המיתולוגיה המצרית – חלק ג'


אביעד רוזנבוים



הסכסוך בין הורוס לסת מהווה יסוד מרכזי במיתוס המצרי, כאשר הוא עוסק בשתיים מדמויותיו המרכזיות ביותר. כזכור לכם, אויסירס נרצח ע"י סת, שאף טרח והחביא את חלקי גופות בחרבי מצרים כדי שלא יוכלו להחיותו. אף על פי כן, הוא החיה לבסוף, ושלט מאותה העת בממלכת המתים.

לאחר שגדל הורוס והיה מוכן להתמודדות עם דודו (בגירסאות מסויימות, מאוחרות יותר, הם גם מוצגים כאחים) התייצב הוא לפני בית דין אלוהי שבראשו עמד רע, אל השמש ומלך האלים ובני האדם. בפניו, טען הורוס כי הוא הוא יורש הכס החוקי שהותיר אביו ולא סת שחמסו ממנו. שו, בנו של רע ותחות לא חיכו להחלטתו של רע בסוגיה וקבעו, כחלק משופטי אותו בית דין שמיימי, כי תביעתו של הורוס לכס אכן מוצדקת.
מששמע זאת רע שצף וקצף הוא על ההחלטה שנתקבלה בלעדיו, ועל כן סירב הוא בתוקף לקבל את פסק הדין. כמו כן, אחד העליבו ובתגובה לכך זעם הוא עוד יותר ובזעמו פרש באחת מן המקום. לאחר זמן מה, התעשת הוא והורה על דיון חזור בנושא, שבו יציגו מחדש הורוס וסת את טענותיהם. הורוס שב על טענתו הקודמת, ואילו סת טען כי הוא ראוי למלוך, מפני שרק הוא חזק די הצורך בכדי להגן על ספינתה שמש, הספינה המכושפת המובילה אל עולם המתים. אחדים מאלי התשיעייה קיבלו טענה זו ונטו להסכים עימה, אך איסיס, מלכתו של אוסיריס ואמו של הורוס, שכנעה אותם לחזור בהם מכך. סת, שכבר כמעט וטעם את נצחונו, כעס במיוחד וסירב להמשיך במשפט כל עוד איסיס נוכחת במקום. רע שקל זאת ולבסוף הסכים עימו וקבע כי בית הדין יתפזר ויכונס מחדש על אחד האיים, כאשר איש המעבורת, נמתי, הצטווה שלא לקחת אליו את איסיס.

איסיס לא חשבה ולו לרגע לותר על הופעתה בבית הדין, ולכן לבשה היא צורה של זקנה בלה ושיחדה את נמתי בטבעת זהב מפתה. נמתי התקשה לסרב והשיטה לאי בו נערכה פגישת בית הדין, בלא ידיעת זהותה האמיתית. לכשהגיעה לאי, שינתה שוב צורתה, אך כעת הפכה עצמה לצעירה יפהפייה, בכדי שסת יחשוק בה ויתקרב אליה. היא ניגשה אל סת בתחפושתה ובדתה כי הינה אלמנת רועה, אשר בנה יחידה נשדד בברוטליות ע"י זר אכזרי שגזל את כל עדרם. סת הכריז בגאון כמה נוראה היות הנער מנושל מירושת אביו. או אז, הפכה עצמה איסיס לנץ ונחתה על ראש עץ, הרחק מהישג ידו של סת. משם הכריזה היא כי סת הרשיע עצמו במו פיו.

סת התלונן בפני אלי התשיעייה על המעשה הנבזי והם בתגובה הענישו את נמתי בכריתת אצבעותיו. לכשהבין סת שתביעתו הולכת ומתרופפת, החליט הוא להזמין את הורוס להתמודדות שבה כל אחד מהם יהפוך עצמו לסוס יאור וישהה מתחת למימי הנילוס שלושה חודשים תמימים. הורוס מיהר להסכים, ואילו אמו, איסיס, שחששה כי יפסיד, שילחה צלצל נחושת למים. בתחילה, פגע הצלצל בשוגג בהורוס, אך אחר ניתז הוא ממנו ופגע בסת. סתם הפצוע התחנן לרחמיה של איסיס והיא החליט לרחם עליו, על אף העובדה שרצח את אהובה, אוסיריס. מששמע זאת הורוס, התמלא הוא בכעס וכרת את ראשה של אמו, שאז הפכה עצמה לפסל אבן וזחרה לחבריה האלים. תחות הבחינה באקט ודיווחה לאלי התשיעייה. רע, שעמד בראשם ציווה על חבריו להעניש את הורוס על הפגיעה באמו. סת רדף אחריו למדבר ומשמצא אותו ישן תפסו ועקר את עיניו מארובותיהן. האלה חתחור רחמה על האל הצעיר והנמהר והשיבה לו את מאור עיניו, על אף מעשהו. או אז, שב הורוס ועתר לביתה דין בדבר תביעתו לכס המלכות.
האלים החליו לשלוח בנידון מכתב לאוסיריס, ששה בממלכת המתים אז. אוסיריס ענה כי הוא דורש לדעת מדוע נושא בנו הורוס מירושתו ואף איים הוא שאם לא יקבלה ישלח הוא את שדי ממלכת המתים לממלכתם השלווה שלה אלים. רע המאויים פסק כי הורוס יהיה למלך. רע הזמין את סת להתגורר עימו בשמיים ולהיות לאל הסערות, במעין פרס ניחומים.

כמו כן, בסיפור הייתה מעורבת גם נית, האם הגדולה, שנחשבה גם לבוראת אשר יצרה חלק מהאלים ובני האדם מתוך הנון. היא אף יצרה את הנחש עפפ, נחש התוהו האדיר, מרוקה. מרכז פולחנה היה בעיר סי ובני האדם שייכוה למלחמה ולצייד, ואף סמלה, מגן עם שני חצים מוצלבים, סמל זאת היטב. היא שימשה, בין היתר, גם כיועצת לאלי התשיעייה בסכסוך שהתווה בין הורוס לסת. למעשה, היא גם שאפה להכריע בנושא ולהכריח את אלי התשיעייה לקבל הצעתה ע"י כך שאיימה עליהם בהפלת השמיים ארצה, אם הצעתה לא תתקבל. נית גם הציעה ששתי אלותז רו, ענת ועשתרת (אלות מלחמה סוריות) ינתנו לסת כפיצוי על הויתור על הכס, בכדי למנוע מצב של נטירת טינה מצדו. לפי אחת מגירסאות המיתוס, סת לא היה ראוי להינשא לאלה מצרית עקב כך שניסה לאנוס בעבר את האלה חתחור, שהצליחה להתגבר עליו ולהינצל, בסופו של דבר. לבסוף, אכן התקבלה הצעתה של נית במלואה, אך לא נאמר בפירוש מהי סיבת הדבר והאם משקל ההצעה והאיום היה כה גדול כפי שנראה מלכתחילה. הדבר, אמנם, נראה אולי אף מגוחך משהו עקב היותה רק אלה אחת אל מול אלי התשיעייה, אך יש לזכור שבהיותה אחת מהבוראות כוחה רב ביותר ומשתווה אף לכוחו של רע האדיר.

עשתרת, רעייתו של סת, מופיעה במיתוס שבו מסתכסכים אלי מצרים עם אל הים. פתח, אל המוות, ואלי התשיעייה נאלצו להביא מנחות שונות לים, שעיקרן מתכות יקרות ואבני חן. האלים אכן מסרו לו מנחות נאות, אך אל הים לא הסתפק בהן ואיין לשעבדם, אם לא יספקו לו מנחות נוספות. על כן, חוייבה גם עשתרת לשלוח לו מנחה, בתקווה כי הדבר ישביע את רצונו. עשתרת לא השלימה עם רוע הגזרה ומשהגיעה היא לים פצחה בשיר לעג מתריס כנגדו. או אז, דרש אל הים הזועם את עשתרת עצמה כמנחתו. סת נשלח בשם אלי מצרים להילחם בים על אישתו. סוף הסיפור המדוייק איננו ידוע, אך כנראה שסת ניצח בהתמודדות ושעשתרת ניצלה מידיו של אל הים.
אותם שילובי אלים במיתוסים של עמים שונים אופייניים ומקובלים בעמים עובדי האלילים שחיו באזור המזרח התיכון ואף עם אלי יוון, לעיתים קרובות. הדבר נבע מפתיחותם בנושא הדתי ומרצונם לקבל על עצמם אלים נוספים, ללא שום מגבלה דתית כלשהי. עוד אלה סורית שהופיעה במיתוסים מצריים הייתה קודשוף בת זוגו של אל הפריון שנחשבה אף, לעיתים, כצורה של האלה המצרית חתחור.

הכתבה הבאה והאחרונה בסידרה תעסוק בקשר בין בני האדם המצרים למן הפרעונים, מעין אלים לכשעצמם ועד לפשוטי העם לבין אליהם, שבהם עסקנו עד כה.