מה אני מחפש בשיטה? מאת: אמיר איתן כמה אפשר לדבר על AD&D? כל כמה זמן תוקף אותנו עץ חדש בפורום הדן בשיטה הזו. לעומת רבים שמתעבים את השיטה עומדים מספר לא מבוטל של אנשים (צעירים ומבוגרים) שמוצאים את השיטה עתיקת היומין הזו טובה ואף טובה יותר מכל שיטה אחרת. למה? איך זה ששיטה נתפסת כטובה בעיני אחד וכגרועה (עד דמעות) בעיני האחר? – אני חושב שהכל מדובר בהשקפה על משחקי התפקידים ומה אנחנו מחפשים בשיטה. נשמע קצת ברור, נכון?- אני יודע, אבל אני צריך כתבה אז אמשיך לדבר עוד קצת... אפשר לחלק את שחקני התפקידים לפי הרבה דברים, צבע עור, עיניים, משחק אהוב, ז'אנר אהוב, סוג דמות אהובה וסגנון משחק אישי. החלוקה שאני רוצה לדבר עליה כאן היא חלוקה לפי גישה. בגדול אפשר להצביע על כמה גישות למשחקי התפקידים (יש כמה יוצאות דופן שמכילות רק את זיו, אז אני לא אדבר עליהן): גישת הדמות- אלה השחקנים שכשהם ניגשים לשיטת משחק חדשה הם קוראים הכל ומתמקדים בעיקר על החלק העוסק בדמות. המשחקים שלהם הם מרובי דיאלוגים והם אוהבים להיתקל בדמויות (או ליצור דמויות, במקרה של מנחה). הם חייבים שהשיטה תהיה מגוונת מאד מבחינת הגזעים שאיתם היא מגיעה, שהתכונות יהיו מפורטות עד כמה שניתן, שתהליך יצירת הדמות יהיה כמה שיותר מושך, שהמקצועות יהיו מגוונים, שתכונות האופי יתפרסו על מגוון רחב של תכונות והכי חשוב- שלוחם אחד לא יהיה זהה ללוחם שני וללוחם שלישי. גישת הקרב- אולי נשמעת קצת מגוחכת, אבל רחוקה מלהיות נדירה. גישת הקרב היא הגישה שזורקת את בעל המוצר החדש הישר אל הדפים האחרונים של הספר שם מופיעות טבלאות על טבלאות של נשקים ונזקים. מיד אחרי שהעיניים התרוצצו והלב נשנק מריבוי הנשקים נזרק הקורא בעל הגישה הקרבית אל הפרק העוסק בקרבות ושם הוא מבלה את שארית השבוע- קורא כל פסיק וכל תו עד שהוא ממצה עצמו עד גבול יכולתו! השחקן בעל הגישה הקרבית אוהב לראות שיטות שבאות עם פירוט סטטיסטי מרבי של כלי הנשק, שהשיטה תכיל כמה שיותר כלי נשק (שבאים עם השיטה), ושדמות הלוחם תוכל להפעיל כמה שיותר נשקים בו זמנית ולפגוע כמה שיותר במטרה. בד"כ הגישה הזו לא עולה בקנה אחד עם הגישה הריאליסטית (בהמשך). גישת הקסם- הגישה שנתקלתי בה הכי הרבה. הגישה קוברת את מאמיניה בדפים האחרונים של הספר. קצת לפני טבלאות הנזק של הנשקים, בסוף הספר, מופיע ספר הלחשים שבא עם השיטה. הגישה משליכה את שחקניה לשעות על גבי שעות בהן הם חוקרים כל קסם וכל לחש שנכתב. השחקנים יוצאים לא מאופסים משעות הקריאה האלה וחלקם אף יוצאים כשהם מחזיקים ביכולת להטיל לחשים... בכל מקרה, שחקנים אלה אוהבים עולמות קסם, תמיד משחקים כהן או קוסם, חייבים שיהיה הרבה מידע על סוגי מקצועות אלה ושואפים למקסימום פירוט על הלחש איתו הם הורגים את צבא האורקים שמנגד. שוב, בד"כ הגישה הזו לא עולה בקנה אחד עם הגישה הריאליסטית. גישת המהירות והבהירות- הגישה העומדת מנגד לגישה הריאליסטית באופן מוחלט. גישה זו היא גישה פשרנית שמוכנה להקריב את הריאליזם של השיטה בעבור מהירות המשחק בה השחקנים ישחקו. חלק מהשחקנים מכניסים בהצדקה לגישה זו והיא – הם משחקים משחקים כמעט נטולי קרבות ואז שאר השיטה, גרועה עד כמה שתהיה, קרובה מאד משאר הבחינות לשיטת הריאליסטיות (הסבר: אם שיטת הקרב גרועה בAD&D , אבל אני לא משחק משחק מרובה קרבות, אז שאר החלקים – הדמויות בAD&D למשל, לא עד כדי כך גרועים מאשר החלקים הזהים בשיטות ריאליסטיות יותר). גישת המהירות הולידה גזע של שחקנים שלא ידע את המוות. השחקנים עולים דרגות מהר מדי וזאת מכיוון שהם אשכרה נלחמים מול דרקון (ומנצחים). הטענה המרכזית שבה נאחזים הדוגלים הגישה היא שאין להם כוח לשבת מול אלפי טבלאות- "בסה"כ באנו לשחק וליהנות". לבסוף... הגישה הריאליסטית (my kind of approach )- הגישה הזו הולידה שחקנים שהסתכלו למוות בעיניים. הם לא מסוגלים לשמוע מהחבר לכיתה שלהם שמספר להם על הדרקון שהוא שחט אתמול. שחקנים אלה קורעים את ספר החוקים לגזרים אם הוא לא מקיים 99% מהפיסיקה שלנו (לפחות). אלו השחקנים שרצים ישר לבדוק אם הדמויות מפורטות מספיק בתהליך היצירה, אם הן אמינות, האם מישהו שורד אחרי מכת חרב, כמה שניות לוקח ללוחם לחסל בן-אדם רגיל, עד כמה קטן האחוז להינצל מדרקון (שלא לדבר על להרוג אותו), מכמה מטרים נפילה אתה מת והכי חשוב- טבלאות הפגיעה הקריטית (oh yeah…( . אלו הגישות המרכזיות והנפוצות ביותר שבהן נתקלתי יותר מפעם אחת. אם תשימו לב, שתי הגישות האחרונות הן ערבובים בכמויות שונות של שלושת הגישות הראשונות. אז מה בעצם הכי טוב? בשביל שחקני המהירות השיטה לא צריכה לעמוד בשום סטנדרטים מיוחדים. השיטה יכולה להיות בעלת חורים פה ושם ולהחסיר כמה פרטים. היא יכולה בכלל לא לציין חוקים לסיטואציות מסוימות... העיקר שתהיה מהירה. בדר"כ הגישה הזו היא של הגיל הצעיר יותר ועם הזמן הגישה נהפכת ל"מנחה טוב עושה את המשחק ולא השיטה". במילים אחרות השחקנים תחת האשליה ששיטה גרועה זה בסדר גמור כל עוד יש לך מנחה טובה, מה שהם לא יודעים זה שהם כבר ממזמן לא משחקים את השיטה. שחקני המהירות נותנים בדר"כ אחוזים גבוהים לגישת הקרב ואחוזים נמוכים עד מאד לפן הריאליסטי של כל גישה. יצירת הדמויות היא שטוחה ביותר אבל לשחקנים המבוגרים יותר יש את תהליך היצירה החוץ-שיטתי (תמיד רציתי להגיד את זה), כלומר, הם יוצרים את הדמויות לא לפי השיטה אלה מניסיונם האישי והעשיר (וזה טוב). אז אם זה כל כך פשוט, מהיר וטוב, למה אנשים עוברים לשיטות ריאליסטיות יותר?!- נמאס! הגישה המהירה היא למשחקי פנטזיה בלבד. משיחות רבות עם שחקני המהירות הם טוענים שהם לא רוצים שהקרבות ייקחו שנים והם אוהבים את המצב בו דמותם מזנקת מדרקון אחד לשני ושוחטת גריפין תוך כדי. הגישה המהירה לא מתיישבת טוב עם משחקים ריאליסטים בכלל! מכיוון שהמשחקי הפנטזיה (ושאר קמפיינים לא מציאותיים) מישהו אשכרה יכול לנצח דרקון לא הגיוני שהם ישחקו בסגנון ריאליסטי- לא רק שייקח להם שנה להרוג את הדרקון גם סביר להניח שהם לא יחיו לראות את הרגע הזה. לעומת זאת המשחקים המודרניים, שם זה ממש צורם לראות אדם שלא נהרג מכדור בלב או שנפל מ"האמפייר סטייט בילדינג". ובכל זאת, יש משחקים מודרניים, מציאותיים שלא משחקים לפי השיטות הריאליסטיות, למה?!- כי לא צריך. פה מגיעים לשלב הפרי פורם. יש הרבה קמפיינים שקרבות זה זן נכחד בהם (רע מאד) וקסם זה בכלל לא אופציה (נסבל) אז אין טעם לשבור ת'ראש עם החוקים של שיטות אם אפשר הכל לעשות לפי ההגיון הבריא (של המנחה החולה). ולכותרת... אז מה אני מחפש בשיטה? מה כדאי לי להזמין מדרור? על מה כדאי לי לבזבז את הכסף בטורנירים (חוץ מסטלרס)? קודם כל בדוק מה המערכה אותה אתה רוצה להריץ. אם אתה רוצה לשחק פנטזיה (לא היסטוריה, אלא פנטזיה) אז אני ממליץ ללכת על השיטות המהירות כמו AD&D בהן להרוג דרקון זה כמו לירוק למורה בפרצוף (נראה מפחיד אבל אחרי הפעם הראשונה זה מתחיל להיות תחביב). אם המערכה שלך הולכת להיות היסטורית או מודרנית אך לא מרובת קרבות אני מציע לא לקנות בכלל שיטת משחק אלא ספרי אינפורמציה. מערכות אלה לא מצריכות קסם והקרבות לא מרובים אז אני לא מוצא סיבה לקנות שיטה (הרי 90% מספר השיטה ידון בנושאים אלא). אם הקמפיין הולך להיות סייברפאנקי או סופרהירואי אז אני ממליץ לקנות SHADOWRUN או כדומה. שיטות מהירות. אמנם מלאות חורים אך מי שם לב?! גם ככה כל המערכה מעוותת. (יוצאת דופן זו CHAMPIONS, למרות השיטה עוסקת בדברים לא מציאותיים בכלל היא מכניסה סדר בבלגן). לבסוף (כמו תמיד) אם אתה הולך לשחק כל סוג של משחק שיש בו קרבות ויש בו קסם ואתה רוצה שהוא יהיה ריאליסטי אז תקנה ROLEMASTER או HEROSYSTEM. לאן נעלמו כל השיטות המגניבות האחרות אתם שואלים? האמת היא שכל השיטות האחרות הם יותר מלל משיטה וכמעט אף אחד לא משחק את העולם בהן לפי השיטה שמגיעה עם הספר. בד"כ משחקים אותן פריפורם, לפעמים אפילו דייסלס.