מנחה בלאי
זיו קיטרו
זה קורה לעיתים, השחיקה הטבעית. שנים של הנחיה, פגישה אחרי פגישה של הוצאת אנרגיה בלתי פוסקת, התמודדות עם שחקנים, שילוב רעיונות, הרמת המשחק לשלב הבא, עוד משחקים, עוד פגישות, עוד רעיונות ואז יום אחד כל הכיף נעלם.
מנחה בלאי הוא משהו שאיש לא רוצה לראות, לא המנחה עצמו ולא השחקנים שלו. מנחה בלאי הוא מצב ממנו קשה מאוד לצאת והוא מביא בסופו של דבר לקריסה מוחלטת של קבוצת המשחק, אלא אם מישהו לפתע מזנק ולוקח את השרביט מידיה של הגופה החרוכה שלמרגלות שולחן המשחק.
אבל אם יש רק מנחה אחד, מה עושים אז? או יותר נכון, איך אנחנו דואגים שלא ליפול למלכודת השחיקה?
אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו, אין נוסחת קסם שיכולה לפתור את כל הבעיות אבל יש נקודות שחשוב שנבחין בהן, שיטות שכדאי שנכיר ודרכים בהן כדאי לפעול.
הרעיון הראשוני
ובכן הדבר הראשון שיש לנו בכל מערכה, קצרה או ארוכה, הוא רעיון אותו רוצה המנחה לחקור. כמו מגלה ארצות הוא בוחר את המטרה, מרכיב את הצוות ובונה את הכלי הנכון ביותר למסע. לעיתים קרובות קורה שמנחה בוחר לעצמו מטרה שמעניינת אותו אבל עושה שגיאה בבחירת הצוות או הכלי.
אם, לדוגמה, בחרתי להריץ משחק תיאולוגי חובק עולמות שנע בין הפילוסופי לרב מעללים כדאי מאוד שהשחקנים בקבוצה יתעניינו ברעיון גם כן. אולי אחד מהם יתלהב יותר מהמעללים והאחר מהדיונים הפילוסופיים האפשריים והשלישי ייהנה מאותן הצצות לעולמות אחרים אבל בסופו של דבר כל הקבוצה מתעניינת בכל אחד ממרכיבי המשחק. שחקן חולה אקשן יתגלה מהר מאוד כצמח כאשר הדמויות יגיעו למפגש עם אלים אחרים וידונו על שאלות קיומיות והחוקר שלנו יתחיל להציק לכולם אם נשאר באותו המקום זמן רב מידי.
בחירת צוות נכון, מאוזן שיאהב את אותם דברים אבל יתעניין בכיוונים שונים הוא הצעד הראשון להבטיח שהמסע לא ייגמר יומיים אחרי ההפלגה.
כמובן שמייד לאחר שמצאנו את הצוות הנבחר, זה שנמצא המתאים ביותר והלהוט ביותר, אותו צוות ששמע את הרעיון שלכם ואמר "וואלה, את זה אני רוצה, קפטן קח אותי אתך, אני מבטיח לעשות כל מה שצריך", הגיע הזמן לבחור את הכלי המתאים ביותר.
כן, לא רק הצוות יכול להפיל לנו את המסע. בחרו בכלי הלא נכון וברגע הכי קריטי תגלו סדק שיהפוך אתכם על פניכם ושילח אתכם למצולות. כמו שאת הצוות בחרתם בקפידה וסיננתם אותו מכל אלו שעלולים לגרום למרד שיסתיים במותכם כך גם הכלי חייב להיבחן בקפידה מכיוונים שונים.
לאותו משחק תיאולוגי שבחרתי להריץ יש כמה נקודות שדורשות מענה ראוי. דיברנו על משחק חובק עולמות וזה אומר שהשיטה שלנו צריכה להיות גמישה מספיק בכדי לתמוך במסע בין עולמות ובחוקיות משתנה בין עולמות אלו כי הרי ברור שכל עולם יהיה אחר (אחרת מה הטעם) ועולם אחד יצבע בגווני הפנטזיה ואחר טעמו יהיה טעם המדע הבדיוני. אמרנו גם שבמשחק יהיו מעללים רבים וזה אומר קטעי פעולה. קטעי פעולה דורשים מערכה חזקה וגמישה מספיק שתאפשר כל סוג פעולה שהשחקנים עלולים להעלות וגם אלו שדמויות המנחה ירצו לבצע. בפעולה אנחנו גם מדברים על קרבות ולכן חשוב שתהייה לנו שיטת קרב ראויה לסוג כזה של משחק (על פי מה קובעים אם השיטה ראויה או לא? הדבר תלוי בהעדפה שלכם ושל השחקנים). גם השחקן הפילוסופי ביותר שימעט בפעולות ישב מתוסכל אם השיטה לא תאפשר לו לעשות את התמרון המחושב והמבריק שלו אז שימו לב.
מאחר ורמזתי שהשחקנים משחקים דמויות אלוהיות למחצה אז כדאי שהשיטה תתמוך בהפגנת כוח שכזה.
אני אישית בחרתי במשחק (הנפלא בעיני ובעיני רבים) נוביליס שהעניק לי את כל מה שהייתי צריך. רבים יעדיפו למשחק מסוג זה דווקא את החופשיטה המפורסמת שלמעשה תולה את כל חוקיות המשחק והעולם בדמיונו ובשיפוטו של המנחה.
אז יש לנו מטרה, יש לנו צוות תוסס ומרוגש וכלי שיביא אותנו למחוזותינו במהירות, בבטחה ובשלום. הימים הראשונים של המסע יהיו מלאים בחיוניות, יתאפיינו בברק בעיניו של הצוות כולו ובהפלגה חלקה ונעימה. הזמן הזה הוא הזמן הקריטי והחשוב ביותר שכן מכאן אנו מתחילים באגירת הכוח לאותן נקודות במסע בהן הכול יראה אבוד. זה הזמן לנהוג בחכמה ולא לשרוף את עצמנו.
רוב המנחים מלאי רעיונות כרימון ובהתלהבותם הם משליכים כל רעיון טוב שעולה לראשם ומקשרים אותו לעלילה כמה שיותר מהר, לרוע המזל ברגע שהרעיונות האלו מתגשמים והשחקנים מתעמתים מול הסצנות שברא עבורם המנחה, הדברים מתחילים להתדרדר שכן ימת הרעיונות מתחילה להתייבש כמו באר בלב מדבר הסובל מקיץ תמידי.
לפיכך מומלץ שלא לתת דרור לכל הרעיונות ולשמור דווקא את הדברים החמים ביותר שבידיכם לזמנים מאוחרים יותר. ככל שהרעיון חם יותר תשדלו להגיע אליו מהר יותר והדבר ייתן לכם אנרגיה להמשיך. בזמן שייקח לכם להגיע לאותה "נקודה חמה", אם תפעלו בצורה הנכונה, יהיו לכם רעיונות נוספים ומטרות חדשות אותן תניחו אף רחוק יותר. מסע שכזה הוא מסע שתמיד מהנה לעשותו. הפנינים והאוצרות שימצאו לאורך הדרך רק יגבירו את תעוזתכם, יחזקו את חבריכם ויהפכו את המשחק למעניין יותר.
רישום רעיונות חדשים
רישום הוא דבר חשוב. לכל מערכה שלי אני דואג לפתוח ספרייה במחשב ובה אני פותח קבצים מפורטים על נקודות שונות במערכה: "הדמויות", "רעיונות כללים", "העולם" ואפילו "מוסיקה ורעיונות". הקבצים האלו מתמלאים, כל אחד לפי הנושא שלו, בכל רגע שעולה לי רעיון. אני דואג גם לכתוב מייד לאחר כל משחק סיכום דברים תוך כדי הדגשה של רעיונות חדשים, פיתולי עלילה לא צפויים שהתעוררו בגלל פעולות הדמויות ודבריהם (כולל שינויים ודברים שמתרחשים מאחורי הקלעים). אני דואג גם לכתוב שוב בין המפגשים את הדברים החדשים שקפצו לי לראש ומסדר אותם מול הסיפור המקורי והרעיונות שרשומים לי בקובץ הכללי.
במהלך המשחק קורים המון דברים, רובם לא מתכוננים. כל אירוע כזה יוצר בסופו של דבר תגובת שרשרת שהשפעתה ניכרת לעיתים בעתיד המשחק ולעיתים רק בראשו של המנחה שמכיל את עולם המשחק. אירועים אלו הם המזון העיקרי של המנחה, הם מאתגרים אותו, מבשלים את מיץ היצירתיות והופכים אותו לקיטור שמניע את מכונת המשחק הלאה, שוב ושוב.
מנחה טוב ירשום לעצמו את הדברים בכדי שיוכל לשוב אליהם, לשאוב מהם עוד כוח ובכדי לנסות ולהביט ברעיונות קיימים מזוויות חדשות.
במשחק שאני מריץ כיום נכנס אחד מהנוביליס לעולם אחר, רחוק מזה בו שהו ידידיו. עולם זה שידר לו חזיונות ללא הרף, חזיונות שכיוונתי לנקודה מסוימת. השחקן הבין משהו אחר לחלוטין ופעל לאיחוד בין מספר כוחות שביניהם נפלה מריבה. ההתערבות הזו שלו גרמה למספר שינויים לא מתוכננים במערכה אבל שינויים מעניינים שאת השפעתם אפילו אני לא יכול לחזות במאה אחוז ולכן אני נותר סקרן להמשיך עוד ועוד, לראות כיצד העניין משפיע על התוכנית הכוללת שלי ואילו דברים יצמחו מכאן.
לא רק השחקנים יוצרים את המצבים האלו, הרי בסופו של דבר המנחים ממציאים המון פעמים דמויות פתע ("אני רוצה לדבר עם הנפח של העיר" אומר השחקן. "שיט" חושב המנחה ומייד אומר בקול גדול ובמבטא אירי כבד "היי, שמי גרייסמנד, הנפח". אם הדמות תעניין את המנחה היא יכולה לתרום הלאה), מקומות אליהם לא פיללו שהשחקנים יחשבו אפילו להגיע ובאופן כללי מחדשים שוב ושוב את העולם בגלל שהמוח שלנו, תרצו או לא תרצו, עובד בצורה של קונוטציות ודבר מוביל לדבר תמיד.
הרישום הוא גם כלי עזר חשוב מאוד לא רק לבלילת הרעיונות שהופכת לסיפור אלא גם דרך בה המנחה יכול להחליט מה עובד ומה לא.
מה זאת אומרת?
פשוט מאוד.
אחרי כל פגישה רשמו לעצמכם שניים שלושה דברים שהיו לטובה ועוד שניים שלושה דברים שהיו לרעה. זה יכול להיות המוסיקה שנעשתה בה שימוש, הזמן שהוקדש לאכילה, דמות מסוימת שניסיתם להכניס, סגנון משחק חדשני שקראתם עליו וניסיתם להכניסו למשחק. כל דבר כזה אתם יכולים לרשום. בצורה כזו, ככל שיעבור הזמן תוכלו לבנות לכם רשימה ארוכה של דברים שפשוט עובדים ובאותו זמן להימנע ולטפל באותן נקודות שגורמות למשחק לחרוק ולא לזרום כמו שהוא צריך לזרום.
אתם יכולים גם לבקש משחקנים לרשום לעצמם דברים כאלו ברמה האישית שלהם ולראות ממה הם נהנו וממה לא, ושיכתבו מייד אחרי המשחק או במהלך השבוע. חלק מהנקודות שלהם אולי אפילו יהיו רלוונטיות לדברים שאתם כמנחים עשיתם והדו שיח שיתפתח ביניכם לשחקנים רק יגביר את ההנאה.
המשכיות
מדובר כאן בנקודה קצרה אך חשובה מאוד.
פגישת משחק יוצרת גל של אנרגיה ששוטף אותנו ועוזר לנו לבוא למשחק הבא עם כוחות מחודשים ורצון לגלות עוד, לנסות דברים חדשים ולהתעמת מול רעיונותיו של המנחה. אפילו כשהפגישה לא זורמת יש את הרצון הזה לעשות את הדברים טוב יותר בפעם הבאה, לתקן את הטעויות שהיו או להשלים את החוסר בזמנים שנוצר בגלל שלא כולם היו במצב רוח משחקי באותו שבוע.
כאשר מסיבה כלשהי אין מפגש בשבוע שאחרי גל האנרגיה עובר את השיא ומתחיל לצלול. יום או יומיים שיעברו מהתאריך המיועד עוד יזכו לחסד הגל המופלא אבל דחייה של יותר מכך תגרום לאנרגיה להעלם.
חמור עוד יותר המצב בו נוצרת קטיעה של יותר משבוע. במצב הזה חוסר השקט והאכזבה שנוצרו מתחזקים.
הפתרון הטוב ביותר הוא למצוא מייד יום חדש במקום זה שהפך בעייתי, אם לשבוע אחד ואם באופן קבוע. העיקר שהמשחק ימשיך.
למדתי שמפגש בן שעתיים עדיף על ביטול מוחלט של המשחק ואף יוצר לעיתים מתח גבוה יותר אצל השחקנים, מתח שתמורתו תינתן בשבוע שאחרי.
לכן זכרו, מדובר פה באנרגיה של פעלתנות, של יצירה, אל תתנו לה להתנדף.
התחדשות
כל דבר שאינו מתפתח ושדורך במקום נחשב למת. בעסקים כך גם במשחק, דבר שאינו צועד קדימה כאילו הוא צועד אחורה וזה לעולם לא טוב.
מסיבה זו חשוב להזין את הנפש כל הזמן. מנחה טוב קורא ספרים וקומיקסים וצופה בסרטים ושואב מכולם רעיונות. הוא שואב רעיונות משיחות עם אנשים ומחצאי משפטים שנקלטים באוזניו במהלך הלימודים או בישיבה בעבודה. רעיונות אלו הם רעיונות של חידוש, זוויות ראייה שונות, השראה מחודשת.
נכון שישנו רעיון מרכזי עליו בנינו את המשחק אבל אף אחד לא אמר שאי אפשר לשנות אותו. משחק, כמו החיים, הוא דבר דינמי ומיוחד. אז התחלנו במשחק פילוסופי תיאולוגי אבל פתאום אנחנו מגלים שכולנו ראינו את שר הטבעות החדש וכל מה שאנחנו רוצים זה סיפור עלילתי רווי קרבות. אין בכך רע ולהלחם בזה ולנסות להישאר על המסלול רק יגרום לזה נזק. כמובן שחשוב להשאיר את כיוון העלילה הכללי בטווח העין אבל סטייה קלה מהמסלול רק תרענן את הצוות כולו ואולי תפתח אפשרויות חדשות שלא חשבנו עליהן קודם לכן.
לכן זכרו להיות פתוחים לשינויים לברך עליהם אפילו ולהודות עליהם בכל פעם שיבואו לבקר.
משוב שחקן- מנחה
אנחנו לא נמצאים בוואקום. המנחה לא יושב לבדו בחדר ומספר לעצמו סיפורים, הוא עומד (או יושב) מול קבוצת שחקנים חיים ובעלי דעות.
אני לא ממליץ לעשות את זה כל פגישה אבל פעם בכמה זמן ניתן בהחלט לשבת ולבקש משוב מהשחקנים ואף לתת להם אחד. הדו שיח שיתפתח כאן יגלה דברים רבים לשני הצדדים. אולי היו דברים נפלאים שקרו והשחקנים פשוט לא אמרו למנחה כי משהו קטן שעשה שחקן גרם למנחה לאושר והוא שכח להזכיר זאת בזמן האירוע כי לא רצה להפסיק את רצף המשחק.
יכול להיות שקרו גם דברים רעים, סיפורים שהכיוון שלהם לא מוצא חן בעיני השחקנים (או אפילו שחקן אחד) או משהו שעשה שחקן שהרגיז את המנחה. יכול להיות שסביבת המשחק לא מתאימה לכולם או שמישהו היה מעדיף לאכול לפני המשחק ולא תוך כדי.
שיחות שכאלו פותרות בעיות שלפעמים לא רואים אותן אך הן שם והן עלולות לגרום לשחיקה אצל המנחה ואצל השחקנים, שחיקה שסיבתה אפילו לא תהייה ברורה. תקשורת בין אישית היא הא'- ב' של כל קשר נורמאלי, ולא משנה מה טיבו.
לילה בכסא הנוסע
ולפעמים המנחה חייב לקחת חופש. הרבה לפני שהבלאי מתחיל. בתקופות שהכול נע על מי מנוחות, בזמנים שהוא דווקא ממש רוצה להריץ. לפעמים אלו הזמנים הטובים ביותר לתת למישהו אחר את השרביט ולהריץ איזה משחק חד פעמי בו המנחה הקבוע יהיה שחקן. החידוש הזה במיקוד יעזור לכולם.
זוהי חוויה שיכולה להיות מהנה לכולם כי מדובר במשחק שהוא הנאה נטו ולא משהו אליו נקשרו כולם בצורה רגשית (ואין מה לעשות למערכות וסיפורים ארוכים וטובים כולם נקשרים רגשית). סבב כזה בו כל עשרה מפגשים אחד השחקנים מתיישב בכסא הטייס ומנסה את כוחו יכול להועיל לשחקנים שיאלצו לפתע לתאר יותר (וירכשו כלי מופלא כאשר ישובו לכסא נוסע, כלומר לשחק את דמויותיהם), או שסתם רצו לנסות להנחות וחששו או שיש להם רעיון שהם רוצים לנסות אבל בקבוצה השנייה, בה הם מנחים, הרעיון לא יתקבל בברכה.
זהו עוד סוג של גיוון, עוד צורה של התחדשות שיכולה רק להועיל.
אז זהו זה, מקווה שתיהנו כולכם ותזכרו: שחיקת מנחה תפיל את המשחק כולו ולכן כדאי וחשוב ששחקנים ומנחים כאחד ייקחו את הדברים לתשומת לבם.
