תיקי פיכס- יום בחיי הצוות


אמיר איתן וזיו קיטרו


ערב העשרים וחמישה, ערן שירי, זיו מורטישיה אמיר ומגי יושבים במצודת "המולוט" ושותים פטל בטעם אננס (כן!).
ערן: "אמיר, למה יש אקדח מולך?"
אמיר: "כי אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית"
ערן: "אבל, במי יש לך לירות במערכה השלישית?"
אמיר: "המערכה השלישית תיפתח בשיחה שלנו על מתי אתה מביא את המורגן החודשי אז אתה יכול לתאר לעצמך באיזה אזימוט יפנו הכדורים"
ערן: " אתה ממש מלחיץ אותי. שירי, קחי את ים מפה"
אמיר: "מה אתה חושב שאני? אני ארה בילד קטן חסר ישע"
כולם: "כן".
מכל האנשים שאמרו כן וסבבו את השולחן, קריאת הכן היחידה שהפריעה לאמיר היתה של החברה שלו.
אמיר:" אה, שתקו כבר לפני שהאקדח הזה ירה במערכה השניה"

לפתע ים החל לבכות.
ערן: "שירי, לכי תעשי חלב"
שירי:" לא עכשיו, אני נחה"
ערן:" מה נחה? מה?!"
שירי:"תניק אותו אתה!"
ערן:" מה? אני גבר, אני לא יכול להניק אותו!"
שירי: "תתאמץ"
ערן לקח את ים מהערסל והוריד את החולצה. ים לא נראה מתלהב מהציץ, אמנם השופע אך לא המספיק, של ערן והמשיך בוכה. באקט של ייאוש ניגש ערן למקרר בביתו והוציא לים שתייה.

זיו:" ערן, איך אתה מסוגל לתת לים בקרדי בריזר? איזה מן אבא אתה למען השם?"
ערן: "צודק" אמר ערן וניגש לפינת האורחים בסלון ביתו והוציא את הוויסקי הישן והטוב מתוך ארון העץ.
ים החל מוריד את הוויסקי מהבקבוק.
ערן: "זה ילד של אבא"

לפתע פתאום, מתוך הצללים שהשרו מנורות הניאון הגבוה בחצר האחורית של המולוטים צצה דמות לבושה מעיל עור שחור ומסכת ברזל (וזהו!). מהגג, בסלטה + בורג וחצי התרסק ביבבות כרונומן.

זיומן:" זה לא עבד לך מהקומה האחרונה של האמפייר סטייט בילדינג וזה בטח לא יעבוד לך מהגג של המולוטים".

כרונומן טיפס מהקדח שהוא קדח בצורה בורגית בחצר המולוטים, ניער את רגבי האדמה בנונשלנטיות וסידר מסכת הבד הדקה על עיניו.

ערן:" מה אתם עושים כאן עוד פעם?"
זיומן עמד לענות כשכרונומן דחף אותו הצידה ופלט: "ערן מולוט. הבן שלך גיבור... על... גיבור-על!"
אמיר חטף עווית בעין, הופך להיות אמיר-פרו מבלי שאיש יבחין, שני המוקיונים לא מצאו חן בעיניו כלל וכלל. זיו הביט בזיומן ותהה אם גם לו יש קוביות מגניבות כאלו בבטן ואם האיבר שלו נראה אלגנטי כל כך בתוך מעיל עור שחור. ערן ושירי נראו בשוק.
ערן:"הבן שלי...גיבור-על...אוקי" הוא אמר באיטיות, שולח את ידו למכשיר הפלפון שלו ומחייג את מספר הטלפון של אבי, בתקווה שזה לא עסוק במבחן נוסף, נראה שסוזי הייתה יכולה להיות רבת ערך בשלב זה.
כרונומן: "כן, גיבור-על ולא סתם גיבור על אלה אחד ששולט באלמנטים עצמם וככזה אנחנו כאן לקחת אותו לבית הספר למשחק...כלומר, לבית הספר לאנשים מיוחדים...כלומר כאלו בעלי יכולות מיוחדות ולא סתם מיוחדים, אתה יודע אני לא רומז שהבן שלך מוגבל או משהו רק שהוא מיוחד וככזה הוא צריך להיות במקום בו יוכלו ללמד אותו לעשות שימוש ביכולות הפארה נורמליות שלו אחרת הוא עלול לגרום נזק לעצמו ולסביבה שלו ו..."
זיומן: הקיצר, מה שכרונופימפ מנסה לומר זה שאנחנו כאן לקחת לך את הילד כי אתה לא מסוגל להתמודד עם היכולות הטמונות בו. סבבה?

שירי: "אני לא מסוגלת להתמודד עם אי היכולות של ערן- לאיזה בית ספר שולחים אותי?"
כרונומן: "לבית ספר ללוחמה בטרור"
זיומן- "קיצר, אנחנו לוקחים את הילד שלך למקום בו הוא יגדל להיות מגניב בסביבה של אדומות שיער חושניות טלפתיות והוא יזכה לתעל את הכוחות שלו ולהפיק מהם את המירב"
זיו: "מה בדיוק אתם יכולים לעשות שאני לא יכול לעשות?"
זיומן:" כאילו... פיספת את הכניסה המרשימה מהצללים ואת נחיתת האונס הבורגית?!"
זיו: "כאילו... די ראיתי אותך שם מהשניה הראשונה שנכנסתי והנחיתה הבורגית... כל אחד יכול ליפול מהגג של המולוטים"
כרונומן: "בשבילך זה ליפול, בשביל המיוחדים זו היתה כניסה מרשימה"
אמיר: "בחייך! הוא עדיין מנסה לסדר את צלעות בית החזה שלו בסדר הנכון ולפי המספור עליהן אני מעריך שזה לא היה הניסיון הלא מוצלח הראשון שלו בכניסה מסוג זה"

כרונומן נראה יושב בצד ומנסה להרכיב לעצמו את בית החזה.
זיומן: " אם לא תיתן לנו את בנך מרצון נאלץ להשתמש בכוחות הסופר מנטליים שלנו"
ערן: "כוחות סופר מנטליים? מה הסרט שלך?"
זיומן הנהן לכרונומן ושניהם החלו מעוותים את העיניים שלהם.
החבורה נראתה מחליפה מבטים תמוהים- מנסים להבין מה קורה לזוג הליצנים.

בלהט הייאוש, מצמץ אמיר פרו ונהפך בן רגע לאמירשע משום השדות המנטליים שהושרו בזמן הקפיצה הקוונטית הזו.

מגי: "יופי! לא יכולת לשכפל דברים קצת יותר חשובים?!"
זיו:" אמיר! איך יכול להיות שכבר יש שלושה ישויות שלך בפרק הזה?"

"אתה צודק" אמר קול מן השיחים הקוצניים כשלפתע יצא זיו.
ערן:" רגע, רגע, רגע, כמה זיוים יש פה כבר? שלושה?!"
זיו: "כן, אבל אני זיו הרשע"
זיו: "ואני זיו המגניב והטוב"
זיומן: "ואני הסופר זיו"
הסיטואציה הבלתי אמינה בעליל שהתרחשה מול עיני המולוטים גרמה להם לחוש שהם התעוררו בסיוט שלא שייך להם כל כך, הייתה זו אחת התחושות המשונות ביותר שאי פעם חש אדם כי מילא להרגיש שאתה קם מסיוט שלך, מזיע ורועד, אבל להתעורר בסיוט של מישהו אחר ולגלות שהוא מתעורר, כנראה, בסיוט שלך, זה כבר משהו בלתי אפשרי.
שלושת הזיוים בינתיים בחנו זה את זה בניסיון לאמוד את הכוחות והחולשות של כל אחד.
זיו: אז מה עכשיו?
זיומן: עכשיו אנחנו לוקחים את הילד ועוזבים אתכם פה להתמודד עם הבעיות שלכם. את אל תזוזי" הוא ירה לשירי שניסתה להתחמק עם ים מהמקום. שירי קפאה והביטה בערן במבט של "אולי תקום ותפליק להם, תהייה גבר אמיתי ותעלה לעשות לי מסג'?" ערן השיב לה מבט של "אני אסמטי ונראה לך שאני אצליח לצאת מזה בלי בעיות". שירי בתורה העניקה לו את המבט של "הילד שלך כנראה בסכנה בגלל החברים האידיוטים שלך ואם לא תעשה מה שאני אומרת לך אני עלולה לגלות כוחות על משלי ולהפוך אותך ככה שכל הבחוץ שלך יהיה בפנים וההפך". ערן החוויר וכולם תהו מה בדיוק מתחולל שם.
כרונומן ניצל את ההדמנות זינק לאוויר, עשה בורג וחצי מוצלחים נעמד על יד שירי חטף את ים והחל לרוץ לכיוון הגדר תוך שהוא מחזיק את הילד תחת בית שחיו שהריח מג'ן פול גוטייה והניף את ידו השנייה לפניו.
זיו: "לאן אתה חושב שאתה הולך?"
אמירשע: "כן לאן אתה חושב שאתה הולך?"
השנייים זינקו לאוויר בבורג מהופך מה שגרם לכרונומן להסתובב במקום וליפול.
(לקוראים: אתם מבינים, בורג שנעשה במקום מסוים יכול להיפרם ע"י בורג מהופך שמתרחש בתחום זמן קבוע באותו מרחב. זהו תחום פיסיקלי מרתק שניתן להתפלפל בו במשך שבועות אך לא זה המקום לעשות זאת) זיו הרים את התינוק והחל לרוץ איתו לצד השני בעוד אמירשע מקפץ לפניו וחובט לכל עבר, ממתין לפרצופים שיעמדו בדרכו ויתקלו באגרופי הזעם שלו.
זיו הביט בשניים וחשב מה עליו לעשות בעוד זיומן נעלם אל תוך הצללים החיוורים של נורות הנאון ויצא מתוך צל עבה במיוחד שהיה בדרכו של זיו, שם לו רגל וגורם לו ליפול על אמירשע שהחל לחבוט ללא הפסקה באדמה שהתקדמה אליו במהירות. כרונומן, שבינתיים קם על רגליו זינק לאוויר והאוויר סביבו קפא.
זיומן הביט כלא מאמין בשותפו האפלטוני למלחמה ברשע.
זיו הביט בים שניתז לאוויר בעוצמת הנפילה.
ערן החל לרוץ בסלומושן, רגליו חובטות באדמה, יוצרות רעש מחריש אוזניים. זיו קם מכסאו ורץ לשירותים.
שירי הביטה סביב, ניסתה להבין את הקטע ולא הצליחה, הלכה בצורה רגילה ונורמלית ולכדה את ים שנחת בידיה, צוחק ומאושר. שאר האנשים שבחצר המשיכו לנוע במה שנראה כמו הפאקט בולט טיים זול.

אמירשע היה הראשון שקלט ששירי לא משופעת מהאפקט והבין שגם הוא ללא ממש לכוד בו ומיהר לעמוד על רגליו ולרוץ אחרי שירי. זיו, שהבין שים נלקח ממנו, הזדרז לעקוף את אמירשע ולקחת את גיבור העל לעתיד לידיו.
זיומן הביט בחברו עדיין כלא מאמין, משך בכתפיו, הדליק סיגריה, נעלם בצללים, הופיע על יד שירי, לקח את ים ונעלם לצללים.
באותו רגע הביט כרונומן, כשחיוך מטופש על פניו, מטה אל כל האנשים והבין שהיחיד שמושפע מהאטת הזמן שלו הוא, הוא עצמו. הוא ניסה לבטל את ההשפעה על מנת להגיע במהירות למטה אבל לא הצליח, מיואש הוא הניח את ידו על סנטרו וחיכה לאדמה שתופיע תחת רגליו.
זיומן הופיע שוב מהצללים, מעילו מתנופף סביבו וטישטוש של צנזורה מופיעה על חלציו שנחשפו מהרוח.
זיומן: "כרונו, אתה מוכן לרדת כבר, יש לי את ים כאן בוא נזוז."

מגי בינתיים הביטה במורטישיה שהנהנה לה והשתיים והסתובבו במהירות במקום בעודן יושבות (רק בנות יכולות אז אל תנסו בבית אם אתם שייכים לגזע המכוער) והופיעו כשהן לבושות בגדים צמודים שגרמו לגזרה הסופר כוסית שלהן לבלוט ביותר. מורטישיה, לבושה בגדי עור שחורים צמודים שהדגישו כל קימור וקימור בגופה התחילה בגלגלון שהסתיים בנעילת רגליה על צווארו של זיו ושבירת המפרקת שלו בעוד מגי, לבושה מגבת, איכותית, שהדגישה את קווי המתאר הסקסיים שלה, רצה וקפצה לאוויר בבעיטת נעיצה שהורידה את כרונומן לקרקע במהירות שיא כפולה.
ערן המשיך לרוץ בסלומושן והביט סביב, מנסה להבין למה הוא היחיד שעוד ממשיך עם השטות הזו וצפה במורטישיה שהפגינה גמישות מדהימה בלפיתת זיומן וקשירת רגליו זו לזו תוך כדי שהיא אוחזת בים ומטילה אותו לאוויר. אז זינקה מורטישיה לאוויר, השלימה שלושה פילקלקים, לכדה את ים וירדה בבעיטה על אשכיו החשופים של זיומן שהחליף צבעים במהירות שיא והחל לבהוק באור לבן.
מגי הורידה מעל עצמה את המגבת, לכדה את אמירשע כמו בלאסו והשיבה אותו לחיקה, מסתירה את שניהם מעיני המצלמות וגורמת לו להבין מה הוא צריך לעשות.
זרמים וחישוקי אנרגיה התפרצו לכל עבר בעוד אמירשע נעלם לו והותיר את אמיר-פרו שקפץ מעבר למגבת, לכד את זיו שחזר מהשירותים והוריד לא כפה מצלצלת שגרמה לזיו להסתובב מספר פעמים במקום.
זיו: "איי!!!"
אמיר-פרו: "מגיע לך"
זיו: "על מה?"
אמיר פרו: "כי ניסתה לגנוב את ים ל...איפשהו"
זיו: "אני?"
אמיר פרו: "כן, אתה. אל תנסה להתמם, אתה לא יכול לעבוד עלי אני וראה את המולקולות המרושעו...רגע, אתה זיו הרגיל."
זיו: "כן, אני זיו הרגיל, אידיוט." הוא קם והצליף על אפו של אמיר-פרו בידו החשופה. "אמיר-פרו רע"
בחצר התקפל מכאבים זיומן בזמן שכרונומן גורר עצמו אליו ולוחש "אל הצללים, מהר..." בכוחותיו האחרונים העלים זיומן את עצמו ואת חברו האפלטוני אל הצללים, מקווה שיופיעו בבית הספר לאנשים מיוחדים ומגניבים ולא באיזה מקום אחר אותו הזה מכאבי האשכים שפעמו בכל גופו.
ערן חזר לעצמו והלך לקחת את ים מידיה של מורטישיה תוך שהוא מנסה לא להזיל ריר על קימוריה המדהימים. מגי הניחה יד ענוגה על כתפיה של מורטישיה והשתיים, מחייכות עזבו את המקום.
אמיר-פרו הפך לאמיר והביט סביב בעוד זיו, אדום עדיין מהכפה המצלצלת, התיישב ולגם מהמיץ המוזר שהוגש לו.
שירי התקדמה אל ערן, חבטה בו ולקחה את ים אליה.
שירי: "גיבור-על שלי...אנחנו נחנך אותך הכי טוב שיש, אנחנו נראה לכול..."

לפתע נשמע רעש מחריד של מסוק רב כנפיים החג למעלה מעל המצודה המולוטית. הנוכחים, המומים, הסתכלו למעלה אל ההליקופטר המסתיר את השמש באמצע הלילה. מתוך המסוק צנח אבי-סאר-שבע בלבוש סטייל רמבו, כשמסוזי בידו השמאלית וסכין קומנדו בימינית.
אבי: "מה קורה פה? קיבלתי צלצול חירום מערן ואני מוכן, במי אני צריך לירות? מי פה מתעסק"
כול הנוכחים הביטו באבי-באר-שבע המסוקס שזרועותיו משוכות השמן אחזו בסוזי והיא מתנשפת, מוכנה לירוק צרורות עופרת לוהטת על כל מי שרק יחייך לא נכון.
ערן" היי אבי הכל בסדר, מורטישיה ומגי טיפלו בכולם"
אבי-באר-שבע שדמו רתח מעבצים על כך שהופסק באמצע השקידה על מבחן בנושא "כריתות איברים במינימום זמן ומכסימום נזק" כיוון את סוזי אל ערן וירה בו צרור. הכדורים ריחפו במהירות כשהמצלמה עוקבת אחריהם וננעצו בכל האיברים החיוניים של ערן על פי סדר אלפביתי.


המשך יבוא...