מציאות מדומה ומשחקי תפקידים
איוב קרן
"There is no spoon!"
האם העולם שלנו קיים? האם הכול נמצא רק במח שלי? האם אני נמצא בתוך חלום?
מציאות מדומה, היא מציאות אשר נבנית בצורה מלאכותית על ידי מחשב, ובני אדם המחוברים למחשב חווים עולם הנוצר בצורה מלאכותית. לכאורה זו המצאה של השנים האחרונות, אולם למעשה דבר זה קיים כבר זמן רב. לדוגמא אפשר לחשוב שהחלומות הם סוג של מציאות מדומה, סמים אלוזיים וכדומה. במאמר הנוכחי נתרכז רק סביב מציאות מדומה מבוססת מחשב, ייתכן ותיכתב כתבת המשך על משחקים במציאות מדומה שאינה כזו.
במאמר זה ננסה לסקור את המגבלות הקיימות במציאות מדומה המופקת על ידי מחשב תוך התייחסות מתמדת למשחקי תפקידים בזאנר זה. רוב המאמרים בתחום מספרים כיצד לשחק בזאנר מסוים. היות ומציאות מדומה הוא תחום מלא הגבלות, שבעת המשחק בו, יש לשים לב אליהם, החלטתי לתת במאמר זה את אסופת המגבלות שקיימות תוך התייחסות למשחק - כך שהמשחק יהיה ריאלי יותר.
רמת הטכנולוגיה:
נשאל מהי רמת הטכנולוגיה של האנושות שמאפשרת מ"מ (מציאות מדומה). שאלה זו קריטית להחלטה על איזו תקופה מבססים את המשחק תפקידים. מרגע שנבחרה רמת הטכנולוגיה אפשר מזה גם לבנות את הדרישות משאר העולם (אם לדוגמא כבר יש ניתוחים שמחברים עצבים לרשת, אז אפשר לעשות המון דברים מגניבים כמו מצלמה בעין וכדומה).
כיום רמת הטכנולוגיה נמוכה. האפשרויות הם:
1. משחקים ברשת: אלו משחקים בהם אתה פוגש מישהו אחר ומתקשר מולו. קיים עולם מלא ומעניין אולם הדברים נמצאים על מסך. משחקים טובים במיוחד מסוג זה הם star wars galaxies.
2. ניסיון שהיה לפני מספר שנים הוא לשים מעין מסכה על הראש וכפפה על היד שבעזרתה המחשב מסוגל להבין מה אתה עושה.
שני אלו הם מ"מ ברמה נמוכה ביותר. צריך קפיצת מדרגה טכנולוגית על מנת לאפשר למציאות המדומה להתחבר לאדם ברמה כזו, שלפחות ברמת המראה, דברים יראו תלת מממדיים ונעים מסביבך.
הרמות הטכנולוגיות העתידיות מתחלקות בין כאלו שניתן כבר היום לזהות את קיומם לבין היותם דמיוניות:
1. התחברות חיצונית לראש ולגוף טובה יותר - זה ריאלי כבר בטכנולוגיה של היום. אפשר יהיה לשפר את המראה המפוקסל (תמונות במחשב מורכבות מנקודות קטנות בשם פיקסל. מראה מפוקסל הוא מראה בו רואים את הפיקסלים) עד קבלת מראה אמיתי (כמו בסרטים מודרניים, בהם הרבה דברים מפוקסלים).
2. התחברות ישירה לחושים השונים - יש עבודה רבה על נושא זה היום, ונראה שיצליחו לעשות זאת בעתיד. זו טכנולוגיה של עוד 10-40 שנה מעכשיו. במקרה זו לא ניתן להבין על מה האדם חושב אולם ניתן לתפקד מולו. יהיה צורך בניתוח על מנת להתקשר לעצבים השונים של האדם (הן חושים והן מערכת העצבים הכללית).
3. התחברות למוח ישירות וקריאה של המחשבות שם - זה אינו ריאלי כרגע. אין מספיק ידע האם זה אפשרי למרות שמאמינים שכן. סוג כזה של טכנולוגיה יתקיים בין 20-100 שנה מהיום. כאן יהיה אפשר לקרוא את מחשבות האדם ולתקשר מולו ברמה עמוקה ואיכותית יותר.
מקובלות המ"מ וכמות האנשים:
ככל שהטכנולוגיה זולה יותר, כך המ"מ יהיה מקובל על יותר אנשים וכן רמת המ"מ תהיה גבוהה יותר. ברור מאליו שאפשר לטעון שמ"מ ברמה נמוכה קיימת לכולם (מראה מפוקסל בלבד) אבל לאלו שיש להם כסף אפשר לתת רמת חיבור כמעט מושלמת. במשחק עליך לבנות גם את העולם החיצון. אם המ"מ מקובל מאד, אזי אפשר לבנות חברה בה אף אחד לא יוצא מהבית. החברים שלך הם מסביב לעולם ואתה פוגש אותם רק דרך המחשב. כאן עולה שאלת הזהות במידה רצינית (וזו תמה מאד מעניינת לבחון), אם זקנה בת 60 מציגה את עצמה כנער בן 15 ובמשך שלוש שנים יוצאת (בתוך המ"מ) עם נערה. מה זה אומר וכיצד החברה תסתדר?
עוצמת המחשוב:
דור במחשבים, כיום, נמדד בשלוש שנים. בכל דור, מכופל לערך מהירות המחשוב ובהתאמה עולה רמת האפשרויות. עד לפני שנים ספורות ציפו שסביב 2020 המהירות תואט, אולם עם כניסת טכנולוגית הננו-טכנולוגי, דוחים שוב את מועד האטת המהירות. נושא של עוצמת מחשוב הוא קריטי ביכולות המשחק היות ורמת הפירוט הנדרשת לתת במ"מ היא כה עצומה שנדרש עוצמת מחשב רצינית ביותר. ככל שעוצמת המחשב גדלה כך הוא נותן יותר אפשרויות הן לאזרח הפשוט והן לחברות. התוכנות הכלליות נהיות מורכבות יותר ויותר. המחשבים נהיים קטנים יותר ויותר, עד להיעלמותם מהקליטה האנושית הרגילה (תחשבו על מחשב מבוסס ננו-טכנולוגי. גודלו יהיה כמיקרון! ועוצמתו כעוצמת מחשב רגיל). ברור שזו טכנולוגיה עתידית מאד, ודורשת לפחות שלושים שנה להמתין לתוך העתיד.
ידע על מח האדם:
על מנת להתחבר לחושים, יש להכיר את מבנה העצבים ותפקודם. יש לזכור שחלק מהחושים הם על עצבים שקל לאתר ולעבוד איתם (לדוגמא מערכת הראיה - ישנם שני מקורות עצבים, אחד מכל עיין, כך שקל יחסית לתפוס ולהתחבר אליהם), לעומת זאת יש מערכות מסובכות לחישה (לדוגמא מערכת המישוש, אשר עצבים מכל הגוף מגיעים אל המוח. החיבור כאן הוא מורכב מאד ויש לעשות אותו מאזור עמוד השדרה). כמובן יש כמה חושים שבדרך כלל לא מתייחסים אליהם אולם הם חשובים ביותר. לדוגמא חוש האיזון - אותו חוש המאפשר לכל אדם לדעת מה למעלה ומה למטה. החוש הזה מתבסס על איבר היושב באוזן ויש להתחבר אליו גם. בלעדיו, כאשר אתה נופל, לא תרגיש שאתה נופל. סך הכל יש די הרבה חושים ויש בעיה קשה של סינכרון של כל המידע המגיע בינם. כך בעת נפילה צריך שהאדם יראה את זה, וירגיש את זה בחוש היציבות שלו. מגע הרוח על העור דורש גם את חוש המישוש וכדומה. סך הכל נדרש סנכרון מורכב ביותר בין כלל החושים. רמת טכנולוגיה הנדרשת גדלה ככל שיהיו יותר חושים מחוברים ברמת סנכרון גבוה יותר.
על מנת להתחבר למוח האדם יש להכיר את מבנה המוח וכיצד מחשבות מתקיימות בו. דבר זה כמעט ואינו ידוע בימינו. ידוע על חלקים מסוימים במוח האדם שהם קשורים לרגשות מסוימים. אפשר לנתח מצבים נפשיים של האדם. אולם לא ניתן לקרוא את המיפוי של המוח על מנת להגיד על מה האדם חושב. היות והמוח עצמו משתנה עם המחשבה (קישורים בין עצבים וכדומה), הרי שרמת המורכבות גדלה כי יש לעקוב כל הזמן אחרי המוח על מנת לוודא מה קורה בו. המוח עצמו הוא תלת ממדי, ובתוך כל המסה האפורה שמשקלה מספק קילוגרמים, מתקיימים, כפעילות חשמלית בתוך העצבים המחשבה. זה אחד הגורמים לקשיים בהבנת המחשבה. ייתכן שתנועה חשמלית חשובה ביותר נעשית במקומות עמוקים יותר במוח האדם, ובלי לשים מליוני אלקטרודות לתוך המוח בעומקים שונים יהיה קשה לדעת מה קורה שם. זו בעיה מהותית שעדיין לא פתרו. ייתכן לפיכך שיהיה מדובר בניתוח מורכב ביותר - בו יחדירו במשך שלושה חודשים את כל האלקטרודות לתוך המוח (ובהתאמה זה נדיר ביותר ורק לוחמים של הממשלה יקבלו את זה - על מנת להלחם בתוך מציאות מדומה כנגד חדירות של ממשלות אחרות) וייתכן שמדובר ברשת אשר קולטת את התדרים המדוברים וכך זה מקובל ביותר.
בל נשכח שמלבד הקליטה יש את ייצור האותות. זה מסובך פי כמה, כיוון שקליטה יכולה להיות מרוחקת יחסית, אולם שידור אותות צריך להיות לתאים המדויקים עצמם. זה נשמע דמיוני לחלוטין בטכנולוגיה הקיימת ונראה שיידרשו לפחות חמישים שנה והמצאות חדשות לנושא זה.
תבונה מלאכותי:
תבונה מלאכותית היא חשובה ביותר. רוב העולם המדומה יכיל דמויות שונות אשר לא יהיו בני אדם חיים. ברור שרמת התבונה המלאכותית הנדרשת ממוכר בחנות שונה מאשר פוליטיקאי. שוב, יש להחליט איזה סוג עולם נותנים. ככל שדורשים עולם ריאלי יותר, כך נדרשת רמת תבונה מלאכותית גבוה יותר. כאשר נותנים עולם ריאלי למדי, נדרש רמת תבונה מלאכותית הדומה לזו האנושית. ברגע שיהיה למחשב רמה כזו, יכולים להתפתח מאורעות שונים – הכול מהשתלטות של התבונות המלאכותיות על העולם (ראה מטריקס) וכלה בכך שיש להם זכות שווה לאזרחות, וכל מי שנכנס לתוך עולם מ"מ חייב, כמו בכניסה למדינה אחרת, פספורט, הסכמה של המקומיים (תוכנות) והתנהגות נאותה! זכרו שחוץ מהעולם המדומה יש עולם מציאותי - וכל טכנולוגיה משתמשים בה במקומות שונים. לדוגמא יהיה מאד נוח אם לכל אחד בעולם יהיה את המלווה הממוחשב שלו אשר ילווה אותו לכל מקום ויטפל בו בכל מצב.
כמות התבונה המלאכותית – מול כמות בני האדם בעולם:
אם יחסית כל בני האדם בתוך העולם המדומה, אזי הצורך בתבונה מלאכותית יורד. כך במטריקס הריאליות של העולם היא גבוהה היות שכולם בני אדם. הסוכנים קל לזהות אותם מול בני האדם היות שרמת התבונה המלאכותית שלהם נמוכה (לא האינטליגנציה אלא היכולת לתקשר בצורה טובה). אם רוב האוכלוסייה היא לא אנושית, נדרשת רמת תבונה מלאכותית גבוה לתת חיקוי ריאלי.
מודעות לקיום המ"מ:
ככל שהעולם עצמו ריאלי יותר כך קל יותר לדמות לאבד את עצמה בתוך העולם המדומה. ברור שאם העולם מאפשר לך לטעום סטייק (אם אקח דוגמא מקרית) אזי הוא ריאלי יותר מאשר עולם ללא טעם. כל משחק אשר מעוניין בתמות בהם הדמויות לא יודעות מתי הם במציאות ומתי הם במשחק חייבים רמת ריאליות גבוהה (כלומר נדרש ידע גבוה למח האדם, עוצמת מחשוב גבוה ותבונה מלאכותית מתקדמת).
לחילופין, אפשר לטעון שרמת הריאליות בעולם מדומה תגדל על זה שבעולם המציאותי. כיצד זה יתכן? תחשבו שמכיוון שאפשר לעבוד עם העצבים ישירות, אזי ניתן להעביר רגשות בצורה נקיה וקיצונית ככל הנדרש. בצורה זו העולם המדומה יהיה "אמיתי" יותר מהעולם האמיתי. הטעם יהיה חד יותר וחזק יותר (כי המכונה שולטת בעצבים ישירות ומביאה אותם לשיא).
כמובן אפשר לטעון גם ההפך, שהעולם המדומה הוא חיקוי חיוור של העולם האמיתי כיוון שרמת התיקשור נמוכה יותר.
במשחק בו מערבבים בין מציאות לדמיון אפשר לקחת כל הנחה ולספר לדמויות את ההנחות ההפוכות.
יכולת המעקב אחרי דמויות בעולם:
עקרונית כל הדמויות עוברות במחשב. לכאורה צריך לדעת על כל דמות בדיוק היכן היא ומה קורה לה. בעולם מדומה כזה יש מגבלות חמורות על יכולות הדמות (לשקר, לגנוב ולרמות – היות והכל תחת מעקב של המחשבים). הסיבה המרכזית שדבר זה אינו נכון הוא עומס המידע. כמות המידע עצומה כבר בימינו ולא ניתן באמת לעקוב אחריה. כמות מידע שתרוץ במערכת מסוג זה היא לא תאומן. לאתר מקרה בודד יכול להיות קרוב לבלתי אפשרי. לכאורה אפשר להגיד שהכל יישמר במערכת, אולם שוב, בהסתמך על המערכות בימינו, גם פעילות מסוג זה היא קרוב לבלתי אפשרי. אפשר להשאיר סיכומים של המאורעות אולם לא את כל הפרטים. במשחק בו הדמויות מעוניינות (כמו במטריקס) לנוע ולפעול כנגד המערכת יש להדגיש ולהקצין נקודה זו בצורה ניכרת מההתחלה (כלומר כבר משלב בניית הדמות יש ידיעה על כמות המידע העצומה וכיצד יש לנצל זאת למענך). כלומר, מרגע שיש סוכן בסביבה המערכת כולה יודע עליך. אולם אם תצליח להתחמק מסוכן אחד, לנוע למערכת מחשב אחרת, אזי תוכל לאבד את עצמך מחדש. תמות כאלו טובות למשחקי קונספירציה, מעקב וריגול.
פעולות בעולם המדומה:
כיצד עושים פעולות בעולם מדומה? סך הכל לכאורה הכל אפשרי. הדבר נכון אולם קיימות שתי מגבלות עיקריות:
מה תוכנת שאפשרי:
יש לתכנת את האפשרויות. אם לא תוכנתה אפשרות לנוע באוויר, אז שום גורם לא יכול לנוע באוויר. בעולם כזה לא יהיה אווירונים – כי האפשרות שלהם לטוס לא קיימת. כלומר כל אפשרות חייבת להיות מתוכנתת מראש. ככל שהעולם מורכב יותר נדרש כמות עצומה יותר של תכנות. במערכות שונות ייתכן תכנות יכולות שונות - וכך מעבר ממערכת למערכת דורש למידה וסנכרון מחדש כל פעם לדמות העוברת.
הרשאות:
כל פעולה במערכות מחשב בימינו דורשות הרשאה. אתה עושה פעולה בבנק, נדרשת הרשאה מתאימה. אתה נכנס לאתר ברשת, נדרשת הרשאה (ולו רק הרשאה כללית לכולם). כך גם בעולם מדומה. כל פעולה דורשת הרשאה – החל מתנועה וכלה ביכולות שונות. שימו לב שרמת הרשאות אינה ליניארית: בארגון כמו "דן" יש הרשאות שונות למרפאה מול ההרשאות למתקני האוטובסים. כך גם בעולם, יש לייצר את סוגי ההרשאות השונים, ולהבין שבמקומות שונים ייתכן ויהיה צורך בהרשאות מסוגים שונים.
נושא ההרשאות הוא קריטי כי הוא גם מגן על מוח האדם. אם האדם מקושר למציאות מדומה (ואפילו דרך החושים בלבד), הרי הדרך היחידה שבו הוא יכול להגן על עצמו זה להגן על מערכת המחשבים שלו. פריצות למערכת הזו אומרת שהוא פותח את מוחו לפני כל אחד. מערכת ההרשאות היא הנקודה הקריטית ביותר וחברות המספקות אותה גם יהיו רווחיות מאד וגם קריטיות לעולם. ייתכן עולמות בהם הממשלה עצמה תיתן את התוכנה הנדרשת, וייתכן עולמות בהם כל אדם נרשם לחברה על מנת לקבל הגנה מתאימה. בכלל, הרשאות למחשבים של אנשים יהיה שווה הרבה כסף וייתכן שוק שחור ומרתק בתחום הזה. כך ימכרו הרשאות למוחות של אנשים!
היכן הוא האני של השחקן:
כאשר האדם משוטט בתוך העולם המדומה, האם למעשה "מחשבתו" נמצאת במחשב או היא עדיין במוחו ורק מרגיש בתוך עולם? כלומר אם ננתק בפראות את הקשר בין המחשב לאדם האם ייתכן שמוחו עדיין יישאר בתוך המציאות המדומה והוא יאבד קשר לגוף, או לא יקרה מאומה.
ברוב הספרים והמשחקים האדם אינו משוטט ב"מחשבתו" או "נפשו" בעולם, אלא יש רק ממשק שגורם לכך שהוא מאמין בכך. אחד היוצאים דופן הוא ספריו של טד ווילאמס, "עולם אחר" בו האדם משוטט בנפשו בתוך המ"מ. לא ארצה להרוס לאנשים את הספרים ולכן לא אגלה מדוע. אולם הנחה יסודית כמו - לאדם יש נפש, ונפש זו קולטת את המציאות - תגרום לכך שלמעשה הנפש מטיילת בעולמות המדומים, וייתכן להרוג את הגוף מאחוריה והיא תישאר קיימת זמן מה, עד מות הגוף.
החשיבות של השאלה היא כמובן בגורם הענישה. אם אדם עושה פשע בשעה שהוא במ"מ (כמו גניבת מידע, השתלטות על מוח האחר, פריצה למחשב ממשלתי וכדומה) כיצד ניתן להעניש אותו? במשחק כמו שאדויראן הטענה היא שהמוח של האדם אינו משוטט בעולם המדומה, אולם יש תוכנות (אסורות על פי חוק) אשר יכולות לגרום ל overload למוח האדם ולהרוג אותו (או פתרונות יצירתיים אחרים). כך שאם אתה פורץ למחשב של חברה גדולה הדמות לוקחת סיכון, אם התוכנה תתפוס אותה, היא יכולה להרוג אותה!
שאלת האני חשובה בתמות של פשע וזהות אישית. קונספירציות ומקומות אפלים מהם אין חזרה!
השתלטות על מוח האחר:
בהנחה שקיים קשר יציב בגוף האדם לעולם המדומה (אם על העצבים או על המוח עצמו), הרי ניתן להשתלט על רכיב זו וכך על מוח האדם. ניתן כך לחקור בני אדם בנוחות רבה יותר. אפשר לגרום לבן אדם לעשות דברים שלא היה רוצה (לדוגמא, הדמויות נשכרו לפרוץ למוח של נשיא ארה"ב, ולגרום לכך שהוא ישתין בפומבי על אישה בהריון, כך שדעת הקהל כולה תהיה נגדו והוא ייזרק בבוז מהממשל!).
האם קיימת תודעה במחשב ללא אדם:
קיימים בספרים רבים המצב של Ghost. זהו מצב בו מעתיקים את מחשבתו של האדם בנפרד מגופו. מחשבה זו שזקוקה למחשב להתקיים. אין היא קשורה למקור ממנו היא באה. למעשה אדם יכול לייצר אלפי רוחות מעין אלו שימלאו את המחשבים. כדאי לייצר רוח כזו, צריך טכנולוגיה (שכרגע לא קיימת) בה אפשר להעתיק את צורת מחשבתו של האדם לתוך המחשב. ברגע שיש כזה דבר, אפשר לוותר על תבונה מלאכותית, כי אפשר לייצר אלפי העתקים, לשנות בהם חלקים קטנים (בתוכנה שלהם למעשה) ולמלא כך את העולם
האם האדם הוא תוכנה או גורם בודד מורכב:
זו שאלה ששואלים מאז המאה ה 16. עד כמה האדם הוא מכונה. בהנחה שהוא מכונה בלבד (ללא נפש) לכאורה אפשר לתכנת בו חלקים. אם במוחו עצמו (מה שנקרא wetware - על משקל software, hardware) או במחשבתו בלבד (כלומר תהליכים מוחיים). בסרט המטריקס רילודד, בסצנת המורוונגיאני, נותנים לאישה לאכול חתיכת עוגה. חתיכה זו משפיעה עליה. הדבר מלמד אותנו שניתן לתכנת אנשים בתוך המטריקס. בעזרת זה אפשר לשנות בני אדם בעת שהותם בתוך המציאות המדומה - בלי קשר לאם "מחשבתם" אכן שוכנת שם או לא. דבר זה טוב לתמות אוטופיות ודיסוטופיות. כלומר, עולם עתידני ומשולם בו כולם נחמדים וטובים אחד לשני. למעשה הם מתוכנתים כל הזמן. בכל רגע בו עולה רצון לפשע, מורידים (download) פיסת תוכנה לתוך המוח שלהם שמתקנת אותם. ברור שאפשר לעשות גם עולם נורא ואיום בו כל בני האדם הם עבדים בעזרת אותה תפיסה בדיוק. בכל מקרה לדמויות יהיה מקום רב לנסות ולשחרר את ההמון המסכן בחזרה לחופשי.
נפיצות המ"מ בעולם המעשי:
ככל שהמחשב נפוץ יותר, וקיימת אינטגרציה גדולה יותר, כך אפשר שהוא יופיע יותר בחיי היום יום. לדוגמא, אם לכל אחד יש מחשב קטן במוח שמאפשר מ"מ, ואתה מגיע לחנות בגדים. במקום להתלבש בבגד, אתה יכול ישר לדמיין אותו על גבי העולם עצמו.
מה שמרתק כאן הוא שניתן לדמיין כך את כל העולם. כמו שכבה של מציאות שעליה בצבע מורחים שכבה של מציאות מדומה - ואף אחד לא יודע מה אמיתי ומה שיקרי.
כמובן על מנת שיהיה מעניין בעולם המשחק, תחשבו שאכן קיימת נפיצות גבוהה וניתן לשנות (לאדם החווה) את העולם. כעת תדמיינו כיצד מלחמה נראית שם. החיילים יוצאים להלחם, פרצו להם לתוך התוכנה והם נלחמים בטנקים שלא נמצאים שם!
במצב מעין זה, עושים פירוק להבדל בין מציאות לבין מדומה. תמות המחפשות משמעות לחיים ולעצמי הם מאד טובות.
