תיקי פיכס- הכפיל
זיו קיטרו ואמיר איתן
זיו הביט סביב, הזעם שאפף אותו מטהר את ענני העשן המתקתק שאיימו לחסל כל חלק מבינתו.
הוא עמד רגע אחד בחדר, מביט בקירות שקרסו ואז שלח את מבטו אל רחבי הקניון, מחפש את השומרים שידע שעמדו לבוא. הוא עמד, גלימתו מתנפנפת בבריזה הקלה שעלתה סביבו, נראה כמו אל יווני עייף והוא זעם.
"זיו...מה אתה עושה?"
"מנסה להראות מסוכן" לחשש זיו בזווית פיו לאמיר, תוך שהוא מנסה להשאר בתנוחה המרשימה בה בחר.
"זיו, על מי אתה מנסה לעשות רושם בדיוק?" שאל אמיר, נותן לגופו לגדל מחדש את כל אותם איברים שאיבד לפלאפי קודם לכן.
"על השומרים שבדרך, שתוק".
"טוב..." אמר אמיר ועיסה את איבריו החדשים שסיימו לגדול.
"טוב, יש לי כאן שאלות מקוראים, בא לך לענות?"
"כל עוד זה לא יפריע לי להיות מרשים ומפחיד"
"אני לא חושב שיש משהו שיכול לגרום לך להראות...מרשים או מפחיד."
זיו תהה אם אמיר העליב אותו או לא, עדיין לא שם ליבו לכך שאמיר הוא למעשה אמיר-פרו.
"טוב, נתחיל עם זאת: אני משחק חופשיטה מזה שלוש שנים והחלטתי לחפש שיטה טובה מספיק שיש לה חוקים ומאפשרת את כל מה שחופישטה מאפשרת, יש המלצות?"
אמיר הביט בזיו מחכה לתשובה, מרגיש לא בנוח כאילו הוא נמצא בתוך דה ז'ה וו מוזר. הוא ממצמץ, מנסה להבין מה לא בסדר והבחין בכרס קטנה שהחלה לצמוח לזיו מתחת לחולצה הכתומה הצמודה הנוצצת שלבש בתור זיו המסוכן.
"מה קרה?" שאל זיו, מבחין בשינוי הצבע של שיערו של אמיר שהלך והתכהה.
"כלום" ענה אמיר, מנער את ראשו ומבחין שמספר שיערות כהות צנחו על המכתב "בכל מקרה, יש לך תשובה?"
"נראה לי שאתה תענה על זה טוב יותר, יש לי תחושה ששנינו יודעים על מה אתה רוצה להמליץ"
"להמליץ? אני אף פעם לא ממליץ על שום דבר" אמר אמיר בזעם.
"טוב, בסדר, כופה על אנשים את אמונתך...- תענה כבר!" אמר זיו תוך שהוא מבחין בכך שמסתו משתנה אט, אט ושמרכז הכובד שלו מתחיל לנדוד דרומה. בינתיים סיים אמיר לכתוב מנשר זועם מלווה בחוזה מאפיה אפל אשר מתריע בעלם הצעיר לעבור לשחק רולמאסטר.
בעוד הוא חותם בעזרת הציפורן שלו את חתימתו המסוגננת צל גדול החל חוסם לו את האור ומפריע לו לכתוב. אמיר הרים את ראשו: "זיו, אתה מוכן להזיז את האף הגדול שלך- אתה חוסם לי את האור"
"אין בעיה אבל, מה זה?" זיו החל מושך עצם מוצק גדול ועצבני מתוך אפו של אמיר הישר אל תוך חלל החדר.
"מה זה?!" שאל אמיר פרו בפליאה.
"זה נראה כמו רובה עם הרבה קנים. למה אתה מחביא רובים בתוך האף?" שאל זיו.
"אין לי מושג איך זה הגיע לשם..." החל אמיר מגרד את ראשו כשלפתע שם לב שראייתו מטשטשת מעט.
"אמיר, אתה מתחיל להיראות כמו אבי"
"שתוק, יא ערן!"
"אח... ככה?" שאל זיו בעצבנות.
"לא, לא- אתה באמת נראה כמו ערן לפתע" השיב אמיר.
"ואתה נראה כמו כנס שחקני תפקידים!" צעק עליו זיו.
"אתה נראה כמו אחת הכתבות שלך!" קם אמיר מן הדף לאחר שסיים לחתום על המנשר.
"אתה נראה כמו סדרת כתבות שלי!" צעק זיו ודפק את ידו על השולחן.
"רגע, רגע... למה אני קולט אותך ואתה מנסה להציל את כבודך כשאנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים בתור ערן ואבי?" הציג אמיר את השאלה האמיתית.
"באמת... למה אני ממשיך לתת לך להיאבק בי ללא הועיל כשאנחנו יכולים ללכת לחתוך צפרדעים או... או.... מה בעצם ערן עושה שאני לא יכול לעשות ורוצה?" שאל זיו.
"ת'שמע, אולי בתור ערן תוכל להבין את הבדיחה המטומטמת הזו עם הבחור שהולך במדבר ואלוהים שעושה לו נס".
זיו החל לשאוג כמו כלב ים ולנחור כמו נאקה כשנזכר בבדיחה הכי גרועה בעולם שרק ערן מולוט מולוט בן-סער מסוגל לצחוק ממנה.
"אז מה אנחנו עושים עם המגרעות החדשות שלנו?" שאל אמיר בעצבנות.
"מה זאת אומרת?!" שאל זיו-ערן והרים את ידו השמאלית, מציג את אצבעותיו לראווה וסופר אותן אחת אחרי השנייה בעזרת זרת יד ימין תוך שהוא מדגיש את האפשרויות
"אנחנו יכולים לנצל חברות תמימות בכדי לתמוך בנו להקים כנסים, אנחנו יכולים לתת משימות לאנשים שונים ואז לקצור את התשואות אנחנו יכולים..."
"זה אתה יכול לעשות, מה אני יכול לעשות?" שאל אמיר-אבי.
"אתה יכול להיות" המשיך כשהוא סופר אצבעות נוספות בעזרת זרתו הקטנה "החלק המארגן, קול ההיגיון, האדם המעשי שיורה הוראות לכל עבר ו..."
אמיר-אבי גרד את פדחתו המקריחה ועיניו הצטמצמו, מתמקדות על האצבע הקטנה שעלתה וירדה, חובטת על אצבעות יד שמאל, שוב ושוב בעוד זיו-ערן ממשיך באופן מעצבן למדי כ15 פעילויות שונות שיכול אמיר-אבי לעשות כעת.
העולם סביבו נדם למעט מוסיקה אלקטרונית קצבית שהחלה להיכנס לווליום, אמיר-אבי זינק לאוויר, מבחין בכך שזווית הראייה בחדר התמקדה בו ונעה סביבו באליפסה עולה ויורדת, רגלו האחת נשלחה לפנים וקפאה ואז, חזר הזמן לנוע ורגלו פגעה באפו של זיו-ערן, שולחת אותו, פשוט איברים, לפינת החדר.
"נקודה אחת לי" אמר אמיר-אבי, שולף פנקס קטן מתיק צד שהופיע לפתע, תלוי באלכסון על גופו. "וזה נותן לי רעיון לכנס חדש..."
בעוד אמיר-אבי המשיך לכתוב ולעלות עשן מפנקסו הקטן קם זיו-ערן מפינת החדר.
הוא הבחין שזקנקן קטן החל לבצבץ על סנטרו ואפו השמיע רחשים מוזרים וריאותיו השמיעו צפצופים מטרידים שנשמעו כמו קטע משיר של פינק פלויד
"אני חושב שאני חוטף התקף אסטמה" אמר זיו-ערן.
הוא הביט סביב וראה משאף מתגשם על השולחן. הוא התקדם כצעד אחד כאשר העולם כולו קפא סביבו והא זינק לאוויר, שולח רגל קדימה, קופא, צופה בנקודת המיקוד חגה סביבו במעגל אליפטי עולה ויורד ואז העולם שב לקדמותו בעוד הוא נוחת בכבדות על יד השולחן.
נחנק הוא שלח יד למשאף והחדיר אותו לפיו. העולם קפא שוב בעוד הוא שואף חומרים סינטטיים שפתחו את דרכי הנשימה המצרים שלו.
"טוב, אני סיימתי את הרעיונות לחצי השנה הבאה, בוא נחזור למה שאנחנו באמת צריכים לעשות"
"מה זה?" שאל ערן-זיו
"מה זאת אומרת?" שאל אבי-אמיר "נענה על שאלות, זה הפאקינג דבר היחיד שאנחנו יודעים לעשות"
"אבל מורגן עונה על שאלות" השיב ערן-זיו
אבי-אמיר התקדם וסטר לערן-זיו, שנייה לפני שהסטירה פגשה את לחיו של ערן-זיו העולם קפא והמיקוד נע סביב במהירות באליפסה עולה ויורדת ואז שב העולם לסורו והסטירה נחתה בצלצול
"אתה מפגר? אנחנו המצאנו את מורגן"
"לא אנחנו, הם, אנחנו רק הופכים למן...מוטציה כזו שלהם"
"רגע, רגע, רגע, אתה חושב שזה אומר שהם הופכים להיות מוטציה שלנו?"
ערן-זיו התקדם לאמיר-אבי ואגרף לו את האף, רגע לפני ריסוק הסחוס העולם קפא שוב ונקודת המיקוד נעה סביבם באליפסה עולם ויורדת
"זה לא מעצבן אותך?" שאל אבי-אמיר בדיוק כשאגרוף פגש את אפו, שולח אותו מדמם בפינת החדר בה שכב ערן-זיו קודם לכן. הפינה נראתה מאוד לא מרוצה והחלה לנוע משם.
"כן, זה מעצבן מאוד" ענה ערן-זיו.
"טוב, אז בו נענה לשאלות, יש לי כמה דברים שאני עוד צריך לעשות בבאר-שבע, יש לי שמונה עשרה מבחנים, ארבעים ושבע עבודות הגשה ואני חייב להגיע למעבדת שינה לניסוי שהם מבצעים בי תמורת כסף. אני לא סגור מה זה כולל בדיוק אבל הם אמרו לי לא לדאוג ולבוא עירום כי..."
"תקשיב לי!!!" הרעים ערן-זיו
"מה?!" שאל אבי-אמיר בפליאה
"מה? כלום מצטער, הרגשתי צורך לשאוג תקשיב לי, בבקשה תמשיך, זה מרתק"
אבי-אמיר נראה מבולבל מאוד והוא שלף מכתב מהאוויר שהיה כמעט מוצק כאת מהגזים שאפפו אותו. למרות שהקירות כולם קרסו הגז שהתפשט בפרק הקודם בחדר נותר בצורתו הרבועה.
"עמית מאשדוד רוצה לדעת מה לדעתך יכול הנוביליס של ערסים לעשות" אבי-אמיר אסף את הרובה הקטן שרעד על הרצפה והסניף אותו חזרה לאפו.
"שאלה מעניינת" סוודר ארוך שרוולים גדל על ערן-זיו שהרים את זרועותיו בתנועות ריקוד מרים בכדי להנמיך את השרוולים שהיו ארוכים מידי "היי עמית. ובכן, הדרך הפשוטה ביותר היא לבחור שלושה אספקטים שקופצים לך לראש כשאתה חושב על ערסים. הראשון הוא כבוד, השני הוא טמטום והשלישי הוא עילגות. הנוביליס שלך יכול לשלוט בכל אחד מהדברים הללו. כאן עולה שאלה פילוסופית מרתקת שהיא – האם לא כדאי לחסל את הנוביליס הזה למרות שהדבר יזיק לבריאה, בסופו של דבר למה ערסים טובים?"
"מטרות חיות לאימון" פלט אבי-אמיר ומייד הביט סביב, עיניו הצטמצמו שוב בחשד והוא החל לנוע בחדר סביב עצמו. כאשר לא היה מוכן לכך הוא זינק על עצמו חבט בעצמו מספר פעמים תוך שהוא צועק "קפיטליסט מסריח" ואז קשר את עצמו לרדיאטור שהלך והתחמם.
"מה בשם אלוהים אתה עושה? מה? מה?" צעק ערן-זיו.
המשך יבוא...
