מיתולוגיה מצרית- חלק ב
אביעד רוזנבוים
אלי התשיעייה, בהם עסקה הכתבה הקודמת בסדרה, סיימו את תפקידם לאחר יצירת העולם בו אנו חיים והבאת ילדיהם לעולם, לשם ישלטו בו.
עם סיום תפקידם של אלי התשיעייה, מרכז ההתעניינות של המיתולוגיה עובר לילדיהם, אשר מעלליהם הם שיכריעו את המשך התנהלותו של העולם. תחילת מעלליהם עוסקת באל אוסיריס וביחסיו עם אחיו, סת.
אוסיריס החל דרכו כאל הצמיחה ומחולל מחזור הצמיחה והקמילה בטבע. בנם של גב ונות נשא לאישה את אחותו התאומה, איסיס, ושימש כמלך האלים הראשון. המצרים הקדמונים, אשר חייהם התבססו במידה כזאת או אחרת על עבודת האדמה, סגדו לו בהערצה על שום כך כי הוא היה זה אשר לימדם את סודות החקלאות ועבודת האדמה.
סת, אחיו של אוסיריס, אשר שימש כאל הרוע ואל הסערות, וכוחות תוהו אחרים איימו על שלטונו ושאפו לתפוס את כס מלכותו של אוסיריס. סת אכן הצליח לרצוח את אחיו, ע"י השלכתו ארצה על גדת נהר בנדית (אך בגירסות אחרות דווקאי מתואר כי הוא הוטבע ביאור), אתר מקודש בו התקיימו מיסטריות (פולחן דתי עתיק וסודי שבו התאחד האדם עם האלוהות וזכה לגאולה ולחיי נצח) לאוסיריס.
במהלך מעשה הרצח, סת לבש צורה של תנין או סוס יאור ותקף את אחיו בהפתעה, על לא עוול בכפו. גירסה אחרת מתארת כי סת דווקא הפך לפר, וכך רמס את אחיו ולפי אחרת נטען בכלל כי סת הפך עצמו לחרק ארסי ועקץ את אוסיריס למוות, בכף רגלו.
איסיס המודאגת יצאה לחפש את בעלה, וכאשר מצאה אותו וגילתה כי מת השתמשה היא בכוחותיה המאגיים בכדי למנוע או לבטל את ריקבון גופתו. לאחר מכן, הזעיקה היא בבהילות את האל אנוביס בעל ראש התן, אל המתים ושומר המצבות והקברים, שחנט את גופו ועטפו בתכריכים, ומכך בעצם החלה מסורת החניטה. בגרסאות מאוחרות יותר של אותו המיתוס, סת ביתר את גופתו של אוסיריס לנתחים ופיזרם בכל רחבי מצרים, בכדי להקשות על מציאתו ועל הטיפול בגופתו. ביתור הגופה נמשל לקציר ולדיש העונתיים, עקב שיוכו של אוסיריס לתחום החקלאות. כמו כן, עקב כך המצרים האמינו שאוסיריס קם מחדש עם צמיחת היבול החדש. או, איסיס אספה את גופת בעלה והיא ואחותה נפתיס, בת זוגו של סת, שמרו על גופת אחיהן בדמות נצים. גם נפתיס אהבה את אוסיריס ואף מיתוסים מסויימים מספרים כי האל אנוביס הוא בנם. שתי האלות האוהבות קוננו על גופת אוסיריס והתחננו לרוחו שתחזור אליהן.
איסיס ריחפה מעליו והצליחה להפיח בו רוח חיים בעזרת כנפיה. עקב כך הרתה לו איסיס. ברגע שידעה כי הרתה נמלטה היא לביצות הנילוס בכדי להסתתר מפני סת. איסיס ילדה את בנה האלוהי הורוס, אותו גידלה תחת חסותה של סלקת, אלת העקרב, ואלוהויות אחרות, וחיכתה ליום בו יגדל מספיק בכדי לנקום את נקמת אביו. סיפורם זה תואר במלואו רק ע"י הסופר הרומאי פלוטרכוס, אשר חי בשלהי המאה הראשונה לספירה. בגרסתו, דווקא נלכד אוסיריס ע"י סת בארון קבורה, כאשר הערים הוא עליו בתחבולה.
סת מתואר במיתולוגיה המצרית כמעין חיה מיתית, אשר היוותה שילוב מוזר של חמור בר וחזיר או דוב נמלים. תחום נחלתו של סת היה המדבר, ועל כן רוב בע"ח המדבריים קשורים ומיוחסים לו. אחד המיתוסים מתאר כי לאחר רצח אוסיריס שלח את סת את השוורים והחמורים, בהם שלט, לרמוס את גופתו. על כן, ידון אותם הורוס בעתיד להלקאה תמידית בידי בעליהם.
סידרת מיתוסים נרחבת מתארת את הסכסוכים האלימים שהתרחשו בין בני האדם הנאמנים לסת לבין בעלי בריתו של הורוס, עוד לפני נסיונו לנקום בסת על רצח אביו והפלתו מכס המלכות. סת ניסה ללא הרף לטרוד את מנוחת גופתו של אוסיריס, שלה מיוחסת חשיבות ניכרת לפי דתם של המצרים הקדמונים. בכדי לעשות זאת לבש דמויות של בע"ח שונים בניסיון להסוות את זהותו. באחת הפעמים, הפך עצמו לפנתר, אך האל תחות זיהה אותו בכל זאת ושלח בו מילות כשפים, ואו אז נפל סת מיד ארצה. אנוביס כפת אותו במהרה, צרב פרוותו ופשט את עורו. נאמני סת ניסו לחלץ את מנהיגם, אך אנוביס ערף את ראשי כולם. על אף חומרת פציעתו הצליח סת להתאושש ולחמוק משוביו. או אז, אסף הוא סביבו נאמנים חדשים במדבר, אך איסיס מיהרה לצאת כנגדו לפני שיספיק להתחזק. סת הפך עצמו לפר וניסה לברוח, אך איסיס הפכה עצמה לכלבה בעלת זנב שבקצהו סכין ורדפה אחריו. האלה חתחור סייעה לה והרגה את נאמניו של סת.
מהחייאתו של אוסיריס וחזרתו מהמוות נעשה הוא לשליט העולם הבא ולסמל להמשך החיים שלאחר המוות, אך כס מלכותו מעולם לא שב לו. מאז נעשה כל מלך מת למזוהה עם אוסיריס וכקשור לו. בהדרגה ניתנה זכות זו לעוד ועוד אנשים, בתחילה לבני האצולה ובסופו של דבר, לכל בני המעמדות.
העולם הבא הנשלט ע"י אוסיריס זוכה להתייחסות נרחבת למדי במיתולוגיה המצרית. המצרים הקדמונים האמינו בעולם שלאחר המוות, ועל כן אכסנו בקברים קדומים מזון וציוד וחדשים יותר עוטרו בתמונות המתארות את העולם הבא. עולם זה תואר כדי דומה לעולם הרגיל, אך הוא טוב יותר. בו הציד ותנובת האדמה טובים עוד יותר והוא משופע במשתאות מרובים ונערות יפות. כמו כן, הוא מתואר כבעל נופים עוצרי נשימה, הכוללים נהרות, איים, מדבריות ואגמי אש מרהיבים.
מסעו של המת אל העולם הבא כרוך בסכנות רבות. הדרך אליו הייתה רצופה במכשולים רבים מספור ושדים רעבים ארבו לנוסע לכל אורך דרכו. בכדי לעבור דרך תלאות זו היה על המת להחזיק בכוחות כשף אדירים. על כן, מתום האלף השלישי לפנה"ס ציידו את מקום משכנו של המת במגילות פפירוס המכילות סדרות שלש בועות ומילות כישוף עוצמתיות שהגייתן הסירה את המכשול מדרכו של המת. עם חלוף השנים התפתחו אלה לנוסח מגובש פחות או יותר המוכר בשם "ספר המתים".
עותקים של אותו הספר היו מניחים בקבר המת, כאשר העשירים זכו לעותקים מאויירים ואיכותיים יותר, למן המאה ה 16 לפנה"ס. בתקופות מסוימות היו אף מעתיקים את תוכנו לכותלי הקבר או לארון הקבורה עצמו.
המצרים קבעו כי גוף המת נותר בעולמנו, ואילו אך ורק נפשו ממשיכה במסע לעולם הבא. הם סברו כי אותה נשמה זקוקה לגוף בתור כלי קיבול וזוהי, למעשה סיבה נוספת לשימור הגופה ע"י חניטתה. במידה והגופה הושמדה או הושחתה היו רואים במעשה פשע נורא בחומרתו. במקרים כאלה היו הם מניחים תמונה או פסל של המת כתחליף לגופתו.
טקס ההלוויה המצרי כלל פולחן מיוחד אשר כונה "פתיחת הפה". בפולחן זה קבלו הפה ושאר נקבי הגוף טפילו מאגי מיוחד שנועד לודאי כי הם יוכלו להמשיך לתפקד, בכדי שהמת יוכל לאכול, לנשום, לראות וכו' גם בעולם הבא. אותו טקס בוצע גם על התמונה או הפסל והוא זה שהפיח בהם רוח חיים בעולם הבא.
על המשך מעלליו של סת ועל מאבקו בהורוס על כס המלוכה תוכלו לקרוא בכתבה הבאה בסידרה.
הערה: מידע נוסף על מסעה של נפש המת לעולם הבא ניתן למצוא בכתבה "אחרי המוות", שגם היא נכתבה ע"י עבדכם הנאמן –
http://www.demons.org.il/times-article.php?idarticle=87&idtimes=30
