Matrix Reloaded - ביקורת I
אבי סבג
באמת שלא התכוונתי, אבל כאשר בשיחה אקראית עם חבר בת"א נאמר לי שנותרו כרטיסים ושהולכים לצפות בסרט, עברתי את המרחק שמפריד בין נתניה לת"א ב 17 דקות. מטריקס הצליח איפה שסרטים רבים אחרים נכשלו, הוא הפך ל- CULT . השילוב של מד"ב, קרבות קונג-פו שזורי אפקטים מטורפים ורעיון פסאדו-פילוסופי שהמציאות כולה היא אשליה שנועדה לשלוט במוחותינו כבש את ליבותיהם של מיליונים, שבר קופות, גרם להיסטריה כמו סידרת סרטי "מלחמת הכוכבים" המקורית ויותר מהכל יצר רף ציפיות גבוה. גבוה מידי.
מיד לאחר שהתפשטה שמועה שלמטריקס יוצא סרט המשך, התפשטה שמועה שניה שטענה שהסרט יהיה אכזבה. האמת היא שחשיבה קצרה על הפוטנציאל הסיפורי שנותר לאחר ש-Neo הפך למעין סופרמן כל יכול, תוביל גם אתכם למסקנה שקשה אם לא בלתי אפשרי לבנות סיפור אמיתי על בסיס זה. כל הרעיונות שהיו חדשניים ומעוררי מחשבה מוצו בפרק הראשון ויוצרי סרט ההמשך אנדי ולארי ווצ'ובסקי (הבמאים והתסריטאים) נותרו בעיקר עם נוסחת הפלא ל"מגניב". Matrix Reloaded מגדיר מחדש ובעוצמה שלא נראתה עד כה בקולנוע את המושג מגניב אבל לא עושה שום דבר מעבר לכך.
Neo שלנו, נערץ על פליטי האנושות היושבים בציון אשר בעומק ליבת כדור הארץ, הוא תקוותם היחידה להצלת העיר מפני מתקפת ה- sentinels (רובוטי תמנון רצחניים) שקודחים מטה במרץ. לשם כך עליו לחזור ל- matrix לפגוש את האורקאל (אותה משחקת בכשרון גלוריה פוסטר המנוחה) שנותנת לו את המשך הנבואה מהפרק הראשון. במשך אותה סצנה הוא מותקף ע"י עשרות עותקים של הסוכן סמית' (הוגו וויבינג המעולה) שבעקבות ההתקלות הקודמת שלו עם ניאו פיתח יכולת לשכפל את עצמו. זה כנראה הקטע שמשך הכי הרבה אש מהמבקרים ובצדק. הוא מתחיל כסצנת קרב מעולה, אלא שהקרב מסרב להיגמר גם הרבה אחרי שהצופה איבד עניין.
התסריטאים לא יכלו להעמיק את עולם המטריקס לכן בחרו בחוכמה להרחיב אותו. כך הם מציגים לנו כמה מהישויות הביזאריות שמסתובבות שם כמו ה- Merovingian שמתעקש להיות נאד נפוח עם מבטא צרפתי, שני שומרי הראש שלו שהם מעיין רוחות רפאים המספקים כמה מקטעי האקשן המעולים ביותר שנראה אי פעם ואישתו של ה Merovingian (מוניקה בלוצ'י המדהימה) שיוצרת את הפיתול העלילתי, המעניין והמפתיע, היחיד בסרט כולו. מלבד זאת ההצצה החטופה והמעט מפוספסת על ציון מספרת לנו משהו, על חייהם של האנשים החופשיים - מסיבות טרנס הן הפתרון!
כל הניסיונות התסריטאים לדון בסוגיות הנדושות של אשליית חופש הבחירה או הניתוח הפילוסופי בגרוש של האופי האנושי נוחלים כשלון צורם. היוצרים חשבו שאם הגיבורים ידברו בצורה מספיק אניגמטית, יסתרו אחד את השני והכל יקרה מהר מדי אולי הצופים לא ישימו לב שבעצם אין שום עומק פילוסופי. הרעיון כמעט מצליח , אבל רק כמעט. הבולשיט נחשף במערומיו המבישים ביותר בסצנה בה ניאו פוגש את הארכיטקט ששולח את הצופים אל מתחת לכיסאות כדי לחפש את כוס המשקה שלהם ובעיקר לקבל מנוחה מבלבולי המוח.
למען האמת יכולתי להיות מרושע וארסי הרבה יותר אלא שאני נאלץ להודות בהכנעה שמאד נהניתי מהסרט. מלבד סצנת קרב שהזכרתי שהייתה מרוחה הרבה יותר מידי, לאורך כל הסרט הייתי מרותק לחלוטין. הסרט מצליח להפתיע בכל פעם מחדש ולשבור את השיאים שהציב רגע לפני. וירטואוזיות של עריכה נפלאה, אפקטים מעולים ומהלכים מלוטשים להפליא מרכיבים יחד חוויה ויזואלית שאין שניה לה. דוגמה מעולה היא סצנת המרדף המתרחשת על הכביש המהיר. 7 דקות של מתח עוצר נשימה עשוי בלא פחות מגאוניות קולנועית. אבל בכל פעם שאבק הקרב שוקע והצופים חוזרים לנשום בצורה סדירה הם מקבלים דיאלוגים משעממים שמרגישים קצת כמו ישיבה על ספסל בתור לקופת חולים בהמתנה עד סצנת האקשן הבאה.
בקיצור הסרט מצליח לשמור על רמת מתח ועניין גבוהה מאד כמעט לכל אורכו אבל לי נראה שהם החמירו כמה טעיות שנעשו בסרט הראשון והפכו את ניאו לעוד יותר כל יכול מכפי שהיה קודם וזה כמובן ההפך מבסיס עלילתי. אגב, הסרט מסתיים ב- to be continued שזה לכל הדעות מעצבן למדי אבל מכשיר את הקרקע ל- The Matrix Revolutions . אני יודע שאהיה שם למרות שלפי תגובות החברים שלי יתכן ואהיה לבד.
