שיחות עם מורגן לה-פיי - 2003
ערן בן-סער
השעה היתה מאוחרת, עננים כיסו את הרקיע. הטלויזיה שידרה את משימה בילתי אפשרית 2, תנור הגז דלק ויחד עם המנורה החלשה מהמטבח הוא שלח צללים ארוכים אל החדר. מבחוץ נשמעה יללתו של כלב מיואש, פורק את זעמו על הלילה. אולי כי היה לו קר, אולי כי הוא היה רעב, אולי כי היו לו פרעושים. ערן בן-סער אכל פיצה בפעם השניה באותו יום. "ההבדל בין הפיצה הזו לפיצה הקודמת," אמר ערן לעלטה שלימינו מבלי להביט בה, "היא שהקודמת היתה טובה יותר אבל טעימה פחות." העלטה שלימינו שידרה את התחושה שהיא העבירה את כובד משקלה מרגל ימין לרגל שמאל. "בקודמת," המשיך ערן את נאומו, "היה בייקון. בייקון זה יותר טוב מפפרוני." העלטה בחרה שלא להגיב, ייתכן ודעתה היתה שונה. "מצד שני הפיצה הקודמת היתה עשויה מבצק פחות טעים וגבינה פחות טעימה. הפיצה הקודמת היתה טובה יותר, אבל טעימה פחות." ערן בן-סער לקח עוד ביס מהפיצה, שכפי שניתן להסיק היתה טובה פחות אבל טעימה יותר, והמשיך לבהות בטום קרוז מנסה להעמיד פנים שהוא יודע לשחק אותה 'קול'. "אה..." נשמע קול מהעלטה, "אפשר לשלם לי עכשיו? יש לי עוד משלוח."
"אתה יודע." אמר אבי לערן, "אתה האיש שהכי מדכא להיות איתו בסילבסטר."
"אני יודע." אמר ערן ולעס בשקט, "אבל אין הרבה ברירה."
"זה, אגב, קטע שעוד לא הסברת לנו." אמר אבי.
"יש דברים," אמרה מורגן שעמדה ליד החלון במטבח והביטה אל הלילה, "שאי אפשר לספר בבת אחת."
"אוקי, תפסיקו עם הקטע האפלולי הקולי שלכם ותתחילו לתת לי מידע. אני אמור להיות בבאר שבע עכשיו."
"אתה בבאר שבע עכשיו." אמרה מורגן.
"היא נראית נורא דומה לדירה של ערן ושירי."
"אבי בבאר שבע עכשיו." אמר ערן, "אתה כאן."
אבי הביט בערן ובמורגן, "על מה אתם מדברים."
"אל תדאג בגלל זה." אמרה מורגן, "אתה גם בבאר שבע וגם כאן. זה חסכוני."
"בכל מקרה," אמר ערן, "יש דברים חשובים על הכף."
"אוקי," אמר אבי, "אני חמוש, נורא. מה קורה?"
"השנה נגמרת עוד מעט." אמרה מורגן.
"וואלה?" אמר אבי בפליאה, "ממש לא ידעתי. איזה קטע! השנה נגמרת ממש בסילבסטר, מה הסיכוי?"
עשר דקות מאוחר יותר ערן בן-סער סיים שיחה עם שירי באי סי קיו.
"זה מעצבן שהיא עובדת בלילה, אבל הפעם לפחות זה ברכה." הוא אמר למורגן.
"מתי להוציא את אבי מהעונש?" שאלה מורגן והצביעה על המלחיה שעל השולחן.
"עוד מעט."
ערן פתח את קופסת הקרטון השמנונית השניה, הרים את המלחיה ופיזר מעט מלח על מנת האנטי-פסטי שלו.
"למה אתה אוכל כל כך הרבה?"
"כי אני רעב."
"תשובה הגיונית."
"ראיתי לא מזמן פרק של וויאג'ר." החליף ערן נושא, "משהו על חומר ואנטי חומר."
"מרתק ממש."
"בכל מקרה זה גרם לי לחשוב, מה יהיה אם נהפוך מנת אנטי-פסטי לאנטי חומר? נקבל אנטי-אנטי פסטי או סתם פסטי?"
ערן הביט במורגן שאמרה "אל תשאל אותי, אני ריקה כמו צנצנת עוגיות שהיתה אצל איתי."
"רוצה לנסות מחר?"
"למה זה כל כך מעניין אותך?"
"כי אני ממש סקרן לדעת מה זה פסטי. בחיים לא ראיתי פסטי בתפריט של מסעדה, רק אנטי פסטי."
"פסטי זה פסטה, אידיוט. המנה נקראת אנטי פסטי כי אין בה פסטה." הסבירה מורגן.
"אני לא אתווכח איתך, את בטח היית בסביבה כשהמציאו את המונח."
"רוצה גם קצת פלפל למנה שלך?" איימה מורגן.
"בכל מקרה למה החליטו לקרוא דווקא לירקות מבושלים בחומץ בלסמי ושמן זית 'אנטי פסטי' ולא, למשל, לחזה עוף מטוגן ב... בחומץ בלסמי ושמן זית?"
"לא יודעת, לא שאלתי."
"תחזירי את אבי, בואי נגמור עם זה."
"אוקי, הבהרתם את הנקודה שלכם." אמר אבי, "אני אהיה 'ילד טוב'. עכשיו אפשר לדעת מה יש לכם לספר לי?"
"השנה נגמרת אבי," המשיכה מורגן היכן שעצרה בפעם שעברה, "ואיתה נגמר החוזה שלנו."
"החוזה עם יו"ר גהינום על הכוחות שלך? רק חתמנו על חידוש לפני כמה שנים."
"לא אבי," הסביר ערן, "החוזה האחר."
"אה... איזה?"
"בוא נקרא לו החוזה שמאפשר לך להיות גם כאן וגם בבאר שבע." אמרה מורגן.
אבי חשב קצת.
"לא ידעתי שהיה חוזה."
"היה חוזה." אמר ערן.
"תמיד יש חוזה." אמרה מורגן.
"אז למה אני כאן?"
"כדי לחדש אותו אבי." אמרה מורגן, "וחוזה כזה לא ניתן לחתום פעמיים על ידי אותו אדם."
אבי הביט בערן.
"אתה רוצה שאני אחתום עליו?"
"כן."
"אתה משוגע, לגמרי."
"התגמול מצדיק את המחיר." אמר ערן, "יותר ממצדיק."
"מה היה המחיר?" שאל אבי.
ערן סיפר לו.
ערן בן-סער ומורגן לה-פיי עמדו על המרפסת בדירה של ערן.
"היה שווה?" שאלה מורגן.
"כן."
"אתה חושב שגם לאבי זה יהיה שווה?"
"כן."
"2003." אמרה מורגן, "מעניין איך תהיה השנה הזו."
ערן בן-סער חייך לראשונה בלילה.
"מורגן, זאת הולכת להיות השנה של חיי."
