מיתולוגית אנשי זאב ופילוסופיה – על השלישייה ו XXX
איוב קרן
במאמר הקודם הצגנו את הרקע לעולם אנשי הזאב. בין השאר הצגנו את שלושת הכוחות, הווילד (Wyld) – הוא הכוח היוצר, הוויבר (Weaver) – הוא הכוח המחזיק והווירם (Wyrm) – הוא הכוח ההורס. בכתבה הנוכחית ארצה לסקור קמעה כוחות אלו, ולנסות להבין כיצד הם פועלים בעולמנו. התעמקות זו תלווה במעט פילוסופיה (כפי שהובטח ).
כזכור לכם, שלושת הכוחות (להלן השלישייה), משרתים את גאייה. גאייה היא האם הגדולה, כשכל מה שקיים בכדור הארץ או בסביבתו הינו חלק ממנה. השלישייה גם היא חלק ממנה ומשרתת אותה.
גאייה היא מעין יצור על, יצור אשר כל דבר שקיים הוא חלק ממנו. הים והיבשה, בני האדם והחיות, המתים השונים (הן רוחות, הן שדים והן הערפדים השונים)- כל אלו מהווים חלק ממנה. במקביל לעולם שלנו ישנם עוד מספר עולמות – האומברה, הוא עולם הרוחות המקביל לשלנו, הוא גם חלק מגאייה. העולם של המתים – גם הוא חלק מגאייה. עולמות הדמיון השונים אשר נמצאים במוחותיהם של בני האדם – גם זה חלק מגאייה. כל זה נשמע גדול למדי, אך מסתבר שגאייה גדולה אף יותר מזה, אולם כדאי להבין זאת, צריך להבין את השלישייה.
שלישיית הכוחות קיימת בעולמנו. קל לראות אותם ככוחות על, מעין אלים אשר שוכנים להם באולימפוס רחוק ומשם שולטים בעולם. אולם דבר זה רחוק מאד מהמציאות. השלישייה הזו קיימת ועוטפת את כולם. השלישייה היא המטריקס, אותו דבר אשר מאפשר לכולנו להתקיים, אולם שלא כמו המטריקס, היא מכילה אותנו במלוא הווייתנו. כדאי להבין כיצד הם מקיימים אותנו, נעזר במעט פילוסופיה.
הבה נעצור לרגע ונשמע על פילוסוף חשוב בשם קאנט. עימנואל קאנט חי בשנים 1724 עד 1804 וכתב מספר כתבים אשר השפיעו על המחשבה וההכרה האנושית עד היום במידה עצומה. המטאפיזיקה ותורת המוסר שלו מהווים יסוד לכל המחשבה המודרנית, והוא מומלץ מאד לקריאה. רק אזהיר שהוא קשה מאד לקריאה (הוא כתב את כתביו בגרמנית, אשר גם לאחר תרגום לעברית, משפט ממוצע שלו הוא כ 20 שורות מלאי כתיבה פתלתולה ועקמומית).
קאנט ניסה להבין כיצד האדם קולט ומבין את המציאות שמסביבו. אנו רואים את המחשב שמולנו, מרגישים את הבגד שאותו אנו לובשים וכדומה. לכאורה אנו קולטים את המציאות כפי שהיא. אולם המציאות בוגדנית ובעייתית. מה שאנו קולטים כקיים אינו כך בהחלט. המדע, לדוגמא, טוען שהעולם עשוי אטומים עם מרחקים עצומים בין החלקיקים השונים באטום, ובין אטום לאטום. אולם כאשר אנו "רואים" שולחן, אין אנו רואים את אוסף החלקיקים העצום הזה, אין גם אנו רואים דרך השולחן, שהוא שקוף למעשה (המרחק בין החלקיקים כה גדול עד כדי כך שהיינו אמורים לראות דרכו). אז מה באמת אנו רואים? עד כמה זה באמת הדבר כפי שהוא בעולם? האם מה שאנו רואים כשולחן באמת קיים שם בצורה הזו?
הצבע שאנו רואים – הוא למעשה גל של פוטונים, אשר לפי מהירות תנודתו, אנו מחליטים שהוא אדום או ירוק, אולם זו המצאה של המוח האנושי, הגל עצמו הוא תנועה של חלקיקים. יתר על כן אנו רואים חלקים מאד קטנים של הגלים – ויצורים שונים רואים גלים אחרים בעוצמות שונות.
אם כך נשאל – האם אנו רואים את המציאות או שמא אנו רואים תרגום קלוקל של המציאות?
אנו נשאל, בשפתו של קאנט, על ההבדל בין האונטולוגיה (הדבר כפי שהוא באמת) לבין האפיסטמולוגיה (הדבר כפי שהוא נתפס במוחנו).
אולם זו רק הבעיה הראשונה. הבה נניח שיש אל, אל מושלם ועצום, אל אשר דואג לכל המציאות שתהיה קיימת ושנקלוט אותה ככזו. אם אותו אל מוודא שאנו קולטים את המציאות כפי שהוא רוצה, לעולם לא נדע מה אכן קיים או לא קיים, תמיד נקבל את מה שהאל רוצה שנקבל. השאלה שעולה היא איך נדע אם המציאות קיימת או שמא זה רק החלטת האל שדואגת לכך שתמיד נחשוב שהיא קיימת?
ובל נשכח שהחושים שלנו מתרגמים את מה שנקלט מבחוץ. חוש הראיה מתרגם גלים מסוימים לאותה הבנה שהמוח קולט, אולם מה הקשר בין התמונה המצטיירת במוח האדם לבין המציאות? החושים מתרגמים ועושים שינויים (ראה טיעון המדע מעלה), אולם גם המוח עושה שינויים למה שהוא מקבל ואת התרגומים האלו אנו לא מבינים לחלוטין. הוא לוקח מידע חושי והופך אותו למעין מושגים/תמונות במוח. עד כמה הדבר הזה מדויק?
על השאלות האלו ורבות דומות התחבטו פילוסופים (ומדענים) רבים מזה דורות. בכל פעם שמישהו נתן פתרון, באו אחרים והראו את הטעות שבו. הם הדגימו שהאדם כשהוא חולם לא יודע אם הוא במציאות או לא. ייתכן שאנו חולמים כל העת... הסרט מטריקס מדגים עד כמה לא ניתן לזהות את האמת או השקר של הקליטה החושית. ואמת ושקר אלו קיימים גם בעולם אנשי הזאב.
התשובה שנתן קאנט, אשר מעניינת אותנו, היא שלא ניתן לדעת באמת מה קיים בעולם עצמו. הדברים כפי שהם (האונטולוגיה של העולם) אינם ניתנים לזיהוי או לידיעה. זה הדבר כפי שהוא, והוא עובר יותר מידי תהליכי שינוי, ויותר מדי גורמים שאין אנו יודעים עליהם (האל, המטריקס או כל דבר אחר) שולטים בהם.
אולם אנו יודעים דברים מסוימים. אנו מכירים שתי קטגוריות אשר עליהן מתבססת המחשבה האנושית, קטגוריות שהאדם לא יכול להימנע מלפעול תחתיהם. שאין זה משנה אם הם קיימות או לא, אם הם מיוצרות בצורה מלאכותית או באמת העולם הוא כזה, כי האדם חייב לפעול כך.
הקטגוריות הם זמן ומרחב.
אנו קולטים את המציאות כמתקדמת בזמן- אין אנו יכולים להימנע מכך. כל דבר נקלט ביחס לדבר אחר על בסיס זמן. אם אנו משוגעים, אנו יכולים לבלבל את המושג הזה, אולם הדיון הנוכחי אינו עוסק במשוגעים, אלא באלו מביננו שמנסים להתקיים בעולם.
נסו פעם להעלים את מושג הזמן, ונסו לדמיין את העולם ללא הזמן. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. או ליתר דיוק, הוא בלתי אפשרי להיות מושג בכוח דמיוננו, כי אנו פועלים תחתיו בכל רגע ורגע...
אתם יכולים להגיד שאתם תופסים את מושג השעה. אתם יודעים מתי להגיע לבית הספר. אתם מסוגלים לצפות במיקומה של השמש ולהגיד באיזו שעה של היום אתם נמצאים. אולם כל אלו תופעות של הזמן. אין זה הזמן עצמו, אותו גורם מסתורי שתחתיו אנו יכולים לתפוס את כל הדברים האלו. אלו הן תופעות שהמוח שלנו פועל תחתיהן. אני לא יודע כלום על הזמן אשר עליו מבססים את הכל. מהו הזמן? אני שואל. אתם תוכלו לתת לי תופעות רבות. ואני אבקש הסבר על היכולת של הזמן שלנו. היכולת הזו שיש בכל אחד מאתנו. מהי אותה יכולת? כיצד אנו יכולים לתפוס את העולם כפועל בזמן. שימו לב שכל פעם שאשאל על הזמן אני אקבל הופעות של הזמן. ואין שום דבר בעולמנו שאנו לא עושים תחת מגבלת הזמן. כל פעולה תופסת זמן. כל מחשבה - תופסת זמן. אני לא יכול לחשוב על מאומה שלא דורש הקשר של זמן אליו. אבל כל אלו תופסים תופעות של זמן. הדבר עצמו, זמן, הוא דבר שאינו נתפס על ידינו, אלא מגדיר בשבילנו את המציאות. כלומר, זמן הוא מה שמאפשר לנו לעבוד ולחיות בעולם, הוא קודם לכל דבר שאנו מסוגלים לחשוב עליו, הוא מאפשר לנו את יכולת הפעולה והמחשבה - וככזה אין אנו יכולים לחשוב או לפעול עליו, אלא רק תחתיו.
אותו דבר הוא מושג המרחב/חלל. כל דבר נתפס כקיים במרחב. אין אנו מסוגלים לנטרל זאת. אין לנו יכולת להעמיד דברים בתוך דברים (ושימו לב שאפילו במילה בתוך, יש התייחסות מרחבית). שוב כל שאלה על מהו המרחב, תענה בתופעות של מרחב. המרחב עצמו הוא דבר שמגדיר לנו את יכולת המחשבה והפעולה שלנו בעולם. אנו תמיד פועלים תחת תפיסת מרחב שאנו לא מבינים אותה. תמיד נוכל להסביר תופעות, להצביע על החדר שמסביב. אולם מהו המרחב הכולל, אותו דבר אינסופי שאנו בתוכו, שאנו תמיד פועלים שם, אותו מרחב - אותו קשה להסביר.
המחשבה שלנו מבוססת על זמן ומרחב. אנו קולטים כל דבר תחת ההגדרה הזו.
שימו לב שאין שתי קטגוריות אלו ניתנות להוכחה. אנו לא יכולים לבוא ולהוכיח שקיים זמן או מרחב – אנו פשוט לא מסוגלים לחשוב אחרת. יתר על כן, קטגוריות אלו מבססות את המחשבה שלנו. לא ניתן להצביע על זמן או מרחב, ניתן להצביע רק על הופעות בזמן ובמרחב (השולחן הזה, לפני שעה...) אולם הדבר הכולל, אשר הוא מאופיין על ידי המילים זמן, מרחב אינו נתפס או נשלט על ידינו. הוא מבסס את המחשבה שלנו. הוא אינו קיים בעולם שלנו, אולם העולם שלנו נתפס ככזה תחת המחשבה הנוצרת על ידי זמן ומרחב. קטגוריות מסוג זה מכונות טרנסנדנטיות.
כעת שאנו מבינים את הקטגוריות הטרנסנדנטיות הקאנטיניות, נחזור לאנשי הזאב ולשלישיה.
בעולם של אנשי הזאב, שלישיית הכוחות היא טרנסנדנטית לתפיסה שלנו. היא מבססת אותה בלי שניתן להצביע על מקום בו היא קיימת. אין מקום שבו אפשר לפגוש ולשתות תה עם הווירם. הדבר לא קיים כי הווירם הוא כוח ואין לו קיום אנושי או רוחני (spirit), אולם לא מדובר גם על כוחות אינטליגנטיים, או כאלו שנמצאים בעולם אחר. הכוחות האלו נמצאים כל הזמן מסביבנו, הם חלק מהותי מכל אחד ואחד מאתנו. הם הדבר שמאפשר לנו להבין ולפעול במציאות. כל אחד מהכוחות מאפשר לנו להתקיים ולתקשר עם שאר העולם.
הכוח של הווילד, הוא הכוח היוצר, הוא הדבר שמאפשר לנו להמציא המצאות חדשות, לנסות דברים שונים, למצוא שונות בין דברים שונים. הסיבה שכל פתית שלג הוא מדהים ביופיו ושונה מאחיו, היא שהווילד דואג לשונות וחידוש בכל מקום בכל זמן. לא ניתן לפגוש את הווילד עצמו, אולם קל לפגוש את כל המקומות השונים בהם הוא מופיע. התופעות של הווילד הם עצומות. ילד חדש מגיע לעולם, המצאת הפטיפון וכדומה.
הכוח של הוויבר הוא הכוח המחזיק, הוא זה שנותן הגיון לכל העולם. הוא זה שגורם לכך שלאחר שפקחת את עיניך אתה רואה את אותו נוף, הוא שמאפשר להכרה האנושית להתקיים ולזהות שחפץ מוזר שאתה רואה הוא כסא, הוא זה שמאפשר לנו לדבר, לזהות את אמכם בתור אמכם גם אם לא ראיתם אותה שבוע. כל אותם דברים שדורשים זהות של הדומה לאורך זמן ומרחב, הן במחשבה והן בעולם הפיזי - כל אלו הן דוגמאות לפעולתו של הכוח הטרנסנדנטי של הוויבר.
הכוח של הווירם, הוא הכוח ההורס, הוא זה שנותן לעולם מרחב של ביטוי חדש כל הזמן. כל פעם שמישהו מת, הוא אפשר את זה. חשוב להבין שהוא כוח הורס על מנת לאפשר לדברים חדשים להגיע. בלעדיו היה לנו גזע עץ אחד (לדוגמא) שממלא את העולם כולו - שום דבר לא היה קיים חוץ מהעץ הזה. אם אין מוות, אין אפשרות לדברים חדשים להופיע. הכל נשאר קבוע ולא משתנה. הוא זה שנותן אפשרויות, מרחב ביטוי, קיום משתנה. הוא זה שמאפשר למחשבה שלך להגיע לכדי סיום ולא להיתקע, כמו נזיר טיבטי, לעולם על אותה מחשבה.
שלושת הכוחות האלו הם טרנסנדנטיים בעולם. הם לא קיימים כבעלי קיום (או אינטליגנציה) משל עצמם, הם מאפשרים את הקיום של כל העולם כולו. כל מאורע שמתקיים בעולם דורש התערבות וקשר לכוחות אלו. אפשר להצביע על תופעות בעולם אשר בהן הם מופיעים, אולם אי אפשר להצביע עליהם עצמם. הם מהותיים לחיינו, אך אנו מסוגלים לקלוט רק את התופעות שהם יוצרים.
עד כאן הניסיון כיצד השלישייה פועלת בעולם. בפרק הבא אנו צפויים לצלול את תוך הכוח המעניין ביותר פילוסופית, הוא הכוח של הוויבר.
מעט קריאה על קאנט ברשת:
http://www.ditext.com/sellars/kti.html
