שעה בזירת פשע
מישל סבח
מישל בדיוק סיים לפתור את כל החידות הבלשיות בספר שקנה לאחותו ליומולדת. ברור לכם שהוא קנה לה אותו כי הוא רצה לקרוא אותו בעצמו. אז נכון, עכשיו הספר אצלה ובגלל זה הוא לא יכול לכתוב את השם שלו פה (מי זוכר?! זה היה מזמן - ראו פסקה הבאה), אבל מה איכפת לו, הרי ספר כזה קוראים רק פעם אחת.
פסקה הבאה:
נכון, אני יודע שבהערת הסוגריים הקודמת סתרתי את המשפט הראשון שכתבתי אבל אתם חייבים להבין שהקשר שבין מישל שנמצא בכתבה למישל שכותב את הכתבה רופף למדי, לכן אתעלם בהפגנתיות מסתירה זו ואמשיך בקורות מישל שנמצא בכתבה.
כמובן שכל המקרים בספר החידות הבלשי נפתרו בקלות רבה על ידי מישל (דוגמא לקשר הרופף - אני לא ממש פתרתי, למה לפתור אם יש תשובות בסוף? :) ). הוא הניח את הספר על השולחן וקם בהתלהבות. הוא כבר פתר את כל החידות בצ'יק צ'אק, וזאת רמה ד'! זה כנראה העתיד שלו, לזה הוא התאמן כל חייו! כל אותן שעות סוליטר, כל אותן שעות שח-מט ושש-בש, כל אותן שעות שבהן עבר על רשימת המכולת בדרך ל..מכולת וניסה לפענח איזו עוגה אימא מכינה לסוף השבוע! הכל התחיל לעשות הגיון, הוא פה בשביל מטרה מסוימת, הוא הולך להיות הבלש הכי טוב שהעולם ראה, רואה ויראה!
מישל שילם לגברת המכוערת בקופה של "צעצועים הם תחת" ויצא לרחוב עם חיוך מטומטם, עודף ביד אחת וערכת בילוש ממוזערת ביד השניה. בבית הוא כבר יגלה שמקטרת מפלסטיק שחור ש.. נשרף - זה לא זה, מקטורן משובץ במידת ברבי - לא בדיוק זה, כובע בלשים שמתאים לאנשים בלגו - עדיין לא קרוב, נורה קטנה, מהסוג שמתלבשת מעל הראש - לא לעניין ופנקס רישומים עם עט מוצמד - או! זה כבר יותר נורמלי.
מישל התיישב בכיסא הנדנדה מול האח - אבי, אתם זוכרים אותו מהשעה הקודמת, ורשם על החלק הקדמי של הפנקס "פנקס בילוש". הוא פתח את הפנקס על הדף הראשון ורשם "משימת בילוש ראשונה". הוא הביט סביבו, ניסה למצוא משימת בילוש שאולי נכנסה בטעות לחדר ולאחר שהביט באבי שהניד ראשו לשלילה, סגר את הפנקס והרגיש ריקני משהו. אבי סיבב את ראשו הצידה, מותח את התחבושות החדשות שהאחות בטי עזרה לו לחבוש עד שיפסיקו הכאבים בצוואר מהקרב עם אטילה. הוא עשה פרצוף עצוב ומסכן לבטי. בטי קמה לקראתו ואבי קרץ למישל בזווית העין.
מישל החליט לעזוב את האחות והמטופל ולגשת למטרה בגישה יותר מעשית. אם הוא רוצה ללמוד להיות בלש טוב הוא צריך מישהו שיעזור לו בכך, ומי יותר טוב משרלוק הולמס בעצמו. הוא יצא מביתו, נכנס למכונית המרצדס האדומה ונסע במהירות לכיוון ביתו של שרלוק הולמס, איפה שזה לא יהיה.
תוך שעה מישל עשה חניה ברוורס ליד הבית של שרלוק, הפגוש הקדמי היה מכוסה בכמה כתמי דם וכמה קוצי קיפוד היו תקועים בגלגלים. אין לי מושג איפה שרלוק שוכן אבל על זה נאמר, יגעת ומצאת - תאמין. הוא יצא מהרכב, עמד מול הדלת וצלצל בפעמון. הדלת נפתחה וקייטי הולמס המהממת עמדה אל מולו בפיג'אמה מכוסה בלבבות קטנים, כאלו שהיו עכשיו במקום העיניים של מישל. הוא בלע גוש רוק בקולי קולות וכחכח בגרונו... "אבא בבית?", אמר בקול גברי. קייטי הסיטה את ראשה באלכסון וחייכה בהזמנה ערמומית, "אתה בטוח שאתה רוצה את אבא?". פה נאלץ מישל להתמודד בפעם הראשונה במכשול רציני בדרכו להיות הבלש הכי טוב בעולם. הוא יכול להראות לה מה הוא רוצה, אבל אז דרכו להיות בלש תחסם לצמיתות, או הוא יכול לעמוד בכוח הזדוני שעמד מולו להכשילו ולהשיב בתקיפות שאכן הוא הגיע כדי לראות את שרלוק הולמס. "אהה...." בהה בה מישל בעוד חלק לא מבוטל ממנו נלחם בחלק לא מבוטל אחר. "אבא, יש לך אורח..." צעקה קייטי כשנמאס לה לשחק במישל שהתחיל לדבר פעם לכתף ימין ופעם לכתף שמאל. "אתה אל תרים את הקול עלי, שמעת!" צעק מישל לכתף ימין.
בחדר העבודה של שרלוק, הולמס הביט בפיסת נייר שהייתה מונחת בידו ושיחרר מעט עשן מהמקטרת. הוא הניח את פיסת הנייר על השולחן והמשיך, "אז אתה רוצה להיות בלש טוב". "לא רק טוב", השיב מישל, "הכי טוב!". "יש לך ניסיון בפתירת תעלומות?" שאל הולמס. "כמובן. איזו שאלה, כבר שנים שאני פותר תעלומות" השיב מישל בפרצוף צ'אנדלר. הולמס התעניין מעט, "ואיזה סוג של תעלומות פתרת עד עכשיו?". מישל לקח נשימה ארוכה, "ובכן, אני יודע לפתור בקלות רבה תעלומות ריבועיות, קצת יותר קשה לי אבל גם אפשרי הם תעלומות בשתי משתנים ובכלל כל תעלומה שיש לה נוסחת פתרון מתאימה בדפי העזר למבחן הבגרות ושהמטרה שלה היא לגלות מי הוא האיקס". שרלוק הבין שאין תועלת בניסיונות הוראה במקרה הזה ולכן הרים את פיסת הנייר מהשולחן בחזרה, "עבודת הבילוש אינה קלה ופשוטה כמו שאולי הנך חושב".
מישל כבר לא יכל היה להתאפק ושאל על פשר הפתק. הולמס הסביר לו שמדובר בפתק שמצאו ליד אדם מת עם כדור בראש ואקדח ביד. "מה כתוב בפתק?" שאל מישל. "מכתב מודפס קצר שבו המנוח נפרד מקרוביו ומהעולם, זה מטריד אותי כבר כמה ימים" השיב הולמס. מישל עיבד את המידע במוחו הבלשי והשיב בבוז, "נו מה, איש מת, חור בראש, מחורר ביד ופתק פרידה - הרי ברווווווור שהבחור התאבד. למה להטריד את עצמך בקטנות כשיש מקרים קשים ולא מפוענחים בעולם שמחכים לפתרון?!". הולמס הושיט את הפתק למישל, "ובכן עמיתי הנכבד ווטסון" - "מישל", תיקן מישל - "שיהיה. מה שמטריד אותי במקרה הזה הוא העובדה שהפתק מודפס". "למה מטריד? הבחור רצה להשאיר מכתב אסתטי, יש לו חוש טעם טוב, הוא פשוט התאבד וזהו" אמר מישל. "אבל", המשיך הולמס, "אם יש לו חוש אסתטי, למה הוא בחר לירות לעצמו בראש ולא לקחת כדורים או משהו פחות מלכלך". מישל הביט בהולמס, הביט בפתק שהיה נקי מדם ואמר, "אז מה אתה רוצה להגיד? שמישהו בא, ראה את הגופה ופתק מוכתם בדם בכתב יד והלך לעשות גרסה נקייה ומודפסת?". הולמס הרהר בנקודה לרגע והשיב, "וודאי שלא, ווטסון ידידי" - "מישל", תיקן מישל - "שיהיה. ברור שהמנוח לא כתב פתק בכלל". "אז מי כן כתב?" שאל מישל ולאחר חצי שניה התפרץ בקולי קולות, "ברווווווווור, המנוח לא הרג את עצמו כלל, המנוח נרצח!! והמצב סודר כך שיראה כאילו הוא התאבד, הפתק וודאאאאאי שהיה מודפס כי הרוצח לא רצה שיראו שזה לא כתב ידו של הנרצח! עליתי על הפתרון!". מישל היה גאה מאוד בעצמו כאשר שרלוק הניד בראשו לשלילה, "לצערי, ווטסון" - "מישל"... - "שיהיה. אף אחד לא הרג את המנוח, המנוח הרג את עצמו". "אבל.. אבל.. זה מה שאמרתי בהתחלה!" התרעם מישל. "בזאת אתה שוגה", השיב הולמס, "אתה טענת שהוא התאבד, אני טוען שהוא הרג את עצמו". "הסבר, ועכשיו" השיב מישל ברצינות. "אז ככה", פתח הולמס, "בחדר שבו המנוח הרג את עצמו, חוץ מהאקדח, מצאתי שאריות חוט עבה. על נעלו של המנוח מצאתי טיפת שמן מרוחה וכמו כן מעט שמן מרוח על הרצפה, סמוך לרגלו של המנוח". מישל היה חייב להתפרץ, "ברווווווור! הוא פשוט החליק על השמן וירה לעצמו בראש בטעות. אבל מה הוא עשה עם האקדח בכלל?". "הנך חסר סבלנות, ווטסון מכובדי" - "מישל" - "שיהיה. התעלמת משאריות החוט. המסקנה היחידה הנובעת מכל הממצאים בצרוף העובדה שהחדר היה חדר פרטי של אדם אחר שלא קשור כלל למנוח היא שהמנוח ניסה לרצוח את בעל החדר על ידי התקנת מלכודת. ברגע שבעל החדר היה נכנס לחדר, האקדח היה אמור לפלוט כדור שיכוון למרכז הדלת ויהרוג את האדם הנכנס". "עכשיו איבדת אותי..." השיב מישל ביאוש, חלומו להיות בלש מתערפל ונעלם מול פניו, "אם הוא רצה לרצוח את בעל החדר, וקרתה תאונה והוא ירה בעצמו, מי ביים את כל הזירה כהתאבדות?". שרלוק שהיה עתה ליד החלון, השקיף על החניה שם חנתה המרצדס האדומה של מישל, חייך והשיב, "בעל החדר כמובן. זה הדבר הכי הגיוני". מישל חשש שאינו מבין דבר ועמד לשאול למה שמי שרצו לרצוח אותו יסווה את הניסיון כהתאבדות כאשר הטלפון בחדר צלצל. שרלוק הולמס הרים את השפופרת ושלח כמה מילים לשפופרת, "כן.. וודאי, מעולה, תודה רבה".
"עכשיו אני בטוח", אמר הולמס, "אחרי שעשיתי סריקה קלה בחדר שבו נמצא המנוח נתקלתי בתוך שק ריק בתחתית ארון הבגדים בשטר כסף בודד. שלחתי את השטר לבדיקה במשטרה וכרגע החזירו לי תשובה. השטר היה מסומן, ולא רק מסומן, מסומן בסימון מיוחד לבנק שממנו נשדד הכסף בתחילת השבוע". שרלוק ראה שמישל עומד לפלוט עוד שאלה חסרת סבלנות והמשיך מהר, "בעל החדר הסווה את התאונה כהתאבדות מכיוון שלא רצה שאף אחד ידע על התאונה. ומדוע לא היה מעוניין בכך? מפני שאם המשטרה תדע על התאונה, היא תדע שהמנוח ניסה לרצוח אותו על ידי הטמנת מלכודת. למה שבעל החדר לא ירצה שידעו שהוא היה מטרה לרצח שנכשל? פשוט מפני שאין הוא מעוניין לקשר את עצמו למנוח ולשוד הבנק. שניהם היו אכן שותפים לשוד הבנק בתחילת השבוע וכנראה סכסוך פנימי על התשלום גרם למנוח לרצות לחסל את בעל החדר. בכל אופן, לא הייתי בטוח בכך עד עכשיו, כשהתוודע לי שהשטר שנמצא בחדר היה שטר שנגנב מהבנק".
מישל היה המום...לא רק שהולמס לא נפל למלכודת ההתאבדות המזויפת, הוא גם מצא מי היו שודדי הבנק. אם הוא רק יכול היה לחשוב כמוהו...
דלת חדר העבודה נפתחה. "אבא, עוד אורח..", צעקה קייטי מלמטה. בלש משטרתי נכנס לחדר ובידו שקית בד גדולה. "סתום ת'פה", הוא לחש-צעק לכתף השמאלית שלו. נראה היה ששרלוק מכיר אותו, "ווטסון", הביט שרלוק במישל והפנה יד כלפי הבלש המשטרתי, "תכיר זה ווטסון". הוא מיד נכנס לפרשה חדשה. מדהים איך שמוחו מסוגל לקפוץ מתעלומה לתעלומה בלי להתאמץ בכלל.
הבלש המשטרתי הוציא מהשקית הגדולה גופה של קיפוד. "זהו קיפוד יקר... זה היה קיפוד יקר ערך למחלקה הביולוגית ניסויית של אוניברסיטת בר מינן. קיפוד שהושתלו בו גנים של צפרדע והיה חלק בלתי נפרד מניסוי שארך 14 שנה. הניסוי נקטע באלימות כאשר הקיפוד נגנב מהמחלקה וכפי שאתה רואה, הוכה למוות ונמחץ. אוניברסיטת בר מינן בשיתוף עם עיריית אשדוד וחמולה באר שבעית מוכנים לנקוט בכל האמצעים כדי למצוא את האחראי למעשה ולהעמיד אותו לדין על מעשיו".
מישל התרומם בהתלהבות מעורבת במינון קטן של מסתוריות, הוא שלח יד לפרצופו של שרלוק כאומר, "אל תטריד את עצמך, שב תנוח". הוא הוציא את פנקס הבלשים שלו ובעמוד הראשון, ליד הכותרת "משימת בילוש ראשונה" כתב "קיפוד המחץ". הוא הלך לבחון את הקיפוד. אחרי בחינה מדוקדקת של הקיפוד מכל הכיוונים ומחיקת אגלי זיעה ממצחו מפעם לפעם הכריז בקול על הפתרון.
"אז ככה, הקיפוד אכן נראה חבול מאוד, קצת מחוץ וחסרים לו כמה קוצים. בנוסף יש עליו כמה חתיכות צבע אדומות (חוץ מהדם), אבל הדבר שמוביל לפתרון הוא הסמל שהולבש עליו באחוריו", מישל הרים לקיפוד השטוח את הישבן והראה לבלש המשטרתי ולהולמס. "כמו שאתם רואים, אם במכה חזקה מאוד, או אם בעזרת חום, צרבו לו בין הישבנים סמל שלעין הבלתי מיומנת יכול להזכיר סמל של מרצדס. אבל! מה שלא שמתם לב זה שהסמל הולבש על הקיפוד באזור המדוייק הזה - ", הוא הצביע עם היד השניה על הישבן. "הרי ידוע שקיפוד הוא הסמל והקמע של הארגון הקיצוני (והקוצני) הטרוריסטי 'קפד אל ראשו'. ארגון זה פועל כנגד ארגון השלום 'סלאם עליכום' כבר שנים. בין הארגונים מלחמה רצינית הנוגעת לשליטה בקולות המצביעים התמימים. אם תשימו לב לסמל הצרוב בישבן הקיפוד ותוסיפו בדמיונכם את חריץ הישבן לסמל, תקבלו כמובן את סמל השלום, והסמל של 'פיס עליכום' - ארגון הבת של 'סלאם עליכום'. אני מאמין שבכל רגע הארגון ייקח על עצמו את האחריות על המעשה הנבזה הזה", סיים מישל וסימן וי גדול על הדף הראשון בפנקס שלו.
הולמס התרומם יחד עם המקטרת (איזה פלא) והניד ראשו בשלילה, "לא הגיוני, אין להם שום תועלת בדבר כזה וכאשר אתה מסנן את כל הדברים הלא הגיוניים, מה שנותר לך, בלתי יאמן ככל שיהיה, הוא הנכון". הולמס שאל את הבלש אם הקיפוד הגנטי היה קופץ כמו צפרדע והבלש ענה שאכן כן. מישל שוב הסיט זיעה ממצחו. הולמס שאל אם יתכן שהקיפוד ברח בעצמו מהמחלקה והבלש השיב שכנראה כן כי הכלוב היה פתוח. הולמס ציין שאוניברסיטת בר מינן היא חמש דקות נסיעה מהיכן שהוא התגורר ומישל שוב הסיט זיעה קרה, הפעם ביד השניה. לבסוף חזר הולמס להתבונן מעבר לחלון.
אחרי דקות מספר הכריז שרלוק, "זאת לא הייתה פעולת טרור, אלא תאונה בלבד". "זה לא משנה", השיב הבלש, "האחראי לכך הולך לתת את הדין על 14 שנה של מחקר ופיתוח שירדו לטמיון". מישל התחיל להרגיש מסוחרר. "הפתרון הוא שהקיפוד- צפרדע ברח מהמחלקה וקיפץ עד לכביש הראשי, שם הוא קיפץ ישירות לסמל של מכונית מרצדס אדומה, מטביע חותם על ישבנו ומגרד כתמי צבע אדומים. אחר כך נופל לכביש ונדרס על ידי המרצדס שכנראה מיהרה מאוד", הולמס הביט במישל שגייס את כל כוחות הצ'י שלו כדי להישאר בהכרה. "עכשיו רק צריך למצוא את הנהג, וואי ממש חבל לי עליו, הוא הולך לשלם ביוקר...", הרהר לעצמו בקול הבלש המשטרתי. שרלוק מצמץ והוסיף, "זה כלל לא בעיה למצוא את הנהג, אני כבר יודע מי הוא". מישל בלע גוש רוק בדיסקרטיות. "נו, למה אתה מחכה", אמר הבלש המשטרתי, "מי זה?".
[תחילת קטע מבטא זוהיר בהלול]
הזמן האט בעוד מישל מחזיר מבטו לעבר הולמס... עיני הבלש כמהות למידע... הולמס מוציא את המקטרת מפיו... הוא ממצמץ ופיו נפתח להגיד מילה בעוד פניו מסתובבות לכיוונו של מישל.
[סוף קטע מבטא זוהיר בהלול]
"כו-לה קיפוד!" צעק מישל והחל לרוץ לכיוון דלת חדר העבודה. הוא ברח משם במהירות רבה. הדבר היחיד שהצליח ללמוד מהשיעורים של סנסיי סיי צ'ן זה שתמיד צריך לדעת מתי לברוח. הוא רץ במורד המדרגות וראה את הדלת הראשית של הבית מולו. הוא המשיך לרוץ לקראתה כאשר בזווית עיניו ראה את קייטי הולמס מורחת שוקולד על פרוסת לחם טרייה... פיו נפער וראשו הסתובב... היא מלקקת את הסכין...הלשון... אוו הלשון...
"אהה..." הוא מלמל תוך כדי ריצה ונחבט קשות בקיר.
