סיכום שנתי- III
ערן בן-סער
בזמן כלשהו בין כתיבת שורות אלו לכתיבת המאמרים לעיתון הבא אני עומד להפוך לאבא. משפט די סוריאליסטי. בכלל שלוש שנים של עיתון לא נשמעות כמו כל כך הרבה זמן עד שאני מסתכל על איפה הייתי כשהתחלנו את העיתון לעומת איפה אני עכשיו. לפני שלוש שנים הייתי רווק שגר בדירת הגג של הוריו עם החברה שלו, סטודנט במכללת נתניה ומדריך פסיכומטרי בקידום. הייתי גם חבר טרי בעמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל והייתי שקוע בלנהל מאבק פנימי עיקש על מנת לשנות את נתיב השיוט של העמותה מגוף שמתרכז בשחקנים בוגרים לגוף שבאמת ייצג את המילה קידום. עברו שלוש שנים, אני נשוי, כמעט אבא, קניתי דירה שתהיה מוכנה לקבל את פני בעוד כחצי שנה, סיימתי ללמוד ואני כבר מזמן עובד בהיי- טק ולא בהדרכה, אני נחשב חבר ותיק בעמותה, ארגנתי את כנס הדגל האחרון שלה ואף הקמתי לאחרונה, יחד עם שותפים נהדרים, גוף מקצועי ומסחרי לקידום תחום משחקי התפקידים בארץ. הזמן לא עובר, הוא טס כמו ספידי גונזאלס שתקעו לו פלפל חריף בתחת.
השנה האחרונה הייתה באמת מוזרה בכל מה שקשור לפעילות שלי בתחום משחקי התפקידים. קודם כל דימונס, כגוף פעיל, הורידו מהלך. זה לא היה צעד מתוכנן, אבל הוא היה מאד צפוי ונבע משני גורמים עיקריים – ראשית ההתמקדות של כל אחד מאיתנו בתחומים אחרים בחייו, אבי בלימודי הרפואה, אמיר בטכניון, זיו בחנות החדשה ואני בעבודה שלי. היחיד שהיה לו ממש זמן לעבוד היה אטוס, שעשה ימים כלילות מול הפורום ומול הדרישות המוזרות שהגה מוחי ההזוי מיכולות התכנות שלו. שנית, וזה לא עניין פעוט, היעלמותה של חברת אוליב מהשטח. לאחר שנים של פעילות בארץ קיפל דרור זיתוני את אישתו, את התאומות הקטנות שלו ואת הנציגות של אוליב בישראל ועבר עם כולם לשיקאגו, עיר הרוחות. חברת אוליב תמיד היוותה גב כלכלי לפעילויות של צוות דימונס – שלא היתה לו שום כוונה להפוך לגוף כלכלי, מסחרי או מלכ"רי. דרכה הרמנו מספר כנסי טמ"י (היו המון כנסי טמ"י עוד לפני דימונס – אבל בתכלס אלו היו אותם אנשים), את הכנס הגדול הראשון בצפון הארץ ואת שני הדימונקונים בשנה שעברה. היעלמותו השאירה אותנו במצב מוזר, אבל היא אפשרה לנו להתמקד בעיתון ובאתר בלבד ולפנות המון זמן נחוץ לחיינו הפרטיים.
או לפחות זה מה שאבי, זיו ואמיר עשו. אני תמיד הייתי בטרייה של אנרגיות שרק אלוהים יודע מאיפה באו (בעיקר בהתחשב בנטייה הטבעית שלי לישון כמה שאפשר ולעשות את המינימום הנדרש בדקה התשעים) ולכן בעודי מעמיד פנים בכל התוקף שזה רעיון רע במיוחד, שאין לי שום כוונה להזיז אצבע ושאני ממש נגרר לעניין נגד רצוני – הצטרפתי לג'וני וטאז בהגשת הצעה לארגון כנס ביגור III. כדאי להבין משהו, לפני שנתיים בערך ישבנו בביתו של זיו (מסיבת יום הולדת? לא זוכר בדיוק) אנוכי, אסף הרשקו שהינו יו"ר העמותה ואיוב הנביא בעירו וערכנו, אלא מה, שיחה מהותית על העמותה, על הכנסים שלה ועל, מהצד שלי, איפה היא טועה בחלק ניכר מצעדיה. "יודע מה?" אמר לי הרשקו, שלמען ההגינות יש להודות שהסכים עם חלק ניכר מדברי, "אז תארגן אתה כנס". "אני עוד עלול". הזהרתי אותו. לכן כאשר ג'וני ניגש אלי והציע לי להצטרף ליוזמה חלק קטן ונבזי במוח שלי מייד אמר לחלק העיקרי שבו (האגו) - “יאללה, תראה להם איך מארגנים כנס!”
עוד יהרגו אותי על המשפט הקודם, אבל שיקפצו לי – לכולם יש מניאק קטן בראש שמוצא את הסיבות הכי נבזיות לעשות דברים טובים. בתכל'ס רציתי לעשות את ביגור III כי ידעתי שיש לי מה לתרום ושעם שותפים נמרצים כמו ג'וני וטאז אנו נוכל להרים את רמת הכנסים בארץ בכמה רמות. אז הגשנו הצעה, למעשה הגשנו את הצעת החלומות שלי – כנס שרק גוף ללא מטרות רווח מסוגל להרים שכן הוא אינו עומד להרוויח יותר מדי. התקציב הענק שלו ילך לעיצוב, להבאת דוכנים איכותיים ולהשקעה בנוחות הקהילה. במבט לאחור זו הייתה הצעה תמימה עד מאד, אבל אני מרגיש גאווה גדולה בידיעה שאת רוב מה שהתכוונו לעשות אכן הצלחנו לעשות.
בכל מקרה ביגור, כך התברר לי, הפך להיות שואב אבק של זמן ואנרגיה שינק כל חלקיק שנייה מחיי. אבל, תודה לאל, היו אנשים מופלאים שעזרו ותרמו גם הם מזמנם וממרצם והרימו את מה שהיה, לדעתי, הכנס הגדול ביותר, המרשים ביותר והאיכותי ביותר בתחום משחקי התפקידים בישראל – ובמילה איכותי אני מכליל יותר, הרבה יותר, מאשר את איכות המנחים והמשחקים. זה דיון ישן מאד שיש לי עם חלק מהאנשים שפעילים גם הם בתחום, איכות בכנס איננה האיכות שאתה מודד מול שולחן משחק בביתו של מישהו, כנס צריך להיות איכותי כמכלול. עיצוב מרשים, אווירה נכונה ומגוון עשיר הם כולם חלק חשוב מאיכותו של כנס.
בכל מקרה, אם מישהו לא ספר, ביגור III “אכל" לי חצי שנה מהחיים במהלך חצי השנה בה התארגנו לקראתו ועוד שנה- שנה וחצי בשלושת הימים בהם הוא נערך. היה פגז, בהתעלם מאירועים אישיים מחיי (כמו החתונה שלי, למשל) רק שלוש השעות שביליתי בגיל 19 בהופעה הראשונה של מטאליקה בארץ היו מהנות יותר עבורי (מצטער חבר'ה, בזמנו אלוהים היה המטאל וג'יימס הטפילד היה נביאו), וזה למרות שעמדתי נורא קרוב לבמה וג'ייסון ניוסטד שנתן "היי פייב" לכל השורה הראשונה הוריד לי מכה בראש שכמעט הפילה אותי מהרגליים. בעצם בלי למרות, זה היה חלק מהכיף. אגב, למקרה שאתם תוהים מה היו הקטעים האהובים עלי בביגור, אני יכול להבטיח לכם שזה לא היה כשחבר קהילה צעיר (ששמו לא יוזכר כאן) ישן איתי באותו חדר ומכיוון שהיה שיכור לחלוטין כל חצי שעה קם, הלך במעגלים, נפל עלי, חזר לפינה שלו ונרדם שוב. זה גם לא היה כשישבתי בחוץ עם המבורגר וחצי קהילה התאספה סביבי לשמוע אותי מדבר שטויות לא נורמאליות עם זיו, שיפר ואחרים (למרות שפוזת הגורו התחבבה עלי מאד מאז אותו מעמד) וזה גם לא היה כשהרשקו צלצל אלי בשבע בבוקר ביום השלישי של הכנס (הלכתי הביתה לישון ביום השני) ובכה שהוא נעול בחדר ושהוא צריך לצאת. הקטע האהוב עלי בביגור היה ביום השלישי כששירי באה לכנס עם אחי ואחיה וארגנו להם משחק פיראטי מחוץ לבניין הראשי כדי שאוכל להסתובב איתה ולהשוויץ בזה שהיא בהריון.
אגב, כל כך סבלתי בביגור שאני גם בצוות הארגון של אייקון הקרוב. מזוכיסט אתם אומרים? מזוכיסטים עושים את זה כתחביב, אצלי זה דרך חיים. אני, אגב, לא השיאן, לאיתי גרייף זה זורם בורידים במקום דם.
עכשיו חשבתי על עוד משהו, ביגור III שילש את כמות האנשים שאני מכיר מקרוב מהקהילה והוסיף רשימה קטנה ואמיצה למקבץ האנשים שאני אגיד להם "כן" בלי למצמץ (אבל עם לקטר) כאשר יבקשו ממני להיות חלק מפרויקט שלהם. קול.
ובמקביל החל לו תהליך אחר בחיי בתחום משחקי התפקידים. קצת לפני ביגור פנו אלי איוב, איתמר ושליץ ושאלו אותי אם אהיה מעוניין לקחת חלק בהקמת גוף מסחרי בתחום משחקי התפקידים. הסתקרנתי, בקלות רבה, תמיד האמנתי שיש תחומים רבים בהם חברה מסחרית יכולה להצליח ולקדם את התחום יותר מאשר העמותה, אבל בעבר אני ואבי העברנו מספר ימים בלנסות לחשב כיצד גוף כזה יכול להצליח לא רק לעמוד על הרגליים אלא גם להיות גוף שמשלם לשכירים שלו שכר נאות. הגענו בזמנו לשתי מסקנות, הראשונה היא שזה בלתי אפשרי והשניה היא שדרור כנראה מוכר סמים וזה מסביר גם ממה הוא חי וגם למה הוא מחייך כל הזמן (האמת היא שדרור למד ועבד במקביל, וגם קיבל כסף מהוריו שבחו"ל, אבל "המסקנה" הזו הפכה לבדיחה קבועה על דרור והחיוך שלו).
בכל מקרה פגשתי את החבר'ה ודיברנו על זה. אני לא יודע אם יש ביטוי שאומר שעל מנת לחשוב על דרכים חדשות לפתור דילמות ישנות יש צורך לדבר עם אנשים שמגיעים לבעיה מכיוון אחר, אבל צריך להיות אחד. ארבעתנו הגענו למסקנה שלא רק שזה אפשרי בטווח הארוך (אבל כואב וקשה בטווח הקצר, כמו כל דבר חדש) זה נדרש משום שלא ניתן להשאיר תחומים חשובים לקידום משחקי התפקידים, כמו חוגים וייבוא מוצרים אם נזכיר שניים בולטים, אך ורק לגופים שאינם מורכבים משחקנים ושטובת הקהילה לא מעניינת אותם. כל גוף שדוחף 20 ילד לכיתה כדי להעביר להם חוג משחקי תפקידים ובמקביל נמנע מללמד אותם לשחק לבד בבית ולהכיר את הקהילה בארץ הוא לא גוף שטובת השחקנים מול עיניו. יש מקומות שניתן להגיע אליהם רק עם כסף ושנכון להגיע אליהם עם כסף כי נכון לשלם לאנשים שנותנים שעות של חצי משרה על העבודה, על המאמץ ועל ההשקעה.
חוץ מזה אני קפיטליסט גאה, אתה משיג איכות גבוהה יותר אם אתה לוקח את האנשים האיכותיים ולא רק אומר להם כמה הם טובים אלא גם משלם להם על האיכות הזו. מבחינתי פסגת היצירה הספרותית היא במשפט "יש לשלם לפקודת...”. אני יודע, וחבל לי, שיש אנשים שברגע שכסף נכנס למשוואה מייד הם קופצים למסקנה כי מדובר בעוד גוף דמוי T$R, או גרוע מכך – מייקרוסופט. גוף שבוודאות מעניין אותו רק כסף והאיכות היא עניין שולי לרווחים נאים. מצטער, זה לא כך. יש חברות שם בחוץ כמו Chaosium או כמו Hero Games שהן בהחלט חברות מסחריות שמנסות להרוויח כסף ולשלם לעובדיהן – אבל מתמקדות באיכות גבוהה ובשירות אמיתי לשוק משחקי התפקידים. יש חברות כמו אפל שאיכות חרוטה על הדגל שלהם ושתמיד הקדימו את הגופים האחרים בכל מה שנוגע לאיכות וחדשנות. נכון, אלו החברות הקטנות יותר, ואין לי בעיה עם זה בכלל. לו הייתי בענייני משחקי התפקידים בשביל הכסף לעולם לא היה דימונס ולעולם לא הייתי חבר עמותה.
אבל אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי, חברת 23 נמצאת בתחילת דרכה – ואני צריך להשאיר משהו לסיכום של שנה הבאה. רק אזכיר, כי זה נוגע לנו ישירות, שחברת 23 עובדת כעת בשיתוף עם צוות דימונס – כך שיש לנו שוב גב כלכלי, והפעם מחברה של שחקני תפקידים (ואני עוד לובש כובע כפול ויושב גם בחברת 23 וגם בצוות דימונס). כך שהקיץ שוב יהיו דימוניקונים ושוב יהיו אירועים של הצוות שלנו ושל צוות 23. הולך להיות לנו קיץ מגניב, רק תראו את הפעילויות שכבר מפורסמות באתר 23 www.demons.co.il)) ואת אתר דימוניקון הקרוב (www.demons.co.il/Demonicon2003). אנו בתחילתה של דרך חדשה, קבוצה של אנשים שצעדו בה כבר זמן מה יחד עם קבוצה של אנשים שהצטרפו אל הדרך רק לאחרונה, וזו הולכת להיות שנה מגניבה בטירוף.
ערן בן- סער, 2003, עוד מעט אבא.
