קפטן זהירות
מישל סבח
רב פקד מוסקוביץ ישב בניידת המשטרה שחנתה בשולי כביש תל אביב- אשדוד ואכל במבה. כבר עשרים שנה שהוא שוטר תנועה והוא יודע בדיוק היכן לחפש כאשר הוא צריך למלא את מכסת הדוחות השבועית שלו. הוא הרגיש שהוא צריך למלא את מכסת הדוחות השבועית שלו ולכן קיפל את שקית הבמבה, טפח קלות על כרסו כדי להעיף משם פירורי במבה ושעט, במהירות המותרת כמובן, לכיוון אשדוד.
רב פקד מוסקוביץ הביט מחלון הניידת על הכביש ליד הבריכה העירונית באשדוד, אזור המוכר כמאוכלס עבריינים בכלל, לאו דווקא עברייני תנועה, וחיכה לעבריין התנועה הראשון. לא עברו מספר דקות ומכונית ב.מ.וו שחורה עם ריפודי מושב מנומרים, טסות מוזהבות שעירות, יד מוצמדת לצד החיצוני של דלת הנהג וסלסולים מזרחיים הבוקעים מהרדיו טייפ עברה בסביבה ולתדהמתו של רב פקד מוסקוביץ, שכמעט נחנק מפרור במבה, צפרה בצופר.
"בו'נה בובה", צעק העבריין בעוד עיניו כלל לא מביטות בכביש! אלא על נערה תמימה ובתולית הנקראת בפי העם 'פרחה', "לא חבל?". הנערה, מסתבר לא כל כך תמימה, החזירה לו בתנועת יד שלא פה המקום לתארה והשיבה אש, "למה מה יש? כואב לך, קנה סבון". העבריין האט וניסה להסביר את עצמו טוב יותר, "כפרה, נשמה שלי, זה לא ככה...". בינתיים מוסקוביץ ניצל את ההאטה, הפעיל סירנות ועצר את העבריין חסר הבושה. הנערה חייכה חיוך נקמני לעבר העבריין והמשיכה ללכת לבית של החבר שלה, אלי שנדדשווילי.
"רשיונות בבקשה", התחיל מוסקוביץ בפרוצדורה. העבריין ניגש לכיוון תא הכפפות, "אחי, מה ככה באמצע אתה בא לי, כמעט הייתה שלי. בו'נה אתה...". הוא הוציא את הרשיונות ונתן למוסקוביץ, "שמע אחי, אם'תיכול למהר קצת, אני בלחץ זמן. אישתי יולדת באמא'שלי". מוסקוביץ הביט ברשיונות הרכב, "מה באימא שלך? אישתך יולדת או אימא שלך יולדת? מה שמך?". העבריין, נראה מבולבל במקצת, "מי שמך?". "מה השם שלך?" הסביר מוסקוביץ. "אה.. אני אליקו". "ומה שם המשפחה שלך?" הוסיף מוסקוביץ. "קו. תשמע אדון מר שוטר, אני באמת ממהר, אם אפשר פעם אחרת...", השיב העבריין אלי בזמן שהפלאפון שלו החל לצלצל מנגינה של שרית חדד. "תשמע אדון אליקו קו, אתה מודע לעבירה שביצעת?!" השיב מוסקוביץ בעוד וריד דקיק מתנפח ברקה. "מה כבר עשיתי?! לא מודע, תרשום לא מודע" ענה אלי. מוסקוביץ החל לדבר אבל נקטע על ידי נפנוף יד מאלי בעוד הוא עונה לשיחת הטלפון, "כן, אחי, אל תשאל, יש פה איזה בורנשטיין אחד, שוטר, לא עוזב אותי, בוא בוא, אני ליד הבריכה. תביא גם את חיים ומשה". מוסקוביץ פתח בשנית, "אתה, מר אליקו קו, צפרת בצופר שלא בשעת חירום, ועל זה תקנס!". אלי הביט במוסקוביץ וצחק, "בו'נה אתה דפוק! על צפירה אני אכנס?! הייתי בפנים שנתיים ולא שמעתי על אף אחד שנכנס בגלל צפירה!", הוא קלט את משה, חיים ובועז מגיעים מאחורי השוטר וצעק, "יאללה, חיים, משה. אין לי זמן...". הרדיו טייפ הגיע לפזמון השיר ובתאום מושלם משה, חיים ובועז החלו לחבוט במוסקוביץ בהילוך איטי בעוד הרדיו מעודד, "את כל הזמן שב- עולם, את כל הזמן שב- עולם...".
רב פקד מוסקוביץ שכב על הרצפה, עיניו מביטות על עפעפיו מבפנים וכל גופו כואב ודואב. העבריין ושותפיו לפשע גם ביצעו עבירת תנועה, גם הפריעו לעבודתו של שוטר, גם תקפו שוטר וגם עצבנו את הוריד ברקה של מוסקוביץ, לא שזה עזר לו. בין שאר ההתעללויות הם גם דפקו את ראשו בפגוש, סגרו את דלתות המכונית על הזרת שלו, הכניסו את ראשו לחלון וסגרו את החלון החשמלי ולגראנד פינאלה, הצמידו את שפתיו ליציאת האגזוז, שילבו להילוך ניטראלי ונתנו גז.
כל זה היה מאחוריו אבל הוא עדיין הרגיש פחמן דו חמצני וגזי פליטה אחרים בריאותיו. למען האמת זה ממש נכנס בו והוא הרגיש משונה, כאילו הגזים חוברים לחומרים בגופו ומתכננים משהו זדוני. הוא פחד אבל זה לא עזר לו. הוא יגלה במהרה שהוא הפך ל... גיבור ע-ל! כן, כן, תהליכים כימיים וביולוגים שאנחנו עדיין לא מכירים, לפחות לא אני, חברו יחד, לקחו אחד רב פקד מוסקוביץ, אחד גז פחמן דו חמצני ועוד מרכיב סודי לא ידוע ויצרו בתהליך פלא,
גיבור ע-ל!
לא... סופר גיבור!!
לא... (דרם רול) ...קפטן זהירות!!!
לא עבר זמן רב וקפטן זהירות הגזעי, לשעבר רב פקד במבה, ישב בתוך הסופר מכונית שלו, לשעבר ניידת המשטרה ונתן לאוויר לשטוף את שערו הארוך והבלונדיני, לשעבר הקצר האפור. הוא היה לבוש בבגדי גיבור ע-ל ועל חזהו בלט תמרור הוריה ב36 (למי שעוד לא למד בעל פה - תמרור תן זכות קדימה), כאשר בתוך המשולש ההפוך עם הגבול האדום הייתה תפורה האות 'ז'. הוא היה בדרכו לטפל באלי, עבריין התנועה והנמסיס שלו ובין השאר מטרתו הייתה למגר את תופעת תאונות הדרכים על ידי הפיכת הנהגים הישראלים לנהגים טובים, אחראים וזהירים. לא, הוא לא הולך לחלק דוחות במהירות הבזק. לא, הוא לא הולך לכוון תנועה מתצפית בחרמון ולא, הוא לא הולך להחליף את המסוק של גלגל"ץ. הוא כן הולך להוציא את העצבים שגרמו לו נהגי ישראל במשך עשרים שנה ולגשת לבעיה עם פתרון אגרסיבי. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. לא ברור לי אם הכוונה המקורית הייתה עבור המלחמה בתאונות הדרכים, אבל לקפטן זהירות לא איכפת.
אחרי בדיקה קצרה, שבה עף הקפטן לגבול האטמוספירה ועבר עם עיניו החדות על כל שטח ישראל כדי למצוא את אלי, הוא ירד חזרה למכונית המשוכללת, המחוסנת והמחוזקת ונהג בזיגזג במהירות הבזק (לקפטן זהירות מותר) ועצר את הב.מ.וו בצד. הפעם אלי לא היה לבד, בחורה תמימה אחרת הייתה לידו והחזיקה אבטיח גדול וחסר גרעינים. איך הקפטן יודע? ראיית רנטגן כמובן.
"אז מה, אליקו קו, אישתך בהריון, אתה חייב לזוז, אתה מ-מ-ה-ר אה!?", המילים כמעט רמסו את אלי. "מה קרה לך ברונשטיין", השיב אלי בניסיון להוריד את הטמפרטורה, "אתה לא רואה שיש אישה באוטו?". הקפטן שאף אוויר וניפח את החזה, "אתה הולך לשלם על מה שעשית לי, איך... עדיין לא ברור לי. בינתיים, אתה בא איתי. אני בטוח שככה גם הגברת תוכל לנוח קצת מהנהיגה הפרועה שלך". אלי הביט בסמל על חולצתו של הקפטן וצחקק, "בו'נה אתה נהיה דפוק מרגע לרגע, בשביל מה הזין?". הקפטן השיב בנימת זלזול, "אין פלא שיצא לכם אבטיח".
קפטן זהירות דרך על דוושת הגז בסופר מכונית שלו ונסע לכיוון היציאה מאשדוד, הוא הולך לטפל קצת בעברייני תנועה בכביש תל אביב - אשדוד. אלי ישב במושב לידו ולא ידע מה לעשות. נכון, החיים קשים בלי חיים, משה ובועז.
קצת לפני מחלף יבנה מכונית פיאט אונו נצמדה לזנב של הסופר מכונית. אם רק נהג הפיאט היה יודע שמולו נוהג קפטן זהירות. הקפטן חייך חצי חיוך אורגזמי והושיט את היד לכיוון הדש בורד. הוא הרים סוגר פלסטי שקוף קטן שהגן על כפתור אדום ועמד ללחוץ על הכפתור כאשר אלי עצר אותו בבהלה, "בו'נה מה אתה עושה?!". "תירגע, זה רק מדליק שלט קטן בחלון האחורי שמבקש מהמזדנב לתפוס מרחק", אמר הקפטן ולחץ על הכפתור. ואכן נהג הפיאט אונו הבחין בהודעה מוארת על החלון האחורי של הסופר מכונית - "תפוס מרחק או ש..". "בו'נה אתה ליצן, מה כבר תעשה אם הוא לא יתפוס מרחק", חייך אלי. "אני נותן את הברקס של החיים שלי" השיב הקפטן בעוד החצי חיוך האורגזמי מחליף צד. אלי הביט לאחור וראה שהפיאט במקומה (היחסי) נחה, "הוא לא תופס מרחק...". אלי הביט על הקפטן. רגל ימין של הקפטן החלה לפמפם כמו שור כמה שניות לפני שהוא עושה מהמטדור שיפוד. הקפטן החל לשלוח את רגלו בעוצמה לדוושת הבלם בעוד אלי מסתובב חזרה ומתחרט בכל ליבו על כך שלא חגר חגורת בטיחות כאשר הקפטן אמר לו. הוא ניתק מהמושב והיה עף בחוזקה דרך החלון הקדמי ומתקלף על הכביש כמו מרגרינה על ברזל בחום של מאות מעלות אילולי היה מדובר בסופר מכונית המשוכללת, מחוסנת ומחוזקת. במקום זה הוא נתקע בזכוכית החלון הקדמי וסדק את הגולגולת, לא שזה ישפיע על מנת המשכל שלו, אבל זה היה כואב בכל זאת. הפיאט אונו כמובן נכנסה בסופר מכונית מאחור ובפחות משניה הפכה מפיאט אונו לפיאט זירו, כאשר יש ספק רב אם נהג הפיאט יחזור לכביש, גם בתור הולך רגל. הקפטן והסופר מכונית שלו כמובן לא נפגעו והוא המשיך את הנסיעה כרגיל, אחרי שהדליק סיגריה ואמר לסופר מכונית שלו שהיה טוב.
קפטן זהירות פעל בדרכים דומות להגברת הבטיחות במשך שאר היום ובלילה החליט לחזור לאשדוד כדי להמשיך את מאבקו בדרכים נוספות. אלי ישב לידו, דומם, מחזיק חזק את ה- 'חי' שעל הצוואר שלו ביד אחת ואת ידית האחיזה מעל החלון הצדדי ביד השניה. כמובן שהוא חגור. לפתע קלט הקפטן מרחוק נהג אשר נוהג בכיוון הנגדי עם אורות גבוהים ולא מודע לסכנה שהוא משרה על נהגים הבאים מולו. אפילו היו לו סט נוסף של פנסים מתחת לפנסים המקוריים, להדגשת הסנוור. הקפטן החליט לטפל בעניין ולחץ על כפתור נוסף שהיה על הדש בורד. הסופר מכונית, כאילו משום מקום, שלפה מגוון רחב של פרוז'קטורים ותאורה לבנה עצבנית ובשביב שניה מאות מיליארדי פוטונים שעטו לכיוון הרשתית של העבריין המסנוור במהירות האור (אז מה חשבתם?) וצרבו את עצבי הראיה של העבריין שרק בעוד שבועיים יצליח לראות פוטון נוסף. אין צורך לתאר את תאונת השרשרת שהייתה שם.
הקפטן הראה סימני תשישות. משימתו של גיבור ע-ל אינה מסתיימת לעולם, וזה עוד רק היום הראשון. למחר הוא תכנן לטפל בעבריינים אשר לא מאותתים כאשר הם עוברים נתיבים (על ידי התנגשות צדדית בהם - "מה, רציתי לפנות, אני צריך לאותת?!"). מחרתיים הוא יטפל באנשי הזיג זג (מעקם להם את הגלגלים בצורת זיג זג - "מה לא ככה רצית?!"). עוד שלושה ימים הוא יטפל קצת בעבריינים שנוסעים במהירות מופרזת (בודק מאיפה הם יצאו, מחכה שיגיעו ליעד, עוצר את הזמן, מחזיר אותם, עם המכונית, לנקודת המוצא ונותן לזמן להמשיך. תגובת הנהג הממוצע - "מה.. מה קורה פה?". לנהגים עם תופעה חוזרת של נהיגה מעבר למהירות המותרת הוא יתקין מערכת חשמול הישבנים - כל פעם שמד המהירות עובר את המאה קמ"ש - בזזז כואב בתחת!). קיצורו, רב פקד מוסקוביץ לשעבר מכיר את רזי המקצוע.
כבר לילה והקפטן יחד עם אלי הדומם (חוץ מרעידות פה ושם) חזרו חזרה לאזור הבריכה העירונית. הקפטן עוד לא החליט מה לעשות עם אלי אבל בעוד הם עומדים במעבר חציה כדי ללוות את התרנגולת לצד השני של הכביש הסופר מוח של קפטן זהירות מצא איך הוא יכול לאכול שתי ביצים ולהשאיר את התרנגולת שלמה!
בזוית עינו הוא קלט מכונית אשר הגיעה לכיוון מעבר החצייה במהירות שלא מראה על כוונות המכונית לעצור ולתת להולכי הרגל לעבור את מעבר החצייה בשלום. הוא החליט שהוא מצא את העונש המושלם לשתי הבעיות וחצי שניה לפני שהמכונית עברה את מעבר החצייה דחף בעוצמה את אלי המופתע אל מרכז מעבר החצייה. לנהג המכונית לא היה מספיק זמן להבין מה קורה עד שאלי אחד עם רגליים שבורות שכב על מעבר החצייה והסביר לעולם מה הוא הולך לעשות לאחותו של נהג המכונית ומה הקשר לאימא של הנהג. הוא היה מקלל את קפטן זהירות אבל עמוק בלבו הבין שהקפטן עושה את כל זה לטובתו והעריך אותו על מסירותו והדרך המוצלחת שבחר בה. נראה לכם?! הוא פשוט שקשק מפחד מהקפטן - "הוא מטורף! הוא דפוק בשכל!!" היו המילים שעברו לו בראש מפעם לפעם. מהמכונית יצאו בקללות שלושה בחורים - חיים, משה ובועז ורק אחרי שחבטו קצת באדם השרוי על הרצפה המתאר דרכי גישה לאחות הנהג, הבינו שזה אלי! היום הזה קצת שינה לו את המראה...
הקפטן, לאחר שעזר לתרנגולת לחצות את הכביש בבטחה, שב לסופר מכונית שלו ונסע אל תוך הלילה. נכון, הוא סיים להיום, אבל הדרך עוד ארוכה ורצופת מכשולים בכדי להפוך את כבישי ישראל לבטוחים ואת הנהגים ליצירות מופת - מונומנטים של זהירות. לכן בפעם הבאה שאתם על הכביש, שימו לב והיזהרו, כי יכול להיות שקפטן זהירות בדרכים.
הערת הכותב : נושא הזהירות בדרכים מעסיק אותי מאוד בתור נהג שעובר כל יום את דרך אשדוד- תל אביב וחזרה ואני מאוד כועס על הנהגים הישראלים. אני מודה ומתוודה שחלק מהדברים שהקפטן עשה או מתכננן לעשות הם פנטזיות אישיות שלי ואני דוגל בהחמרת הפיקוח והעונשים על עברייני התנועה כי עם הישראלים אי אפשר במוח, רק בכוח. אז גם אם אתם הולכי רגל, וגם אם אתם נהגים, תחשבו שניה על הסכנות - רגע אחד של חוסר זהירות והעתיד שלכם משתנה לרעה באופן בלתי הפיך. תשמרו על עצמכם חזק.
