המדריך לפייטן המתחיל
כל מה שרצית לדעת על סיפורי פולקלורברוכי מלביץ
עיני הזקן התרחבו בהתלהבות כשישב ליד האח הבוערת על כיסא הנדנדה שלו, מכוסה בשמיכת הצמר, ומספר לנכדיו את סיפורי הגבורה המפורסמים שלו.
"סבא, תספר לי את הסיפור על נאם." צעק אחד הזאטוטים.
"או, הסיפור האהוב עלינו!" צעקו שני תינוקות תאומים מפינת החדר.
"בסדר, בסדר, כשאני הייתי בוייטנאם לא היה לנו הרבה לאכול. לכן לא יכולנו לפנות בתלונות לשלגיה שבלעה את הפיתיון של מכשפת המערב הגרמנייה שעבדה בקג"ב כסוכנות מוסד. שלגיה פשוט התעלפה לנו מול הפנים. היינו חייבים לסחוב אותה על אלונקה מגואם עד לפריז. היה קשה לסחוב אותה (היא אכלה תפוח אחד יותר מדי, אם אתם יודעים למה אני מתכוון) כל הדרך, במיוחד בגלל שלא היו לנו ידיים. אבל אז סבא שלכם תפס את קצה האלונקה בפיו ובעזרת שיניו החשופות סחב את הנסיכה כל הדרך לפריז. אז, להפתעתנו, גילינו שהנווט שלנו הוביל אותנו לפריז שבטקסס. נפלנו במארב של המשטרה החשאית של מזרח גרמניה- השטאזי. החזקתי את ג'וני הפצוע קרוב אליי ואני לעולם לא אשכח את המילים שלו... "אני חושב שאנחנו כבר לא בקנזס...". "איש אמיץ היה ג'וני... מה שמזכיר לי סיפור."
מנחה טוב חייב לדעת לספר סיפורים. חשוב לזכור שבמקרים רבים על הדמויות לראות את העולם דרך סיפורים של אנשים אחרים. אנשים שעליהם אחראי המנחה. יש סוגים רבים של סיפורים. החל מסיפורים אישיים, סיפורים היסטוריים ועד לסיפורי עמים. לכן, אחרי הפסקה של חודשיים מכתיבה לעיתון, החלטתי למקד סדרת כתבות בסיפורי פולקלור. הסדרה תעסוק בארבעה סוגים של סיפורי פולקלור (הן סיפורים כתובים והן סיפורים שבע"פ): אגדות, מיתוסים, נבואות, ו"היסטוריה פנטסטית" (הסבר בהמשך).
עכשיו, הגיוני לחשוב שלא כל כך קשה לכתוב אגדה, או מיתוס. ומה זה כבר לנסח נבואה? אבל כדי להוכיח לכם שאין אלה דברים טריוויאליים במיוחד אתן דוגמא. כהכנות לכתבה החלטתי לשאול אנשים מה לדעתם ההבדל בין אגדה למיתוס.
לפני שאני מזכיר את התוצאות הייתי רוצה להוסיף ציטוט מהעטיפה האחורית של "מחזור כישור הזמן" (ספר ראשון): "כישור הזמן סובב לו, עידנים באים ועידנים חולפים ומשאירים אחריהם זיכרונות שנעשים לאגדה. האגדה נמוגה ונעשית מיתוס, ואף המיתוס נשכח בסופו של דבר..."
אם כך, ניתן להסיק שההבדל בין אגדה למיתוס הוא פשוט למדי: זמן. כלומר, המיתוס הוא אגדה עתיקה, או אם להציג את העניין בצורה קיצונית יותר- לכל אגדה יש תאריך תפוגה. אחרי תאריך זה האגדה מתקלקלת והופכת לגבינה... כלומר, מיתוס. אבל משהו נשמע לי לא נכון בהגדרה הזאת. אז החלטתי להמשיך לחקור.
אולי אגדה זה משהו אוניברסאלי ומיתוס שייך לפולקלור מסוים? אבל כולנו יודעים שיש אגדות שאופייניות לתרבות מסוימת. אני בספק אם אי שם בסין יושב לו אבא סיני ומספר לבנו על כיפה אדומה. או לפחות, אני בספק אם זה היה כך לפני התפתחות התקשורת המודרנית.
איש אחר אמר לי שמיתוס הוא תרבותי ודתי, ואילו אגדה... סתם סיפור עם. אבל למרות אמת מסוימת שהמשפט מכיל החלטתי להעמיק ולחקור.
לאחר מכן אמרו לי שאגדה הנה סיפור שעובר מפה לאוזן, ומיתוס בד"כ מכין נושא כלשהו בעל משמעות נרחבת קצת יותר.
אך אף אחת מהתשובות הללו לא סיפקה אותי. עד שנתקלתי בתשובה הבאה:
מיתוס זה סיפור שחשבו פעם שהוא נכון. אגדה לא כתבו במחשבה שהיא נכונה.
בתשובה הזאת היה משהו שסיפק את רצוני אבל חשתי שהיא צריכה חידוד. חשבתי עד שהגעתי להגדרה הבאה:
מיתוס נועד להסביר את העולם שמסביבנו. לכן רוב המיתולוגיות אם לא כולן מכילות איזשהו סיפור בנושא בריאת העולם. ברוב המיתולוגיות תוכלו למצוא הסברים של תרבויות שונות ושל עמים שונים בכל הנוגע לקיום. קיומם של הכוכבים, של צמחים, של האדמה, של המים ועוד. מיתולוגיה משקפת דרך מחשבה של תרבות, הסבר שפעם היה מקובל בקרב האנשים לתופעות כאלה ואחרות.
בניגוד למיתוס, אגדות לא נכתבו כדי להסביר את המציאות. אגדות נכתבו כדי לעזור לאדם לערוך היכרות עם המציאות, ולדעת איך להתמודד עם העולם. כמעט בכל אגדה תוכלו למצוא משל, אם זו אגדת ילדים או אגדה למבוגרים, אגדה עם סוף טוב או אגדה טראגית. למשל האודיסיאה (הערה: האודיסיאה אינה חלק מהמיתולוגיה היוונית. לא רק שאינה תואמת את ההגדרה אלא גם יודעים בפירוש מי כתב אותה ולכן איננה מיתוס) היא לקח אחד גדול. האודיסיאה מדבר על העונש שאודיסאוס קיבל מפני שהטיל ספק באלים, מפני שחשב שיוכל להסתדר בלעדיהם. התפיסה תואמת את תפיסת העולם ביוון העתיקה אבל הסיפור עצמו מנסה לחנך ולא ללמד.
עכשיו בכוונתי להרחיב מעט על כל אחד מסוגי הסיפורים (בחודשים הקרובים אפרסם כתבה ספציפית על כל אחד מהסוגים, על דרך כתיבתם, על מאפיינים שהם צריכים לכלול ולכן עכשיו רק אתן סקירה קצרה):
אגדות:
סיפורים שמטרתם ללמד את הקורא (או המאזין). בין אם יהיה זה ללמד אותו מה לעשות במצבים מסוימים, איך לנהוג במצבים כלליים יותר, או לעזור לו לפתח גישה בריאה יותר לחיים (בריאה יותר לפי האמונה הרווחת באותה תרבות). אגדות הילדים, למשל, כוללות אלמנטים פנטסטיים ברורים, כדי להבהיר לילד שלא מדובר בסיפור אמיתי אלא בבדיה, במשל. אבל מצד שני אגדות הילדים מנסות ליצור איזושהי הזדהות של הילד עם הגיבור הראשי, במטרה שיבין את הלקח כאילו כמעט הוא היה בסיפור עצמו. אגדות למבוגרים כוללות בד"כ לא מעט אלימות, במיוחד בתרבויות לוחמניות כמו הויקינגים או הגרמנים. באגדות אלו מיוחסת הרבה מאוד חשיבות לכוח שמוצג בצורה הכי גולמית שלו- כוח פיסי. באגדות של עמים מסוימים אפשר למצוא בד"כ מאפיינים, כמעט מוטיבים, שמייצגים משהו. למשל, מתי לאחרונה נתקלתם באגדה בה הזאב היה הבחור הטוב? יותר מכך, אם תחשבו על זה טוב, תגלו שכמעט כל האגדות בהן מוזכרים זאבים (לדוגמא) מוצאן בתרבות שחייה בתוך יער או בסמוך לו.
מיתוסים:
כפי שהזכרתי למעלה- מטרתם של מיתוסים הם ללמד אותנו על העולם. האדם הוא סקרן מטבעו ומפני שלפני אלפי שנים לא הייתה ברשותו הטכנולוגיה לחקור את העולם בצורה אמפירית ומדעית הוא חשב על דרכים שונות שיוכלו להסביר את הימצאו בעולם ואת סביבתו. התוצר המוגמר של תהליך זה אינו שונה ממיתוסים. מסיבה זאת לא מעט מהמיתוסים הנם דתיים וקשורים באיזשהו כוח עליון.
במיתוסים בד"כ ניתן לראות דפוסים חוזרים, דרך מחשבה האופיינית לתרבות. למעשה, זה מדהים עד כמה ניתן לשים לב למאפיינים של תרבות ע"י המיתוסים שלה. נסו להשוות בין מיתוסים של תרבות אחת לבין מיתוסים של תרבות שנייה, ולאחר מכן נסו להשוות בין התרבויות עצמן. לא מעט מן ההבדלים יהיו הבדלים מחשבתיים בתרבויות שעברו למיתוסים.
נבואות:
נבואה היא כלי יעיל מאוד במשחקי תפקידים. כולם יודעים מה היא נבואה- איזשהו תרחיש אפשרי המצביע (לדעת המאמינים בו) על העתיד לבוא. נבואות רבות מעורפלות וניתנות לפירוש בדרכים שונות, ורק לעיתים רחוקות נבואות מדברות על זמן ספציפי או מקום ספציפי (הייתי מציע לקרוא כתבים של נוסטרדמוס או מחקרים על אותם כתבים). למעשה, לפעמים לא בטוח שנבואות הן נבואות עד שהן מתגשמות. למרות שלדעתי נבואה היא המסמך שהכי קשה לכתוב (בכלליות, ולכן גם למשחקי תפקידים) היא גם אחד מהכלים היותר יעילים. ניתן להשתמש בנבואה בדרכים שונות אותן אפרט בכתבה שלמה על נושא הנבואה.
"היסטוריה פנטסטית":
"היסטוריה פנטסטית" הוא השם שנתתי לאותם סיפורים ספק מציאות ספק דמיון, המנוסחים כאגדה, אבל יותר מדויקים מבחינת זמן ומקום. סיפורים על יצורים שונים, על קללות עתיקות, סיפורים שהם בעצם חסרי מטרה חוץ מאולי לקרוא תגר על הקורא/מאזין או לנסות להזהיר אותו. לכן במקרים רבים מאמינים לסיפורים אלו. הרי אם מישהו טורח לספר לך סיפור על מפלצת באי רחוק, ונותן לך את מיקומה המדויק (וסיפורו לא מתחיל ב"היה היה פעם"), יש סיכוי סביר שהוא יודע על מה הוא מדבר, האין זה כך?
ובכן, לא. זה לא כך. אבל כפי שהשחקנים רואים את זה: "אם המנחה שלנו טרח כדי לכתוב את זה, הוא בטוח רומז על משהו". כאן לכם, המנחים, יש הזדמנות להראות לשחקן הזה מי יודע מה. לצערי רוב המנחים לא משקיעים מספיק מאמץ בעולם שלהם כדי לפרט על מיתולוגיות ועל סיפורים שמסופרים סתם בשביל הכיף. תחשבו שבשורה התחתונה מדובר בד"כ על יצורים תבוניים. יצורים שאוהבים לספר ויותר מכך אוהבים שמקשיבים להם. לכן, אפשר לקחת את הז'אנר הזה ולהשתמש בו כדי לצבוע מעט הרפתקה אפורה ואולי כדי להפיל כמה שחקנים תמימים בפח (הרחבה על הז'אנר תבוא בכתבה נפרדת).
הערות:
1. ההגדרות בכתבה הן סובייקטיביות לחלוטין ויכול להיות שאינן עולות בקנה אחד עם ההגדרות הפורמאליות.
2. מצטער אם הפתיח בלבל מישהו, או העליב מישהו. קחו את זה בהומור.
