שיחות עם מורגן לה-פיי

מה שיש זה מה שיש זה מה שיש
ערן בן-סער


"הלו? יש כאן מישהו?” שאל אמיר בקול רם אל חלל הבית הריק.
"שששש....!” ענה לו אבי שפסע החוצה מהמטבח עם כוס מים, “הם ישנים.”
"מה? כולם?”
"מורגן יצאה רגע לקנות גופרית לקפה.”
אמיר תהה היכן מוצאים גופרית ולמה היא צריכה ללכת לקפה, אבל אז הוא נזכר שזו בעיה בכימיה והפסיק לדאוג.
"יש משהו קר לשתות?” הוא שאל, “באתי להציק לערן בענייני מאמרים.”
באותו רגע הופיעה מורגן במרכז הדירה בהבזק סגול.
"אין גופרית.” היא הודיעה, “אבל יש לי אבץ, שזה כמעט אותו טעם.”
"זה כימיה, זה לא מעניין אותי. אפשר להעיר את ערן?”
"למה?” שאלה מורגן ושפכה את האבץ לכוס הקפה שלה (אותה היא מימשה יש מאין).
"אני רוצה להציק לו בעניין כתבות.”
"שמע,” אמר אבי, “אני יכול להעיר אותו, אבל זה לא יעזור לך.”
"בוא ננסה ואחר כך נחליט מה עוזר לי ומה לא.” אמר אמיר בתקיפות.
"נו, טוב.” אמר אבי וניגש אל העריסה בה שכן התינוק.

את התינוק הזה נכנה, לפחות כרגע, בשם 'מחלל הספה, אימת האמבט, אביר הבקבוקים הנעלמים, נסיך החיתולים המבושמים, אדון המוצצים הסטרילים אשר מכונה, כאשר יש לו עניינים במישור קיום זה, בשם ים או לעיתים יב"ס'.

"קום!” אמר אבי ונידנד קלות את העריסה עליה שכב מחלל הספה, אימת האמבט, אביר הבקבוקים הנעלמים, נסיך החיתולים המבושמים, אדון המוצצים הסטרילים אשר מכונה, כאשר יש לו עניינים במישור קיום זה, בשם ים או לעיתים יב"ס.

התינוק הנידון פתח את עיניו.
במקביל וללא עיכוב נפלה מורגן על הרצפה והחלה להשמיע קולות של מכשפה ישנה (לא נחירות! למדנו את זה בדרך הקשה, מורגן לא נוחרת!) ומחדר השינה זינקו החוצה קפטן ערן ווואנדר שירי.
"הופ! הופ!” נתן לעצמו הקפטן קצב בשעה שקפץ והכין בקבוק אוכל לתינוק הנידון. וואנדר שירי אספה את יורש הספרים המקומטים מידיו של דוד אבי, תקעה בפיו מוצץ סטרילי שהוכן מבעוד מועד והחלה לפזם שירי ילדים אל מול מבטו התוהה.
"מה זה היה?” שאל אמיר.
"אה, זה.” אמר אבי, “תראה, שירי קראה איפשהו שהדרך הכי טובה לא ליפול מהרגליים היא לישון כשהתינוק ישן.”
"הגיוני.”
"גם ערן חשב ככה, אז הוא שכנע את מורגן לסדר את זה. היא לקחה את זה מילולית.”
אמיר הביט בערן ושירי מחליפים לשליט הגאזים הבילתי נדלים חיתול בשיתוף פעולה שנראה כלקוח מהסרט "קוקטייל", בעיקר הקטע בו השניים הקפיצו את המטליות הלחות באוויר.
"וזה עבד?”
"גם אני הייתי מופתע,” הבין אותו אבי, “הדבר היחיד שהשתבש הוא שעכשיו כל פעם שערן ושירי ערים מורגן ישנה.”
"אז לפחות יצא מזה דבר טוב אחד.”

אבי ואמיר צפו בזוג ההורים הצעיר מסיים את שגרת "ים התעורר" שלהם.
"ערן, כתבות!” אמר אמיר לבסוף.
"אה, כן, יש לי כמה!” ענה ערן, “כתבתי על תינוקות בימי הביניים ותינוקות במסע בזמן.”
"חשבתי שאתה הולך לכתוב על תינוקות ומסע לסופר פארם.” אמר אבי.
"רציתי, אבל שירי אמרה שאין לזה קשר למשחקי תפקידים.”
"ערן,” התעצבן אמיר, “לשום דבר שקשור לתינוקות אין קשר למשחקי תפקידים.”
"מה אתה אומר? למה שלא תסתכל עליו עכשיו.” ענה ערן בזלזול.
שלושת חברי צוות דימונס הביטו במגן החיתולים המשומשים ששכב בעריסה, לעס מוצץ ועשה דיפ רולפליי מיוסר של לבהות באוויר.
"מה?” שאל אמיר.
"מה, מה?” ענה ערן, “ככה בדיוק נראים אחרי משחק קתולהו חי של איוב!”
"האושר נוזל לי מהרגליים,” שיקר אמיר, “אני רוצה מאמרים בלי שהמילה תינוק תוזכר בהם.”
"בכלל?”
"בכלל.”

ערן תהה לרגע מה עוד יש בחיים חוץ מתינוק. אבי באמת הזכיר לו אתמול שפעם הוא היה קם מתי שבא לו ויוצא לבלות בלי לחשוב על לקחת מספיק מים מורתחים ובקבוקים, אבל זה נשמע אמין בערך כמו הסיפור המצוץ מהאצבע על זה שלאמיר יש חברה.
"נו, טוב, יש לי רעיון אחד למאמר מה זה מדהים...”
באמצע המשפט צנח ערן על הרצפה ומורגן התישבה וניערה את הראש.
"מה הפסדתי?” היא שאלה.
"את הדירה שלך.” ענה אבי שידע תמיד לנצל כל הזדמנות להפוך למלחיה.
"יופי,” אמר אמיר, “עכשיו גם ממנו אני לא יוציא כתבות.”
"אוף, הקפה שלי התקרש.” אמרה מורגן שלגמה מהכוס.
"בגלל האבץ?”
"לא, הדם.”
"תגידי, אם כבר אנחנו בנושא, את לא מימשת את הקפה שלך בלחש?” שאל אמיר.
"כן.”
"אז למה לא יכלת לממש אותו מראש עם אבץ או גופרית או מה שבא לך?”
"אם הייתי עושה את זה, “ענתה מורגן, “איך הייתי מאתגרת את עצמי?”
"נסי לערוך את דימונס.”
"נסה...” התחילה מורגן.
"רוצה משהו לשתות?” סיימה שירי וגררה את מורגן למרכז החדר.
"לא קפה.”
"נגמר,” ענה ערן שבדק, “יש לי לא תה ולא שוקו.”
לוגיקה זה כבר יותר בתחום של אמיר, “אל תתן לי בבקשה לא קולה ולא דיאט קולה. אל תשים בזה קרח אם אין לך ועדיף פפסי.”
"מה?” שאל ערן שלוגיקה ממש לא היתה התחום שלו.
"תביא קולה!”

כמחצית השעה מאוחר יותר סיים אמיר את הקורס המזורז שהעבירה לו שירי, נגד רצונו, על סוגים שונים של חיתולים חד פעמיים. ערן, בערך באותו זמן, סיים להאכיל את יוצר האימה הצהובה.
"מה אתה מאכיל אותו שם?” שאל אמיר שבהה בתערבות החומה-ירוקה שנלגמה אל תוך יורש הכס.
"אה, זה תערובת של סטייקים טחונים ואבקת רמדיה.” ענה ערן.
"לא אמורים להמיס את זה במים?”
ערן בהה באמיר באימה, “במים? אתה רוצה להרוג את הילד?”
"מאמרים!” שינה אמיר את הנושא במהירות, “ודי לעכב אותי, אני יוצא הערב.”
"שמע, היום זה העשרים ושבע, מחר אני כל היום רץ בסידורים לקראת דימוניקון, מחרתיים אני במולראטס, רביעי זה דימוניקון וחמישי אני בטבריה וזה סוף החודש.”
"יופי.” אמר אמיר, “אז יש לך זמן לכמה וכמה מאמרים.”
"כן, נו טוב, אני הגשתי לך אותם בעשרים ושלישי.”
"מה?”
"הגשתי לך את המאמרים לפני ארבעה ימים.”
"לא, אתה לא!”
"כן, אני כן!”
אמיר פשפש בזכרונו, למען האמת היתה לו תמונה ברורה של ערן מגיע אליו הביתה ומגיש לו דיסק עם מאמרים.
"אז למה אני פה כדי לבקש אותם???” שאל אמיר את עצמו בקול רם.
"כי כשהגעת עוד לא הגשתי לך אותם.” הסביר ערן בסבלנות.
"מה? הגשת לי אותם לפני ארבעה ימים!”
"עכשיו, אבל לא מקודם.”
"מה?”
"אל תתעמק בזה, פשוט קבל את זה כמו שזה.” אמר אבי שתוקף המלח שלו פג.
"אני לא מבין.” התעקש אמיר.
"זה דלף ממורגן לפני כמה שנים, ערן יכול לשנות את ההיסטוריה לטובתו.”
"אתה יכול מה?” שאל אמיר.
"לשנות את ההיסטוריה לטובתי.” ענה ערן, “זה די כיף.”
"תוכיח, תעשה שלא שכחתי למלא דלק בדרך לכאן.” ביקש אמיר.
"זה לא לטובתי.”
אבי שלף מסטיק בזוקה וכיוון לעבר הטלויזיה שלי, “אני אפוצץ לך את הטלויזיה אם לא תעשה שאמיר לא שכח למלא דלק בדרך לכאן.”
"לא מאמין לך.”
"למה?”
"כי שירי מאחוריך.”
אבי הכניס את המסטיק לפה במהירות הקול, “רק צחקתי!” הוא אמר למבטה המאיים של המלכה האם.

שירי עמדה להגיד משהו לאבי כאשר נשמעה דפיקה בדלת. להפתעת כולם זיו התגלה בצידה השני והוא גרר עצמו פנימה בקושי.
"מה יש לך?” שאל אבי.
"לא יודע!” ענה זיו, “זה התחיל הבוקר, אני בטוח שזה קשור למכשפה. איפה היא?”
אבי ואמיר הצביעו אל מרכז החדר, שם מורגן ישנה בנוחות המירבית האפשרית על ערמה של מגבות.
"למה אתה גורר את רגל שמאל?” שאלה שירי את זיו.
"כל צד שמאל שלי משותק.” אמר זיו, “היה ממש קשה לנסוע הנה מקיסריה.”
"למה?” שאל ערן, “נוהגים עם רגל ימין ו...”
יורש הקוביות הממולכדות נרדם לפתע, ערן ושירי נפלו ישנים במקומם ומורגן התישבה בפתאומיות והמשיכה מהיכן שעצרה, “...לקפל שני מימדים לתוך מגירת מטבח אחת. היי זיו.”
"זה שוב התחלף!” צעק זיו, שצד גופו השמאלי חזר לחיים אך צד גופו הימני נשמט ללא שליטה.
"ככה זה התחלף לך כל הדרך לכאן?” שאל אבי.
"כן.”
אבי הלך לחלון והציץ על מה שנשאר מהאוטו של זיו. “מה זה הדבר החום הזה שדבוק לך לצד האוטו?”
"רוטווילר מעורב עם צ'יוואווה.”
"בחיים לא שמעתי על כזה כלב מעורב.” אמר אבי.
"זה לא כלב אחד.” ענה זיו, “והם לא היו מעורבים.”
"עכשיו אני יודעת לאן דלף הסוגר השישי של הלחש.” אמרה מורגן, “הוא קפץ לזיו.”
"הא?” שאל זיו.
"כל פעם שים מתעורר ונרדם אתה מחליף צד.” הסביר אמיר.
"לא הבנתי.” אמר זיו.
"שניה, אני אבטל את הלחש.” אמרה מורגן.

אבי ואמיר ישבו על הספה והביטו במורגן, שירי, ערן וזיו שישנו שנת ישרים לצד עריסתו של כובש המטליות הלחות.
"אני מניח שצוחק מי שצחוק אחרון.” אמר אמיר.
"מניסיוני,” אמר אבי לאט, “צוחק מי שעומד אחרון עם גרזן מגואל בדם.”
"וואלה.”
היב"ס פקח עיניו, שיהק, וזיו קיטרו הפך לבקבוק תינוקות.
"זה עלול לקחת קצת זמן.” אמר אמיר.