Matrix- Reloaded ביקורת II
יהונתן זילבר
מטריקס 2: מתקפת המשובטים
מאת יהונתן זילבר וניר שיפר הווירטואלי*
ש: הי, הנה אתה. מה, באת לעשות עוד כתבה מתפלצנת וקונטרה- מהפכנית על סרט?
אני: כן.
ש: ואני מניח שזה הולך להיות על "מטריקס Reloaded"?
אני: אתה מבריק היום. היום אנחנו הולכים לדבר על אחד הסרטים הנפוחים, היומרניים, המטומטמים וחסרי התועלת שהצליחה התעשייה הכבדה של הזבלונים האמריקאיים אי פעם להפריש. אנחנו הולכים לדרוך, לקטול, לשסע ולחתוך בבשר החי. אנחנו עומדים לקרוע את הסרט הזה לגזרים ולירוק על החתיכות. אנחנו...
ש: אבל תירגע קודם. בולט לך וריד בצוואר ואתה מתחיל לקבל גוון כהה.
אני: אם אני כועס, זה בגלל המיתון.
ש: אני אבלע את הפיתיון. למה המיתון?
אני: כי שילמתי 33 שקל על פיסת העובש הזאת, בזמן שאנשים בשדרות רעבו ללחם. יכולתי להשקיע את הכסף בלהאכיל משפחה שלמה, ותאמין לי- הם לא היו מזיינים לי את השכל, במחילה, על זה ש"אין כפית". הם היו משתמשים בכפית.
ש: אז מה דעתך על הסרט?
אני: תודה ששאלת. שאלות מצוינות, דרך אגב.
ש: אתה כותב אותן. אין לי יותר מדי ברירה.
אני: ובכן. מטריקס החדש נפתח בסצינה כאילו- נבואית ויענו- עמוקה, כאילו הייתה כאן קריצה לכיוונם של סרטים גדולים ממנה, הנפתחים בנבואה הקובעת את מהלך הסרט. אבל הסצינה הזאת, כמו הנבואה המטופשת והעבשה שאורבת לנו בהמשך, הם לא יותר מעילה לגודש של מכות, התפוצצויות ותעופה מטופשת באוויר- והקריצה- לכאורה היא מחווה גסה של ילדים חסרי תרבות, המשתינים בהיכל הסרטים האמריקאי: העלילה מנכסת לעצמה חלקי עלילה טובים מסרטים וספרים מצוינים, ואז מועכת אותם לעיסה דוחה, המדביקה את קטעי האקשן ביחד.
ב"מטריקס Reloaded" אין, למעשה, עלילה: יש איזה סיפור רקע על מתקפה קרובה, על איזו נבואה שמתבדה, ואני מאמין שבין התקפי הבחילה ראיתי שאיזה סיפור אהבה או שניים נדחפו בגסות על המסך. אבל כל האלמנטים האלו- כל אחד בתורו- לעוס, נדוש, ובעיקר צפוי, לא מתגבשים לכלל עלילה, חלקית משום שהדיאלוגים הנבובים שהושמו בפיהם של הדמויות הסטריאוטיפיות לא מסוגלים לחבר את החלקים השונים בצורה אמינה, אבל בעיקר כי נראה שליוצרי הסרט לא היה איכפת שהעלילה רעה כל כך. כמו יוצרי סרט פורנוגרפי, העלילה שימשה בידם מכשיר למעבר בין סצינת סקס אחת למשנה, מין אתנחתא בין משגל למשגל. וזה עוד משהו שצריך לחשוב עליו: בסרט הזה, המין התחלף באלימות, אבל חוץ מזה הכל אותו הדבר.
ש: סליחה, נרדמתי. אתה אומר שזאת פורנוגרפיה, הסרט הזה? אבל אפילו לא ראיתי את הפטמה של טריניטי!
אני:זאת פורנוגרפיה ברגעיה הגרועים ביותר. בסרט פורנוגרפי רמת ההפקה והעלילה מתחרים בדליחותם, אבל בין שורת דיאלוג מפגרת אחת לשניה, אנשים מתנים אהבים או סוג של. בסרט הזה, למרות שרמת ההפקה מצוינת, העלילה יכולה לפאר את "ישבנים חלקלקים 5", אבל אפילו סקס אין. הסקס הפך לאלימות בוטה, כאילו כדי לפאר את המשוואה האמריקאית שאסור להראות פטמה בטלוויזיה, אבל מכות, הרג, הרס וחורבן זה בסדר. בסרט הפורנוגרפי "מטריקס" המגע הפיזי היחיד, מלבד בסצינה קצרה והזויה במיוחד, הוא רצף מכות הקונג- פו שמרעיפים אחד על השני ניאו וצבא השיבוטים של הסוכן סמית'.
ש: אז בעצם אתה רומז שהיה כאן רמיזה להומו- ארוטיות בין שני כוכבי הסרט הגברים? וואו, זה עמוק.
אני: אומר שאפילו את זה לא היה בדלוחון הזה. אבל מעניין שאתה מזכיר את נושא ה"וואו, זה עמוק"...
ש: שוב, אתה כותב אותי.
אני: הס. המאפיין של הסרט הזה, שלא במפתיע, הוא תכסיס קולנועי עתיק שנכנה כאן "היענטו- עומק." בסרטי "יענטו- עומק," מוכנסים אלמנטים ברברניים, מבלבלים וחסרי פשר כדי לכסות על דליחותו הברורה- לעין של הטקסט. הצופה המטומטם, כך מצפים הכותבים, ייצא מבולבל מהסצינות האלו ויעשה בראשו את הקישור הלוגי "לא הבנתי- מכאן, זה עמוק". כך מכסים תחת: למעשה "מטריקס Reloaded" הוא על כלום: העלילה האמיתית שלו הוא המכות, הקפיצות, הפיצוצים והיריות. את הערווה הבולטת הזאת מכסים בדיאלוגים תלושים ומיותרים בנוגע ל"דטרמיניזם מול בחירה חופשית".
באחת הסצינות המביישות של הסרט, שאמורה הייתה, לפי הנוסחה, לשמש כשיא, מקבל הגיבור ניאו בחירה בין שתי אפשרויות: הסבירה וההגיונית, והמטופשת, הדלוחה, כזאת שתעבוד רק בסרט אמריקאי פלסטי ומנותק מהמציאות. בשיאה של החוצפה הזאת, נאמר לגיבור "הרי הבחירה כבר נעשתה". ברור שהיא נעשתה: היא נעשתה על ידי תסריטאים צרי מוחין, שהיו מפוחדים כל כך ממקוריות עד שלא הייתה להם ברירה אלא לתת בידי הגיבור בחירה מטופשת כל כך- ולהניע אותו לעבר הברירה הנדושה והרעה.
כך עובר כל הסרט בדיאלוגים שנונים- לכאורה על מהות הבחירה החופשית, עד שהוא נגמר בנאום ריק מתוכן ועתיר במילים גדולות של "הרע הראשי" (עוד דמות שטוחה ומשעממת), והצורה שבה הסרט הולם בראשך את הנושא הראשי שלו מזכיר איזו הפעלה בגן ילדים, שבה הגננת אומרת "טוב, ילדים, עכשיו אנחנו מדברים על בחירה חופשית. מי מהילדים החמודים יכול להגיד לי על מה אנחנו מדברים?"
ש: נו, אז זה זבלון. יש הרבה זבלונים, ואף אחד לא גורם לך לקרוע את הכרטיס לחתיכות ולקפוץ עליהן באמצע אולם קולנוע הומה אדם, תוך שאתה מקלל בפולנית את האחים וואצ'ובסקי. למה הסרט הזה?
אני: חשבתי שאמרנו שאנחנו לא מזכירים את זה יותר.
ש: אני מתנצל.
אני: אני חושב שאמרתי את זה כבר בהתחלה: הסרט הזה מרגיז כי הוא יומרני ונפוח כל כך. עושים בהוליווד הרבה סרטים טיפשיים וחד- מימדיים, אבל רובם מודעים להיותם כאלו, ולא מציגים את עצמם אחרת: יש המון סרטים פונוגרפים קלילים ונחמדים, שמודעים לכך שסצינות מין בין טכנאי הכבלים לעקרת הבית המיוחמת הם לא שיא התחכום האומנותי, ומגישים את המוצר שלהם לצופה בקריצה קלה.
ש: אהמ...
אני: מה? ככה סיפרו לי.
ש: אני לא אגיד כלום עכשיו.
אני: הסרט הזה, כמו קודמו, היה כל כך נפוח מחשיבות עצמית, כל כך התאמץ להציג חזות מכובדת של סרט "עמוק" ו"כבד" שמתעסק בנושאים ברומו של עולם, עד שהוא הפך את עצמו לבדיחה. הכל "יענטו- עמוק" בסרט הזה: השמות הקלאסיים של הדמויות ("מורפאוס," "פרספוני", "המרובינג'י") סתם נזרקו באקראי על הטקסט, ואם היה קשר בין הדמות שהגרילה את השם שלה לדמות המקורית בעלת אותו שם- אני בטח קערת פופקורן. הדיאלוגים, במקום שינסו לקדם את שרידי העלילה העבשים, היו רצף של התחכמויות מביכות.
ש: אני קצת חושש כרגע, אבל אני אגיד בכל זאת: נהניתי מהסרט. היה פיצוצים, מכות, אנשים שעפים...
אני: יש לך שלוש שניות להתחבא.
ש:
אני: מה?
ש: אני מתחבא עכשיו, שקט.
אני: אני אסביר לך, בזמן שאתה מתחפר מאחורי הספה, מה כל כך מקומם באמירה "אבל אני רציתי רק אקשן טיפשי, ועלילה רק הייתה מפריעה לי." לאט לאט, ובלי שנרגיש, יצירת סרטים הפכה לתעשייה- מנותקת מאמנות ומיצירתיות. לא עושים סרטים כי הם יפים, כי הם מקוריים וחדשים או כי (רחמנא ליצלן) הם חשובים – סרטים מקוריים, כך גורסת התעשייה, לא עושים כסף, ולכן מעדיפים מנהלי האולפנים להרעיף עלינו סרט אחרי סרט הזהים אחד לשני שתי טיפות מים.
מתישהו בסוף שנות השבעים גם עלו על רעיון גדול אחר: מדוע שנתיימר לייצר עלילה חדשה ודמויות חדשות כשאנחנו רוצים לשכפל איזו הצלחה קופתית מאשתקד? בואו נעשה "רוקי 2", עם אותן הדמויות ועם עלילה גרועה ודלוחה עוד יותר! כך, אם הסרטים שיוצאים תחת ידם של האולפנים מצליחים להיחלץ עם איזה שביב של מסר או מקוריות, הרי שסרטי ההמשך חונקים גם את המעט הזה.
"מטריקס" הראשון היה זבלון יומרני, אבל הוא חידש את הצורה שבה אנחנו רואים אקשן קולנועי. השילוב בין רעיון הסייברספייס, קונג- פו, טכנולוגיות גרפיקת מחשב חדשות וכמה רעיונות ויזואליים מגניבים הפכו אותו לסרט שאומנם לא היה עמוק יותר מהזבלון הנוכחי, אבל לפחות היה מרענן בעין. "מטריקס עוד- פעם" לא מציע שום חידוש מהפכני, אלא עושה שוב ושוב, ובלאות מביכה, את אותם דברים שקודמו עוד הצליח לבצע בחן. הרגע הכי מביך היה כשניאו וסמית' – שתי דמויות שהובהר לנו מראש ששתיהן חזקות עד לרמה של חוסר יכולת להביס אחד את השניה- מבצעות את ריטואל הקרב שלהן בשנית, הפעם כשסמית' משכפל את עצמו פעם אחרי פעם.
ש: ריטואל קרב! רמיזות להומו- ארוטיקה! עמוק!
אני: תהיה בשקט. ברגע אחד מסנן סמית' "עוד! עוד!" ולא ברור מי אומר את זה: הדמות או אולפן הסרטים שמאחוריה, שמשכפל את הסרטים האלו פעם אחרי פעם, ובכל פעם מאבד מהיכולת שלו לייצר סרט אמיתי, כנה, חדש ורענן. תראה, אפילו סרט ההמשך הזה לא נגמר, ומחכה לנו "עוד! עוד!" שכפול שלו. והשכפול, כדרכם של שכפולים, יהיה עוד יותר חיוור מהמקור. לאיפה זה מוביל אותנו? לתעשייה נבובה וריקה של "מוצרי סרט" במקום סרטים.
ש: אז מה אתה רוצה ממני?
אני: למה דווקא אתה? כי המשתנה הלא- סביר במשוואה הזאת הוא אתה, ניר שיפר הווירטואלי.
ש: מה אני עשיתי?
אני: אתה, וכל מי שהולך לראות סרט "כי זה כיף, למה לי לחשוב". לפני ארבעים שנה לא היו מעזים לעשות סרט כל כך מטומטם ואינקוהרנטי. ההידרדרות ל"מטריקס עוד- פעם" הייתה איטית, והתבססה כלכלית על כל אותם צופים שהסכימו לראות סרטים רעים, אופנתיים ויומרניים כי "לא צריך לחשוב, זה בידור". אם תמשיך לראות סרטים קלים וטיפשיים, תשדר מסר ברור לתעשיית הסרטים האמריקנית – ויותר חשוב, ליבואנים והמפיצים הישראלים: זה מה שאתה רוצה לראות. סרטים משוכפלים שהופכים רעים יותר ויותר. אם תמשיך לתמוך בסרטים האלו- והכסף שאתה משלם לאנשים האלו על כרטיס הקולנוע שלך הוא התמיכה הכי חזקה שאתה יכול לתת, הרי שאף פעם לא תזכה לסרט טוב. וזה רק ייעשה יותר גרוע.
ש: וואו. אתה מקבל גוון ממש מעניין כשאתה כועס.
אני: תודה לך.
* ניר שיפר מעוניין לציין במעמד הזה שהוא אינו ניר שיפר הווירטואלי, שהופרד ממנו בתאונה נוראה שכללה שני מחשבים, דלי מים והפסקת חשמל, שהוא אינו אחראי לתוכן הכתבה, ושבעיניו "מטריקס Reloaded" הוא סבבה של סרט למרות מגבלותיו הנראטיביות.
