דת, חלק ג
בוראי כל וברואי כלאיתמר ראוך
"ויאמר אלוהים מלך העולמות יוצר כל חי אל נתיניו ומשרתיו, מאמיניו ועמו, חיות השדה הים והשמים; הטו אוזניכם ושמעו לי כי אני הוא אלוהיכם אשר ברא אתכם מדבר אליכם: ויהי בקץ עת החטאים הזאת וידע הכל את חטאו אשר חטא כנגדי ויעמוד בדין לפניי; ויהיו הצדיקים הולכי דרכי ובוחרי הנכון, אשר מיניתם ובחרתי בם להיות לי לעזר לעד אדוני כל החי וכל האדמות. ויהדהד קול אלוהים מלך העולמות וישמע אותו ביום ההוא כל אשר התהלך והלך על פני הארץ ושקט ודממה שררה מעל כל הגבעות הימים והשדות כי רוח האלוהים פסקה מנשוב בארץ ההיא. " – ספר הדת השווֶנית, אחרית הימים, פרק י"ה, פס' 5 - 7.
אלים - יצורים או ישויות בעלות כוח 'על טבעי', או לחילופין טבעי לחלוטין, אשר מסיבה זו או אחרת מהוות אבן משענת לכמעט כל הדתות באשר הן. נתחיל בכך שאופי הדת תלוי רבות באלים - אופי הדת ישתנה לפי מספר האלים (אחד לעומת רבים), תכונותיהם, מאפייניהם ואופיים, אשר בעצמם משתנים לפי מספר האלים. (גם ההפך יכול להיות הנכון, נתון לשיקולכם. אופי האלים תלוי באופי הדת ובמספר האלים השליטים.) כמו כן, מאיפה באים האלים? עד כמה הם גבוהים בשרשרת המזון האלילית? למה הם מסוגלים? כמה נאורים הם באמת? ועוד שאלה מאוד קריטית - האם האלים שלכם הם אלים אמיתיים או פיקטיביים? האמת שעומדת מאחורי הדת נותנת את הטון לאופי הדת.
מאיפה מתחילים? נתחיל בכך שאפשר תמיד ללכת עם ראש קטן ולומר שהאל הוא המלך הכל יכול ואין דבר נשגב ממנו, הוא שולט בכל: באש,במים,באחר, ו/או ברא את העולם. ובכדי שלא ימחץ אותך כי אתה כל כך קטן לעומתו, אתה חייב לסגוד לו. הראייה הזאת מאוד סגורה, ואולי אפילו פחדנית לפעמים (פחד מאי קיום האל), אשר מובילה לאמונה עיוורת ופנאטיות. זה לא מה שאנחנו מחפשים. אם נסתכל קצת בפרופורציה ובגדול, נוכל לראות שהאל שאנחנו כל כך סוגדים לו (אולי לא 'שלנו' ספציפית, אבל תזרמו איתי) בעצמו רק גלגל שיניים קטן בפנתאון/מערכת אחרת גדולה בהרבה ממנו.
אז מי הוא בעצם האל? האם הוא הבורא? ברוב הדתות המונותיאיסטיות שתתקלו בהן, האל הוא הבורא של העולם(לדוגמה, השלשה המנצחת של עולמנו אנו פועלת ע"פ כלל זה). אך זה לא הכרחי, דתות מונותיאיסטיות יכולות להתבסס גם על אלים משניים, או על אלים לא בוראי שמיים. כמו כן, לעתים בדתות פוליתיאיסטיות, הבורא יהיה גם מלך האלים, הרי הוא ברא את הכל.
דוגמאות:
לורֶנן (במלעיל), אל משנה בעבר, אסף צבא המורכב מעשרים רבבות פרשי אש ו 5 מאות יורקו חומצה והביס את הבורא וסריסיו השדים. כמו כל כובש טוב, לורנן כבש כעת את עולמו של הבורא ושולט בכל אדמותיו, ובכל מאמיניו, עם הזמן. בעוד כמה דורות יסגדו ללורנן כאילו לא היה אף אחד לפניו, ואין זה משנה אם זה מיראה או מכבוד או מאהבה. עוד מקרה הוא כזה: לפני חמישים אלף שנים נחת על פני העולם יצור משונה (אם היינו יכולים לחזור אחורה בזמן היינו נותנים לעצמנו מכה מצלצלת במצח ונגיד "הו! זה בסך הכל פיירון פשוט מפלוטו!"). בתקופה ההיא היצורים אשר התפתחו על פני הכוכב, קרי בני אדם, לא הספיקו להגיע רחוק, הם רק ירדו מהעצים לפני אלפיים שנה. אותו יצור מסתורי נשאר באותו מקום למשך תקופה לא מבוטלת, הרי החללית שלו הרוסה. בקרב בני האדם הוא נראה כמו אל. הוא מגיע מהשמיים בבום גדול, עם כל מיני אביזרים לא מזוהים בעלי כוח שהוא לבטח אלילי, לכן הוא בוודאי אל שבא ללמד אותם את דרכו או להעניש אותם.
כך גם בדתות פוליתיאיסטיות, אין זה הכרחי שבין האלים באותן דתות קיים גם הבורא, כמו בדת היוונית רומית. זאוס/יופיטר לא יצר את העולם, הוא בנו של הבורא.
השאלה הבאה שאני רוצה לדון בה היא מאיפה האל בא? בהרבה דתות מקור האל לא מוסבר. התשובה תלויה במה הוא האל. אם האל הוא חייזרי, אזי כוכב הבית שלו הוא המקור. אם האל הוא בן אותו כוכב שהגיע לאלוהה, אז מן הסתם המקור שלו הוא אותו כוכב. במקרה שהוא נע ונד לו ביקום ובמישורי הקיום, כובש עולמות ומכריז עליהם כעל שלו, אזי המקור שלו יכול להיות שילוב של שני המקורות הנ"ל (כלומר: הוא הגיע לאלוהה והחל לכבוש עולמות ו/או הוא חייזר מאוד כריזמטי) או חסר מקור. הוא היה קיים מההתחלה ועם התפתחות החיים הוא החל להכריז על עולמות כעל בני חסותו. מקרה נוסף ומעניין לא פחות, הוא כמו בסדרת הספרים של אמבר (מאת רוג'ר זילזני). ישנן 'צללים' של אמבר בהם נסיכי אמבר נחשבים לאלים. מקורם הוא כמובן, אמבר. (מי שלא מכיר שירוץ לספריה הקרובה ויקרא. ואני לא מתכוון ללכת במהירות, אלא לרוץ.) ועוד שתי אפשרויות בקצוות הספקטרום - האל הוא זקן כמו הזמן והמרחב עצמו. הוא נוצר אתם ומקורו הוא מקורם, או שהוא חסר מקור, בלי קשר לתפקידו הנוכחי בדת. ובצד המנוגד - אין אל. הפתעה. בלי אל, אין לו מקור פרט לקופסה השחורה בין אוזני שהתחיל את הדת. הוא פשוט שם, או לחילופין, הכוהנים הגדולים המציאו לו מקור ססגוני, רב גוני, ושאר מילים המתארות הוד והדר.
למה? מה הוביל את האל המופלא הזה להפיח חיים ביצורים חסרי ערך שכמותנו? מדוע הוא יצר את העולם? מה גרם לו לבחור בנו כאלה שיזכו לסגוד לו? ולמה אנחנו סוגדים לו? השאלה האחרונה היא שאלה פרטית מדי, אז שכחו ממנה ותנו לה להדהד מאחורי הראש. אולי היא תוביל אתכם לחשוב על מה האל רוצה מאתנו, אולי. לגבי שאר השאלות, ישנה תמיד השאלה המתבקשת - למה לא? אבל שום דת שמכבדת את עצמה לא תכפיש כך את שמה ואת שם האל שלה לשווא. איזה היא הדת אשר סוגדת ל"סתם", אשר קיימת לשווא? סיבה זאת יכולה להיות הסיבה האמיתית של האל. אולי הוא אל אשר מסוגל לתפוס את זה שיש דברים שנעשים סתם כך בלי שום סיבה בעליל, אפילו לא אחת חבויה. אני אישית לא אוהב את הקונספט הזה של "סתם, כי בא לי", אבל זאת אפשרות. מעבר ל"ככה התחשק לי", ישנן עוד סיבות. אותו לורנן, כובש אכזר מלפני שתי פסקאות, לא הצליח להרוג את הבורא לגמרי. בבושת פנים, הסתלק קורֵגדה לאחד המישורים הרחוקים יותר של היקום הרחב ובאקט של נקמה ורצון למלא את החסר החליט ליצור לו מערכת שמש ובה בכוכב הלכת הגדול ביותר לאחר השמש יתפתחו סופר- חיים עם סופר- טכנולוגיה, סופר- יכולות, סופר- אינטליגנציה וכו'. כלומר: העולם הנ"ל נוצר באקט של נקמה, שנאה, וכמיהה למה שאבד ולא ישוב. הסיבה ליצירת העולם תלויה באופי האל, בהנחה שהסיבות שלו נתפסות על ידינו. עולם יכול להיווצר מאהבה לחיים, להתפתחות, או כניסוי מדעי של גזע חיזרי כל שהוא, רגשי נחיתות, התערבות, אהבה עצמית, או סיבות אחרות שאי אפשר לבטא אותן במילים. בהנחה שהאל הבורא יצר גם את החיים על פני כוכב הלכת, אזי סיבת היצירה של העולם תשפיע גם על אופי הגזע שיתפתח. עולם שכולו נוצר כדי להתחרות בעולם אחר, יהיה מלא ביצורים ש"מהונדסים גנטית" לתחרות, לקדמה, להתפתח אבולוציונית, להיות גזע על. לעומת זאת, עולם שנבנה מתוך אקט של אהבה לחיים ורצון ליצור יכול להוליד גזע שיהיה מלא באהבה לסביבה גם הוא, גזע עם רצון מושרש לעזור, שהוא במצב תמידי של שלום וכו'.
למה האל מסוגל? לא כל אל יכול לעשות הכל, יכולים להיות גם כאלה שלא יכולים לעשות דבר. זה תלוי באם האמונה היא מונותיאיסטית או פוליתיאיסטית. כאשר האל הוא האל היחידי הוא בדרך כלל מסוגל לעשות ככל העולה ברוחו, בין אם זה להפיל הרים, להחריב ערים, להטביע יבשות שלמות מעל פני קיום, לייבש ימים ולהציף מישורים למשך 40 יום וליל, ובין אם זה לגרום למישהי לאהוב אותו/אותה, לתת לצרצר את היכולת לדבר, לנמלה את היכולת לחשוב, לאלפי חצים להחטיא את המטרה, שליטה באלמנטים, שריפת יערות וכו'. כאשר קיים פנתאון עם יותר משני אלים, לכל אחד יש את התחום שלו, את ה"מחלקה" שלו, עליו הוא שולט ומסוגל לבצע כל דבר באותו תחום. ליוונים ולרומים היו אל השאול, אלת המשפחה, אל היין וכו'. לסינים היו את האלים העתיקים שהיו אחראיים על חקלאות, מלחמה, בית וכו'. למצרים היו אלים בעלי "חלקות" שונות, אך הם שונים קצת בזה שהאמונה שלהם סבבה חזק מסביב למוות, וכמו כן למיתוסים שלהם יש קשר חזק למוות. אך לא תמיד לכל היבט בחיים האנושיים יש אל משלו, ישנם מקרים בהם פנתאונים שונים שולטים על קבוצה אחרת של היבטים, או שישנם תחומים חסרי אל לחלוטין. הסבר מצוין לזה יכול להיות כי הגזע המשוחק עדיין לא הגיע לרמה כזאת שאותו היבט בחיים דומיננטי מספיק או בכלל קיים כדי שיהיה לו אל. דוגמה: אל של טכנולוגיה וקידמה. לא להרבה דתות יש אל שבאמת אחראי על "קידמה". זאת במקרה שהאלים הם פיקטיביים, בדרך כלל.
כמה חזק האל? ואני לא מתכוון לכוחות כמו בפסקה לעיל, ולא למקרה שבו המאמינים מכירים בכל הפנתאון אליו משתייך האל, אלא למקרה בו האמונה באל היא מונותיאיסטית ובני אותה דת טועים וסבורים שהוא היוצר, הבורא והיחידי. במקרה זה יש לשקול תחת מי האל נמצא, ומה הסטטוס בתוך כל הקומפלקס האלוהי. השיקול הזה ישפיע על האל בכמה מובנים. באם האל חש כמו שבני אדם מסוגלים לתפוס, אולי ייווצרו אצלו רגשי נחיתות? אולי קנאה? או יהירות? הרי אופי האל קובע את אופי הדת. אמונה זו מטעה בסופו של דבר, הרי האל הוא לא הבורא ואין הוא מסוגל לכל. יכול להיווצר מצב שמאמינים באזור אחד של היבשת באל שנחשב טורף, בהקבלה לשרשרת מזון כלשהי, יוצאים למלחמה כנגד מאמינים של אל יחסית צמחוני, אם נמשיך באותה מטאפורה. איך זה ישפיע על האל אשר את עמו תוקפים? באם הוא ישתתף במלחמה, מה יקרה שם למעלה/למטה/בצד במשכן האלים? האם הוא ישרוד? האם הוא ייסוג ביחד/בלי עמו?
לסיום, אני רוצה להעלות שתי נקודות:
אל אחד מול אלים רבים - בכל קטע כתבתי קצת על העיקרון הזה ואיך הוא משפיע על כל היבט. מה שחשוב לזכור הוא, שהאל ליצורים גשמיים אחרים יכול להיות כמו נמלה בשבילנו, ושהנקודה הזאת קריטית בבניית האל. יש לחשוב טוב על האל, מפני שדת היא גורם חשוב בעולם. כאמור, היא מביאה למלחמות, לשלום, לשנאה, לאהבה, לריב, לשמחה וכו'. ומה שמביא את הדת ליצור את הרגשות האלה, הוא לא פעם האל. לכן יש לחשוב טוב על אופי האל, ואיך מערכות יחסים כאילו ואחרות בין אחיו/אחיותיו/הוריו/אלים זרים אחרים משפיעות אליו.
נקודה שנייה - האמת. בכל נושא שהוא, האמת שעומדת מאחוריו קובעת את הטון לגביו. לכן, חשוב להחליט האם האל הוא אל כזב, או אל אמיתי? האם הוא קיים או פרי דמיונו של מטורף/גאון/פסיכופת/אחר? האם יש גרעין של אמת או הכול מנופח מעבר לכל פרופורציה?
