ערים!: בריל
זיו קיטרו
ערב טוב אדונים נכבדים, שמח לראותכם שוב.
רק המתינו רגע קט עד שתגיע המארחת שלנו (שועלה לא קטנה אני אומר לכם, ולא רק בלשונה), היא הבטיחה לי קצת מורשק חם.
מה?
לא יודעים מה זה מורשק?
אוי, אוי, אוי לזקן כמוני שלא מחנך את ילדיו לדעת את עולם הטעם כפי שהוא צריך להיות.
ובכן, נמתין כולנו למורשק אותו אחלוק אתכם ועד שיגיע... בואו ואספר לכם על העיר בריל, שם ניתן למצוא את המורשק האמיתי והטהור ביותר, תאווה לחיך, מתוק מדבש, סמיך כרפרפת שוקולד, מבעיר את התשוקה ומנקה את הריאות. אאאאך, אלו היו הימים.
היכן הייתי?
כן, אכן כן, העיר בריל...
מי שמגיע לשערי העיר בריל עושה זאת רק לאחר שלושה ימי מסע במדבר העצמות היבשות. המדבר עצמו מקיף את העיר כמעט מכל כיוון והעיר עצמה שוכנת בפתחו של מעבר המצוקים של חד-מא'אר. כל מי שמגיע מארצות הצפון חייב לעבור בין המצוקים ולהגיע אל העיר וכל מי שמחפש לו דרך אל ארצות הצפון חייב לעבור את המדבר ואז להגיע בריל עצמה.
אין זה פלא שלאורך השנים הפכה בריל לנקודה אסטרטגית חשובה וסיבה למלחמות רבות.
בריל הוקמה לראשונה כמוצב דרומי של מטאלאר, מוצב צבאי לכול דבר שמטרתו העיקרית הייתה תצפית על כל תנועת אויב שעלולה הייתה להגיע מהדרום. מאחר וסינארט, מלכה של מטאלאר, לא הרשה לעצמו להקציב חיילים רבים מדי למוצב היה ברור לכולם שיש למצוא דרך בה המוצב יהיה יעיל בהדיפת התקפות או יותר נכון ביצירת מרווח נשימה ארוך מספיק בכדי שהצבא העיקרי יהיה מוכן.
לשם כך פנה סינארט לשלושת החכמים של ארצו הלא הם מינסבאד, קריאול וסאמור. מינסבאד היה חרש מתכת שבורך, כך אומרים, ע"י האלים עצמם ולא היה דבר שלא יכול היה לחשל תחת פטישו רב העוצמה. קריאול, אחיו של מינסבאד, היה קוסם-מלחמה מוכשר שקסמיו היו כולם תלויים במכונות הענק שבנה בטירתו, הוא יכול היה להטיל כדורי אש בגודל אדם למרחקים ולעוף על כנפיים אדירות עשויות עץ ובד שנשאו אותו למרחקים עצומים על גבי הרוח. סאמור היה זקן החכמים שתכנן במו ידיו את כל ארמונות ומגדלי הארץ, מבנים אדירים שאיש לא יכול היה לחדור אותם.
השלושה כונסו יחד ובנו את "המכונה", מנגנון ההגנה המושלם. המוצב כולו תוגבר ובעזרת בנאים מוכשרים ועל פי תוכניתו של סאמור הפך להיות חלק ממשי מהמצוקים, מבנה שקשה היה לזהותו כמעשה ידי אדם. סביב למוצב, בתוך המצוקים עצמם ותחת לאדמה נבנו מכונות יורקות אש וחומצה, בורות סתרים שהכילו בתוכן קירות ברזל משוננים שמעכו ושיפדו כל מי שנפל לתוכן. קריאול דאג לצייד את המוצב במטענים רבים עבור מלכודותיו וכלי המשחית שיצר יחד עם אחיו.
כאשר היה מוצב מוכן שמו לו שליט, ניתאר והוא הבין מהר מאוד מה עליו לעשות.
ניתאר היה מצביא בעל שם. אסטרטג חריף ואיש אשכולות. במהרה שכנע את כל אנשי המוצב שבידם כוח אדיר ועליהם להשתמש בו.
הם נעלו את המוצב, סוגרים אותו מלפנים ומאחור והכריזו על עצמם כעיר חופשית. לפני שיצאו בהכרזה דאגו חלק מהם להגניב אל העיר חיילים נוספים שמאסו בשלטונו של סינארט ואת משפחותיהם של כל אלו ששירתו במוצב. נעולים מאחורי השערים האדירים הכריזו האנשים על עצמם כאומה חדשה והמתינו לבאות.
לא עבר זמן רב וכוח צבאי אדיר הגיע למקום והטיל מצור על העיר, דורש את כניעתם.
אלא שהמצור לא היה יעיל וכי כיצד יעשו מצור על עיר שחציה נמצא מעבר להישג יד?
החיילים יצאו מהשערים הדרומיים ופנו לקלומיה, הארץ שמעבר למדבר, ושם מצאו בני ברית ואספקה רבה. אל מול צבא הצפון הרימו אנשי המוצב את מנגנוני ההגנה שהוכנו להם ואלו הרחיקו את הצבא כולו.
בעזרת תמיכתה של קלומיה השיגו הצפוניים את כוחם ונכנעו לאחר קרב ארוך בן 5 שנים.
אלא שכעת ביקשה קלומיה שליטה במוצב, ניתאר סרב וסגר את עירו, הפעם נראה שגזר עליה ועל תושביה מוות שכן לא היה להם עוד לאן לפנות.
מצור דרומי הוצב עליהם וסינארט ששמע על הדברים מיהר לסגור את המקום מהצפון.
לכודים בתוך עירם החלו החיילים והמשפחות לקרוא בקול לכניעה אך ניתאר לא שם ליבו אליהם.
לאחר שלוש שנים של מצור קמו הקצינים ופנו לעלות אל ניתאר שהמתין להם בחדר המלחמה ששימש גם כחדר המלכות, כאשר היו מוכנים להכותו מטה ולפתוח את שערי העיר ולהיכנע המתינה להם הפתעה.
ניתאר הסב לשולחן יחד עם קבוצת אנשים משונים.
הם היו נמוכי קומה, שעירים ושריריים מאוד. הם שוחחו בשפה גרונית בינם לבין עצמם ולפניהם, בערימות מסודרות, הוצגו מתכות יקרות ערך ויהלומים.
ניתאר חייך אל קציניו והציג לפניהם את המק'רונרס, שבט יושבי המערות הקדמוני.
המומים האזינו הקצינים לסיפור שסיפר ניתאר.
בחיפושו אחר דרך להציל את אלו שהפכו להיות בני עמו החל ניתאר לחפור אל תוך המצוקים. לא עבר זמן רב והוא נתקל בעריהם המופלאות של היצורים האלו שאיש לא שמע עליהם ואיש לא ידע על קיומם.
ניתאר הצליח ליצור קשר עם מנהיגם ובמהלך השנה האחרונה, ללא ידיעתו של איש, הורחבה עיר המוצב, על תוך המצוקים ושם ממתינים בתים לאכלס את המשפחות ושדות תת קרקעיים ובהם גידולים משונים אך ערבים לחיך ומזינים.
תהו הקצינים כיצד נוצר הקשר הזה עם גזע שאיש לא הכיר ואיש לא הבין, ניתאר רק חייך לשאלה הזו והוביל את הקצינים, יחד עם אורחיהם אל פתח שהוביל חזרה אל העיר שבמצוק.
הקצינים הוכו תדהמה למראה עיניהם, ביתם אדירים, מגדלים, מקדשים, רחובות שלמים העשויים כולם מאבני מחצבת יקרות. הבניה כבר הסתיימה כמעט לחלוטין ובמעבי ההר מצאו הקצינים אסיפה של המק'רונרס ואיתם אדם מבודר.
המומים עוד יותר היו הקצינים לגלות שהזקן לא היה אחר מאשר סאמור הזקן אשר חי כל הזמן הזה בתוך עיר המוצב ללא ידיעת איש פרט לניתאר לו יעץ..
כעת שהייתה העיר כולה מוכנה יצאה הידיעה אל המוצב עצמו ושמחה אדירה שטפה את העיר. קולות הצחוק והשמחה הפתיעו את חיילי המצור שלא הבינו על מה ולמה האושר הזה.
3 שנים נוספות עברו וחיילי המצור משני צידי המתרס מאסו במערכה ונסוגו.
העיר, שכעת התכנתה בריל, שוחררה.
בריל נפתחה כעת ושיירות סחר החלו לעבור בה משני הצדדים וככל שהתפתחה העיר כך היא גדלה, לעומק ההר ואל תוך המעבר כולו.
בריל הפכה למקום לעלייה לרגל, עיר שלמה הבנויה אל תוך ההר, עיר שאורכה כאורך המצוק כולו, ששערים אדירים שאיש לא יכול להפילם שומרים בפתח כל מעבר, שמתקנים מסוכנים ומלכודות ממתינות לכל צבא שיעז לתקוף.
לאורך השנים ניסו צבאות שונים לכבוש את העיר אך ללא הצלחה.
המק'רונרס, ואיתם סאמור, הפכו את בריל לפנינה צבאית. יפה יותר מכל עיר אחרת בחבל הזה ומוגנת יותר מכל מוצב צבאי.
כמובן שההמון שעבר בעיר לא היה מודע כלל לגזע התת-קרקעי שנותר מסתורי לכולם פרט לתושבי בעיר עצמם.
בריל היא עיר מסחר, עיר החולשת על מעבר חשוב מאוד וכאן מקור עושרה. המכרות שנבנו אל תוך ההר (מכרות שנמצאים תחת עינם הפקוחה של המק'רונרס שדואגים שלא יהיה ניצול של המחצבים) היו עשירים באבני חן רבות שהפכו את העיר למרכז היהלומים של המחוז כולו. המתכות היקרות האחרות הובילו לכך שבריל רק המשיכה לשגשג עם כל יום שעבר.
אך לכל חלום טוב יש סוף.
אנשי בריל החלו להבין שהם יכולים לכרות יותר אם המק'רונרס לא יעמדו בדרכם.
מאה שנים לאחר מותו של ניתאר קם צבא בריל על האנשים הנמוכים ושיעבד אותם. אנשי בריל הרחיבו את המכרות וחפרו עמוק יותר ויותר אל תוך ההר עד שתאוות הבצע שלהם הובילה אותם לאבדון.
יום אחד חפרו הכורים עמוק מידי ורעש נוראי נשמע, תחילה היה נדמה שזהו נהר והכורים החלו לחפור ביתר מרץ, חושבים שמצאו מקור מים חדש, רק בכדי להישטף בגלי אש שעלו והתפרצו ומילאו את המכרות.
היה זה רק נס שהוביל לכך ששומרי המכרות הצליחו למוטט את הפתחים ולהציל את העיר אך המכרות היו אבודים לנצח.
לאחר האסון המשיכה בריל להיות עיר מסחר אך כל האוצרות שמילאו אותה נהפכו לחלום וההוכחה היחידה לקיומו של עידן בו זהב שטף את הרחובות הם קישוטי הבתים והמקדשים.
המק'רונרס נעלמו גם הם באופן מסתורי, יש אומרים שברחו אל תוך המכרות כאשר הופעלה האזעקה ונשטפו ע"י אש המעמקים. יש האומרים שהם חיים שם כעת, בונים את עריהם מחדש, אחרים טוענים שהאש איכלה אותם והם אבדו ועוד אחרים טוענים שהאש הפכה אותם לשדים שממתינים כעת מעבר לפתחי המכרות החסומים, מתאזרים בסבלנות, מצפים לרגע בו מישהו יעז לפתוח את אחד המכרות ואז יזנקו על תושבי בריל ויכחידו אותם כעונש על חטאי האבות.
אלף ומאה שנים לאחר האסון בריל היא עיר מתפתחת ללא ספק, מקום מופלא לבקר בו ולא רק בכדי לראות את המבנים העתיקים שתחת ההר. מקום של מסחר אדיר, נקודת מפגש בין שתי עולמות. אך זו גם עיר של אימה, של אגדות עתיקות, של פחדים ואמונות ששוטפות את תושביה. לא פעם נשמעים קולות עמומים של נקישות עמוק בבטן האדמה ורבים נשבעים שאלו השדים שמנסים לפרוץ החוצה.
מה אתם אומרים?
מה הקשר של המורשק עם כל זה?
אאא, יפה, יפה, זיכרון חד יש לאלו.
ובכן דבר אחד נותר להם לתושבי העיר מהתקופה בה חיו יד ביד עם המק'רונרס, המורשק.
עשוי מפירות האדמה העשירה של בריל, מעשבים שונים הצומחים תחת המצוקים, המורשק הוא משקה שמחייה את הנפש, משיב תאווה לאלו שאיבדו אותה, מזין את הגוף ומחזק צעיר וזקן. למורשק יש גם נטייה לשחרר את הנפש וכאן...סלחו לי שאני לוחש אך זהו סוד שאסור להגותו ברבים, כאן מסתתר דבר נוסף. יש אומרים שמי ששותה מהמורשק יכול, לרגע אחד, לראות את בריל כפי שהייתה ולעיתים, רק לעיתים, נותרים שותי המורשק בעיר ההיא העתיקה ולא מצליחים לשוב עוד.
הנה, השועלה שלי שבה לה עם המשקה, בואו, התקרבו התקרבו.
יש מספיק לכולם, מספיקה אך לגימה אחת בכדי להבין את גדולתו של המשקה.
קדימה, לא להתבייש, שום דבר רע לא יקרה, אחרי הכול אין זה המשקה המקורי אלא רק תוצרת מקורית.
