רוחות הצפון
מי היו הויקינגיםאבי סבג
“A furore normannorum libera nos domine
Skona oss herre från nordmännens raseri”
"או אלוהים, הצל אותנו מזעמם של הנורדים!"
(תפילה נפוצה בכנסיות צרפתיות במהלך המאה תשיעית)
חשכת ימי הביניים אופפת את אירופה השסועה והמפולגת לשברי ממלכות. מלחמות אחים ומאבקי כוח פנימיים מתחוללים לכל אורכה, בשעה שמנהיגים מנסים לאחד תחת שלטונם את העמים וליצור את המדינות והממלכות. מבין הערפילי השחר וגלי הים הסוערים יוצא כוח חדש ולא מוכר עד כה, לתפוס את מקומו בהיסטוריה. כוח שמטיל אימה על אירופה כולה למשך כ 250 שנים. מי היו אותם לוחמים נורדיים? מה דחף אותם לצאת למסעות הביזה והכיבוש? ואיך למרות מספרם המצומצם יחסית נחלו הצלחה אחר הצלחה במשך זמן כה רב?
כל מי שניסה ליצור גזעים ותרבויות מקוריים יודע עד כמה מידע על העמים וההיסטוריה האנושית מועילה ועד כמה המציאות ובמקרה הזה המציאות ההיסטורית מוזרה מכל דמיון. בסדרת הכתבות הבאות אנסה לכסות בעומק רב ככל שיתאפשר לי את כל האספקטים הרלוונטיים בחייהם ותרבותם של הויקינגים. אתחיל בכתבה זו בסקירה כללית של תרבותם, המבנה החברתי, מערכת הממשל וחיי היום יום. בהמשך אתמקד בימאות, הספנות וצורת הלחימה הויקינגית, אסקור את הדת והפנתאון הנורדי, אספר על כמה מהגיבורים העממיים ולבסוף אציג רעיונות לשילוב כל המידע במערכות המשחק שלכם.
ישנם מעט מאד תקופות בהיסטוריה אותן ניתן לתחום במסגרת זמן מדויקת. בד"כ השפעתם של עמים היא הדרגתית בתחילתה ובסופה. לא כך הויקינגים, על פי דברי רוב המומחים, הם פרצו אל תודעתה של אירופה ב 8 ליוני 793. באי Lindesfarne, הסמוך לחופי אנגליה עמד
מנזר מפואר שהיווה מקור לכמה מיצירות הספרות המשובחות אל אותה תקופה. היה זה בוקר קיץ יפיפה והנזירים שהבחינו בספינות המתקרבות ירדו לחוף לברך את הבאים. ההפתעה הייתה מוחלטת וכך גם הטבח שלא פסח על כמרים, נזירים נזירות ובעלי חיים. בהמשך נתצו את כל המזבחות ובזזו את האוצרות הקדושים. לדבריו של נזיר ששרד הפושטים תוארו כלהקת זאבים נוראיים השוטפים את המנזר מכל עבריו וזורעים הרס חורבן ומוות.
התקפה זו, אמנם לא הייתה הראשונה וקדמו לה פשיטות קטנות על כפרי חוף בצפון מזרח בריטניה, אירלנד וסקוטלנד, אך הן היו ספורדיות. מתקפה זו הייתה שונה לחלוטין, וסימלה את תחילת עידן הויקינגים. לראשונה, אנשי דת ומבנים מקודשים הפכו למטרה כשרה ואפילו מועדפת. עובדה זו גרמה לזעזוע ועוררה פחד עמוק בליבות פשוטי העם והאצילים כאחד שניצבו כמעט חסרי אונים למול אותם פראיים, עובדי אלילים מן הצפון. הם ראו אותם כשליחי השטן המכלים את זעמו בנוצרים. דבריו של Alcuin יועצו האנגלי של קארל מלך צרפת מוכחים את מידת הפחד והמבוכה:
" never before has such terror struck Britain as the one we now have to suffer from this heathen race. Nor was it thought to be possible that such an attack could be carried out from the sea”
מי היו הויקינגים?
משמעות המילה ויקינגים בשפה הנורדית היא פירט ואכן רוב קבוצות הפושטים שפקדו את חופי אירופה לא היו חלק מצבא מאורגן או סרו לפקודתו של מנהיג לאומי כלשהו אלא היו ביטוי ליוזמה מקומית של ראש שבט – chieftain. מנהיגים אלו אספו קבוצות לוחמים סביבם ויצאו למסעות ביזה בראש מספר ספינות בודדות. מקורם של אותם לוחמים עזי רוח וצמאי דם היה בשטחי סקנדינביה: דנמרק, נורוגיה ופינלנד שם חיו בקהילות שבטיות עצמאיות. המראה הדומה שלהם והעובדה שבאותם ימים הייתה לכולם שפה משוטפת יצרה את האשליה של אומה ויקינגית אחת המשתלחת על ערי הנוצרים.
כמאה שנה מאוחר יותר חלק ניכר מהשבטים הנורדים אוחדו לממלכה אחת תחת שלטונו של
Ragnar Lodenbrok. ממלכה שבימי השיא שלה הקיפה את שבדיה, דנמרק, פינלנד, וחלקים מאנגליה ומצרפת. חלק מהמסמכים מספרים שהיה זה רוג'ר עצמו שהנהיג את המסע לכיבוש נורמנדי והוא עצמו הכניע את פריס של קארל הגדול. פריס לא הוחרבה מפני שקארל נכנע לדרישות הויקינגים והסכים לשלם כופר עצום. עובדה שדווקא עודדה את הנורדים לחזור בכל קיץ לאחר מכן במיוחד לאחר הבציר בכדי להתעשר חדש מזהבם של הצרפתים. מסעות כיבוש אלה כבר היו מאורגנים וכללו מאות ספינות מלחמה ואלפי לוחמים.
מדוע יצאו למסעות הכיבוש?
בנושא זה הדעות חלוקות, חלק מההיסטוריונים טוענים שהפוליגמיה, שהייתה נהוגה אז בקרב עמי הצפון הפגניים, גרמה לפיצוץ אוכלוסין ושלחה גברים צעירים לחיפוש אחר שטחי מחיה חדשים. אחרים טוענים שהיו אלה חוקי ירושת הקרקעות שהותירו את חלק מהבנים משוללי מקור פרנסה ושלחו אותם אל מסעות הביזה והכיבוש. כל עוד התבססו ההיסטוריונים על מסמכים שנכתבו ע"י קורבנותיהם של הויקינגים, נוצר הרושם של תרבות שכל כולה לוחמים צמאי דם. ממצאים ארכאולוגים חדשים יותר מגלים צדדים נוספים ומעניינים של התרבות ומוכיחים שלמעשה רק מעטים מתוך בני העם יצאו למסעות הביזה.
מלבד המחסור האובייקטיבי בקרקעות היו גם כמה מאפיינים תרבותיים ששלחו את הלוחמים הנורדים הרחק מבתיהם. חלק מההיסטוריונים סבורים שהרעיון של ביזה כדרך מהירה וקלה להתעשרות היה מקובל בתרבות וקסם לצעירים רבים. בעיניהם הייתה זו דרך טובה בהרבה מאשר לעבוד עבור הכסף (לך תתווכח עם היגיון ויקינגי). בנוסף התרבות הנורדית העריצה כוח, העמידה במרכזה את הלוחם הגיבור, והתבססה על אמונה דתית שהבטיחה רק ללוחמים המתים בקרב את הגמול הנכסף ביותר, חיי נצח בגן העדן הויקינגי וולאהלה. כל אלה יצרו חברה בה הצעירים החזקים והראויים יוצאים לקרב והחלשים ומוגי הלב נשארים מאחור.
מבנה החברה הויקינגית
מסעות הכיבוש היו דרושים גם כדי לתחזק את אורח החיים הנורדי ולקיים את המבנה החברתי עליו התבסס. החברה הויקינגית, בדומה לרוב החברות ההינדו- אירופיות של אותה תקופה נחלקה לשלושה מעמדות עיקריים. מעמדות אלה עברו בתורשה והמעבר ביניהם היה כמעט בלתי אפשרי.
העבדים Trälarna- בחלקם היו שבויים שתפסו במסעות הביזה בעיקר הארצות הסלביות ובחלקם היו נורדים חופשיים שהפכו לעבדים בעקבות חוב כספי. העבדים נחשבו חלק מרכוש בעליהם ונקנו או נמכרו כמו חיים בית. הרג של עבד לא נחשב לרצח וחייב רק תשלום של עלות העבד.
האנשים החופשיים - נחלקו לאיכרים ובעלי אדמות. לכולם היו זכויות שוות בלי קשר למצבם הכלכלי. רוב אנשי החברה הנורדית השתייכו למעמד האיכרים ועסקו בענפים שונים של חקלאות דיג או מסחר.
ראשי השבטים Chieftain- היו, על פי אחד המקורות העתיקים ביותר בעלי 18 חוות לפחות וחיו חיי מותרות. עם איחוד העמים לממלכה אחת התעבה מעמד השליטים ומעל לראשי השבטים עמדו ה- lendman וה- earls כשבראש הפירמידה ניצב המלך. מסעות הביזה והפשיטות אורגנו ע"י בני מעמד זה ובד"כ רק הם הורשו להצטרף אליו. כלומר Chieftain מסוים יזם מסע וצרף אליו את בני משפחתו המורחבת ואלי גם כמה מבניהם של איכרים עשירים במיוחד.
החברה הויקינגית התנהלה בדגם הדומה לדמוקרטיה היוונית, אלא שכאן למעמד האזרחים השתייך חלק גדול יותר מן העם, ולמעשה כולם מלבד העבדים. הויקינגים החופשיים השתתפו באספות עממיות רחבות שבהתחלה ריכזו מספר כפרים באזור מסוים ואח"כ הקיפו שטחים נרחבים הרבה יותר עם ההתגבשות הלאומית. אספות אלה שנקרא thing, (מלה שמשמעותה בנורדית עתיקה היא אספה מחוקקת) היוו את הרשות מחוקקת והבסיס למע' המשפט ובהמשך מנגנון מינוי המנהיגים והמלך. כל הגברים החופשיים היו חייבים להשתתף באספות המקומיות באזורם, לנשים לעומת זאת ניתנה הזכות להשתתף.
אספה שכזו יכלה להמשך מספר ימים עד שלובנו הנושאים שבדיון.
האספות המקומיות עסקו בחיי היום יום ונידונו בה נושאים כמו חלוקת שטחי דייג או חקיקת חוקים מקומיים. אגב המילה האנגלית law מקורה בנורדית וכן המושג by- law שמשמעותו באנגליה היא חוק עזר עירוני גם הוא מושג נורדי, (by היא עיר בנורדית). ב thing המקומיים החוקים לא היו כתובים אלה נשמרו ע"י lovsigemann שבתרגום חופשי הוא "מקריא החוקים". זהו אדם שפשוט זכר בעל פה את החוקים וההחלטות שהתקבלו והקריא אותם על פי הצורך. בצורה זו נמנעו ויכוחים והחוקים השתמרו.
ה thing המקומי גם טיפל בסכסוכים ובעיות משפטיות. פנל של עדים הציגו את העובדות על פי הבנתם וקבוצות של 12, 24 או 36 מושבעים, תלוי בחשיבות האירוע, קבעו את גזר הדין. העונשים היחידים שהוטלו היו קנסות כספיים, שהועברו לנפגעים או למשפחותיהם, הגליה או הכרזה על האשם כפורע חוק. להגדרת אדם כפורע חוק היו השלכות כבדות, נאסר עליו להשתתף ב- thing וחמור מכך, דמו היה מותר, הרג שלו לא נחשב לרצח ולא חייב עונש כלשהו. ה- thing המרכזיים יותר שרכזו כמה אספות מקומיות בד"כ כן ניהלו רישום של החוקים וההחלטות.
אך ה thing לא היה הדרך היחידה לפטור סכסוכים, החברה הויקינגית ברוב המקרים נהלה את עצמה ופטרה את הבעיות ללא צורך במנגנונים מובנים. לכן, בחלק גדול מהמקרים הסכסוך הוכרע ב- Holmgang, דו קרב בין היריבים. חלק מהמקורות מתארים דו קרב עד המוות ואחרים מתארים מסגרת מוגבלת יותר של רק עד טיפת הדם הראשונה עם אפשרות כניעה. ריבוי מקרי הדו קרב נבע גם מהחשיבות העצומה שניתנה לכבוד בחיי היום יום. אדם שנפגע כבודו חייב להגיב ולהשיב לעצמו את מעמדו בעיני החברה ובעיני עצמו. כל התנהגות אחרת הייתה ממיטה קלון לא רק עליו אלא גם על כל משפחתו וגרוע מכל על אבותיו.
דרך נוספת לתבוע צדק או להשיב לעצמך את כבודך האבוד הייתה הנקמה. מנהג זה שהיווה דרך מרכזית וחשובה מאד בהתנהלות החברה הויקינגית נחשב הכרחי ובלתי נמנע בסכסוכים אישיים או בין משפחות. את הדעה המקובלת בחברה הויקינגית מיטיב להציג הפתגם "העבד נוקם מיד ורק השוטה לא נוקם לעולם". כלומר האדם המכובד והשקול ממתין לשעת הכושר הנכונה, לזמן בו אויביו ישכחו ויחשבו שהוא ויתר על נקמתו, אז הוא מפתיע אותם ופועל. למעשה הנקמה היוותה חלק אמיתי ממנגנון אכיפת החוק ולא רק דרך לפתור בעיות אישיות ולהשביע את רגשי הנקם.
עובדות אלה באות לידי ביטוי בצורה מוחשית מאד בסאגות הנורדיות שהן רוויות סיפורי נקמה ומאבקים פנימיים בתוך האומה הויקינגית. אך התבססות עליהן או על כתבים נוצרים המתוארים את החברה מבחוץ עלולים ליצור רושם מוטעה שמדובר בחברה כאוטית לחלוטין בה נקמות והריגה הם עניין שבשגרה. המציאות הייתה הגיונית הרבה יותר. רוב רובה של האוכלוסייה ציית לחוקים והיה מאד נאמן למערכת ה- thing, כמו כן, הדת והאמונה המשותפות לכולם באלים הנורדים הייתה גורם מלכד נוסף. כך שבפועל חלק מהסכסוכים היו מסתיימים בפשרה בין המשפחות ורוב פרשיות האלימות או הרצח היו נידונים ב thing.
חיי היום יום
רוב הויקינגים היו כאמור איכרים שהתגוררו בבתי עץ אותם בנו בראש גבעות. הבתים הכילו בד"כ חדר יחיד שבמרכזו עמדה מדורה שהיוותה את מקור החום ואור לבית כולו. בהיקף עמדו דרגשים מכוסי פרוות ששימשו ללינה. רק העשירים השתמשו במיטות ממש. אל חלק מהבתים הגיעו אפילו מים זורמים שהוסטו מנהר קרוב באמצעות תעלות. הבית הויקינגי סיפק קורת גג למשפחה המורחבת ולעבדים במידה והיו כאלה. בראש המשפחה עמד הגבר שניהל את החווה, עבד בשדות, ניהול את ספינת הדיג או טיפל בצאן ובבקר.
מצד שני, מעמד האישה היה טוב בהרבה מאשר ארצות אחרות באירופה באותה תקופה. חלוקת האחריות בינה לבין בעלה עברה במפתן הדלת. האישה הויקינגית נחשבה לאחראית על משק הבית והגבר על כל העבודה מחוצה לו. תפקידה החשוב של האישה היה להכין את הבית לימות החורף הקשים. לכן עיסוק מרכזי היה אגירה ושימור מזון מעצים להסקה. סמל לסמכותה וחשיבותה היה המפתח לארגז האספקה אותו קיבלה מבעלה ביום הנישואין וחגרה אותו למותניה. בחברה המתנהלת באקלים קשה כל כך האחריות על מאגרי המזון לחורף מעידה על כבוד רב יחסית לתקופה.
תחת אותו הגיון של חלוקת אחריות האישה ניהלה את הטקסים הדתיים שנערכו בבית.
בשונה מתרבויות אחרות, היא לא נחשבה רכוש בעלה משום שלב ותמיד המשיכה להשתייך למשפחת הוריה כך שבמידה ובעלה היה אלים כלפיה או היה עצלן ולא פרנס את הבית היא יכלה להתגרש ממנו בקלות יחסית ועדיין לשמור על מעמדה. נשים מתאימות יכלו אפילו להיות לוחמות ונקראו skjoldmø, נשות מגן. למרות כל אלה הנישואין לא נערכו על פי בחירה חופשית ועדיין התקיימה פוליגמיה שאפשרה לויקינגים רבים לשאת מספר נשים.
מלבד העיסוק בחקלאות הויקינגים היו סוחרים ממולחים ונועזים ששלטו בחלק ניכר המסחר באירופה בתקופה בה מדינות אחרות היו פעילות הרבה פחות. הם מכרו צאן, בקר ועצים אותם הביאו מארצות סקנדינביה אך גם סחורות שייבאו מארצות אסיה והמזרח התיכון. כישוריהם כיורדי ים (תחום עליו נרחיב את הדיבור בהמשך) אפשרו להם לא רק לסחור אלא גם לגלות אזורים חדשים ולא מיושבים או להגיע אל ארצות רחוקות הרבה מעבר למה שעשו אירופאים אחרים בני זמנם. הויקינגים הגיעו עד יוון ויש אומרים עד ירושלים בדרום, עד הים הכספי במזרח ועד צפון אמריקה במערב.
