סיכום שנתי II


אבי סבג


3:30, באר שבע, משמרת לילה. אני מנסה להדליק את המחשב במסדרון במינימום רעש אבל כמובן שהוא מחובר לזוג רמקולים ענקיים ומכריז בצהלה שגם הפעם, כנגד כל הסיכויים, תוכנת ה- windows הצליחה לעלות. אני מקליד ברכות על המקשים כדי לנסות להבטיח שלפחות מעכשיו העניינים יתנהלו בשקט רק כדי להרים את ראשי ולגלות שכבר מאוחר מידי, הערתי מישהו...

4:15 ניסיון שני. אני מתיישב, נאנח בכבדות ומנסה לסדר את המחשבות. עוצם עיניים אבל כאשר הנוסחאות המולקולריות של משפחת הפניצילינים מתחילה לרחף בחלל, אני פותח אותן בבעתה. מנסה להיזכר איפה התחילה השנה הנוכחית והסתיימה הקודמת, מה השתנה מאז ומה נותר בעינו. עוצם שוב את עייני והדבר הראשון שקופץ לראשי היא גילי, החברה שלי, שנכנסה לחיי לפני כשנה בעוצמה שקשה לתאר ושינתה אותם במידה רבה. "זה כבר יותר טוב" אני ממלמל שבע רצון מזרם האסוציאציות שלי, ובאמת גילי היא השינוי המשמעותי והחיובי ביותר שהתרחש עבורי בשנה החולפת. זו אגב הזדמנות מצוינת להודות לה על שסבלה אותי עד כה.

מלבד זאת העבודות השונות והמשונות, הלימודים האין סופיים והמטלות הרבות שנערמו זה על גבי זה לאורך השנה מצטיירים בדמיוני כמו אסופת מפלצות גרגרניות שתאוותן היחידה היא לזלול עוד ועוד מהזמן היקר שלי. אל תבינו אותי לא נכון, אני בעצמי הזמנתי כל אחת ואחת מהמפלצות הללו. אני עשיתי את הבחירות והגדרתי את רף הציפיות מעצמי שהביא אותי למצב בו המושגים זמן, עייפות ולחץ הוגדרו עבורי מחדש. הגדרות שאפילו השירות הצבאי שהיה די אינטנסיבי בפני עצמו לא התקרב אליהן. ומה עושים כשאין זמן? מתחילים לוותר על דברים. בהדרגה מצאתי עצמי מפסיק לקרוא, מפסיק לשחק, מפסיק לכתוב לעיתון, מפסיק לשמוע מוסיקה, מפסיק...

אם תנסו, תזכרו שדי נעלמתי מהנוף בשנה האחרונה. לא פגשתם אותי על הרשת כמעט לעולם, לא ראיתם כתבות שלי, פרשתי מהעמותה ובקיצור הפסקתי לחלוטין את כל מעורבותי בתחום משחקי התפקידים. זה כמובן לא היה התחום היחידי בחיי שספג פגיעות שכאלה ובכלל אם למדתי משהו בשנה החולפת זה היה את מחיר הבחירות שעשיתי. אני לא כותב דברים אלה כדי להתבכיין למרות שזה די נראה ככה אלא כדי לספר שאחרי תקופת מבחנים ארוכה ומתישה שקדם לה הניתוק שתיארתי הרגשתי כאילו איבדתי משהו מעצמי. העובדה שתחום שהיה ועודנו חלק חשוב מחיי הוזנח בצורה טוטלית כל כך הייתה בלתי נסבלת עבורי.

את הסמסטר הבא התחלתי בגישה שונה, הבנתי שאני זקוק להנאה ולסיפוק שאני שואב ממשחק וכתיבה. הראש שלי התמלא ברעיונות לכתבות ולהרפתקות ובדחף אדיר לחזור ולשחק. מובן שדבר במסגרת חיי לא השתנה, הכל נשאר תובעני ולחוץ בדיוק באותה מידה אבל משהו בסדר העדיפויות התבהר ונראה שכרגע הוא משקף טוב יותר את רצונותיי. בפרץ ההתלהבות שבא אח"כ נולדה סדרת הויקינגים שסמלה את חזרתי לעניינים וכמו שאני מגדיר זאת, חזרתי לעצמי.

את כל הדברים האלה אני חולק אתכם רק כדי להזכיר משהו ששכחתי ולמדתי מחדש על בשרי. אסור לוותר על האהבות והעולמות הפרטיים שלכם. לא משנה מה סד האילוצים שכובל את ידיכם, אתם חייבים לעצמכם את המעט הזה. את המינימום של להישאר בקשר עם אותם כוחות יצירתיים, עם הדחף להתבטא ועם הרצון לשחרר את הדמיון לחופשי. מובן שאי אפשר להמשיך עם הכל ולדוגמה לא אחזתי עיפרון ציור כבר שנים. על אהבת הציור שלי אני מוכן לוותר, לעת עתה, אבל אני פשוט לא יכול ולא רוצה לוותר על משחקי התפקידים.

למרות כל זאת אני כבר מרגיש את קולה הרועם של תקופת המבחנים הבאה, המתקרבת במהירות כנחשול ענקי המאיים לסחוף אותי. אולי אצליח להמשיך גם במהלכו, כנראה שלא. מה שבטוח הוא שכאשר הוא יחלוף סופסוף אני אדע למצוא מהר מאד את דרכי חזרה לחוף המבטחים ואמשיך בפעילות.

23:20 אמיר כבר בטח שלח מתנקשים כדי לטפל בי על שבירת השיא האישי שלי באיחור הגשת כתבות. לפני סיום הגיע הזמן באמת לסכם ושוב לנצל את הפריבילגיה של משקיף מבחוץ שהוא גם חלק מהמערכת. כמו בשנה שחלפה גם בזו כתבים חדשים ומוכשרים הצטרפו לשורותינו ומלאו את החלל שהותירו הוותיקים שהקטינו את נפח פעילותם. חברת אוליב חדלה להתקיים ואת מקומה תפסה חברת 23 שבתקווה תמשיך את גל הפעילויות הנפלא שפוקד את קהילת שחקני התפקידים בשנים האחרונות. אני מאחל הצלחה לחברה החדשה ובמיוחד לערן שזוכה להגשים את חלומו העתיק לעסק מסחרי המוקדש למשחקי תפקידים. באותה נשימה אני שולח ברכת הצלחה גם לזיו ולחנות המיסטיקה המופלאה שלו.

מעניין מה טומנת בחובה השנה הבאה? אלו שינויים יפקדו את הקהילה בשנה הבאה? בכל מקרה אני מתכוון להישאר כאן כדי לראות ולקחת חלק...