כישוף מודרני
שאמאניזםאביעד רוזנבוים
השאמאן הוא המשוטט בין העולמות. הוא הוא האדם היחיד בתרבויות השבטיות אשר בידו אצורה הייתה היכולת לעבור בין עולמן הפיזי של בני האדם לבין העולמות הבלתי נראים המצויים מעל לנחלת האדם ומתחת לה. תפקידו של השאמאן יוצר שילוב מדהים ממש בין המדען, המבסס את סיועו לאחרים על הצטברות ניסיונו העשיר בדרך הניסוי, כוהן הדת, הנוגע בתחום הרוח, ובמידת מה גם האמן בעל חופש היצירה. תפקיד השאמאן שכיח במיוחד בקרב חברות שבטיות ברחבי העולם, גם בעת העתיקה וגם בימינו אנו.
המושג "שאמאן" לקוח משפתו של עם הטונגוסים היושב בסיביר ושבו השאמאניזם הנה תופעה נפוצה למדי. מתוקף ידיעותיו הרבות ופעלו המקיף למען שבטו, אשר מתבטא בעיקר בהליכי ריפוי למיניהם, הוא נתפס גם כמעין דמות מנהיג בדומה לחברות אחרות אשר חכמיהם הזקנים היוו את מנהיגיהן הבלתי מעורערים. תפקודו של השאמאן מתבסס על תפיסתו הרוחנית ההרמונית. לפי תפיסו של השאמאן, כוחו נובע עקב יכולתו לקשור בין אמונת בני האדם והרגשות האצורים בהם לבין הטבע שמהווה את העולם החיצוני, הנבדל מעולמם הפנימי של בני האדם. עבור השאמאן, היקום כולו חי, למן בעלי החים ועד לאבנים ולאימא-אדמה עצמה. כל אחד ואחד מהם הוא ברייה ממשית היכולה לשמש כבת בריתו של השאמאן ולסייע לו במלאכתו. תפיסה זו בהכרח הופכת את השאמאן לרגיש לדרכו של הטבע והחיים בו. הוא משמש כשומרו הראשי והמשמר של המשך קיומו של הטבע והסביבה הטבעית ככלל.
מיתוסים רבים נובעים ממסעותיהם של השאמאנים לעולם הרוחות אשר במהלכם פוגש השאמאן בבריות רוחניות ומשוחח עמן. אותן בריות מופיעות בדמויות פיזיות שונות, המסמלות אותם, בדרך כלל של בעלי חיים. אותו קשר עם הישויות הרוחניות הנחבאות בעולמות הנסתר נוצר בדרכים שונות ומגוונות אשר הסיפורים המזלזלים לגביהם נפוצו בתרבות המערבית ותוארו כ "ברברים" ו-"פרימיטיבים", לא אחת. הדרכים הללו בעצם מאפשרות לשאמאן לעזוב את גופו הגשמי ולהגיע לעולמות הרוח הנשגבים המיועדים לעיניו ולעיני שכמותו בלבד.
השאמאן נכנס, למעשה, לטראנס היפנוטי אשר גורם לו לטפס במעלה הסולם הרוחני ולהיפתח לעולם הרוחות. הדבר נעשה בהשפעת סם פיסכוטרופי, המעורר הזיות, או בעזרת קצב נגינת תופים ורעשנים ושירת מזמורי תפילה. לעיתים אף ע"י עינוי עצמי, דרך מקובלת להגעה לטראנס היפנוטי בתרבויות אליליות שונות והדבר ידוע ומתועד. בכל רחבי העולם, מספרים השאמאנים על אירועים דומים, בעת הטראנס, של תנועה מעלה או מטה לאורך עמוד או ציר מיסטי בכדי לחקור את חלקיו העליונים והתחתונים של הקוסמוס. לרוב, מתואר אותו עמוד או ציר כעץ העולה מן העולם התחתון עד השמיימה.
באותן ממלכות נעלמות מן העין, המצויות ממעל לעולם הנראה והפיזי, או מתחתיו, משתחרר השאמאן ממגבלות הזמן, המרחב והזהות האישית. הדבר מאפשר לו גישה לכוחות ראשוניים יותר ובעצם מאפשר לו לבצע את מלאכתו בעולם הגשמי. עוד דרך להגעה לאותם עולמות היא באמצעות הטוטמים. הטוטמים הם, למעשה, עמודי עץ ענקיים שעל גביהם מצויה צלמית של בעל חיים המייצגת אותו. בעלי החיים המיוצגים ע"י הטוטמים הם בעלי חיים הנפוצים באזור ואשר נחשבו בעיני השבט למייסדיו אשר מסייעים לו ומעניקים לו את כוחו המאפשר לו להמשיך ולשרוד. הטוטם משמש בעיני השאמאן כמודל לחיקוי מבחינת השקפתו לגבי החיים והאידיאלים הספציפיים אותם הוא מייצג. עקב כך, הקשר בין השאמאן לטוטם הוא עוצמתי במיוחד והוא מהווה את הישות הקרובה אליו ביותר, מבחינה רוחנית.
השאמאנים נוהגים לחבוש על פניהם מסכות בדמות הטוטם השבטי שלהם בכדי לקרוא לרוחו ולתקשר עמה. צורתן של המסכות לא אחידה היא ואיכותה ותחכומה תלויים בתרבות אשר ממנה מגיע השאמאן. לאחר לבישתה, מבצע השאמאן טקסים אשר הופכים אותו ואת המסכה להתגלמות הטוטם עלי אדמות, לישות אחת המגשרת על הפערים שבין שני העולמות. באותה עת הוא יכול לקבל את תכונותיו העוצמתיות של בע"ח הטוטמי ואף מסופר על השתנות פיזית הקשורה לטוטם והידמותו של השאמאן לו בעת התהליך.
הטוטם היה לא רק לאובייקט דתי-רוחני אלא גם לכלי ביטוי אמנותי, בעיקר בחוף הצפון-מערבי של אמריקה הצפונית.
כמו כן, הטוטמים מילאו תפקידים של מעין "שלטים", המייצגים מעמד, עושר או בעלות.
בנוסף על כך, ישנם סוגי טוטמים מיוחדים שלהם תפקיד מיוחד המוגדר מראש, כעמודי הנצחה למנהיגי השבט או כעמודי מוות הנקבעים ליד קברו של הראש השבט או נכבדיו. עוד סוג מיוחד של טוטם הוא "עמוד השער", הניצב בכניסה לביתו של ראש השבט או השאמאן ומייצג פתח כניסה סמלי לעולמות העל טבעי. אצל רוב התרבויות השבטיות באמריקה הצפונית מיוחסת חשיבות עילאית ומרובה עוד יותר מתרבויות אחרות לקשר הישיר עם עולם האלים והרוחות אשר התרחש, בלעדית, ע"י השאמאן.
המושג העיקרי באותה תקשורת מיוחלת הוא "חיפוש החיזיון" – תהליך התבודדות המשלב צום ותפילה במקום נידח אשר משרה על השאמאן אווירה רוחנית נשגבת המובילה אותן למצב רוחני ופתוח תודעתית ברמה הגבוהה בהרבה מהרגיל. כאשר השאמאן שרוי במצב זה יש לו סיכוי רב יותר לזכות בחיזיון מן הרוח המגוננת שלו. המשך דרכו שלה שאמאן מותנית, למעשה, בהשגת החיזיון.
באם הוא הגיע אליו באופן ספונטני אולי ימשיך הוא הלאה ויהיה לשאמאן השבטי אך באם לא דרכו תיפסק באותה הנקודה. אמנם רבים מהם עשויים לזכות בכוח מהרוחות אך רק רבי העוצמה מביניהם יהיו לשאמאנים במלוא מובן המילה והאחרים יחשבו על פי רוב אך ורק כ-"אנשי רפואה". למעשה, עד לפני חוויות החיזיון השאמאן עוד לא נחשב לכזה עקב אי הוכחת יכולתו ובעצם הוא מצוי בשלבי התלמדות. הדרך למעמד השאמאן מתחילה לרוב כאשר אדם (בדרך כלל גבר, כמעט ולא ידוע על שאמאנים ממין נקבה) לוקה במחלה בגיל צעיר ועובר בחזונו מוות ולידה מחודשת.
במהלך אותו התהליך פוגש השאמאן ברוחות וקונה ידע מקודש אשר הכרחי לו להמשך דרכו בדרך בה בחר. סיפור שאמאני המתאר תהליך זה נמצא בקולומביה הבריטית והוא מתאר את מפגש החיזיון של שאמאן מעם הקוקיוטל. הסיפור מתאר את מגפת האבעבועות השחורות אשר פשטה בכפרו שלה שאמאן. המגפה פגעה בו באופן קשה וכעבור זמן מה חשב הוא שמת ממנה. אך, בסופו של דבר, הוא התעורר שוב ולהפתעתו נכנסו לאוהלו מס' זאבים. אותם הזאבים יבבו ויללו בקול גדול ושניים מהם ליקקו את גופו, הקיאו קצף וניסו למרוח אותו עליו וכך סילקו הם מעורו את השלפוחיות והאבעבועות אשר עיטרו את עורו.
עם רדת הערב הספיקו שני הזאבים במלאכתם ורק רבצו לצדו והגנו עליו מפני קור הליל המקפיא. עם בוא הבוקר חזרו ללקקו ועימם הגיעה אליו גם דמות בעלת גוף בצורת צלצל, אשר נפגש עמה בעבר בחלומו, והיא הקיאה קצף והצמידה את אפה לחזהו.
היצור הקיא לתוכו כוחות מאגיים ואמר לו כך, "ידידי, היזהר בכוחות השאמאניים שנכנסו לתוכך. עכשיו תוכל לרפא את החולים ולהפיל מחלה על האלה שתרצה להמית. כולם יפחדו מפניך". או אז הוא מסוגל לשרת את שבטו בכישורים להם, למען איתור חיות ציד עוינות ועד לריפוי החולים.
אותו מפגש רוחני מבסס את המיתוס לגבי השאמאן והוא זה שבעצם מבסס את מעמדו בשבט. ככל שבחלומו התגלתה לשאמאן רוח של בע"ח עוצמתי יותר כך זוכה הוא לכבוד גדול יותר וכוחותיו נחשבים לגדולים יותר.
לרוב, נודעת למסעות החיזיון הללו משמעות מיתולוגית גם כן המייצגת את מעשיהן של רוחות האבות בתקופה הקדומה. בחברות אחדות, מקובל להאמין כי כוחות השאמאן נשארים בתוקפם גם אחרי מותו ומוסיפים הם לסייע לקהילה ולהגן עליה מפני כל רע. אך בדרך כלל שואף השאמאן ולהיעשות לבעל החיים הטוטמי שלו ולהתגלגל לגוף החיה עצמה ולא להישאר כרוח. הדבר מהווה, למעשה, את פסגת רצונו להידמות לאידיאל בעל החיים אותו הטוטם שלו מייצג.
המסורות השאמאנית קיימת עד היום בתרבויות שבטיות רבות, אשר שרדו את המהפכה הטכנולוגית ונשארו נאמנות למסורתן העשירה. המסורת השאמאנית ממשיכה להתקיים ולהשתמר על אף התרבות המערבית המאיימת להשמידה בטענה שהיא פרימיטיבית והזויה. רבים מהשבטים התאימו את השאמאניזם לעת היותר מודרנית אך הם מקפידים לשמור עליו בצורה נאותה אשר תמשיך לשקף את חשיבותו הרבה. במקרים אחרים, חשיבותו של השאמאן פוחתת והאמונה ביכולתו קטנה אך עדיין רוחשים לו כבוד מסוים מתוקף המסורת ואי הידיעה לגבי טיבו האמיתי. השאמאן הוא אחד מהמיתוסים הקסומים ביותר בתרבויות השבטיות. נכתב עליו רבות והוא הפך בעצם למעין סמל של התרבות השבטית באשר היא. אני מקווה שאולי גם מאמר זה יכנס לפנתאון המכובד אשר הצליח לשקף חלק מאותו קסם ולהעביר אותו לכם, לקוראים.
כאן תמה סידרת המאמרים שלי לגבי כישוף מודרני. לפני סיום, הרשו לי להודות לבת חן שחור היקרה וגם לצרף התנצלות. בזכותה בעצם זכיתם לסדרה זו ואני חב לה על כך את תודתי העמוקה. אך גם התנצלות לי אליה, על שערכתי עמה ראיון מעניין מאוד אך הוא לא התפרסם לבסוף ועל כך אני מצר. תודה לכם על הקריאה וכולי תקווה שאכן נהנתם והחכמתם לו במעט, ואם נכון הדבר או אז עשיתי את מלאכתי.
