותר מדקה.

 

אף אחד מאיתנו לא חושב על הדברים הללו כי זה פשוט שם, זה טבעי, זה קורה כל הזמן גם בלי שנחשוב על זה. אנו עושים שימוש בחושים שלנו ובגוף שלנו בלי מחשבה כל העניין, בלי להתפעל מהיופי בו הדברים קורים. אנחנו מביטים בטלוויזיה ולא חושבים על כל התהליכים המרתקים שגורמים לנקודות הצבע על המסך להתפרש ע"י מוחנו ולהפוך לתמונה ברורה. אנחנו לא חושבים כמה זה נפלא שאנחנו יכולים לשלוח יד ולהרים את כוס הקולה שלנו, אנחנו לא חושבים על זה. אלא אם כן אנחנו מאבדים את זה.

 

אני די בטוח שאם תאבדו פתאום יד, או רגל, או את הראייה, אתם לפתע תחשבו על כמה זה היה חשוב, כמה זה לא מובן מאליו לשלוח יד לקחת קולה או לצעוד ברחוב ללא מאמץ או לראות טלוויזיה. כשאנחנו מאבדים משהו אנחנו מבינים את ערכו, גם כשזה הגוף שלנו.

אני לא רוצה שתחשבו שזוהי עוד כתבה של הטפת מוסר (טוב, אולי קצת) זוהי כתבה שמדברת על מה קורה כשאנחנו חיים בעולם ללא חושים, או בעולם ללא ידיים ורגליים.

תחשבו על זה קצת, זה די מעניין.

 

אם נתבונן סביב לנו על העולם נגלה שלמרות שחוש הראייה נפוץ מאוד הוא לא החוש החזק ביותר אצל כל בעלי החיים. בני האדם ניחנו בחמש (או יותר, תלוי מי תשאלו) חושים שמעניקים לנו הבנה מסוימת על העולם (או כולאים אותנו בעולם שהוא רק מסך המסתיר את המציאות האמיתית). יש חיות שיש להם גם כן את כל החושים שיש לנו אך להם יש חוש אחד מפותח יותר משאר החושים. לרוב חיות הפרא יש חוש ריח מפותח יותר, או חוש שמיעה טוב יותר. ציפורים מסוימות ניחנו בראייה טובה יותר המאפשרת להן לראות למרחקים עצומים.

 

לא רק החושים משתנים בעוצמתם בין חיה לחיה אלא גם הצורה בה האיברים נמצאים בשימוש. אנחנו, לדוגמה, משתמשים באוזניים על מנת לשמוע, נחשים משתמשים בלשונם על מנת לשמוע מה קורה סביבם. עטלפים משתמשים באוזניהם על מנת לראות את סביבתם, בעזרת קליטה של גלי קול. אלו רק שתי דוגמאות מדהימות לחיות הרואות את העולם בצורה שונה, חיות שיש להם חושים דומים לשלנו ויחד עם זאת אותם חושים שונים לחלוטין ממה שאנו מכירים. יש כל כך הרבה דברים שמרתקים בלקלוט את העולם בעזרת חושים שונים מהחושים שלנו או חושים דומים אבל בעלי טווחים שונים.

 

דמיינו לעצמכם איך זה יהיה להיות עיוורים. דמיינו לעצמכם עולם של צלילים בלבד, של ריחות, של טעמים, של מגע. עולם בו לא ניתן לראות צבע של חפץ אבל אפשר לדעת איך הוא נראה רק ממישוש, לא מרתק? עיוורים ניחנים, בדרך כלל, בחוש אחר מפותח יותר שמפצה אותם על עיוורונם. גם עיוורים מלידה וגם אנשים שאיבדו את ראייתם לאחר הלידה. הם מפתחים את החושים האחרים. יש אסכולות בתחום אומנויות הלחימה אשר מכריחות את תלמידיהם להתאמן (וגם לחיות לתקופה מסוימת) עם כיסוי עיניים, זאת על מנת שילמדו להסתמך על חושים אחרים.

 

העולם נראה שונה כל כך כשאנו "מביטים" בו בעזרת חושים אחרים. עצמו עיניים לרגע (אחרי שתגמרו לקרוא את הפסקה הזו) ונסו להאזין לעולם סביבכם. נסו להקשיב בעזרת חושיכם האחרים. מה אתם מריחים? מה אתם שומעים? מה הצלילים הכי רחוקים שאתם שומעים? הקולות בחדר הסמוך או אולי קולות מחוץ לבית? נסו לקום ולהסתובב בחדר כאשר אתם נעזרים בעזרת חושים אחרים חוץ מהראייה, יש אנשים שפשוט מרגישים את הסביבה שלהם, אולי גם אתם יכולים? ברגע שאנחנו מתרכזים בעולם דרך חוש אחר אנחנו מגלים עולם חדש ומרתק, עולם שלא היה קיים שם לפני כן, או שאולי היה קיים תמיד? צורת התפיסה משתנה לחלוטין, היא חייבת להשתנות. כעת חשבו על עצמכם חיים בעולם הזה כשאתם נעזרים בחוש אחד (חוץ מראייה) יותר משאר החושים. דמיינו את התנהגותכם בעולם הזה, כיצד תנועו? כיצד תחיו? עם מי תסדרו בצורה הטובה ביותר?

 

לאן אני חותר? אתם בטח שואלים, התשובה קלה. אני רוצה שתחשבו כיצד יהיה זה לשחק דמות (או "מפלצת" או חיה) שמשתמשת בחושים אחרים מאלו שיש לנו או שמשתמשים באותם חושים שיש לנו אבל לאיו דווקא חוש הראייה שלהם הוא הדומיננטי. חשבו על האופציות שנפתחות לפניכם למשחק "מיוחד" יותר. מצד אחד מדובר בחיסרון, מצד שני ביתרון מיוחד במינו, היכולת לחוש בדברים בלי להסתמך על חושים שאנשים לוקחים כמובן מאליו. נאמר שאתם משחקים לוחם עיוור. מוזר לחשוב על זה אבל מה יקרה? הדמות שלכם תשתמש בחוש הריח שלה על מנת לאתר את אויביה ואולי תשתמש בחוש השמיעה על מנת לשמוע את הצעדים או שינויים בתנוחת הגוף של האויבים. אולי אחרי שנים של לחימה בלי שימוש בחוש הראייה פיתחה דמותכם יכולת לחימה בלתי תלויה, לחימה ע"פ אינטואיציה בלבד? זה חייב להיות מרתק לשחק דמות שכזאת. או לאו דווקא דמות.

 

העולם לא מורכב מבני אדם בלבד, או מדמויי אדם, הוא מורכב מצורות חיים אחרות, חיות לדוגמה. חשבו על כלב שמשתמש בחוש הריח שלו, מה הדברים שיהיו חשובים לו? מה הוא רוצה לזהות כשהוא מרחרח? מה הוא מחפש? כיצד הוא מאתר מזון? מרגיש מי מהסובבים אותו אויב או אוהב? תביטו סביבכם, אתם יכולים להבחין בהתנהגויות משונות של כלבכם, תנועות חדות כאשר הוא שומע משהו מתרחש ברחוב למטה? הוא שומע תנועות, שומע קולות והוא מגיב בהתאם, הוא שורד, או לפחות מרגיש צורך להגן על עצמו ולשרוד.

 

חשבו על עטלפים וכיצד נראה העולם בעיני רוחם? הם בונים תמונה של החלל סביבם ע"י שימוש בגלי קול. מה מעניין אותם בבחירת אזור מגורים? כיצד הם פועלים כאשר הם זקוקים למזון? או להגנה על ילדיהם? כאשר החושים שלך שונים ההתנהגות שלך שונה וזה דבר שאנחנו שוכחים כל הזמן. דמות, או חיה, שמסתמכים על חושים אחרים יוצרים לעצמם תבנית התנהגות שונה, חוקי חברה שונים. הם חייבים כי הם מרגישים בצורה שונה וחושבים בצורה שונה כי המסרים מהעולם מגיעים אליהם בצורה שונה.

 

אבל חושים שונים הם לא כל העניין. חשבו על דברים אחרים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. חשבו על הזרועות שלנו למשל. מה קורה לאדם שאין לו זרוע או כף יד, כיצד הוא מסתדר? איך הוא חי בעולם אם נולד ללא זרועות ואיך הוא חי אם נולד בגוף רגיל לחלוטין כשלפתע זרועו נגזלת ממנו? ושוב חשבו על צורות חיים אחרות, כיצד הן מסתדרות עם הסביבה שלהן? נאמר ומדובר בחיה ללא רגליים אשר זוחלת לה על גחונה? מה היא מחפשת? מה יהיה אזור המגורים המועדף? כיצד תתייחס לאיום עליה, על ילדיה או על ביתה? כל שאלה כזו, כאשר עונים עליה ברצינות פותחת לנו לפתע יקום שלם של אפשרויות.

 

מנחה שרוצה באמת לשחק את המפלצות במשחק, או לפחות את האויבים הראשיים, צריך לחשוב על כל הדברים הללו, הוא חייב לקחת בחשבון את תפיסת העולם של יצור שהוא משחק, ואני מדבר על תפיסת עולם לא בפילוסופיה של הגזע (החשובה עד מאוד) אלא באמת ביכולת ההבנה של יצורים. אם יצור מסוים לא מסוגל לשמוע אז הוא לא יורשם במיוחד מיכולת הדיבור של הדמויות, הוא לא יכול להשתכנע לעזור או להיכנע, הוא פשוט לא שומע ולכן לא משנה כמה יתאמצו הדמויות הן לא יוכלו לגרום לו לשמוע. במצב כזה הדמויות יאלצו למצוא דרך תקשורת אחרת.

 

מה עם צורות חישה מיוחדות? נאמר יצורים שכן יכולים לראות אבל הם רואים צורות גיאומטריות במקום תמונה מורכבת. באחד הספרים של רוברט סילברברג הוא יצר דמות כזו שעקב ניתוח רואה את הסביבה שלה ככדורים, קוביות, פירמידות וכדומה. יצור שכזה יקלוט את המושג "יופי" בצורה שונה לחלוטין. עבורו ריבוי של צורות גיאומטריות משולבות יהיו שיא החן והשלמות, כלומר אדם שרוב גופו שבור ועקום, שפניו הן מסה של שברים, שיערו מפוזר לחלוטין ויש לו גיבנת ייצור צורות גיאומטריות מדהימות בעיני מתבונן מוזר שכזה. כשרונות פיתוי של דמויות מסוימות יהיו חסרי ערך על יצור משונה זה.

 

חשבו על ג'ורדי, ממסע בין כוכבים: הדור הבא, הוא עיוור אבל בעזרת המשקפים המיוחדים שלו הוא יכל לראות תבניות אנרגיה. הוא לא ממש "רואה" את הדברים שסביבו הוא קולט אותם בתור  גלי אנרגיה ותבניות חום וקור, העולם עבורו הוא סקאלה של צבעים הנעים בכיוונים קבועים, מה קורה לאדם כזה? כיצד הוא חי את חייו? מה שבטוח הוא שתפיסת העולם שלו תהייה שונה לחלוטין מזו של שאר האנושות, וכאן אנחנו מדברים על בו אדם שפשוט רואה אחרת, חשבו מה היה קורה אם היה זה גזע זר?

 

אפשר וצריך לדחוף את העניין עוד יותר רחוק, רחוק ככל שהדמיון מתיר לנו. חשבו על גזעים שונים ומשונים, גזעים שניחנו במערכת חושים שונה לחלוטין מזו שלנו. יצורים שמשוחחים ע"י רגשות בלבד, זהו גזע שפיתח את רמת מורכבות הרגש לדרגה שלא תאמן. לגזע זה אין פשוט רגש שנקרה "אהבה" או "כעס", הרגש אצלם הרבה יותר ספציפי, הרבה יותר עדין. כאשר הם מתקשרים אין להם את האפשרות להשתמש באינטונציה על מנת להבהיר רעיונות ולכן תחושת הרגש עבורם חדה מאוד. רגשות אצלם יהיו "אהבת חבר לחבר" או "אהבת אחים בין אלו שאינם אחים בדם" ואפילו ספציפי יותר.

 

חשבו על גזע שקולט את היקום בתור מרקם אפשרויות. אני מדבר פה על ראייה אדירה ורוחנית אבל כך הם קולטים את העולם. כאשר הם מביטים במבנה מסוים הם יראו את המבנה באלפי מצבים, הם יראו אותו לא רק כפי שהוא היום אלא כפי שהיה בעבר או כפי שיהיה בעתיד ומעבר לזה, הם יכלו לראותו כפי שהיה יכול להיות וכפי שהוא יכול להיות בעשרות מרחבי זמן אחרים. העולם עבורם הוא לא ממשי לחלוטין, הוא אופציה. איך תראה דתם של בני גזע זה? מה פילוסופית החיים של גזע שמביט בבני מינו או בבני גזע אחר ורואה אותם כפי שיכלו להיות אם היו בוחרים בחירות שונות בחייהם. רק יכולת עיבוד המידע של היצור יכולה לגרום לקריסת מערכות שלנו.

 

אנחנו חושבים על החושים שלנו בצורה כל כך פשוטה וכל כך לא מתעמקת ואנחנו מפספסים את כל הכיף. במקום לקחת יתרון כמו "חוש שמיעה מצוין מהרגיל" ולהשתמש בו רק כשרוצים להאזין, חשבו על דמותכם ומה זה אומר עבורה שהיא יכולה לשמוע הרבה יותר טוב מהרגיל. כמה ריבים של הוריה היא שמעה? כמה רכילויות שסופרו עליה בבית ספר היא גילתה? איך זה השפיע עליה. הדברים הכי בסיסיים וחסרי משקל, לכאורה, הם אלו שיכולים להעניק לנו את הזווית המיוחדת למשחק, בין אם אנחנו מנחים או שחקנים.

 

כל מה שאנחנו באמת צריכים לעשות הוא להעז, לא הרבה, לא כל הזמן אבל מידי פעם לנסות להגיח מהקונכייה בה אנו מקיפים את עצמנו ולהתבונן בעולם דרך עיניהם של אחרים.

אנחנו רק נרוויח מזה.