מחלות ומגיפות
ערן זבולון
דבר, צרעת, שחפת, אדמת, חצבת, שנית, גחלת, אבעבועות שחורות, זיהום, ...
הרשימה ממשיכה עוד ועוד, מחלות הן דבר נפוץ אצל בני אדם, גורם תמותה גבוה מאוד אז וגם היום. אז למה אנחנו מתעלמים לחלוטין מ"מחלות לא קסומות" במשחקי פנטסיה?
הכתבה הזו מדברת על המחלות והמגיפות, עד כמה הן חשובות בעולמות שונים ואיך מטפלים בהם האנשים הפשוטים.
מגיפות פקדו את האנושות מאז בריאתה ועד היום. שיטות רפואיות מודרניות מאפשרות לנו לזהות ולהבין את מקור המחלות, למצוא תרופות או חיסונים לרובן ולטפל בחולים בתנאים אופטימליים. לא תמיד היה המצב כך. למעשה, בימי הביניים לא היה לאיש מושג מהם גורמי המחלה או כיצד לטפל בצורה מוצלחת בחולים. נבחן איפה מספר מחלות או מגיפות, נבחן את ההיסטוריה של אירופה בזמן מגיפות ונבדוק מה היו האמונות, והמעשים של האנשים הפשוטים. מאוחר יותר נבחן כיצד אנחנו יכולים להשתמש במידע הזה כדי להכניס לתוך עולם המשחק הנקי את המושג "מגיפה".
ובכן, לפני שמתחילים- האם אנחנו בכלל רוצים להתעסק בנושא הזה בזמן משחק? התשובה לשאלה זו תלויה באופי המשחק / מערכה בה אנו משחקים. אם אנחנו רוצים פנטסיה אפית, אז כמובן שניתן להכניס מגיפה, אבל, מן הסתם, הגיבור המרכזי (או חבורת הגיבורים) לא ידבקו (או יירפאו באורח פלא). בכל מקרה, המשחק שיותר מתאים לנושא הוא משחק של פנטסיה היסטורית. כאשר אנו רוצים לחקות באורך מדוייק את אורח החיים, את הקשיים ואת חיי היומיום של אנשי ימי הביניים, אסור לנו להתעלם מדבר כל כך חשוב שהשפיע על ההיסטוריה כולה בצורה מאוד מוחשית.
הקדמה נוספת אותה אני רוצה להעביר היא הקדמה כללית למחלות. אני רוצה לסווג את המחלות לפי מספר קטגוריות, ובכך לעזור לכל מנחה שרוצה לנסות ולהכניס מחלה או מגיפה למשחק. כאשר אנו מתעסקים עם מחלה אנו זקוקים למספר מדדים. המדד הראשון הוא שכיחות, כלומר אחוז הנגועים מתוך כלל האוכלוסיה במשך פרק זמן. בנוסף אנו צריכים להגדיר את כמות החולים המתווספת בפרק זמן מסוים (אחוזי הדבקה או אחוזי התפשטות של המחלה).
מקרים בודדים של מחלה מסויימת המופיעים באזורים שונים או באופן בלתי תלוי זה בזה הם אקראיים (Sporadic). אולם אם קיימת הדבקה מאסיבית באזור מסויים, אז זוהי כבר מגיפה (Epidemic). מגיפה המתפשטת מעבר לתחומי יבשת אחת זו כבר בעיה אחרת לגמרי (לא מצאתי מילה בעברית, המילה הלועזית היא: Pandemic).
דוגמה פשוטה: השפעת אותה אתה חוטף פעם בכמה שנים היא בדרך כלל מחלה אקראית פשוטה. התפרצות של אבולה בכפר בזאיר היא מגיפה. איידס הוא כבר הרבה מעבר לכך...
ישנן שתי דרכים עיקריות להדבקה. הדרך הראשונה היא על ידי גורם סביבתי, והדרך השניה היא הדבקה מאדם לאדם. מחלות המועברות על ידי גורם סביבתי הן מחלות הנגרמות על ידי גורם שנמצא באלמנט כלשהו בסביבה (אם זה מי שתיה, באדמה, בבשר וכדומה). למשל: כולרה, טיפוס.
ואילו מחלות המועברות מאדם לאדם הן מחלות בהן ההדבקה נעשית על ידי מגע ישיר או עקיף עם חולה אחר. למשל: דיפטריה, שפעת, חצבת, מחלות מין.
ישנן גם מחלות המועברות על ידי נשא מסוים, למשל: מלריה הנישאת על ידי יתושים, או דבר הנישא על ידי פרעושים, או מכרסמים.
המוות השחור
המחלה הראשונה בה נעסוק היא אכן המחלה שהכי מזוהה עם ימי הביניים באירופה: הדבר (המוות השחור). זוהי מחלה הנגרמת על ידי בקטריה בשם ירסיניה פסטיס (Yersinia pestis) המצויה בפרעושים ובמכרסמים כגון עכברושים, סנאים ועכברי שדה (כן, גם בגרבילים).
תיאור המחלה: לאחר יום אחד עד שישה ימים מרגע שקורבן ננשך על ידי פרעוש נגוע, הופכות בלוטות הלימפה בבית השחי ובמפשעה למגורות מאוד ומתנפחות עד לגודל של ביצה קטנה (1 עד 10 ס"מ בקוטר). סימפטומים נוספים כוללים: חוסר מנוחה, צליעה, בלבול, אפיסת כוחות, הזיות, דופק מואץ, בחילות, כאבים, וחום גבוה (מעל 40 מעלות). אם בשלב מסויים החום יורד, אז סימן שמערכת החיסון התגברה על המחלה והחולה מבריא, אם החום לא יורד, אז החיידק חודר למערכת הדם, מכאן מתפתחת הרעלת דם, ולבסוף מוות. זוהי הצורה הראשונה של המחלה, הנקראת: Bubonic Plague. בצורה זו של המחלה, לחולה לא מטופל יש סיכוי הנע בין 50% ל75% למות מהמחלה.
צורה מסוכנת יותר של המחלה מתרחשת אם החיידק חודר ישירות למערכת הדם. בצורה זו של המחלה כלי הדם נקרעים, דבר היוצר שטפי דם מתחת לעורף, וגורם להופעת כתמים סגולים כהים (דם קרוש) על העור (מה שהקנה למחלה את שמה – המוות השחור). אם החולה לא מטופל, אזי הוא ימות בסיכוי של 100%.
כאשר המחלה מסתובבת בין בני אדם היא עלולה להתפתח לצורה נוספת, קטלנית יותר. הצורה השלישית פוגעת בריאות. החולה משתעל ליחה עם דם, כאשר כמות הדם הולכת ומתגברת. מוות מתרחש כשעות מרגע הופעת הסימפטומים. אין סיכוי לחולה שאינו מטופל לשרוד את הצורה הזו של הדבר.
לשם המחשה, עד כמה השפיעה המחלה על אירופה של ימי הביניים, להלן רשימת ההתפרצויות הגדולות של המוות השחור. דרך דרכי מסחר עם אסיה, הדבר הגיע לאזורים שבמורד נהר הוולגה ב1345, לקווקז ב1346, קונסטנטינופול ב1346, אלכסנדריה בסתיו 1347, קפריסין וסיציליה באותה שנה, איטליה בחורף 1347, מרסיי בינואר 1348, פריס באביב 1348, לאחריה גרמניה והארצות שמדרום לה באותה שנה, נורווגיה במאי 1349, מזרח אירופה ב1350, ולבסוף רוסיה ב1351. התפרצויות קטנות יותר התרחשו לאורך 200 השנים שלאחר מכן. אחוזי המתים היו גבוהים מאוד. הערכות מדברות על בין שליש לרבע מאוכלוסיית אירופה. למשל: ב1338 התגוררו בפירנצה 114000 תושבים, ב1351 נשארו בין 45000 ל50000, פחות מחצי מתושבי העיר. (אחוזי התמותה היו נמוכים בהרבה בערים אשר הונהגה בהם השיטה הקיבוצית האכזרית שקבעה שאם נמצא אדם נושא מחלה, הוא וכל בני בניינו, עליהם להיכלא בבניין- הערת העורך).
התמודדות האדם עם המחלה
בימי הביניים אנשים לא חשבו בצורה דומה לצורה בה אנו חושבים. הם לא ידעו דבר על חיידקים, גורמי מחלה, היגיינה, או דרכי הידבקות במחלות. הם חשבו במונחים של "זעם האל". לכן, הרבה מאוד מהאנשים, בעידוד הכנסיות המקומיות האמינו כי המגיפה היא עונש מאלוהים. אחרים האמינו כי היהודים (או כל זר אחר) הרעילו את מקורות המים / המזון / האוויר. פוגרומים נעשו ביהודים, כל אדם זר סולק מהאזור. היו ערים שגירשו מתוכן את האוכלוסייה היהודית לגמרי.
דרכי טיפול ומניעה של מחלות נפוצים היו:
• הבערת קטורת
• מטפחת טבולה בשמנים ארומטיים
• צלצול בפעמוני כנסייה או ירי בתותח
• לבישת קמיע
• רחיצה בשתן של אדם (פיכס)
• תליית חיות מתות בתוך הבית
• הקזת דם, או טיפול בעלוקות
• שתיית נוזל המופרש מבלוטות נפוחות של אדם חולה (פיכס בריבוע)
• מריחת צפרדעים מיובשות על בלוטות נפוחות ל"ספיגת רעלים"
• שתיית זהב נוזלי או אבקת אבני חן (רק לעשירים)
• הצטרפות לקבוצות מלקים (flagellants)
קבוצות של אנשים היו מתאספים תחת מורה רוחני אחד. הקבוצות הנ"ל היו עוברות מכפר לכפר, מעיר לעיר והיו מלקים עצמם בשוטים עד לזוב דם תוך כדי תפילה. רובם מתו מזיהום הפצעים שהם גרמו לעצמן.
השיטה הכי "מדעית" שננקטה הייתה בידוד אנשים (Quarantine ) על ספינות ומניעת ירידתם לחוף (תחת איום של מוות). השיטה ננקטה במהלך המאה הארבע עשרה במילאנו, פירנצה, וונציה.
כולרה
מחלה מדהימה במהירות החיסול שלה, ומאופיינת על ידי חום גבוה, שלשול חריף ביותר (יכול להגיע לאיבוד רציני של עד ליטר אחד בשעה של נוזלים), כאבי שרירים, והקאות. המוות מופיע בין 12 ל48 שעות מרגע הופעת הסימפטומים הראשונים.
ללא טיפול, מוות מגיע בכ 40%-60% מהמקרים, אולם עם טיפול נאות (מתן נוזלים רבים ומנוחה) ניתן לצמצם את סיכויי התמותה לפחות מ1% (לפעמים אפילו אם מתן הנוזלים מתבצע בצורה רגילה ולא דרך הוריד).
החדשות הטובות הן שלאחר הדבקה אחת, לעולם לא תדבק שוב מאותו זן של כולרה (למעשה, הדבקה אפשרית, אבל התוצאה תהיה דומה יותר לזו של נגיף פשוט של 48 שעות, ולא מצריכה שום טיפול מיוחד). מצד שני, גם אם שרדת הדבקה אחת, אין זה אומר שלא תהיה מידבק בעצמך כאשר תחלה שוב.
רוצחי המחנה
בנוסף לדבר וכולרה, מחלות נוספות כגון דיזנטריה, המתבטאת בשלשול חריף, וטיפוס פקדו את האנושות. המחלות הללו מועברות ומתפרצות באזורים בהם חיים בצפיפות הרבה מאוד בני אדם. דיזנטריה מועברת במים ובמזון, וטיפוס מועברת דרך כינים, והיא מחלה מאוד מידבקת. טיפוס המעיים, מחלה השונה רק במעט מהטיפוס, מועברת דרך השתן (דרך מקורות השתיה). המחלה הזו כל כך דומה לטיפוס עד כי שתי המחלות הופרדו רק במאה ה-19.
כל המחלות הנ"ל נגרמות על ידי ריכוזים גדולים של אנשים, השרויים בצפיפות (כמו על ספינות, או במחנות ריכוז או כלא), בצירוף עם תנאי סניטציה גרועים.
זיהום
הנושא האחרון עליו אני רוצה לדבר הוא זיהום. זיהום הוא למעשה חדירת גורמים מזיקים דרך פצע פתוח. הרבה מה"לוחמים" במשחקי פנטסיה נלחמים, נפצעים קלות, ואנחנו מתעלמים מה. אבל בימי הביניים, פצע פתוח, ואפילו אם לא ממש רציני, היה יכול להוביל למוות אם לא היה מטופל, נחבש, וחוטא. למרבה הצער, לא תמיד הקפידו על חיטויי הפצעים ורבים מתו עקב כיבים וזיהומים שהתפתחו כתוצאה מפציעות, ואפילו מפציעות פשוטות.
כמה מילות סיכום
היום אנחנו חיים בבתים סטריליים, ללא מגע עם העולם החיצוני. יש לנו שירותי רפואה ותברואה מתקדמים, גישה לתרופות, רופאים, בתי חולים ושירותי בריאות מעולים. בעבר, בתקופת ימי הביניים, המצב לא היה כך. אנשים חיו עם החיות בבית, שהיה למעשה לא יותר מאשר 4 קירות ותקרה. הרצפה הייתה עפר האדמה, הביוב זרם ברחובות הצרים של העיר, ואף אחד לא ידע באמת מדוע אנשים נדבקים על הזמן במחלות, או מדוע פורצות מגיפות.
אז בפעם הבאה שאנחנו משחקים "משחק היסטורי" המתרחש בימי הביניים, או כל משחק המתרחש ברקע דומה, צריך לזכור את האמת המרה: אחוז גדול של האוכלוסייה לא ימות מזקנה, מחרבו של אציל פוחז, מגרזנו של פושט ויקינגי או מדרקון אכזר המאיים על המדינה. רבים וטובים ימותו מהרוצח הקטן ביותר המוכר לאדם: הנגיף.
