דוקטור Who ומסע בזמן
איתמר פארן
"ד"ר בארתולומיאו, אתה חייב להסביר לנכדה שלך..." החלה לומר העלמה ג'ונס, מורה צעירה ומכובדת מבית הספר של רובע המרכז בלונדון.
האיש בעל שיער השיבה הלבן והאף הגדול נעץ בה מבט תמה: "ד"ר מי?!"
שורות אלו קבעו את שמה של אחת מסדרות המד"ב הותיקות ביותר הרצות בבריטניה. ד"ר WHO היא סדרה המספרת את קורותיו של הדוקטור – אחד מבני גזע אדוני הזמן אשר מכוכב הלכת גאליפריי. הדוקטור נע ונד בזמן ובמרחב באמצעות ה- TARDIS - ספינת חלל משוכללת שתוכה גדול בהרבה מחלקה החיצון.
בכל תקופה ומקום שבו הטארדיס נוחתת, צורתה החיצונית משתנה למשהו מקומי, שנראה רגיל ופשוט – כך, כאשר היא נוחתת בלונדון של שנות השישים, היא הופכת בצורתה החיצונית לעמדת טלפון ציבורי ישנה, בצבע כחול. רק שמשהו משתבש, ומאז והלאה, הטארדיס תקועה בצורתה זו...
הדוקטור רב תהפוכות לא פחות מן הטארדיס – במהלך הסדרה התחלף השחקן שמשחק את הדוקטור כמה וכמה פעמים, – והחילופין הללו נכנסו אל סיפור העלילה. כך מסתבר כי בכל פרק זמן נתון, הדוקטור משנה את צורתו עקב השפעת גיאויות הזמן והחלל עליו. מסתבר, שזהו חלק מן המחיר שמשלם מי שנוסע בזמן – אתה פשוט לא יכול לסמוך על זה שמחר תהיה מי שהיית אתמול, בשעה שהמחר שלך יכול להיות אלפיים שנה אחורה בזמן, והאתמול שלושת אלפים שנה קדימה.
גם הזיכרון של הדוקטור משתנה מעת לעת – כלומר, הוא די זוכר את הכל, אבל הוא לא תמיד זוכר מתי עליו לזכור דברים... או מה קרה קודם, ומה אחר כך.
כמו כל הסדרות הבריטיות (וזו סדרה ישנה שכבר אין מפיקים אותה) האפקטים גרועים עד מגוחכים – אבל הסיפורים! כמה מסיפורי המד"ב הטובים ביותר שעלו למסך הקטן צצו בסדרה הזו.
בכל מקרה, אני לא רוצה לדבר כאן על פרקי הסדרה עצמה, אלא על כמה מחוקי המסע בזמן שהוטבעו בה במהלך השנים. חוקים אלו יכולים לסייע לבסס משחק מעניין של תנועה בזמן.
חוק ראשון וחשוב – אתה לא יכול להיות באותו המקום פעמיים באותו הזמן. אין אפשרות לקפוץ ליום שישי, השלוש עשרה לחודש מרץ 1903 פעמיים – לפחות לא לאותו המקום. אתה אולי יכול לחזור כמה פעמים אל אותה הדקה, באותו האזור, אבל רק בתנאי שאתה עושה דברים שלא יפגישו אותך עם אתה אחר. מכאן, שאם ניסית לעשות משהו ונכשלת, לא תוכל לנסות לעשות אותו שוב. באותה מידה, ניתן לבקר כמה וכמה פעמים באותו המקום, אך בכל פעם יש לעשות זאת בזמן אחר. זהו חוק הייחודיות של המרחב והזמן.
ומה קורה אם בכל זאת אתם חוזרים לאותו מקום באותו הזמן? זה כבר תלוי במודל מכונת הזמן שלכם – יש מכונות משוכללות, שיזהו את הבלגאן שעומד להתרחש ופשוט יסרבו לשלוח אתכם למקום ולזמן שציינתם. יש מכונות פחות משוכללות שיעשו מה שאמרתם – וכאשר שני ה"אתם" ייפגשו, אחד מהם יחדל להתקיים. האחרון שבהם. גם כאן יש כמה אפשרויות – יש אפשרות שהדמות תחדל מלהתקיים לתמיד ויש אפשרות שהיא פשוט תתפוגג מן המקום והזמן הנתונים ותשולח בעוצמה פרועה למקום וזמן אחרים.
חוק שני – הגבלת ההתערבות. החולפים במרחבי הזמן יכולים לדלג אל העתיד הרחוק או אל העבר. הדבר מעניק להם את הכוח לשנות את ההיסטוריה או הזמן. יהיו אלו שיטענו בלהט כי אין לעסוק בהתערבות מסוכנת שכזו. יהיו אחרים שיאמרו כי שינוי ההיסטוריה או העתיד (והעתיד הוא בסופו של דבר היסטוריה למישהו) יצור פרדוקס מסוכן שעלול להחריב את היקום. אבל לדוקטור ולנוסעים בזמן זה לא משנה – הם משנים דברים כל הזמן, ובכל מקום. הווה אומר, חוק הגבלת ההתערבות הוא פשוט – אין מגבלות חברים – תפסו מכונת זמן, רוצו שנים אחורה, וחסלו את סבא שלכם אם אתם רוצים. היקום תמיד נשאר על רגליו, ורוב הסיכויים שתגלו שחיסלתם את עצמכם ואתם כבר לא קיימים. אהה! אז מי הרג את סבא, אתם שואלים? התשובה פשוטה - ליקום זה ממש לא מזיז מי הרג את סבא ואתם מחוץ למשחק וזכיתם בפרס דארווין לדמויות...
רק רגע! אז איך אני יכול להגן על עצמי מאויבים מרושעים שלהם יש מכונות זמן משלהם? אני לא יכול להגן על כל קו הזמן שלי לנצח!
ובכן – כאן אנחנו מגיעים לחוק השלישי – אם אתה אחד מאדוני הזמן, קו הזמן שלך, הוא שלך. כלומר, כל יוצמח זב חוטם יכול לזנק קדימה ואחורה בזמן. אבל בכדי לשרוד, כדאי להיות אחד מאדוני הזמן של גאליפריי. הגאליפריינים גילו, לפני זמן רב, קידוד גנטי-טמפוראלי (הווה אומר, מערך גנטי שיש לו השפעה על הזמן והמרחב), שמעניק להם חסינויות מיוחדות שאינן קיימות אצל גזעים אחרים.
קו הזמן של כל גאליפרייני הוא 'מוגן'. אם אתה מחסל את הסבא לפני שנולד הנכד, לנכד לא יקרה כלום – מה שכן יקרה, זה שהרוצח ייזרק למין קיום משונה, בחלל- מרחב- זמן שסגורים במין כיס נפרד, ששם הסבא מת והנכד לא קיים. למעשה, הרוצח מביא על עצמו את אובדנו, וזורק את עצמו אל מחוץ ליקום בכך שהוא משחק עם קו הזמן של הגאליפריינים. יש בכך טוב, ויש בכך רע – הגאליפריינים לא יכולים לשנות את ההיסטוריה או העתיד של עצמם. למשל, אין אפשרות לחזור אחורה ולהשיב לחיים אהוב שנדרס על ידי דאהלק (יצורים אימתניים ששואפים לחסל כל יצור תבוני)...
החוק הרביעי – כרגע, אכלת אותה. לכל עובר בזמן יש משהו שנקרא ייחודיות אישית. מסיבה כלשהי (ולכך יש הסברים שונים – החל מקיומה של נפש אחת ועד לתפיסה של ייחודיות גל במרחב ובזמן), לכל נודד בזמן יש את הרגע שנקרא "כרגע" – רגע אחד מסוים וייחודי (שנע קדימה עם הזמן, שנייה אחר שנייה) שהוא ההווה של הדמות. וכאשר הדמות מצויה בהווה שלה, אז אפילו אם היא מגאליפריי אפשר לחסל אותה או לעשות לה כל מיני דברים משונים וזוועתיים אחרים. כלומר – נכון שהדוקטור של אתמול חושב שהוא "בהווה", וכך גם חושב הדוקטור של "מחר", אבל למעשה, הדוקטור של הכאן והעכשיו הוא הדוקטור שלפיו הכל נמדד. (ובמקרה לגמרי, השחקנים משחקים דמויות שנמצאות כל הזמן בכאן ובעכשיו שלהן...). האם אפשר לגנוב את הייחודיות הזו ולהעביר אותה לתקופה אחרת של הדמות? כנראה שלא, אבל אולי כן. מה תהיה המשמעות של זה? שאלה טובה...
למעשה, הייחודיות האישית נעה קדימה עם הזמן הפרטי של הדמות, לפי קצב ההזדקנות הבסיסי שלה. אתה יכול אומנם לקפוץ שלושים שנה קדימה כדי לראות מה קורה אתך, אבל אין בזה טעם – היות ואתה הנך האתה "הייחודי" מה שאתה עושה עכשיו ישנה את העתיד שלך (התפיסה הקוואנטית הידועה שלפיה עצם הצפייה באירוע משנה אותו). מצד שני אתה יכול לדלג לעבר אבל אתה לא יכול לשנות אותו – אתה תפגוש את עצמך הצעיר, אבל הייחודיות היא אתך ולכן לא תוכל לשנות כלום ממה שקרה ושהוביל את הייחודיות לאיפה שהיא כעת.
ארבעת החוקים הללו מאפשרים יצירת משחק מצוין המבוסס על תנועה בזמן. הם פותרים – עד כמה שאני מצליח לראות – כל בעיה מרכזית המתעוררת במהלך משחק כזה, ושקשורה בתסבוכות של פרדוקס או חיסול דמויות בזמנים אחרים. מובן, שהשחקנים צריכים להיות גאליפריינים, או משהו דומה מאוד בכדי שהעניין יעבוד. מעבר לכך, יש כאן המון מקום לכאב ראש. אני מסוגל להעלות על הדעת לפחות ארבע שאלות שארבעת החוקים הללו אינם פותרים, ואשר גורמות לכאב ראש רציני אם מנסים לחשוב עליהן.
משחקי תנועה בזמן יכולים לבוא במגוון שלם של סוגים – משחקי אקשן, שבהם רודפים על פני הזמן והמרחב אחרי יצורים נוראיים ופושעים רב-זמניים; משחקי הגות שבהם מנסים להתחקות אחר מקור המסע בזמן או אחר הסיבות שדווקא אתם – הדמויות – מסוגלים לנוע בזמן בצורה מוגנת ואחרים לא (התירוץ של הנדסה גנטית טמפוראלית הוא
טוב למשחק טלוויזיה, אבל במשחק שולחן אפשר ללכת על קונספטים יותר מעניינים ומסתוריים); וכמובן יש תמיד אפשרות לשחק משחק של שלטון במשאבים ועוצמה – חלוקת הזמן והמרחב לאזורי השפעה תחת שלטונם של אדוני- זמן רבי עוצמה, אשר מתחרים זה בזה על הכוונת עתידו של היקום כולו.
והכל, בגלל שראיתי פרק מסדרת טלוויזיה ישנה...
