המפלצת מלוך נס - חלק ד
מיתוס בדרך למציאות בדיוניתמישל סבח
לוכי, המפלצת מלוך נס בשבילכם, הולכת לעבור טרנספורמציה בכתבה זאת ממיתוס למציאות בדיונית. במציאות בדיונית אני מתכוון למציאות אשר הייתה יכולה להיווצר בתנאים סבירים מסוימים. מציאות חלופית אם תרצו, אבל מציאות בגבולות ההיגיון של המציאות שלנו.
אך לפני שאתן לכם להביט בלוכי החדשה ארצה לתקן חוסר ידע של מספר אנשים שהפתיע אותי אחרי פרסומו של החלק הקודם בסדרת הכתבות על לוכי. אני בטוח שכולנו יודעים מה זה זוחל. אני בטוח שכולנו יודעים מה זה יונק. אני די בטוח שלא כולם יודעים מה זה דו חי. דו חי, אנשים, זה לא יצור שחי גם במים וגם ביבשה. דו חי זה מחלקה, בדיוק כמו זוחל ויונק, שמכילה כ- 2500 מינים, ביניהם צפרדעים וסלמנדרות שונות. יצור לא יכול להיות גם דו חי וגם יונק כפי שהוא לא יכול להיות זוחל ויונק בו זמנית. אני ממליץ לכל מי שחושב אחרת לחפש מקורות מידע מהימנים ובשום אופן לא לצעוק לי באוזן שהיפופוטם הוא יונק דו חי ופינגווין הוא עוף דו חי. לא הייתי מתעקש לכתוב את זה פה אם רק אדם אחד היה צועק לי את זה באוזן.
בואו נעשה ניסוי. תחשבו על פרפר אדום, תדמיינו אותו. הוא נמצא על ענף דק של עץ וזוחל על הענף לכיוון הגזע. אני כמעט בטוח שדמיינתם פרפר עם כנפיים אדומות דקות שנעות מעט עם הרוח הקלה וכאשר הגעתם לקטע שהוא אמור לזחול הבעתם תמיהה. אותה הנחה בסיסית שהייתה לכם, שהפרפר שאני מדבר עליו הוא אחרי היציאה מהגולם, היא ההנחה שתעזור לי להפוך את לוכי למציאות.
לאחרונה קראתי מאמר מרתק של סטיבן ג'יי גולד הדן בגדול בצרות הדעת של האדם, על עצם העובדה שמוחנו עובד הרבה עם מטאפורות, לא תמיד נכונות, וכך אנו מביטים על הטבע בדרכנו שלנו. הדוגמא הראשית במאמר הייתה על סוג מסוים של חרקים - חרקים שעוברים מחזור חיים שלם הכולל ביצה, זחל, גולם ושלב סופי.
אם אבקש מכם לתאר לי זבוב, מעטים, אם בכלל, יתארו לי רימה. אם אבקש מכם לתאר לי פרפר, מעטים, אם בכלל יתארו לי זחל. כלומר, רוב בני האדם יתארו לי את שלב האימגו של הזבוב, או הפרפר. חרקים אלו עוברים מחזור חיים שמתחיל מביצה. מהביצה בוקעת לארווה, הלארווה הופכת לגולם ומהגולם יוצא האימגו, היצור בשלב הבגרות המינית שלו.
לארווה בלטינית זה רוח רפאים, מסיכה. אימגו בלטינית כמובן זה דמות ציורית, סופית. כלומר מהזמן שנתנו לשלבי ההתפתחות של החרק את השמות שלהם ראו בפרפר כיצור השלם הבוגר והמטרה של כל ההתפתחות בעוד שהלארווה הייתה רק שלב נוסף בהתפתחות אל השלמות המוגמרת של היצור, נקודה בקו הגדילה.
בעצם התפיסה הזאת מושרשת ברבים שלא בצדק. בני האדם נוטים להשוות צורות חיים לעצמם ומכיוון שבני האדם נולדים שלמים אבל קטנים ותהליך ההתבגרות שלהם מלווה בגדילה של האיברים הקיימים ובהגעה לצורה הסופית שלא משתנה יותר, כך גם הם רואים בזחל כשלב בגדילה והגעה לצורת האימגו ובעצם פותרים את הזחל עצמו מקיום בתור זחל. לכן כאשר אומרים זבוב, רוב האנשים יראו למול עיניהם את הצורה הסופית, צורת האימגו, ולא את הרימה, שהיא צורת הלארווה, וכאשר אומרים פרפר, מעטים האנשים שיחשבו על זחל הפרפר.
כותב המאמר מנסה להראות שאי אפשר להקביל בין מהלך חיים של חרקים כאלו למהלך חיים של אדם. הוא עושה זאת על ידי מתן כמה דוגמאות. ראשית, חלק נכבד מהחרקים בעלי מחזור חיים כזה מבלים אחוז הרבה יותר גדול מזמן חייהם בתור לארוות וחיים זמן קצר מאוד בתור אימגו, רק כמה ימים לעומת חודשים בצורת הלארווה. מכאן שבעצם החיים של היצור הזה, חיי היום יום, הם בצורת הלארווה והאימגו זה יציאה מהשגרה. שנית, הוא נתן דוגמא למין של גחליליות שנקרא Arachnocampa Luminosa והראה שבמין זה בנוסף לעובדה שצורת הלארווה חיה שבעה שמונה חודשים וצורת האימגו רק יום עד שלושה ארבעה ימים, צורת הלארווה היא הרבה יותר מפותחת, פיסיולוגית ביולוגית, מאשר צורת האימגו. הלארווה של הגחלילית הזאת מסוגלת לטרוף חרקים אחרים, מסוגלת להאיר על ידי מנגנון מסובך של אנזימים, חומרים כימיים וחמצן ומסוגלת לטוות קורים (בעצם ככה היא מכינה מארב. היא זורקת כמה קורים למטה, מכינה מאורה קטנה מקורים ומתחבאת בה, כאשר הצד המואר שלה פונה החוצה. חרקים שונים נמשכים לאור ונתקלים בקורים הדביקים ואז היא יורדת מטה וטורפת אותם). צורת האימגו של אותה גחלילית אפילו לא מסוגלת לאכול, אין לה איברי תאורה ובעצם היא נחותה מצורת הלארווה מבחינת עד כמה מסובכת הפיסיולוגיה של הגוף. אם כך, מדוע שהמין יפתח את כל המנגנונים המסובכים האלו בשלב הלארווה ויפטר מהם כאשר הוא עובר לשלב האימגו?
בדיוק! מפני ששלב האימגו הוא לא לארווה מוגדל והלארווה היא לא רק שלב בגדילה. ללארווה, בתור לארווה, יש משמעות וזכות קיום עצמאית משלה. מהדיון היה ניתן להבין שהמין Arachnocampa Luminosa הוא בעצם שלב הלארווה ובסוף כדי להתרבות הלארווה נכנסת לגולם והופכת לאימגו, מכיוון שרק האימגו יכול לייצר ביצים. כלומר היה אפשר לשנות את התפיסה ולהביט על חרקים כאלה בצורת הלארווה שלהם ולדעת ששלב האימגו הוא רק דרך להתרבות.
השאלה היא האם האימגו מתרבה דרך הלארווה או ההפך, האם הלארווה מתרבה דרך האימגו. זה קצת דומה לשאלה האם התרנגולת מתרבה דרך ביצה או הביצה מתרבה דרך תרנגולת. הנקודה שהוא מנסה להעביר במאמר היא שבעצם המין A. Luminosa, או כל מין אחר, הוא מכלול השלבים ואין להביט על שלב אחד כעל נציג בלעדי של המין. בעצם מה שקרה פה זה שהחרקים הללו פתחו דרך טובה לחלוקת עבודה. אם תיקחו יצור ותנסו להתאים אותו להרבה תפקידים, כמו רבייה, גדילה, ציד, וכדומה, תגלו שהרבה יותר קל להתאים יצור רק לאחד מהתפקידים או לחלקם. כלומר תוכלו לקחת יצור ולהתאים אותו בצורה מושלמת לרבייה, ויצור אחר בצורה מושלמת לאכילה, גדילה וציד. אז מה שקרה פה בעצם זה שהחרק התפתח אבולוציונית כך שהוא יוכל להתמקד בתפקוד ספציפי בחלק מחייו וכשיצטרך לעבור לעשות משהו אחר, הוא יהפוך למשהו אחר. בעצם שלב הלארווה מותאם בצורה טובה יותר משלב האימגו לגדילה ואכילה ושלב האימגו התפתח לתפקיד אחד בלבד, רבייה. חיי האימגו הם קצרים כי מה שהוא נועד לעשות לא לוקח הרבה זמן.
אוקי, עכשיו מה הקשר של כל זה ללוכי ואיך זה יעזור לנו להפוך את לוכי למציאות בדיונית? התשובה היא פשוטה ומדהימה בו זמנית. השאלה הכי גדולה בנוגע ללוכי היא כמובן איך זה שמדענים, או כל אחד אחר, לא הצליחו למצוא אותה? כבר שנים שמחפשים אחריה ואף אחד לא מצליח למצוא אותה. מצד שני, אנשים ראו אותה. אם נמצא הסבר לעניין, נוכל להפוך את לוכי למציאות בדיונית. ההסבר שמצאתי הוא שכולם מחפשים ולא מוצאים פשוט מפני שהם לא יודעים מה הם מחפשים.
במציאות הבדיונית לוכי היא פליזיאוזאור שבחר ללכת בנתיב אבולוציוני דומה לחרקים מהסוג המדובר. הוא פיתח שלבים שונים במהלך חייו שבהם הוא עסוק בתפקידים שונים. שלבים שונים מקבילים לשלב הלארווה ושלב האימגו אצל חרקים. במציאות הבדיונית הזאת, הפליזיאוזאור המוכר למדע יכול להיות שלב האימגו של היצור. השלב שבו הוא מתרבה. שלב זה לא אורך יותר מכמה שעות במציאות הבדיונית שבחרתי. שלב הלארווה מצד שני, הוא בצורת דגיג קטן, כלל לא דומה לפליזיאוזאור, שחי ככה במשך כמה חודשים.
כאשר לוכי הגיעה לצורת האימגו היא הסתובבה באגם כמה שעות בדמות פליזיאוזאור אימתני שהשאיר רושם רב על שבטים קדומים, דייגים פשוטים ואפילו כמה מדענים, אבל כאשר ניסו לחפש אותה היא כבר מזמן הייתה בצורת הלארווה, דגיג קטן ולא מזיק שבכלל לא מבין על מה כל המהומה.
יש עדיין כמה פרטים שזקוקים להבהרה כמו האם יש רק לוכי אחת ואם כן איך היא מתרבה? מה קורה לגופה של הפליזיאוזאור כאשר הוא הופך לשלב הלארווה מחדש? ניסיון להסביר את הנקודות האלה יכול להיות משהו בכיוון שלוכי היא דו מינית ויכולה להזדווג עם עצמה, בדיוק כמו חלק מהעצים הפריהיסטוריים שנמצאו באוסטרליה. זה יכול לעזור ללוכי לשמור על עצמה לאורך הרבה זמן שבו היא לא פוגשת בדגימה אחרת מאותו המין. בהקשר של מה קורה לגופה של לוכי הגדולה, אפשר ללכת על כיוון שהמעבר משלב הלארווה לשלב האימגו נעשה בתוך לוכי ולוכי משמשת כמזון ללארוות שיוצאות ממנה, מה שקורה כיום אצל כמה סוגים של עכבישים. כך יש הסבר לאי מציאת גופה של פליזיאוזאור בלוך נס.
יש עוד כמה נקודות למחשבה אבל הרעיון ברור. ניתן לקחת מסתורין מהמציאות, כמה רעיונות מהמדע האמיתי וללכת לכיוון אפשרי אך בו בזמן לא קיים וכך ליצור בסיס אמיתי למציאות בדיונית שיכולה להוות קרקע פורייה למשחק מעניין. פשוט צריך לקחת את המצב הקיים ולהביט עליו בפרספקטיבה אחרת, וכך ליצור אמת בדיונית. אשמח לשמוע על הסברים פשוטים לכיווני מחשבה אחרים בנושא הזה או בנושאים אחרים. דרך פעולה זו היא לדעתי אוצר רב ערך ליצירת רעיונות מוכרים ומקוריים מכיוון שחלק גדול במציאות הבדיונית מבוסס על אמת קיימת גם בעולמינו, או מוסברת על ידי תופעה בעולמינו ולכן מובנת טוב יותר לשחקנים, בני עולמינו כמובן.
לפני שנסיים את החלק האחרון בסדרת הכתבות על לוכי ארצה לסגור שתי קצוות. ראשית להקדיש את המאמר הזה לשני אנשים. לסטיבן ג'יי גולד שמאמרו המעניין הצית את הרעיון במוחי ולזיו קיטרו שהניע אותי להפוך את הרעיון לסדרת הכתבות הזאת. שנית להיפרד לשלום מהכינוי לוכי, שעצבן כמה אנשים.
להתראות לוכי, שלום נסי!
