אלכימיה


גיא קאפח


האלכימיה – אמנות שבמשך אלף וחמש מאות שנה משכה את לבבותיהם, ושבתה את דמיונם של פילוסופים, מאגים, חוקרים, רופאים ושרלטנים. האלכימיה ניסתה לשנות את החומרים הסובבים אותנו ולהופכם לחומר נעלה יותר. פיסגת השאיפות האלכימאיות הייתה מציאת "אבן הפילוסופים" - חומר שיאפשר הפיכת מתכות פשוטות לזהב ושיחזיר את נעורי האדם האבודים.
למרבה האבסורד, דווקא במשחקי פנטזיה ירדה קרנה של האלכימיה והיא נתפשת כמעין כישרון שקוסם יכול לקחת על מנת לרקוח כל מיני שיקויים קסומים. במקרה הטוב האלכימיה נתפשת כמתודה לייצור חפצי קסם, ובמקרה הפחות טוב – כסוג של עשבונות. לא עוד, אני מציע הסתכלות על יסודות האלכימיה, ואני מקווה שהיא תראה קצת יותר מעניינת מאשר סתם "כימיה מאגית".

האלכימיה מתבססת על עקרונות הפיזיקה היווניים הקדמוניים:
כל החומרים בעולם מורכבים למעשה מארבעה יסודות – אש, אוויר, מים ואדמה. ניתן לייחס ליסודות שתי זוגות של תכונות: התכונות החיצוניות (פעילות) – קור או חום, והתכונות הפנימיות (סבילות) – לחות או יובש. האש היא חמה ויבשה, האוויר הוא חם ולח, המים הם קרים ולחים והאדמה היא קרה ויבשה. האש והאוויר הקלים (האש יותר קלה) נוטים לנוע כלפי מעלה, המים והאדמה כבדים (האדמה כבדה יותר) ונעים כלפי מטה.
בכל עצם בעולם יש את כל ארבעת היסודות הללו, אולם לא בכמויות שוות – כך למשל, באבנים יסוד האדמה דומיננטי במיוחד ולכן הן יבשות. חשוב להדגיש שלא ניתן להפריד עצם ליסודותיו – לא ניתן לקבל חומר שמורכב רק מיסוד האדמה (או כל יסוד אחר).
בכל עת, מקצת היסודות משתנים זה לזה – מקצת המים מתייבשים והופכים לאדמה, מקצת האוויר מתקרר והופך למים, וכך הלאה – חשוב לציין, שיסודות יכולות להשתנות רק בתכונה אחת בכל פעם, ובמסלול קבוע – אש יכולה להשתנות רק לאוויר, אוויר יכול להשתנות למים ולאש, מים יכולים להשתנות לאוויר ולאדמה, ואדמה יכולה להשתנות רק למים. שינוי זה ביסודות משפיע לעיתים על החומר – כך מוסברים שינויים במצב הצבירה ממוצק, דרך נוזל לגז – כשינוי שעובר העצם כאשר חלק מיסוד האדמה שלו הופך למים ואח"כ לנוזל.

כעת נכניס את מונח ה'צורה' – כל עצם מורכב מחומר ומצורה. אנחנו יודעים מהו חומר, מהי צורה?
אנחנו רגילים להשתמש ב'צורה' כמילה המתייחסת למראה התלת ממדי של החומר. אבל בפיזיקה היוונית, הכוונה ב'צורה' היא לתכונה (או אוסף תכונות) המגדירה פרטי קבוצה מסויימת. למשל צורת הספר היא שניתן לקרוא בו, צורת העצים היא שהם עושים פוטוסינתזה וכך הלאה. למעשה הצורה היא הדבר התוחם את החומר, המעניק לו גבולות ומפרידים בינו ובין חומר אחר – כשאנו אומרים שצורתו של השולחן מרובעת, הכוונה היא שהמבנה התלת ממדי הריבועי של השולחן, מפריד בינו ובין הסביבה.
זוכרים שאמרנו שכל עצם מורכב מחומר וצורה? זה תקף גם לגבי היסודות – גם להם יש חומר וצורה, את צורתם כבר הגדרנו – אש, אוויר, מים או אדמה (כי הרי מה מבחין בין יסוד אחד למישנהו?), וכעת נגדיר כי החומר ממנו הם עשויים הוא החומר ההיולי – החומר הבראשיתי, חסר הצורה והזהות. יש להדגיש שכמו שלא ניתן להפריד את היסודות מהעצם, כך לא ניתן להפריד את החומר מהצורה – החומר ההיולי לעולם לא מופיע ללא צורת היסודות.

כאילו שלא היה להם מספיק כל הסיבוך של תכונות, יסודות, חומר היולי וצורה, הם החליטו שכל מתכת מורכבת, באופן אידילי מגופרית (שמייצגת את יכולות הבעירה והשינוי) ומכספית (שמייצגת את הסגולות המתכתיות – ברק, רדידה וכיוצ"ב) . מאוחר יותר אלכימאי מפורסם בשם פרצלסוס הוסיף את המלח (שמייצג את היציבות והעמידות – בפרט בפני בעירה, ומחבר בין הכספית לגפרית). חשוב מאוד להדגיש שלא מדובר בכספית, גפרית ומלח כפי שהם מצויים בעולמנו, אלא בזיקוק טהור, בארכיטיפים שלהם. עם זאת, בניגוד ליסודות היווניים – שלא היו ניתנים לזיקוק והפרדה, ניתן היה לקבל זיקוק טהור של יסודות אלו. למעשה, עיקר העבודה במציאת אבן הפילוסופים הייתה לזקק את הכספית לצורתה הטהורה (כספית הפילוסופים).

האלכימאים ניסו לשחק עם התכונות הללו של המתכות, ולגרום למתכות נחותות (כמו עופרת) להפוך למתכות נעלות יותר (זהב, כסף). חשוב להבין שעל פי הבנתם, המתכות הנחותות היו "חולות", וע"י שינוי תכונותיהן הם "ריפאו" אותם. מכאן מובנת ההשערה שאותו חומר שיוכל לרפא את מחלות המתכות (ולהופכן לזהב) יוכל לרפא את תחלואי האדם (ולהעניק לו נעורים מחדש).

כמובן, כמו לכל אמונה תפלה, גם לכאן האסטרולוגיה השתרבבה ונוצרה זהות בין המתכות הקלאסיות שהיו ידועות בימי-הביניים ובין הכוכבים שהיו ידועים אז:
זהב – חמה, כסף – לבנה, כספית – מרקורי, נחושת – נוגה,
ברזל – מאדים, בדיל – צדק, עופרת – שבתאי.
כאן חשוב לעצור לרגע ולהעיר הערה מאוד חשובה – האלכימאים מאוד החשיבו את הכספית, בכל כתבי האלכימיה יש דגש מיוחד על הכספית, שנחשבה כאמור לארכיטייפ של המתכות והייתה מרכיב חיוני ביצירת אבן החכמים. עכשיו בואו נראה עם מי הכספית מזוהה? עם מרקורי. מי היה מרקורי? הגירסה הרומאית של האליל היווני הרמס. ועכשיו – מי היה פטרון האלכימאים? הרמס טרימגיסטוס (הרמס שנולד בשלישית, או הרמס החזק פי שלוש – בן כלאיים הלני של האלילים הרמס היווני ותחות המצרי). אולי זה נראה דחוק, אבל המיסטיקנים ההרמטיים אוהבים שטויות כאלו (יצא לי כבר להיתקל בגימטריאות יותר משוגעות).

נחזור לאסטרולוגיה, כדי שיהיה מעניין החלטתי להכניס שיטה מאגית המבוססת על טליסמאות, ולהכניסה תחת כנפי האלכימיה. חשוב להדגיש שמבחינה היסטורית לא היה שום קשר בין אמונת הטליסמאות ובין האלכימיה. למעשה הטליסמאות איננה נחשבת כלל למיסטיקה הרמטית (בניגוד לאלכימיה), אבל – זו בדיוק הסיבה שחשבתי להכניס דווקא שיטה זו, שאינה מוכרת, ולא להשתמש בשיטה הרמטית צפויה (כמו למשל השבעות מאגיות או קבלה מעשית).
אמונת הטליסמאות מסתמכת על שתי הנחות של האסטרולוגיה:
א) יש לכוכבים שונים השפעות שונות – כך למשל יש כוכבים שממהותם גורמים רעה, וכאלו שממהותם גורמים טובה.
ב) יש חלקים בגלגל השמיים (ע"פ הקוסמולוגיה הקדמונית, הכוכבים היו משובצים במעין גלגל שהסתובב סביב כדור הארץ. ניתן ורצוי להשוות את זה למסלולי הכוכבים סביב השמש בפיזיקה המודרנית) שמתאימים לכוכבים מסויימים, כלומר כשכוכב נמצא במיקום מסויים במסלולו, השפעתו על עולמנו מתגברת.
בהתחשב בהנחות אלו, אנשי הטליסמאות האמינו שאם משתמשים ב"טליסמאות" (מילולית: קמיעות) – שרטוטים ופסלים מסויימים, ניתן להגדיל את השפעת הכוכבים בזמן מסויים (למשל, כאשר כוכב שגורם טובה נמצא במיקום בגלגל שמאפשר לו לבטא את הטובה הזו), או לחילופין – להתנגד אליהם (כאשר כוכב גורם רעה נמצא במיקום "רע" בגלגל).
הטליסמאות הן ספציפיות לכוכב שבו מנסים להשתמש, ובהשפעה אותה רוצים להשיג. בנוסף, כדי להשיג השפעה יש לשים דגש על שלושה קריטריונים של הפעולות שעושים אנשי הטליסמאות:
החומר בו משתמשים – צמח, בע"ח או מינרל.
הזמן – בו ייעשה המעשה, או בו יישתמשו בחומר.
המעשה – ריקוד, צעקה, שריפת קטורת וכיו"ב (מעשי כישוף).
למעשה אלו הם מרכיבי הכישוף הטקסי הקלאסיים – כדי להשיג השפעה כזו וכזו, יש לקטוף עלי תלתן בשעת בין הערביים של ליל ירח מלא, ובחצות הלילה בו מאדים נמצא במזל עקרב יש לכתוש את העלים במכתש בדיל, תוך הקטרת קטורת יסמין ודקלום של המנטרה השביעית בספר החזיונות של אורקסלוס.

סגירת קצוות
כשאנחנו מסתכלים על כתבי האלכימאים הקדמונים אנו רואים פעמים רבות שהמתודות שלהם הן שרלטנות מובהקת – צביעת המתכת הפשוטה והצגתה כזהב או כסף. אבל, אי אפשר לפטור את כל המתודות שלהם רק כשרלטנות (חוץ מהרמאים היו גם הפתאים), צריך לזכור את הגישה היוונית של האלכימאים, הם ראו את המתכות כזהות בחומר שלהם (תוך הבדלים קלים בכמויות), כאשר ההבדל הקריטי בין המתכות היה התכונות שלהן - הברק שלהן, יכולת רידודן וכו'. לפיכך ניתן לומר שהאלכימאים טעו בהגדרת ה'צורה' של המתכות הנעלות – הם קבעו שהצורה שלהם היא הברק והצבע, וחשבו שעם צביעת המתכות הנחותות, הן יהפכו לכסף וזהב.
כעת, האלכימאי שלנו במשחק פועל ע"פ העקרונות (כולם ביחד וכל אחד לחוד) שדיברנו עליהם:
1) הגדרת הצורה – על האלכימאי לאפיין מה מייחד את החפץ אותו הוא חוקר.
אסור לזלזל בשלב הזה, הוא יכול להיות קריטי להצלחתו של האלכימאי. באופן אישי אני מציע ללכת ע"פ שיטתו של מיכאל גורודין במאמרו "מתמטיקה!", ולקבוע שלאלכימאי יש יכולת לכפות על המציאות את האפיון שלו. כלומר אם נשתמש בדוגמא לעיל, ככל שהאלכימאי טוב יותר, כך הוא ירבו הסיכויים שהוא יצליח להפוך עופרת לזהב רק על ידי צביעתה.
2) שינוי תכונות החומר – האלכימאי משתמש במגוון שיטות, מכשירים וכלים על מנת לשנות את תכונות החומר ולשנותו בכך לחומר אחר. בשביל לסבר את האוזן נאמר שע"י חימומו הוא מגביר את תכונות החום והיובש, ע"י הרטבתו את תכונת המים, ע"י קירורו את תכונת הקור, ע"י ייבושו את תכונת היובש – כמובן, הפעולות הן קצת יותר מורכבות וכוללות עוד מספר מתודות כמו זיקוק, הבערה וכו'. כאמור, שינויי התכונות משנים גם את מינוני היסודות ובכך גם את החומר עליו עובד האלכימאי.
3) שינוי תכונות החומר באמצעות תמציות – האלכימאי משתמש בתמציות מזוקקות של כספית, גופרית, מלחים שונים על מנת להשרות על החומר עליו הוא עובד את ההשפעה הרצויה, למשל שפשוף במלח יחזק את המתכת.
4) החזרה למצב ההיולי והחדרת צורה – זו שיטה רבת עוצמה, בה האלכימאי מנסה ל"החליש" את החומר כך שיהיה קרוב לחומר ההיולי – הווי אומר, ללא צורה. באותו זמן, האלכימאי משתמש בטליסמאות, על מנת להאציל על החומר ההיולי השפעות של כוכבים כאלו ואחרים (כלומר – צורה חדשה), ובכך משנה את סוג החומר.

שימו לב, תהיה טעות להגביל את מאמצי האלכימאים רק לשינוי מתכות, אומנם זו הייתה מטרת העל של האלכימאים, אך מתוך כך הם עסקו בחקירת החומרים המצויים. העיסוק באלכימיה הניב גם תוצאות בעלי שימוש מעשי – כמו תרופות. למעשה, פרצלסוס הקדיש את מירב עיסוקו האלכימאי לרפואה דווקא (מה חבל שרוב תרופותיו הרעילו את החולים) ולא למציאת אבן החכמים.


קישורים:

 הסבר על שיטות המעבדה האלכימאיות ניתן למצוא ב-
http://www.alchemylab.com/contents_general.htm#The Seven Operations of Alchemy
 שימו לב לטבלאות המקשרות בין השיטות הנ"ל ובין מסורות מיסטיות שונות:
http://www.alchemylab.com/correspondences.htm
 וב - http://www.levity.com/alchemy/reid1-4.html (שימו לב לטבלה 4).
 טבלאות על השפעת הכוכבים על מרכיבי המתכת:
http://www.alchemylab.com/planetary_charts.htm
 המאמר "מתמטיקה?!" http://www.geocities.com/z_wities/mathematics.rtf