Tigana- גאי גבריאל קיי

מאת: אבי סבג

 

על אדמה כבושה, כנועים תחת עקבם של רודנים למדו בני עם אחד שיש משהו קשה מתבוסה, גרוע ממוות ונורא מכל גלות. אנשים גאים לחמו בכל כוחם כנגד כל הסיכויים ובגאוותם הביאו על עצמם את החורבן השלם והמוחלט ביותר, בשמה של הנקמה, בשמה של האהבה. אלו שצפו במפלה בעיני ילדים, אלו שהיו צעירים מכדי להחזיק בחרב מעיזים כעת, להרים את ראשם, מעיזים ללחוש את השמות הנשכחים והאסורים, מעיזים לקוות.

 

את קיי, אין שום צורך להציג, לראשו נקשרו כבר כמה וכמה כתרים במסגרות שונות וביניהם, גם מעל בימה זו. לכן לא אכביר במילים על האיש או על פועלו אלה אתמקד בספר עצמו. אם בטרילוגיית פיונבאר מאד בלט השימוש ברעיונות מוכרים וביסודות הקלאסיים של ז'אנר הפנטזיה הרי שכאן אנו פוגשים גיי אחר, חופשי מכל מוסכמות או מסגרות מקובלות, נאמן לעצמו ולכן מאד מקורי ומרענן.

 

לפני כמעט שני עשורים בער חצי האי באש המלחמה, צבאותיהם של שתי אימפריות פלשו ממזרח וממערב. עמי הפרובינציות נכנעו והרכינו ראשם למול נחשול כוחם של צבאות הפולשים ויותר מכל עוצמתו הנוראה של הקסם הנוכרי שהביאו עימם השליטים העריצים. הכיבוש כמעט הושלם וכולם נשאו ענייהם להתנגשות הבלתי נמנעת בין הצבאות היריבים.

 

ברנדין, מלך, קוסם ושליטה של אימפריית ירגות' החל להוביל את צבאו למפגש עם אלבריקו וצבא שכרי החרב שלו ולקרב שיכריע את גורל חצי האי. הוא שלח את בנו האהוב בראש מרבית הצבא להשלים את כיבושה של הממלכה החופשית האחרונה במערב לפני שיתפנה למערכה הגדולה. הוא לא ידע, לא יכול היה לדעת עד כמה שונה הייתה הממלכה.

 

למול גדת הנהר דייס התייצבו בניה הגאים של טיגנה נכונים להגן על אדמתם. הם לחמו בחירוף נפש, לחמו כפי שאיש לא נלחם מעל פני אדמת חצי האי. לחמו ונצחו, ובניצחונם הרגו את סטיבן, בנו של ברנדין. בניצחונם האחד חרצו את גורלם והביאו על עצמם את הנוראה שבנקמות. ברנדין לא המשיך בדרכו אל העימות עם אלבריקו הוא חזר והוביל את צבאו אל זירת הקרב שתבעה את דמו של בנו האהוב.    

 

הוא בא לנקום והוא לא נכשל. התבוסה שהנחיל היתה סופית ומלאה. ברנדין לא לקח שבויים ולא חס על איש מהלוחמים שניצבו מולו וכולם הומתו עד האחרון. משם המשיך וזרע חורבן בערים היפות והגאות וניתץ את מגדליהן הגבוהים. אך להבת נקמתו לא שבעה ובקסם אדיר הוא קרע את שמה של הממלכה מדפי ההיסטוריה ומתודעתם של כל האנשים. איש לא יזכור או יכול אפילו לשמוע את השם מלבד פליטיה של הממלכה המובסת.

 

אלו שמתו בדייס היו ברי מזל, יאמרו השורדים שנים לאחר מכן. השם שהיה מקור גאוותם ומרכז מהותם אבד מן העולם. והם, בניה של טיגנה יכלו רק לראות כיצד זכרם הולך ונמחק מעל פני האדמה עם כל שנה שעוברת וכל זקן שנאסף אל אבותיו. עם שלם איבד את זהותו, את מולדתו ונידון לכליה איטית ומיוסרת.

 

טיגנה היא סיפורם של אנשים צעירים ונלהבים החולמים לפרוק את עול הכיבוש, את עול העריצות. אנשים שחיו חיי דיכוי והשפלה אך סירבו לוותר על הזיכרון, על הגעגוע אל החופש, אל מולדתם. קיי פורס בפנינו עלילה מדהימה ועוצרת נשימה המרתקת את הקורא בכל רגע של ההתרחשות. כשרונו בבריאת גיבורים לוטש כאן לכדי שלמות שיצרה כמה דמויות בלתי נשכחות בעוצמתן. גיבורים טרגיים מורכבים הנקרעים בין עולמות שונים, בין תשוקות, שנאות עזות ואהבות אדירות המובילות אותם אל עבר ההקרבות הגדולות והשלמות ביותר.

קיי פורט על מיתרי נפשו של הקורא כמו נגן מיומן ומצליח לעורר בו מעורבות רגשית חזקה. הוא מיטיב ליצור סיטואציות מרגשות עד דמעות, מצליח לשלב הומר שנון וקליל ולשמור לאורך כל הדרך על אחידות העלילה ואמינותה. בכל רגע שנדמה לך שאתה מנחש את ההמשך הצפוי אתה מופתע מחדש, כי אין דבר סוער ובלתי צפוי יותר מתהפוכות נפשו של האדם.

 

בעיני הספר הוא בהחלט אחד הטובים שנכתבו בז'אנר. נהניתי מאד לקרוא אותו, למרות אורכו היחסי קראתי אותו ברצף בלתי פוסק.  נאמר עליו שהוא יותר רומן המתרחש בעולם פנטזיה ופחות ספר פנטזיה ממש. אני לא מסכים עם הטענה, בעיני בספר נעשה שימוש מעולה באלמנטים פנטסטיים לצד שילוב בעלילה ואווירה מאד מציאותיים, כאילו היה זה ספר שסוקר מאורע היסטורי אמיתי. פשוט רוצו לקרוא!