Equilibrium


ברוכי מלביץ


הזמן: יום שישי, אחר-צהריים קודח נוסף של אמצע יולי.
המקום: ספריית הוידאו הקרובה לביתי (אם כי שום דבר לא קרוב בחום הזה).
האירוע: חבר שלי משלח אותי מספריית הוידאו עם שני סרטים נוספים, לאחר שהוא מוודא שהבנתי למה הוא התכוון כשהוא אמר "את זה ואת זה אתה רוצה לראות" ("רגע, את זה אני רוצה לראות, ואת זה לא? מה ההיגיון בזה?").
התוצאה: 72 שעות לאחר מכן אני יושב בחדרי, בוהה במסך המבהיק, בתמונות המתחלפות.
המסקנה: 73 שעות וכארבעים דקות לאחר זמן האפס אני מבין: נפלתי קורבן לעוד סרט גאוני.


דמיינו לעצמכם עולם שבו להרגיש זה חטא. דמיינו לעצמכם עולם ללא שנאה, ללא כעס, ללא חרטה, ללא מצפון. דמיינו לעצכם עולם בלי אהבה. דמיינו לעצמכם עולם אפור, חסר תנועה לחלוטין.
ועכשיו, היכנסו לנעליו של שוטר רגשות, של קו ההגנה האחרון של החברה האנושית כנגד הרגש המאכל בה, של אחד מהלוחמים המיומנים ביותר באליטה של הלוחמים (שאומנו כולם במשך ימים שלמים באיך להרוג באפקטיביות)... היכנסו לנעליו של שוטר רגשות שיום אחד חווה רגש.

על מה לעזאזל אני מדבר?

בעתיד הלא רחוק קרה הגרוע מכל. מלחמת עולם שלישית, מלחמה גרעינית בקנה מידה אדיר, החריבה את העולם המוכר לאנושות. המין האנושי קם שוב פעם כנגד עצמו, ממשיך במסע ההשמדה העצמית שלו כנגד הטבע וכנגד גזעו. השארים החרוכים, המעטים ששרדו את התופת, החליטו (כמו לאחר כל מלחמה גדולה בתולדות האנושות): "לא עוד!".
אך הפעם השיטה הייתה שונה. הפעם לא קם דור של פציפיסטים באנגליה, הפעם לא החליטו לתעד כדי לא לשכוח, הפעם לא עשו פסטיבלי ענק שתמכו בשלום. לא, הפעם חיפשו יותר עמוק. הפעם ניסו לחסל לא את הפגנת האלימות- אלא את היווצרותה.
בניסיון לחדור לנבכי נשמתו של בן האנוש החליטו שליטי החברה האנושית לעקור את השורשים של השורשים. מתוך ידיעה כי האלימות צומחת מהשנאה ומתוך ידיעה כי השנאה צומחת מיכולתו של האדם להרגיש, הוחלט סופית- להוקיע את הרגש.

בהווה (לפי זמן הסרט), החברה האנושית היא חברה מכנית שחיה בעיר אדירת ממדים (ומוגנת היטב) בשם "ליבריה". הגזע האנושי הפך לגזע של חצאי אנדרואידים, אוסף של רקמות שמונעות ע"י שיקולים כלכליים בלבד. ההמצאה והשימוש המתמיד בסם "פרוזיום" מאפשרים למצב להישאר כמו שהוא. לכל מקום אליו יפנה האזרח הפשוט בליבריה הוא ימצא את המסכים המקרינים שידורי תעמולה שונים, שידורים שמסבירים להם בדיוק מדוע עליהם ליטול את מנת ה"פרוזיום" שלהם בזמן, שידורים המראים הרס נוראי, מלחמות, רציחות, הפצצות וכו'... וכל זאת בעוד קולו המונוטוני והמאומן בכישורי האינטונציה של ה"אב" מסביר בקור רוח את ההיסטוריה של המלחמות של המין האנושי מנקודת הראייה החדשה על הרגשות.

Zoom In!

הסרט נפתח באופן רשמי בעולם החיצוני, הדיסאוטופי. מחוץ לחוף המבטחים שמהווה ליבריה, קיים עולם נוסף. שכונות עוני, שלדי בניינים שנהרסו במלחמה, לכלוך וזוהמה, אנשים לבושים סחבות, ואיך שלא- הניידות העמוסות בכוחות מיוחדים שמפטרלים באיזור, מענישים את מי שמעז לעורר רגש בלב האנשים.
בסצינה עצמה, חבורה של "עברייני רגשות" (sense offenders) מתבצרים בהריסות של בניין כנגד כוחות המשטרה כאשר ידם על העליונה.
לפחות עד שעוצרת במקום מכונית שממנה יוצאים הדמויות שנכיר כג'ון פרסטון (משוחק ע"י כריסטיאן בייל) ושותפו- פארטרידג' (שון בין). לאחר סצינת אקשן מרהיבה (כמו כל סצינות האקשן בסרט זה, סצינות שלא יביישו את סדרת "מאטריקס") מצליח ג'ון, כמעט לבדו, לגבור על אותם עבריינים מבלי להיפצע ולו בפצע שטחי.
(נראה קצת מופרך? בחלקים רבים מן הסרט מוזכרת "קאטת-האקדחים", קאטה ששימושה המעשי הוא יעילות מירבית בשימוש באקדח).
הנחישות הקרה על פניו של ג'ון פרסטון, הצעדים הבטוחים והתנועות החלקות מעידות היטב על כך שהוא אינו חושב, ולו לרגע, על פעולתו ועל העובדה שהוא נוטל חיי אדם.
מספר רגעים לאחר הטבח חסר הרחמים מאתרים החיילים את המחסן של המורדים. מקום שאמור להכיל המון "מעוררי רגש". מתוך חור ברצפה מוציא ג'ון פרסטון את ה"מונה ליזה" בכבודה ובעצמה ומיד אחריה מספר תמונות מפורסמות אחרות. בקור נוראי פונה ג'ון אל החיילים ובפיו רק משפט אחד. "תשרפו את זה."

העלילה ממשיכה בדרכה הלינראית יחסית עד שיום אחד- ג'ון פרסטון מפספס את אחת ממנות ה"פרוזיום" שלו.
משם העלילה ממשיכה בקו עקלקל ומתפתל, מושכת את הצופה אל תוך הסרט המרתק.
במשך הסרט כולו אנחנו מלווים את ג'ון פרסטון דרך התככים, הדילמות, וצורת התמודדותו עם העולם האפאטי של ליבריה.

אקווי-מה?!

אקוויליבריום. מונח שלקוח מפיסיקה וממתמטיקה בתחומיהם השונים. פירוש המילה- שיווי משקל, איזון סופי של כל הוקטורים הפועלים על עצם מסויים ששווה (לפחות מבחינה מעשית) לאפס. הגדרה נוספת- מצב שקיים לאחר שתנאים מסויים קיימים מספיק זמן כדי להשפיע על כל התחומים.

בסרט הכוונה היא למצב הסטטי אליו הגיע המין האנושי כולו, אליו הגיעה החברה האנושית בהתפתחותה המוסרית ואליו הגיע היחיד.

קונוטציות!

אחד מהדברים המדהימים ביותר בסרט לדעתי הוא שילובם החלק של הקונוטציות השונות שלקוחות מתחומים שונים.
דמות ה"אב" המשגיחה על כולם מלמעלה ודואגת לכך שכולם יצייתו לחוקים ויקחו את מנות ה"פרוזיום" שלהם עלולה כבר עכשיו (ובסרט כמעט מוכרחה) לעורר בכם את הקונוטציה של "האח הגדול" ("1984", ג'ורג' אורוול).
שטיפת המוח שנעשית לאזרחי ליבריה ע"י שידור רציף של הרס וחורבן הזכירה לי לפחות את הסצינות המחרידות מ"התפוז המכני" (סרטו המבריק של סטנלי קובריק ז"ל).
מוטיב נוסף הוא הקירבה בין שטיפת המוח שבליבריה לזאת שהייתה בגרמניה הנצאית והקירבה בין המשטר הטוטליטרי שבשתיהן. דוגמא לכך, וזאת דווקא פחות בולטת, היא שבריר משפט:"Liberia Awake!" שנשמע ברקע באחת הסצינות. הקישור הישיר הוא לGermany Awake!, הסיסמא הנצאית שהוטבעה ע"י דיטריך אקרט ושימשה רבות את הנאצים.
אם ברצונכם להינות עוד יותר מהסרט, אני ממליץ בחום לשים לב לקונוטציות. זה משנה את כל הסרט.

ו...אקשן!

אני אקצר כשאני אדבר על סצינות האקשן, בעיקר כי יש לי רק דבר אחד להגיד עליהן- הן מבריקות!
סצינות האקשן שבסרט לא יביישו אף סרט פעולה שאני ראיתי. סצינות דינמיות, זורמות, קצביות והכי חשוב- מעניינות. לפעמים הן קצת קצרות מדי, אבל לפחות הן לא מייגעות.

לסיכום...

אקוויליבריום הוא אחד הסרטים היותר טובים שראיתי לאחרונה. הוא מעניין, הוא עשוי בקצב הנכון, העלילה מרתקת, הקונספט מגניב, המשחק נפלא (כריסטיאן בייל, שון בין ואמילי ווטסון- זאת ששיחקה בצורה נפלאה את הדמות החזקה ביותר של העיוורת ב"דרקון אדום"), האקשן אחלה והקונוטציות... או הקונוטציות .

אבל, כמו לכל סרט, גם לסרט זה יש חסרונות. הראשון והבולט ביותר הוא מספר סצינות אקשן קצרות מדי, במיוחד לקראת סוף הסרט. השני הוא בעיה קטנה שלי יש עם מפנה כלשהו בסרט גם הוא לקראת הסוף (אולי תשימו לב אליו אם תראו, אולי לא). השלישי, והבעייתי ביותר, הוא שהסרט לא מגיע לאקרנים בארץ ואני בכלל לא בטוח אם תצא גרסת DVD של הסרט עם תרגום בעברית. אני חושש שיהיה די קשה למצוא את הסרט בספריות וידאו בארץ אבל... מי ייתן ויתמזל מזלכם.

לצערי, מפאת חוסר כלים קולנועיים, לא יצא לי לסקור את הסרט הזה מבחינת צילומים, וממספר בחינות אחרות עליהם יכולים להסביר לכם אחרים, שמתמצאים יותר ממני בתחום (אבל אני מניח שתיאלצו להסתפק במה שיש  ).

בקיצור, סרט שווה. אם יוצא לכם- תראו.
ההנאה כמעט מובטחת.


שלכם,

ברוכי מלביץ'.