"...בעיר הגדולה!"
גודאב- דוסאטה (Ga-du-av Du-sa-ta)זיו קיטרו
ערב טוב, ערב טוב, כמה טוב לראותכם. אני שמח שקיבלתם את הצעתי להיפגש בביתי הפעם. הפונדקים האלו, הם גובים הרבה יותר מידי מטבעות, מטבעות שלא זקן כמוני יכול להרשות לעצמו וצעירים כמותכם לא צריכים לשלם.
קדימה, קדימה, היכנסו, הכנתי נזיד ירקות עשיר וסמיך...תאווה לחך. והנה, יש גם לחם חם שהגיע זה עתה מהמאפיה, רך כל כך מבפנים ופריך מבחוץ, אוח זה יהיה טעים כל כך, קדימה שבו, בטני מקרקרת.
כן, זה נחמד, ככה לשבת, זו הדרך לנהוג בין ידידים. אל דאגה, יש עוד, יש עוד.
כמעט שכחתי, הנה, הרשו לי להביא לכם משהו קריר לשתות, מי מעיין צלולים.
בבקשה, התכבדו...
מה זה? מה שאלת?
אוהו, רואה אני שחד אבחנה אתה איש צעיר, יותר מחברייך כאן שעסוקים בללעוס ולבלוע ללא הכרה. הי הי הי.
כי, אכן מדובר במשהו מיוחד מאוד, הרשה לי להורידו מהקיר.
בבקשה. אתה יכול ליהנות מקווי המתאר הנקיים, מהדיוק בפרטים. הבד העוטף אותו הוא בד אוטנטי לחלוטין, עבודת יד. קשה מאוד היה לי להשיג אותו, סחר בתינוקות מתים הוא דבר לא חוקי.
מה קרה? מה הפלצות הזו שעל פניך?
או, אני מבין, חשבת שמדובר בפסל, חי חי חי, טעות שלי אדון צעיר, טעות שלי, הייתי צריך להזהירך מראש. הדבר הזה שזה עתה השלכת לרצפה הנו נדיר ובעל ערך, מזכרת לאחד המקומות האפלים ביותר שאי פעם שיערה נפשי מלפגוש ומצמרר כל כך עד כי גופי כולו צפוד רק מזיכרון המסע.
יחד עם זאת, אין זו יד המקרה שדווקא התינוק הוא שמשך את תשומת לבך. האגדות מספרות שתושבי גודאב- דוסאטה, למרות שכבר אינם בין החיים, יכולים עוד לשוחח עם אלו שמוחם פתוח ונשמתם מוכנה.
תנו לי לקחת את הקעריות, אני רואה שאבדתם את תאבונכם, ושבו בנוחות ותנו לי לקחת אתכם למסע אל יערות האזמרגד שעציהם מתנשאים אל על והשבילים שנסללו ביניהם בידי חיות שרויים לנצח בעלטה ירקרקה.
כאשר אדם פונה מזרחה מהדרך הראשית וצועד כשלושה ימים הוא מוצא עצמו מול היער העצום ביותר שחזו בו עיניו. שביל צר פרוס לפניו, מתפתל ומזדחל בינות לגזעים הרחבים ונעלם מן העין במהרה. אם תיקחו את הדרך הזו ותמשיכו בה תגיעו אל סלע שנבלע אל תוך גזעיהם של שלושה עצים. שלושתם גבוהים יותר מכל שאר עצי היער, גזעיהם עבים יותר וענפיהם פתלתולים יותר ועליהם רחבים יותר. על הסלע תמצאו כתובת בשפה שפסה מן העולם ולא תשוב עוד והיא תכוון אתכם אל העיר גודאב- דוסאטה.
פוסעים בעלטה הירקרקה המדיפה ריחות רקב צמחייה ואדמה לחה אתם ממשיכים אל תוך מעבי היער, אל תוך העבר. כאשר תעלם השמש וצלמוות ישרור בכל תגלו שאתם עומדים על שפת מדרון המשתפל בתלילות מטה. מה מסתתר בים הזפת הצמיגי שלרגליכם לא תדעו עד תעלה השמש ביום המחרת.
מנוחה במקום הזה אינה מומלצת אך אין ברירה שכן יש חוקים בעולם הזה שלעולם חלים על צעיר ועל זקן, ילדה או אישה.
עם שחר כאשר יתפזרו ענני השינה מעליכם וחלומות הלילה שטרדו אתכם ורדפו אתכם אל היקיצה יתפוגגו לעשן מדורת הקפה תגלו ששוב העלטה הירוקה סביבכם וכעת, למטה במקום בו לא נראה דבר בליל אמש תראו צורות שלא ניתן לטעות בהם והם מבנים מעשה ידי אדם.
אומץ רב נדרש בכדי לעשות את הצעד הראשון במורד המדרון אך מהרגע שהצעד הראשון נעשה, כמו אל תוך מערבולת נשאב המטייל פנימה ללא יכולת להלחם בתחושת הסחף שסביבו.
לבסוף אתם עומדים מול השערים החיוורים של העיר.
לא תטעו אם מראה השערים יזכיר לכם פני מפלצת שכן מדובר בגולגולתה של החיה הגדולה ששכנה בבטן האדמה עד היום בו קרא עליה תגר דונו- וואנא- ליהי הלוחם האדיר והפילה ארצה. מעצמות גופה בנו את החומה המקיפה את העיר שנותרת דוממה למרות בואו של יום חדש.
דרך השערים אתם עוברים והדממה רוחשת סביבכם. העיר כולה בנויה מעגלים מעגלים. בקתות עץ ואבן מהווים את המעגלים החיצוניים ובמרכז, ניתן לראות עוד מרחוק, מבנה גבוה ממנו נתלים צללים לא ברורים.
בעיר תמצאו כל מה שניתן למצוא בעיר שכזו: מאפיה ונפחיה, אורוות ובקתת תופרת. ישנם מספר מקומות בהם ניתן למצוא מיטה נוחה ומזון ואף מוסד משובח ביותר בו תמצאו תיקים וחבלים תוצרת המקום, כלי מתכת, אבן ועץ מעשה ידי אומן ומזכרות שונות לרוב.
מסעכם ייקח אתכם פנימה, סחור, סחור, כמו המים המתנקזים מתוך כיור חרס עד שתגיעו אל המבנה המרכזי אותו ראיתם עוד מרחוק.
החשכה תגבר במקום הזה ככל שתתקדמו והראייה תהייה קשה, אך בצמוד למבנה תוכלו לראות מייד מהו וכאשר תצפו בצלליות הצנופות המתנודדות ברוח הקלה קיבתכם תתהפך ורגליכם ייכשלו תחתיכם שכן הריח והמראה אינם דבר שקל לשאתו.
חבריכם יקימו אתכם וכולכם יחד תתנדנדו מתוך העיר, אצבעותיכם יחפרו בעפר בכדי להוציא אתכם במהירות מן העמק הזה שבמרכז היער. לבכם ימשיך במרוצו ונשימתכם לא תשוב אליכם עד אשר תשובו על אור היום שממתין לכם בסובלנות מחוץ ליער העתיק.
שם תעצרו ותנסו להסדיר את נשימתכם ולעצור את לבכם מלהתפקע. במקום הזה גם הזיכרון ישוב אליכם והתמונות יהפכו ברורות יותר כעת שאתם נמצאים בחסדה של השמש.
אתם תזכרו בפנים הריקניים שהציצו אליכם מתוך הבתים, באנשים שעמדו מלכת והביטו בכם בעוברכם ברחובות, בילדים שהחזיקו בכדור ולא נעו ובילדות הצמודות לשמלתה של אמם שעמדה, תולה כביסה ולא ממשיכה עוד.
אתם תשובו לראות את צעידתכם בעיר השקטה שעצרה מלכת עד למקום בו לא יכולתם עוד להמשיך. שם, תזכרו קרוב לוודאי, ראיתם את התנועה היחידה, תנועתם של המתים הטריים התלויים מקבר העץ הגבוה. אלו המתים שיצורפו אל העיר בה הזמן עצר מלכת, כאשר גופם יהיה יבש מכל נוזל.
כאשר תביטו אל תוך עיני חבריכם תראו את האימה שמצאה לה משכן גם שם כאשר תשקע ההבנה שזה עתה יצאתם מעיר המתים העתיקה שכל כולה קבר אחים מזן שלא נראה מעולם...
