1984
בעז
1984 מאת ג'ורג' אורוול הוא אחד הספרים המשמעותיים ביותר שנכתבו במאה האחרונה.
הספר, שנכתב בשנת 1949, מציג חזון מבעית של העולם בשנת 1984, עולם המפורד בין גושים המחזיקים באותה אידיאולוגיה נאצית- סטאליניסטית, מקום שבו הלאומיות והסוציאליזם מהווים רק כלי משחק ברטוריקה של המפלגה. מקום שבו הפרט נרמס.
כבר כשהגעתי לאמצע הספר ראיתי שיש בו פוטנציאל למשחק תפקידים מעניין למדי. כיוון שהספר מציג ודן ברעיונות שאינם חברתיים גרידא אלא רעיונות שהם פילוסופיים ומטאפיסיים, ישנו מקום לפי דעתי להעמיק דווקא ברעיונות אלו במקום בתיאור פשוט של מצב חברתי.
איך משחקים את זה?
א. קוראים את הספר.
ב. שיטה:
כיוון שהספר עצמו מציג דמויות שהן מכורח המציאות חדגוניות הייתי מציע להסתמך לא רק על הספר
(ועל דבריי שלי, כמובן), אלא להסתמך על שיטה "תומכת".
אין זה מספיק לבנות משחק ע"פ הספר לבדו כיוון שהדמויות בעולמו של אורוול הן נמלים, יצורי כוורת. יש בהם ייחוד, אך קשה לבנות דמות שאינה באמת דמות קרטון. דמותו של ווינסטון היא כזאת, והיא דמות מספקת למשחק, אך דמותה של ג'וליה אינה.
אולם אנשים כווינסטון נדירים בתרחיש כגון זה המתואר ב1984, ובד"כ מתים מהר ולכן הייתי בוחר באחת משיטות "עולם האפלה", אשר מתרחשות ממילא "מאחורי הקלעים" של העולם היומיומי.
ברצוני להציג כמה רעיונות למשחק ב"1984" בעזרת שיטות שונות של "עולם האפילה":
V:TM
1. המפלגה ורעיונותיה הם התגלגלות של הסאבאט, אשר הצליחו להפיל את הקאמארילה משלטונם ו (כמעט) להשמיד אותה.
2. הסאבאט שולטים באוקייניה בעוד באיסטאסיה ואיראסיה שולטות מפלגות או הקאמארילה.
3. אחד מהעתיקים התעורר (או שמה יותר מאחד?) והשמיד בשיטתיות חלק גדול מהערפדים בתחום גדול משלטונו. הוא השתלט למעשה על אחת מהטריטוריות.
א. השבטים התקוממו נגדו והקימו את שתי הטריטוריות האחרות.
ב. אחד מהעתיקים האחרים התעורר והמאבק הוא בעצם מלחמה בין ערפדים עתיקים המחפשים שליטה.
4. התסריט הבנאלי: השלטון בכל שלושת הטריטוריות הוא שלטון המפלגה.
המפלגה רודפת את הערפדים ובו זמנית מכחישה את קיומם (ע"פ עקרון הדוחושב) .
M:TA
עתה הגענו לקטע המעניין. אחד הרעיונות המעניינים בספר הוא עקרון המציאות הסובייקטיביות כדרך שבה המפלגה מגיעה לשלטון מוחלט. האם הדבר אומר שהמסורות (*ברשותכם, אני אכתוב בעברית, בתרגום עילג אך מדויק. . .) ניצחו את הטכנוקרטיה?
לאו דווקא! כיוון שהעולם אינו עולם של חופש מחשבה אלא של דעה שנקבעה ע"י קבוצה קטנה של אנשים.
גם ההפך אינו מדויק, שהרי הטכנוקרטיה תמיד ניסתה לכפות מציאות אובייקטיבית המבוססת על מדע, ואילו המפלגה דוחה כל מציאות אובייקטיבית.
אז מי שולט? תחליטו אתם.
C:TD
כיצד מתייחסת החברה המפלגתית לאותם ילדים אשר חיים חציים בעולם המציאותי וחלקם בעולם הפיות?
כאן אולי המקום להכניס משחק אימה קשה (ובכך אין ספק שאנו מסרסים את כל היופי שבשיטה).
כיצד נראים מחוזות הדמיון של ילד שחיי בארץ שבשליטת המפלגה?
האם עצם קיומם של כאלה ילדים אפשרי?
H:TR
גילית יום אחד שהמפקד אדאמס מן החוג הפנימי יוצא רק מחדרו אך ורק בלילות, ושכל יום נכנסת לשם בתולה צעירה שאת גופתה אתה מצווה להוציא שכן זהו תפקידך כמשרתו האישי.
אתה נזכר באגדות שסיפרה לך אמך שהייתה מהגרת מאחת מן המדינות הנייטרליות, סיפורים על ערפדים ומפלצות שונות. ולאחר רגע אתה מבין: אדאמס הוא ערפד, מפלצת.
רעיונות:
האם ישנם סניפים של הכנסייה הקתולית הפועלים במסווה, אולי האפיפיור נמצא בגלות? האם תוכל, בדרכים- לא דרכים לקבל את עזרתם?
איני בטוח שהייתי ממליץ על משחק המבוסס חלקית על עולם האפלה. האווירה כולה אינה בדיוק מתאימה, למרות שאם לעבוד על כך קצת, בהחלט אפשר להשיג תוצאות מעניינות.
הנה השיטות שבאמת מתאימות:
Stormbringer
כן, אני יודע שזה נשמע תלוש בתחילה, אך חישבו על זה רגע. . .
זוכרים את הסוף של "סטורמברינגר", כאשר התוהו כמעט וניצח?
האם ניצחונה של המפלגה אינה ההפך במובן מסוים, מניצחון החוק המסואב?
הרי מורקוק עצמו מתאר את הנאצים ב"בתו של לוכד החלומות" (ושוב. . . *) כחוק המסואב (degenerate law, צריך לדעת מתי להפסיק לתרגם :-/), ולשלטון המפלגה ב1984 בהחלט יש קווי דמיון חזקים לנאצים (חוץ מזה שלהם אין את המדים וסרטי זרוע).
או שמא שלטון המפלגה הוא בעצם ניצחון הכאוס, כאשר אין יותר מציאות אובייקטיבית, והיא נרמסת תחת רגליהם של הדמגוגים? האם מדיניות עיצוב היסטוריה של המפלגה אינה ביטוי לעקרונות הכאוס המסואב?
ובכן, בשני המקרים המוזכרים מעלה האיזון לא נשמר ואולי הגיע העת שיקום גיבור חדש ויחזיר אותו למקומו. . . ומי יודע, אולי הגיבור הזה הוא אתה?
. . . עם קסם או בלי?
הסעיף הנ"ל מתייחס בעיקר לשיטת סטורמברינגר, אך מומלץ להתייחס לנאמר כאן גם כאשר מתכוונים להריץ משחק ב"שיטה מסייעת" אחרת, אפילו שיטה שבה הקסם הוא דבר מובן מאליו, כמו במייג'.
למראית עין נדמה שקסם יוסיף מעט "צבע" למשחק, יציאה מן חוסר האונים והאפרפרות של החיים באוקייניה, ואכן ישנה אפשרות כזה, של מכשף ששרד מעת טרום המהפכה ומתחמק מן השלטונות בעזרת בריתות נסתרות שכרת עם אלוהי המישורים התחתונים.
אולם ישנה עוד אפשרות (שעוד תפורט בשיטה הבאה שאני רוצה להציג): מה אם הדוגמה של החוג הפנימי היא תורה מיסטית כלשהי? אולי תורתו של ניטשה בצורה מוחצנת?
מה אם שליטי שלושת הטריטוריות מנהלים מאבק כשוף עצום ממדים ביניהם?
מה אם המפלגה משתמשת בקסם כדי לעקוב אחרי הפועלים? או שמה גם בשביל לשלוט בהם. . .?
האם דרך הטלסקרינים יכולות לעבור ישויות מסתוריות?
ובכן, לפי דעתי עצם הימצאותם של יכולות מיסטיות אשר בהם הגיבור יכול להסתייע אינו גורם למטרתו, להילחם במפלגה, להיהפך ליותר אפשרית, או לפחות מייאשת. . . שהרי אפילו אלריק עצמו, שהיה בהחלט רב עוצמה בדרכים רבות, מצא עצמו חסר אונים נגד המוירה, והמפלגה היא במקרים רבים האלים והגורל לקוחים יחדיו.
Illuminatos\Call of Cthulhu\ Delta Green
והנה הגענו אולי לשיטה/שיטות האולטימטיביות למשחק בסגנון 1984.
מדוע הכללתי אותם כשיטה אחת?
ובכן, suit yourself, אבל לדעתי דווקא שילוב בין מאפיינים משלושת השיטות יכול להוות את הדרך המוצלחת ביותר לשחק משחק כגון זה שאני מציע. שילוב כגון זה המוזכר בטרילוגיית "האילומינטוס!". השתמשו בכתבה המצוינת אך הלא ממצה של אביעד רוזנבוים שפורסמה בעיתון זה כמה גיליונות מוקדם יותר, ובסדרת הספרים. אולי גם בספר של GURPS.
מדוע זו השיטה האולטימטיבית?
פילוסופיה של החוג הפנימי והחוג החיצוני, דעות לא מוגדרת, חברים מסתוריים ורבי השפעה, שליטה מרובה (או שמה מוחלטת?) במציאות. כל אלה משותפים ל1984 ולאילומינטוס.
CoC/DG יכולים להוסיף מאפיינים מיסטיים אשר יהפכו את המשחק/חקירה למרתק יותר, ייתן לו לגלוש במקומות מתאימים לאימה קוסמית, ובמקומות מסוימים למשחק ריגול.
חשבו על אחוות האוקולטיסטים כפי שהן מופיעות פעמים רבות בספריו של לאבקראפט כחברי החוג הפנימי. . .
ובכל מקרה, האם המאבק של החוקרים ב CoC בתמנונון החביב והפרוותי(?!), אינו עקר וחסר תועלת כמעט כמו מאבקו של ווינסטון במפלגה?
ג. הערות שונות
SANity points
אל תפחדו להוריד, והרבה.
במצב שבו עוקבים אחריך יומם וליל ומצוטטים לך, ואתה נאלץ להתנגד לפרופגנדה (שהרי דמות שחקן אינה יכולה בשום מצב כמעט להיות חבר מפלגה), השפיות שלך יורדת גם ללא תמנונים למיניהם.
טכנולוגיה-
האם אין זה מפתה להכניס אינטרנט ומחשבים ולראות כיצד הדבר ישפיע על מערך הכוחות?
האם לפקידים האוקיינים תהיה גישה לרשת כדי לרגל אחר אנשי הטריטוריות האחרות?
האם כל הטריטוריות ינסו להילחם נגד האינטרנט ע"מ לשמור על בדלנותם?
חשבו על אנשי משטרת המחשבות שהם virtual adepts המסתובבים ברחבי הרשת. . .
ד. את מי אשחק?
אוקייניה
1. פרולים- יותר חופש, פחות מידע. סביר להניח שלא יתעוררו אצלם חשדות שיובילו לחקירה (או שאכפת להם במידה מספקת כדי לחקור את מקורות המפלגה). אולם מצד שני, פרולים מתורגלים פחות בדוחושב (או כך לפחות אני רואה את זה), כך שייתכן שיהיו קלים מעט יותר למשחק.
2. חברי המפלגה מן החוג החיצוני- האפשרות האופטימלית והפורייה ביותר למשחק, אך גם הקשה יותר, שהרי מה הופך חבר מפלגה אחר שונה באמת מן השני? מה מייחד אותו? כיצד הוא "מורד"? כיצד הוא מסתיר זאת? מה בדיוק הוא יודע, מה הוא ניחש וכיו"ב.
ברגע שהמשחק מתחיל (שזה בעיקרון הרגע שבו חשדו במפלגה/המרד שלו מגיע לנקודת שיא מסוימת) מומלץ להתחיל עם נקודות שפיות שאינן מלאות (כלומר- לא מאה ואפילו לא תשעים אחוז).
3. חברי המפלגה מן החוג הפנימי- מי הם? מה הם? האם הם הביאו את עקרונות הסוצאנג לצורתו המהוקצעת ביותר והקריבו את האישיות שלהם, או שמה כל זה הוא העמדת פנים מחוכמת, והם בעצם חסידים של ניטשה, המאמינים בתיאוריית האדם העליון? האם הם ערפדים, מכשפים או אלים ממישורים אחרים?
4. אנשי משטרת המחשבות- מי הם בעצם?
לטעמי יהיה נחמד לתת להם יכולות מיסטיות מסוימות, אולי psionics . האם הם ה ghouls של חברי החוג הפנימי? אולי הם ישויות החיות בתוך מסכי הטלסקרין?
איסטאסיה ואיראסיה:
ההחלטה העיקרית, והמשמעותית יותר, היא האם איסטאסיה ואיראסיה הנן באמת, כפי שנאמר לווינסטון, דיקטטורות רומסניות זהות לאוקיניה, או שלא.
אני הייתי ממליץ להחליט שלא, למרות שינוי העולם כפי שתואר ע"י אורוול. הדבר ייצור מגוון רב יותר של דמויות.
איראסיה:
לאחר המלחמה הגרעינית קמה אירופה מהריסותיה.
פרצו עוד מלחמות רבות, רובם על רקע לאומי, אך לנוכח התעצמותה של אוקייניה נאלצו המדינות המפוררות של מערב ומרכז אירופה להתאחד. בהתחלה הם היו קונפדרציה מפולגת למדי שכל הקשרים בין המדינות החברות בה צבאיים ותו- לא, אך ככל שגדלה התלות ההדדית ביניהם המטבע הפך לאחיד וכשפה רשמית אומצה האספרנטו.
המדינות הצליחו לשמור על דמוקרטיה בצורה מסוימת, אף שלפי דעתי מתאים יותר להתייחס לצורת השלטון שם כאילו היא הרפובליקה הרומית (מיד אסביר. . .). הכלכלה קפיטליסטית.
באותו הזמן בברה"מ השלטון היה קומוניזם- בולשביזם. השליט היה טרגייריב, יורשו של סטלין, ובשליטתו ברה"מ צברה עוצמה, כשהיא שולטת על כל המזרח הרחוק.
אוסטרליה נותרה דמוקרטיה קטנה ונייטרלית. אפילו די משגשגת.
בין אוקייניה, הברית האירופית וברה"מ פרצו מאבקים על אפריקה ואזור המזרח התיכון, כמו גם על הודו.
המאבקים הם על כח העבודה, כפי שמתואר ב 1984.
ביניהם ייצרה קשר המפלגה האוקיינית עם תנועות חתרניות בברה"מ, כשהיא מעודדת מהפכה, על מנת להשתלט על השלטון, ויותר מכן, על מנת להחליש את הברית האירופית המשתקמת שהתחילה לאיים עליה.
השמועות אפילו אומרות שנשלחו סוכנים מטעם הזרוע החשאית של משטרת המחשבות לסייע למהפכה (האם כאן המקום לרמז על התערבות על- טבעית בנעשה?)
כאשר שמעו באירופה על המהפכה והקרבות בין הבולשביקים לבין המורדים הם שלחו סוכנים משלהם, ואף גייסו את צבאם להתערב. צבא הברית פלש והביס את צבא המורדים, ובכך בעצם השתלט על האזור המערבי של ברה"מ.
באותו זמן באחד מן האיים הנידחים של האוקיינוס השקט שמע הקיסר הגולה של יפן את החדשות על המרד והמלחמה, הוא שמח וצהל, ויחד עם צבא קטן, שהורכב משכירי חרב ומעט נאמנים, חזר ליפן, חיסל את הפקידים הסובייטים המעטים שנותרו בה והשתלט על השלטון.
היפנים, אשר לא קיבלו טוב את דרישתה של אוקייניה להגלות את הקיסר, התחילו במרוץ חימוש, ותוך כמה שנים, עד ששכחה המהומה ברוסיה, כבר שלטה יפן על חלק נכבד ממזרח אסיה והאיים.
כאשר היא רצתה לכבוש את אוסטרליה ב"בליץ-קריג" נכונה לה הפתעה - האוסטרלים התנגדו התנגדות עיקשת. אולם לבסוף היא כבשה את אוסטרליה ונהפכה לאזור הקרוי איסטאסיה, בעוד אירופה וחלק מברה"מ נהפכו לאיראסיה.
באיסטאסיה היה השלטון דיקטטורי, ואכזרי, במיוחד בסין ובמנצ'וריה. שלטונו של "נסיך המוות" (האם כאן ישנו טעם להכניס התערבות על טבעית?)- הקיסר היפני נסב סביב שורה אינסופית של קורבנות אדם.
האגדה מרמזת שבאמצעותם הוא זכה לעזרה על טבעית ולחיי נצח.
רוסיה הפכה רשמית לחלק מאיראסיה, אך למעשה הייתה קולוניה, ותושביה נחשבו נחותים מבחינת תרבות וחוסר מסורות דמוקרטיות. אולם אט אט התבצעה אינטגרציה.
אבל אפילו באיראסיה מצביעים רק האצילים הפטריקים- אלו שלכאורה נלחמו ב"מלחמה הגדולה" בסנאט. את הזכות להיהפך לפטריקי ניתן לקנות. מדי פעם קם באיראסיה דיקטטור השולט בה, אולם השלטון בד"כ "רך" והסנאט ממשיך להתקיים, אך שסמכויותיו מועטות יחסית. הדיקטטורה בד"כ לא נמשכת יותר מדור אחד.
האם העובדה שמוסיפה גיוון מסוים באידיאולוגיה של שלושת הטריטוריות לא מפרה במשהו את האפרוריות, המונוטוניות וחוסר הישע שמעביר הספר?
ייתכן, אבל השחקנים לא חייבים לדעת שקיים הבדל בין שלושת הטריטוריות. למעשה, אם השחקנים הם אוקיינים, אין הם יודעים הרבה על הטריטוריות האחרות.
ה. מה לא לעשות.
א. בשום מצב אל תנסה להריץ משחק המבוסס על 1984 במוד"מ. אין זה מתאים. דרושה פה שיטה מינימלית ככל האפשר, אולי אפילו דייסלס.
ב. לטעמי אין כמעט מצב שבו כדאי לעשות משחק הומוריסטי במערכה הנ"ל.
ג. אל תאפשר לשחקנים לתקוף כל דבר שעומד בדרכם . למעשה, ישנם מעט מאוד מצבים שבהם כדאי/אפשר להילחם.
ג1. אולי לא כדאי שיהיה להם כלי נשק.
ג2. גם כאשר הם נלחמים זכור שרובם אינם מיומנים בנשק או בקרב מגע מסוג כלשהו.
ד. תמיד זכור שאזרחי אוקייניה אינם "אנושיים" במלוא מובן המילה כפי שאנו מבינים אותו, ולכן אינם לשפוט אותם, להתייחס אליהם, וכמובן לשחק אותם, ככאלה.
