תיקי פיכס- אינדקסים מרחביים
זיו קיטרו ואמיר איתן
קניון חיפה, החנות של זיו, 2003:
"זיו, יש לנו גליון 3 שנים לעשות, תעזוב כבר את הפיה החושנית, מנופחת השדיים והחלקה משערות להפליא שקנית 2000 עותקים ממנה" אמר אמיר לזיו שישב נוטף ריר ומזיל דמעות אל מול ערימות הארגזים של מודל הפיה "כוסית המחץ-2003".
"ששש..." השתיק זיו את אמיר והמשיך : "יפה שלי..." נגע זיו בפיה זהובת השיער כאשר מורטישיה נכנסה אל תוך המשרד.
"איפה היינו?!" צרח זיו על אמיר ובעט אותו מהכסא בבעיטת מספרת אלכסונית. הוא הביט רגע אחד במראה המוזר שנוצר בחדר ואז החל לצרוח שוב "אמיר! מה אתה עושה שם על הרצפה, אוסף את השיניים שלך? למה אתה לא עושה כלום? אני יושב פה שעה וקורע את התחת בשביל מוזה ואתה יושב לך שם ומדמם". מורטישיה, מתעלמת לחלוטין מהשניים, לקחה דגימות דם ושיניים בשביל הביוטופ "מפלצת הארמגדון" שלה.
זיו רק המשיך לצעוק, נסחף בגל ההתלהבות שעמד להמם אותו עצמו "תקשיב, סיימתי את כל הכתבות שלי לגליון הזה, מה אתה עוד צריך?"
אמיר קם מן הרצפה ואמר "אה טיטו אאילון אבא..." הוא ירק כמה שברי שיניים נוספות, נכנס למטבחון הקטן שבחנות ויצא עם שיניים חדשות ולבנות "אה, האמ. כמו שאמרתי: אז תכתוב לגליון הבא! וכשתסיים את זה תעבור לגליון אחר כך- תמיד יש מה לעשות, לימדו אותי את זה באופיס דיפו". הוא נראה מרוצה מעצמו והביט סביב החדר, מרגיש שמשהו לא בסדר.
"אמיר, גש הלום" הפציר זיו וסובב בסיבוב מדליק את מסך המחשב הנייד שלו אל אמיר.
אמיר נשאר המום כשבכותרת היה רשום "דימונס 5003" כאשר השנה 2407 מתנוססת לה בססגוניות מרצדת.
"What did you do?" שאל אמיר את זיו במבט מאיים.
"הפקתי, לבדי את כל הגליונות שלנו מהנוכחי, 36, עד לגליון 5003, כך שיהיה לנו זמן לחנות שלי, כמו שאתה יודע אנחנו עומדים להקים עוד 36 סניפים ויש הרבה מה לעשות אז תפסיק להציק, שנה צורה ובוא נתגלגל לדרך". אמר זיו בסיפוק מלא.
"אבל, אבל... אני אפילו לא ערכתי אותם!" צעק אמיר.
יצור ירקרק שזחל מאחת המבחנות של מורטישיה שהיו תלויות ברחבי המשרד הפנימי של KiTARO החל לפסוע בצעדים קטנטנים ורטובים אל תוך החנות. השניים הביטו בו בעניין, כמו זוג ילדים שראו לראשונה בחייהם זחל ירקרק שפוסע בצעדים רטובים אל מחוץ לחדר.
"אתה בטוח שזה צריך להיות ככה?" שאל אמיר
"לא יודע, מורטישיה אחראית עליו, אני לא דואג. בכל מקרה בוא נחזור לעניין שלפנינו, 36 סניפים שצריכים להפתח עד מחר בבוקר ו..."
"היי, בלונדי, תקשיב טוב אני לא ערכתי את הגליונות האלו, איך אתה עומד להוציא אותם?"
"די, די כבר, יש לך פה קרוב ל5000 גליונות מוכנים שאתה לא צריך לעשות כלום עבורם, כלום, רק לשבת ולקבל את הצ'קים".
"איזה צ'קים?" שאל אמיר "כאילו אנחנו מרוויחים משהו מהחרא הזה", הוא הביט אל תוך החנות, צופה בזחל הקטן שכירסם את אחד מפיות הספא הצהובה שבחנות, לא נראה שמי מהלקוחות מתייחס לעניין.
"לא עכשיו אבל בעוד כמה גליונות נתחיל"
"מה זאת אומרת?" שאל אמיר, מסתובב במהירות נתקל בסולם הקטן ומרסק אותו על שתי מבחנות נוספות שהחלו לבעבע. אמיר הביט ימין ומשאל ומשראה שאיש לא מסתכל הפך מגבת על העיסה, בדיוק כשזו החלה מסמנת לו במורס.
"זה בסדר, אמיר מגליון i ערך את גליון i " הסביר זיו.
"מה? אני לא אינדקס!"
"שקט אתה, קיבלת קרוב ל5000 גליונות מוכנים, אתה בראש שקט מעכשיו".
(הערת העורך: התברר לי לאחר בדיקה שטובי המוחות לא הצליחו להבין למה התכוונתי בקטע זה ולמרות זאת אני משאיר את הפסקה הזו כי אני מאמין בחינוך טוב יותר של ילדי ישראל, הרחבת אופקים, גירוי האינטילגנציה וקימורים נשיים).
אמיר החל להפנים את היתרונות שבהספק המצוין של זיו. "ספר לי מה מופיע שם" ציווה בקול סמכותי והתיישב בכסא עקום, שהשיב ותו בזווית בלתי אפשרית כמעט בזנית מוחלטת לשמש.
"בכל מקרה... מה אתה רוצה לשמוע?" שאל זיו.
"איזה סקירות יש בגליונות הבאים?" שאל אמיר
" אה, יש לנו..." התחיל זיו כשאמיר מרים את ידו כלפי מעלה (אלא שזה היה למטה ופנימה בזווית משונה מאוד. בשלב הזה לא היה ברור לשניים אם האדים השקופים למחצה שעלו מתחת למגבת לא היו אחראים לשיבושי התפיסה)
"רגע, רגע, אתה הולך להגיד לי את כולם עכשיו?- לא, לא, התכוונתי לשאול האם יש שם מוצר מציק של white wolf או לא?"
"ברור שלא, החברה פשטה את הרגל לפני צאת הגליון ה40 שלנו- ICE קנו אותם" אמר זיו.
אמיר הבחין שהיצור הקטן חזר אל החדר, הוא נראה גדול יותר כעת והחל מכרסם באבן יצוקה. האדים אפפו אותם מכל כיוון "ICE הצליחה לקנות משהו חוץ מבורקסים לגרפיקאים בהפסקות הצהריים?"
שאל אמיר קולו נשמע עמום, כאילו הוא מדבר מתוך...ובכן הוא דיבר מתוך ענן אדים "כן, כן, אנשים הבינו שרולמאסטר זו שיטה שניתנה על ידי אלוהים והחלו לקנות אותה בטירוף". זיו הביט באמיר ובאדים האדומים שאפפו אותו. "מעמד הר סיני עולה לי לראש פתאום" הוא ציין.
אמיר נראה מאושר לרגע, כל קווי הזעם נשטפו מפניו ועיניו ברקו "העתיד נשמע טוב, ספר לי עודדדדדדדדד! אהההההההה!!!!!" השלווה פינתה את מקומה לעוויתות כאב ואמיר החל לצרוח ולגנוח כשהיצור הירקרק, עכשיו בגודל של חצי מטר החל מכרסם את אצבעות רגליו, זאת לאחר שסיים לאכול את נעלי הארמני של אמיר.
זיו התנער מהאפאטיות שגלשה לתוכו יחד עם האדים המוזרים וקרא "מורטישיה! פלאפי מהגיהינום ברח שוב!" הוא פנה אז לאמיר שדמעות החלו להציף את פניו ולשטוף אל התקרה "אל תתייחס אליו" אמר כשהוא מנסה להרגיע אותו "הוא אוהב תשומת לב".
תוך כדי בלימת הכאב חזק ככל שיכל אמיר המשיך ושאל: "מה עוד אתה יכול לספר לי?"
"משחקים בחצר האחורית חזרה"
" אויה ברוך!" סימן אמיר ולא ברור אם היה זה הרעיון שגרם לו כעת למיגרנות או החסר בבוהן.
"כן, אבל עכשיו זה, משחקים בחצר האחורית עם בריכה"
"המשחקים מלוכלכים יותר?" הוא ניער מעליו את היצור הירקרק שנבעט מטה אל הארוך ונע באיטיות מכאיבה כמו פרעוש בלי חליפת חמצן בחלל.
"או שמא נקיים יותר?!..." זיו חייך חיוך שכשראה שהגימיק של גליון 500 מוצא חן בעיני אמיר 36. האדים כעת מילאו את החדר כולו ודרכם יכלו השניים לשמוע את ריח העץ שעלה מהארון. מסיבה לא ברורה האדים לא פלשו אל החנות ונותרו לכודים בחדר, למרות הדלת הפתוחה.
"מאיפה יש לך בריכה, בכלל?" שאל אמיר, עיניו תרות אחרי היצור הירקרק
"קניתי בריכה!, איפה אתה חי?"
אמיר: "אני חי בגיליון 36"
"אז זה למה לא הגעת למסיבה שעשיתי לכבוד הגיליון ה100 שלנו. היו שם המון בחורות, רובן הגדול ערומות, כולן שוחות בבריכה האולימפית בבית שלי... לא עשיתי את הקפיצה הלוגית".
"בחורות ערומות?"
"כן, אבל לך יש חברה אז שתוק!"
"לאמיר 36 יש" הוא ניסה לנער את ראשו ולחזור להיות צלול אבל הדבר רק גרם לכך שחושיו השתבשו שוב והוא החל לטעום את מילותיו שלו ששהו באוויר הדחוס " בכל מקרה, לאמיר 36 יש, אבל לאמיר 1200?"
"כן, יש! ואותה אחת!"
"אני מזיין את אותה אחת כבר 1164 גיליונות?"
"מי אמר שאתה מזיין?"
אמיר נראה מבואס והמשיך "מאיפה הכסף בכלל מהחנות?"
"נראה לך שאני משקיע שקל אחד של החנות בדברים שאני יכול לרכוש מהעיתון? לא, לא, דימונס נהפך להיות רווחי מאוד בגיליון 240"
"למה דווקא גיליון 240?
"אחרי הבן של ערן, נולדה להם בת בלונדינית, דוגמנית- היא בת 17 בגליון 240"
"אני לא עוקב אחריך...?"
"זוכר שרצינו לצלם את אפולו, הכלב שלי, הפוך כשרואים לו הכול ולשים בעמוד הראשי?"
" אז במקום זה שמתם תמונה של הבת של ערן, הפוכה כשרואים לה הכול?"
"נראה לך?"
"מזל"
"צילמנו אותה בכל מיני וריאציות אחרות"
" איך ערן מרגיש בקשר לזה?"
"ערן? איזה ערן?"
" ערן מולוט..."
" אה... הבן שלו בעט אותו מהעיתון... לא יצא לי לדבר איתו כבר הרבה מאד גליונות!"
" איך קוראים לבן של ערן דרך אגב? ים?"
"נראה לך? הם החליטו ללכת על משהו יותר סולידי"
"יותר סולידי? כמו מה?"
" T-2000"
"והוא יתפלא כשהבן שלו יבעט אותו מהעיתון?"
"לא ממש... אבל זה היה מגניב"
"טוב, מה עוד יש שם? אתה עדיין מפיל על מישל כתבות לעשות?"
"ברור"
"לא נמאס לו?"
" נמאס לו, אבל אתה יודע איזה רעיונות מעולים אני מביא לו? אתה יודע כמה מאמץ זה דורש?"
" אוקי, על מה הוא כתב בגליון... נגיד 567"
"על נמרים"
"מה נמרים?"
"נמרים בנגליים"
"שוין... מה עם אביעד, יש עוד מוזרויות שהוא הצליח לחפור החוצה מתהום הנשייה?"
"ברור ועדיין בקצב של 3 מוזרויות לגיליון"
"הוא ראיין מישהו?"
"איזה אחד שחושב שהוא עץ"
" אה הוא..."
"לא, לא, אחד אחר"
"יש עוד אחד?"
"כן, יש להם עמותה"
"מה עוד? מה עם אבי?"
"אבי סיים את הדוקטורט שלו ופתח בסדרת כתבות שנקראת... אה... אה!, כותרת המשנה היא "אם זורם בזה דם- מגניב לנקב את זה". מעניין אה?"
"על מה זה?"
"בכל גיליון הוא חוקר איבר אחר בגוף האדם ומסביר איך ניתן לבתר, לקרוע ולנקב את זה ובאילו זוויות מקבלים שפריץ מקסימלי"
"נשמע מגניב"
זיו לקח את הליקר שרי שהיה על השולחן והוריד לאמיר לראש:" מה מגניב?! כל שני וחמישי אנחנו מקבלים תביעה משפטית!"
"ואיך אנחנו מחזיקים מעמד?"
"זוכר את איתמר פארן שקנה אותנו?"
"ברור"
"אז הוא הבין שלתרגם את מו"ד 5 פחות רווחי מלנהל את התביעות המשפטיות שלנו ומסתבר שאיתמר הוא עורך דין חלקלק מעין כמוהו"
אמיר הביט בזיו שהחליף צבעים כעת, לא נראה שהדבר מפריע לזיו אבל משהו בכל העסק התחיל להטריד את אמיר. הוא הביט סביב והחליט שהגיע הזמן לעשות מעשה.
מבלי שאיש שם לב החל אמיר לגרום לשינוי האולטימטיבי בתוכו, זה החל מנצנוץ של גלקסיה בעיניו העמוקות והסתיים בזרם גיצי תת עורי, בין מולקולארי שעטף כל שכבת מיולין וכל סינפסה עד שבתוך ענן האדים המוזר שבמשרדו של זיו עמד לא אחר מאשר אמיר-פרו.
"אז מי רושם את מורגן?" שאל אמיר-פרו, מנסה לשמור על קולו שלא ישתנה אך הנימה הקולית כבר אפפה אותו.
"מה הקשר?" זיו הבחין שמשהו לא בסדר אבל האדים יצרו קולוניות בתוך מוחו, חוסמים גישה למידע רב ערך
"ערן תמיד רשם את מורגן, מה מה הקשר? מי רושם את מורגן עכשיו?"
"מורגן"
"כן, מי רושם אותה?"
"מורגן רושמת את מורגן"
"זיו, מורגן לא קיימת..."
"איפה אתה חי?"
"בגליון 36, איפה אתה?"
"בגליון 5003 ומורגן היא כתבת קבועה שלנו כבר המון גליונות אז אני מציע שתרגיע"
"זיו, מה הגודל המקסימלי של היצור הזה?" היצור סיים לכרסם את אצבעות רגליו וכעת נגס מגדם המדמם של רגלו של מי שהיה אמיר וכעת הוא אמיר-פרו.
"120"
"סנטימטרים?"
"לא, קילומטרים"
"אולי כדאי שתקרא למורטישיה ובינתיים ספר לי איך בדיוק מורגן רושמת לנו?"
"אתה זוכר שערן תמיד רושם על מורגן שטויות?"
"בטח זוכר"
"אז בגיליון מאה ומשהו הוא רשם שהיא מתחתנת"
"והחתן היה מכוער?" קטע אמיר את זיו
"לא, פשוט האורחים הביאו מתנות..."
"רק צ'קים וסכום קטנים?"
"לא, האמת היא שהיו שם מספר טריליארדים, פשוט אחד מהאנשים..."
"הביא גיים בוי?"
"לא, הוא הביא מלחיה"
"אה..."
"מה הבנת?"
"איך יכול להיות שהוא הביא מלחיה אם רק מורגן הופכת דברים למלחיות..."
"לא, פשוט המלחיה היתה מעוצבת בסגנון פינק פלויד"
"מה רע בפינק פלויד?" התרעם אמיר, שריריו החלו להשתרג ואז נזכר שעליו לשמור על פרופיל נמוך ולכן התכווץ והתנשף.
"סיד בארט היה שם"
קול נפץ אדיר נשמע כשקירות החדר קרסו מהסדקים הנוראים שיצרה הילת הרוגז של אמיר. האדים נותרו בצורת הקובייה והקונים סביב לא נראו כאילו הדבר מטריד אותם.
פלאפי לעומת זאת קיבל את זה די בסדר, עזב את הגדם המדמם והחל מכרסם את חנויות הקניון.
זיו הביט סביב, מתרשם מהצלילים שראו עיניו ומלמל "כן, כן...בקיצור, ערן סיים את הקריירה"
"נמרים בנגלים?"
"רד מזה!"
"אוקי, מה עוד יש לך לספר לי?"
"זוכר את הצבע בננה הנורא הזה שערן הכריח אותנו לסבול?"
"הוא לא!"
"כן הוא כן!"
"בבקשה אל תגיד לי שהוא החזיר את הצבע!"
"כן, הוא החזיר ואפילו נתן לו גוון צהבהב טיפה יותר!"
"אבל הוא נבעט מהעיתון!"
"כן, אבל T-2000 חולה על זה... מסתבר שזה עובר בגנים"
"תגיד זיו" התרעם אמיר-פרו "איך אתה יודע את כל השטויות האלו?"
"אה, פשוט מאוד, חיברתי את אמא שלי ישירות למחשב דרך מערך מתקדם של מנגוני אל-חזור, כעת היא כל הזמן משדרת את שידורי העתיד ולא יכולה לחזור לכאן ולהפסיק אותי. זה מה שעזר לי גם להרים את החנות ולפתוח מחר את 36 הסניפים שיעמדו במערך מדוייק של מוקטאטטאאראגרקהדרון שיעביר מסרים מוחלטים לכל היקום לבוא ולקנות פיות ב KiTARO. עכשיו שאנחנו מחזיקים גם משחקי תפקידים וספרות מאגית אני בעצם פונה לכל הקהלים שבאמת יכולים לעזור לנו בהשתלטות המוחלטת על שביל החלב"
"אה.." ענה אמיר-פרו והביט שפלאפי שהפך להיות הרבה פחות נעים למראה והרבה יותר עוין כלפי היקום. למרות ענני האדים אמיר-פרו היה מוכן למאבק מול היצור הזה שברא...טוב..מורטישיה למעשה.
"אוקי, פלאפי! תקשיב לי ותקשיב לי טוב! יש לך שתי אופציות. אחת היא להיעלם מקו העלילה הגרוע הזה ולקוות שאף קורא שלנו לא ישים לב להיעלמותך הלא תפורה היטב. שתיים, אתה מצמיח איי.קיו ואיתו יכולת דיבור וכך נוכל לתקשר אחד עם השני מה שיהפוך אותך להרבה יותר נסבל..."
פלאפי הביט בו במבט סתום.
"הוא לא מבין אותך" אמר זיו.
"מה נעשה? היצור הזה לא מפסיק לגדול והוא מכאיב לי"
"תתקשר למגי"
"מה הקשר של מגי?" שאל אמיר בעוד הוא זורק מסטיקי "אושר" שאבא של זיו קיבל מתנה לחנות, לחלק הקדמי של החנות על מנת שפלאפי ירוץ בהתלהבות כמו כלב מפגר להביא אותן.
"היא מתנדבת במד"א, לא? בטח יש לה הכשרה לדבר עם יצורים מעצבנים" אמר זיו.
"למה שיהיה לה הכשרה לזה? אם כבר יש לה הכשרה לדבר עם אנשים שדחוף להם צינור פלסטיק לתוך הריאות ואם זה היה מצבו של פלאפי אז באמת שלא הייתי צריך עזרה"
מגי בדיוק נכנסה בדלת, כאילו היה זה סיפור גרוע...
"קראתם לי?" שאלה מגי, החברה של אמיר-פרו.
"מותק, יש לך הכשרה לדבר עם יצורים מעצבנים?"
"אני מדברת איתך כל יום בטלפון..."
זיו נפל מהכסא, מתגלגל מצחוק.
"כן, אבל יצורים קצת יותר מעצבנים..." אמר אמיר-פרו, נבוך.
"אין יצורים יותר מעצבנים ממך, מאמי. אתה הטוב מכולם. למה מה הבעיה?"
"הקרציה הירוקה הזו לא עוזבת אותי!"
"איתו? אין מה לדבר איתו! פשוט תוציא לו את השסתום"
"איזה שסתום?" שאלו אמיר וזיו ביחד בפליאה, כאילו זה היה פרק ממש רע של חתולי הרעם.
מגי התקרבה לפלאפי והוציאה את הפקק. פלאפי המסכן חג בחלל החדר בעוד זיו קם מן הרצפה ואמיר-פרו החל אוסף את סוכריות האושר שהוא זרק לפני שאבא של זיו (שמחזיק באומנות הקונג-פו) יחזור ויעשה ממנו טאפט.
"יש לי שאלה" המשיך אמיר-פרו "מה קורה במקרה למשל שהפרק הזה יתארך לתוך הגליון הבא?"
"זו אקסיומה מרחבית מהמעלה השלישית" הסביר זיו.
"כלומר התנעה הדיפולי של הקוואדקון הדימונסאי לא יוכל להכיל שתי מטריצות של עורך אחד?"
"אלא אם כן, המטריצות הרמיטיות מהסדר האי-זוגי, אז יש בהחלט מצב שפונקציית הגל של גליון 37 למשל תקרוס אל תוך 36 ונחבר חבורת עיתון או דודימונס אם תרצה"
"מעניין..." המשיך אמיר-פרו.
"זה קורה באחד הגליונות העתידיים?" המשיך ושאל אמיר-פרו
"יש פעם אחת שהמרחב עצמו יתעקם במהלך העלאת העיתון אבל זה מפני שסרנה התעצבן על הספקים שלנו ותכנת להם מחדש את הצורה"
"אני מבין... "
"אבל עזוב אותך שטויות!" פתח זיו בצעקה וחבט בחוזקה על השולחן שנבקע לשתיים "אתה חייב לשמוע מה קורה בגליון 666".
הרעד שהעביר זיו דרך השולחן החל מתפשט בחדר בעוד השניים מדברים ב"בולט-טיים".
"לפני שאני מספר לך מה קורה בגיליון 666, אני חייב לשאול שאלה אשר תפתח תגרום לקוראים שלנו לחנוק אותנו אם ידעו שהפרק נגמר בשני סימני שאלה" אמר זיו ברוגע.
"לך על זה, אני אומר" אמר אמיר-פרו.
"האמת היא שיש לי עוד שאלה" אמר זיו.
"האמת היא שאתה הורס את הסצנה הכל כך טובה שרקמנו פה אז תשאל כבר את השאלה" המשיך אמיר ברוגע.
"לאן הבנות הלכו? ומה קורה כשאמיר-פרו מתעצבן?"
"אכן קושיות, אחי המלומד, ביחד עם הקושיה לגבי טיב גיליון 666 אני חושב שיש לנו פה אחלה של "המשך יבוא"" אמר אמיר-פרו.
"אכן" אמר זיו.
רעד האימים שפיזר זיו טרח לנפץ בינתיים את כל הזכוכיות בקניון חיפה. זיו, אשר ידע ששומרי הקניון שגם ככה חמים עליו יבואו לחפש אותו נכנס לבקבוק ה"שרי" שלו ויצא.... "זיו המסוכן".
דם, דם, דם!!!
