קשת
ברק דסאו
עבודתו של הקשת, עם קמץ ב- ק, היא להרוג מספר רב של יריבים לפני שהיריב יספיק להגיע לחבורה. הקשת, כמו הקוסם, ישרוד לבד, אך כאשר הוא יהיה עם לוחם לצידו - הלוחם יעשה את כל הקרב פנים אל פנים ואילו הקשת יעדיף להיות מאחור ולטווח את אויביו.
מדוע אם כך כדאי להיות קשת?
בתקופה ההיא, אם רצית להיות אביר היית צריך לקנות שריון, חרב, אחוזה קטנה, סוסי מלחמה, משרתים, נושא כלים, להיכנס לחובות ועוד כאלף דברים נוספים. האבירים היו רוכבים על סוסים והורגים את מה שנמצא לפניהם. אך אז הגיעו לעולם הקשתות והתרבות, תרבות האבירות והאצולה, נאלצה לשנות את מהלכיה. כל אחד היה יכול להשתמש בקשת, לא צריך הרבה בשביל להכין אחת כזו, ולא צריך ארמון או נושא כלים, למרות שרצוי. זה שינה את כל צורת החשיבה של הלוחמה ואנשים התחילו להבין שהניצחון טמון בקשתים, בפשוטי העם, ולא רק באבירים ובסוסיהם הנהרגים בטרם הגיעם לאויב...
עובדה היסטורית - לאחר המצאת הרובה הפסיקו להשתמש בשריון ובקשתות, שהיו בזמנו מדויקות יותר מהרובים.
אחד הדברים שאנו צריכים לדעת על קשתות זה - מדוע הם היו אחד הנשקים היותר אפקטיביים בתקופת טרום הרובה ולשלב את זה בעולם שלנו או בעולמות הפנטזיה?
אחד מהגורמים אשר הפכו את הקשת לכלי הנשק המשמעותי כל כך היה טווח הפעולה שלה אשר היה תלוי בשני דברים בסיסיים: האחד זה גמישות הקשת והמיתר ואילו השני זה משקל החץ. לכן עלינו להבדיל בין הקשתות השונות, מכיוון שלכל קשת יש טווח משלה. ובנוסף עלינו לדעת על חצים ומיתרים.
אם נרצה לעשות מערכה בעולם פנטזיה דמוי אירופה, או באירופה הטרום רובאית עצמה, כדאי שנדע איזה קשת עלינו לקחת מבלי שיצחקו עלינו ומבלי שנקדים את זמנינו. על כן אדבר בכתבה זו על הקשתות האירופיות ובכתבות אחרות, אם יהיו, על הקשתות של שאר היבשות.
בתחילת דרכם הקשתות היו פשוטות להפליא, חוט פשוט וקרש. החיצים היו פשוט קרשים דקים יותר. הקשתות הרומיות קצת שונו, חלקם היה עץ, חלקם היו קרני חיות. המיתר, שכבר לא היה קבוע בקשת, היה עשוי, בצורה הכי חביבה עליי, ממעי חתול. הסיפור הנדוש הוא: מעיי חתול היו נורא אהובים על עכברים שהיו מביאים מחלות ומזל רע ולרוע המזל, אכלו את מיתר הקשת, וקשת ללא מיתר לא יורה. לכן, כשצבא היה הולך לאן שהוא, היה מביא אתו הרבה חתולים, שיאכלו את העכברים. כל חתול שמר על מיתר, ואם מיתר נאכל עונשו של החתול היה לראות איך עושים ממעיו מיתר לקשת. באותה תקופה לקשתות היו ראשי חצים עשויי מתכת מצד אחד ובצד שני ונוצות.
הקשתות עברו אבולוציה והתפתחו לשני חלקים: החלק של אנגליה והחלק של כל שאר אירופה. האנגלים השתמשו בקשתות ארוכות, קשתות הטכסיס ומינקותם כמעט למדו להשתמש בקשתות, אותם בנו לאחר שהגיעו לפרקם. המיתר היה עשוי קנביס (כן, אותו הצמח שממנו עושים את הגראס, אבל זה גם אותו צמח שממנו עשו את המפרשים) ולאצילים המיתר היה עשוי מפשתן או ממשי. החצים הכי טובים היו קלים ועשויים עץ מילה, למרות שלציד מדי פעם השתמשו באורן, כיוון שהיה כבד יותר ולכן הנזק הנגרם לחיה היה אפקטיבי יותר. הנחה היסטורית היא שקשתים אנגלים ירו כעשרים מטווחים בדקה. את המיתרים שמו במקומות יבשים, וכשהם יצאו לקרב כל שהוא הם שמו את החצים לא באשפת החצים של הציידים, אלא בתיק פשתן המצופה שעוות דבורים, נגד הרטיבות. התיק היה סגור בשרוך והנוצות הצחורות מאחור היו של אווזים. הדבר שייחד את הקשתים היו הצלקות באצבעות המותחות את המיתר ובשר המתחדש כל פעם ביד השניה. כשהיו הרבה קשתים בעת הקרב, אפשר היה לשים לב לגשם בלתי פוסק של פלדה. את הקשתות אפשר היה להסוות למקל הליכה או אפילו לצלב. ללא המיתר הקשת היא דבר שטוח, ואת המיתרים אפשר להחביא בכל מקום ואפילו במקום שכמרים לא בדיוק זקוקים לו.
לעומת הקשת האנגלית, בשאר אירופה היו רובי- קשת, וגם מיתרם היה עשוי קנביס. לא ניתן היה להסיר את המיתר מהקשת, כיוון שהוא היה חלק מהמכלול רובה- קשת. הדבר פגם ביכולות שלו בעת גשם ורטיבות. את המיתר מתחו בעזרת מנוף מיוחד, או מעלה הפועל בסגנון המנוף, דבר שהאט את פעולת הטעינה. רובי- הקשת, למרות מה שאתם טוענים, לא היו אפקטיביים לטווח ארוך, אך היו כמעט אידיאליים לטווח הקצר. בעת לחיצה על ההדק הייתה הקשת יוצרת הדף הדומה לזה של רובה וולקן והקשת קפצה מעלה. לכן, הפגיעה של החץ לא הייתה מדויקת: בטווח הקצר החץ יכול לפגוע במטרה, אולם בטווח הארוך החץ יפגע באזור המטרה בלבד.
לאחר המצאת הרובה פנו רוב הלוחמים לנשק זה וזנחו את הקשת. האבולוציה אמרה את שלה ויצרה לה רובי קשת למתנקשים וקשתות מורכבות. הקשתות למתנקשים היו מתוחזקות טוב יותר, בנויות בצורה ידידותית למשתמש ויש להם טווח וקצב ירי כמעט כמו לקשת רגילה, אבל הם עולות הרבה יותר מהרצוי. לעומתם הקשתות המורכבות נועדו בעיקר לספורט, תיירות ומטרות התרברבות. הקשת המורכבת מתפרקת לבטנה ושתי כנפיים, כך נוצרת גמישות רבה מצד אחד ומצד שני אם יש סדק קל, לא צריך לזרוק את כל הקשת, רק את החלק הסדוק.
כיום גם משתמשים ברובי קשת על מנת לפרוץ לבתים או לברוח באמצעות חבלים. רוב אלו שמשתמשים בהם הם המרגלים והפורצים.
דוגמה לאפקטיביות הקשתים: היו היה פעם... בתקופה שקראו לה "מלחמה". ולא סתם מלחמה, אלא מלחמת מאה השנים... בתחילת תקופה זו קבוצה של כשלושים עד ארבעים קשתים, בעלי קשתות טכסיס ארוכות וחצי מילה עם נוצות אווז בקצה אחד ומשולש פלדה קר בעל שני קרסים בקצה השני, ניצחו מאות אבירים צרפתיים... כן, עובדה היסטורית, שלושים קשתים נגד ארבע מאות פרשים והקשתים ניצחו.
שלושים פרשים אנגליים לרוב לא היו מנצחים חמישים פרשים צרפתים. האנגלים לבשו שריון שרשראות והצרפתים שריון לוחות. הקשתות של הצרפתים היו שיא הטכנולוגיה למינימום מאמץ: רובי- הקשת. לעומתם האנגלים היו בעלי קשתות שלעיתים מגיעות לגובהו של היורה. הקשתות של האנגלים, שצריך הרבה אימון בשבילם, חזקות בדיוק כמו רובה- קשת ובנוסף קצב הירי נע בערך של שלושה ואפילו ארבעה חצים לעומת חץ אחד של רובה- קשת שנורה וטעינה של השני. הקשתים האנגליים יצרו זרם שנראה כמו נהר לבן וכסוף (נוצות האווז והפלדה) של חצים, מה שגרם לכאוס מוחלט. ועוד עובדה קטנטנה, לרובי הקשת באותה תקופה הייתה רמת דיוק עלובה עד גיחוך.
ועכשיו למשחקי התפקידים. מה זה טוב בכלל?? למי אכפת?? ומדוע אני חייב לקרוא את זה???
רק שנזכור כי מרבית משחקי הפנטזיה הם אכן מותאמים לעולם האבירים של עולמנו, תקופה שבה הקשתים לא היו כוח לוחם כמעט ולכן היו ללעג ולזלזול. הקשתים היו החלוץ של הלוחמה אשר נהרג ברגע שהתקיפו אותו. בודדים הם הקשתים, לבדם בתחתית הצבא. עד אשר הופיעה לה האגדה, האגדה על קשת אחד אשר הציל את העולם. הקשת אשר שמו ידוע לכל ופסלים הוצבו בשערי העיר הוא הקשת שכולם רוצים להיות. הקשת הזה הוא אתה.
"בזמן שאתם יושבים במסבאה נכנסת לה דמות הלבושה הקטון (Hackton - מעיל מרופד הנלבש תחת השריון, לקוח מתוך המושג הבריטי) ירוק ושריון ללא שרוולים. הדמות היא קשת אלף בעל כתפיים מגודלות ושערו קלוע לצמה הקשורה במיתר קשת. פניו נאים ועיניו נבונות וצופיות, ניקיונו הופר בשל מה שנראה כאילו שהוא השתתף בקטטה או בקרב. הקשת העצומה על כתפו היא אחת הקשתות הארוכות ביותר שראיתם, צבועה בשחור ולבטנה החיצונית מוצמדת לוחית כסף משונה, שחרוט בה סמל בית אצולה. האלף התיישב ונראה כי בעל המקום מרוצה מזה שקשת יושב אצלו במסבאה. הרי אלו ידועים בכך שהם טובחים ביצורים הירוקים והמגעילים הפולשים לעבר העיר. לכל מקום שהם יכנסו יהיה להם כבוד".
בתור שחקנים, אם אתם רוצים לשחק קשתים, אתם תצטרכו לדעת קצת על הקשת, עם קמץ ב-ק, כי לכל אדם יש את האישיות שלו על הקשת. קשתים היו לרב חזקים, משום שהיה עליהם לשים את המיתר על הקשת. האיש הכי מוכר כקשת באגדות זה אותו גנב עלוב וירקרק אשר טוען ששמו הוא רובין הוד, אדם אשר מוגדר כאחד הקשתים הטובים ביותר שיש. קשת הוא אדם נבון בעל משמעת עצמית גבוה מהאחרים, הוא מתאמן כל יום בפגיעה למטרה. הקשת יוצר לו מבחנים שונים ולומד על תפעול הנשק כמו שקוסם לומד על תפעול הקסם. הוא לומד את הזוויות ואת הכוח הנדרש לכל פעולה. אם אנו נחיה בעולם של קסם, שזה מה שקורה בעולמות הפנטזיה, הקשת תמיד ינסה לשפר את חציו ואת קשתו, על מנת להגיע לביצועים אידיאליים. הקשת עצמה מאוד יציבה וקשה למתוח עליה את המיתר. לאצבעות שמתחו את הקשת מספר רב של פעמים היו צלקות שלעיתים דיממו על המיתר. בנוסף לקשת ולחיצים הקשתים תמיד לקחו עוד כלי- נשק, לרוב זה היה חרב, גרזן או פלאשיון (נשק גדול שעצמתו תלויה במשקלו והוא לעיתים מצליח לחצות בן אדם במכה אחת). אך מיומנותם בנשק זה קטנה מזו של אביר הנושא את אותו הנשק. אם הם לובשים שריון לעולם לא יהיו לו שרוולים. קסדותיהם של הקשתים לעולם לא יפריעו לשדה הראיה שלהם, וסוסיהם יהיו יציבים מאוד. הירייה של הקשת כוללת שיתוף פעולה של הראש העיניים והזרועות והריגת אדם אינה שונה מהריגת צבייה. הקשתות יהיו במגוון צבעים, כאשר חום זהוב הוא המקובל ביותר, משום שזה צבע הבסיס. כמו כן הקשת עוברת טיפול נגד רטיבות. קשתות קטנות נועדו לטווחים קטנים ואילו ארוכות לטווחים קצרים וארוכים כאחד. חכמת הקשת היא מתיחת המיתר כמה שקרוב לאוזן. בשחרור החץ ינוע כלפי מעלה וכאשר ירד הוא תופס תאוצה בנוסף למהירותו הבסיסית ואז המכה הרבה יותר חזקה. משקל החץ וראש החץ גם הם דברים חשובים שצריך להתחשב בהם. כעת מה שנותר הוא המיתר - אם המיתר קבוע בקשת הוא עלול להיתפס באחד העצים ולהיקרע. הוא עלול להיאכל, וכאשר הוא רטוב הוא לא אפקטיבי.
בתור מנחים צריך לדעת איזה קשתות היו באותה תקופה ומיקום של העולם שבו אתם משחקים ועל פי זה צריך לתת את הדין וחשבון לשחקנים, להסביר להם כמה הם צריכים לשמור על הקשת ועל המיתר. לגרום להם לדמם בשני הידיים, ביד אחת זה המיתר וביד השניה זה השפשוף של נוצות האוכל את הבשר כמו שיניים. לרמוז להם שצריך מיומנות וכוח רב בשביל לדרוך את הקשת במיתר ולמתוח את המיתר. להסביר שרובה קשת זה לא מה שצריך לשאוף אליו, אלא אם כן הקשת זה דבר שראה ולא ירה ממנו. והחלק החביב זה המלחמה, כאשר אין אחד או שלושים, אלא עשרות ומאות אלפים של קשתים, היוצרים להם גשם בלתי פוסק ובלתי חדיר של חצים, שלעיתים חץ מהכיוון השני לא יכול לעבור ביניהם. בנוסף עלינו להוסיף את החוקים לקשתות קסומות. קשת קסומה תשלח את חציה למרחקים רבים יותר בכוח רב יותר, חצים קסומים יכולים לעבור דרך עצים כאילו העץ היה אויר. כשיש קסם הכל יכול להיות, אפשר יהיה לעשות את הבלתי אפשרי ועדיין לשרוד. לפעמים. קשתים הם עם שמאמין שנסים קיימים, הם יוצרים אותם לא על ידי הקסם, אלא על ידי דבר אחר, סודי כמעט: על ידי משיכת מיתר. הם בוחרים מי יחיה ומי ימות ללא צורך במגע או בסבל פיזי שנגרם לאחר קרב קשה.
תזכרו תמיד - היה יותר כבוד להיות חייל מאשר קשת - אבל אני לא ראיתי שלושים חיילים שהורגים ארבע מאות חיילים אחרים.אם תבדקו בספרי ההיסטוריה, שלושים קשתים כן הצליחו לנצח ארבע מאות פרשים, סמל ה- וי הוא התוצאה. שתי האצבעות של ה- וי מסמנות את האצבעות הנמתחות על המיתר. ועל זה כבר אי אפשר להתווכח.
בנוסף אני ממליץ בחום רב לקרוא את הספר "מעשה הקשת" של ברנרד קורנוול, אשר מתאר את מעלליו של הקשת תומס בתחילת מלחמת מאה השנים.
