איך לכתוב משחק לילה לפני כנס


ניצן "טאז" בר


ערן ישב לפני המחשב שלו, לפני חודש הוא נתן טיזר, ומחר הכנס, הוא צריך לכתוב משחק ומהר. הוא ישב מול המחשב שלו וכלום לא יצא. הוא חשב לעצמו, "איך אני כותב עכשיו משחק טוב תוך שעה", "אנשים משלמים בשביל לשחק אצלי".

לכמה אנשים זה כבר קרה? לילה לפני הכנס רשומים אליכם שחקנים ועדיין כלום לא כתוב, אין משחק אין רעיון ואין דפי דמות, מה שיש מול העיניים שלכם זה רק טיזר שכתבתם לפני חודש בערך. אז מה עושים עכשיו? איך עוברים את זה? זאת בעיה סבוכה וקשה, אבל בהחלט אפשר לפתור אותה.

ערן חיפש רעיון בקדחתנות, משהו שיהיה קרוב לטיזר שהוא כתב, משהו טוב שיהיה מגניב ושהשחקנים יהנו מהעניין. שעה הוא ישב מול המחשב מול הטלויזיה ומול ארון הספרים שלו ואין רעיון.

מציאת קונספט ראשי למשחק הוא מאוד קשה ומאוד פשוט בו זמנית, דבר ראשון אנחנו צריכים משהו פשוט שנוכל לכתוב תוך שעה ומצד שני אנחנו לא רוצים להריץ משהו מאוד פשוט וטריוויאלי, במקרה הזה באמת תפנו לספרים ולסרטים, תגנבו רעיונות בלי בושה. ראיתם סרט מגניב? פשוט תוסיפו דברים לרעיון של הסרט שיגרמו לעניין להיראות קצת יותר מגניב.
קחו את הדמויות עם שינויים, משימה בספר מסוים או בסרט אחרים, ויש לכם משחק.

כל סרט, סדרה, ספר או מקרה בחיים שלכם יכול להיות משחק מגניב, פשוט תעשו שילוב של מספר דברים, הכי פשוט לעשות משהו מגניב זה לקחת את הדמויות מספר אחד, להוסיף אותם לעלילה של סרט אחר, עם רקע של איזה סדרה מגניבה. זה מאוד פשוט לעשות וככה גם הסיכוי שמישהו יעלה על זה שהמשחק מצוץ מהאצבע קטנים משמעותית.

אחרי חפירה רצינית של כל הדברים של ערן הוא עלה על רעיון מגניב, עכשיו צריך להתחיל לכתוב את המשחק, ואין לו זמן לכתוב משחק בפרוטרוט, ערן שוב נתן לעצמו מכה על המצח מיואש לחלוטין.

ניהול זמן, זה אחד הדברים הכי חשובים, אם לוקח לכם יותר מחצי שעה לכתוב את העלילה של המשחק אתם נכנסים לבעיה של זמנים. לא לשכוח מומלץ גם לישון קצת לפני שאנחנו מריצים משהו, אם נרדם מול השחקנים שלנו זה יהיה די בעייתי ואנו עלולים לאבד את כל הכבוד והפחד של השחקנים שלנו (ראה כתבה על הנחיה בכנסים בגליון דיימונס הקודם). אף אחד לא רוצה שזה יקרה.

פה הפיתרון מאוד פשוט, כתיבה בראשי פרקים קטנים מאוד, רעיון לסצינת פתיחה, רעיון להמשך העלילה ואפשרויות לסיום פתוחות. לכתוב את המשחק ככה שנוכל לנווט מסביבו, אין לנו זמן לחשוב על כל הדברים שהשחקנים יכולים לעשות, אז אנחנו נפתח לשחקנים את כל האפשרויות, לא נסגור אותם בכלל. הם רוצים לעשות איקס? אין בעיה שיעשו, כי גם ככה לא תכננת יותר מזה. תכתוב את המשחק ככה שהשחקנים יוכלו לשחק עם עצמם.

בצורה הזאת אתה דואג שהמשחק לא יגמר מהר מידי, אתה מוציא את עצמך חלקית מהמשוואה, וחוסך לעצמך שעות על גבי שעות של עבודה קשה, או כמו שפישברג אומר "תעשו רולפליי". תן לשחקנים לזיין את השכל אחד עם השני, העלילה מתקדמת יותר לאט אבל היא מתקדמת השחקנים נהנים וזה לא ממש משנה מה כתבת.

ערן ישב מחויך מול המחשב, הוא כרגע סיים לכתוב את המשחק, חצי עמוד וורד של מין עלילה שהוא יכול להריץ בקלות ומגניבות יחסית. אבל אז נפלו פניו של ערן, הוא נזכר שיש לו חמישה שחקנים ואין לו דפי דמות. שוב פעם אפלה ירדה על חייו של ערן, השעון נוקף והבוקר מתקרב בצעדי ענק ואין לו דמויות.

כל מנחה יודע שהחלק הקשה ביותר במשחק זה דמויות, זה אומר הרבה כתיבה וזה אומר לחשוב על איך הדמויות מתחברות, וזה באמת החלק הכי חשוב כי הדמויות הן מה שמחזיק את העלילה ביחד. אז פה צריך לתת את רוב ההשקעה וצריך לשים לב לדברים הקטנים, כי כאן יפול או יקום המשחק שלנו, באותם חמישה דמויות שכל כך קריטיות למשחק שלו וכל כך שולטות במשחק שלנו.
לפתרון של העניין הזה יש מספר דרכים.

השיטה המתקדמת:
או אפשר גם לקרוא לזה הגישה העצלנית, כותבים שם דמות וזהו, מגיעים למשחק ונותנים לשחקנים לכתוב את דף הדמות. מצד אחד הצלחנו בגדול, אחרי חמש שמות אנחנו יכולים ללכת לישון, אבל מצד שני יש לנו פה בעיה ענקית, אם נפלנו בטעות על שחקנים קצת לא ייצרתים שיכתבו את דף הדמות בסגנון: "הוא לוחם אכזר" - כל המשחק נפל, אז זאת שיטה עם הרבה מאוד הימור ואני אישית לא ממליץ עליה.

השיטה הארוכה והקשה:
זאת הגישה הרגילה, לקחת את דפי הדמות ולכתוב אותם לפרטי פרטים, אנחנו מדברים פה על דפי דמות באורך של עמוד וורד עם פרטים היסטורים עם אישיות, רצונות, חלומות ומשאלות, תיאור של איך נראית הדמות וכו' וכו'. הפלוס בדרך הזאת זה השליטה, אתה שולט במשחק שאתה הולך להריץ, אתה מכיר טוב את הדמויות ואתה עושה איתן מה שאתה רוצה. המינוס שוב זה זמן, כולנו יודעים שלוקח הרבה זמן לכתוב את הדמויות, והבוקר מתקרב ונשארו לנו עדיין שתי דמויות לכתוב, בסופו של דבר למי יש כוח?!

השיטה הבנאלית:
זאת גישה מהירה קלה ועל פני השטח נראית מושקעת, פה פשוט משתמשים בכל דבר מוכר,משומש ,בנאלי ובעל סטיגמה שיש. דמות אחת היא הלוחם הגדול והטיפש, דמות אחרת היא הקוסם החכם אבל החלוש, והבחורה היא טום בוי עצבנית ששונאת גברים, קל לכתוב את הדמויות האלה, קל לשחק אותם, ואפשר לכתוב עליהן הרבה בלי יותר מידי מאמץ. הבעיה הרצינית עם השיטה הזאת זה השחקנים, רוב הסיכוים שהשחקנים יזהו את העניין די מהר, כי כולנו מכירים את הדמויות האלה, שיחקנו אותן והיינו איתן תקופה ארוכה.

השיטה המשותפת:
זאת הגישה המועדפת עלי אישית. היא משלבת את כל השיטות הנ"ל, והיא עובדת בצורה הבאה: לוקחים את השיטה המתקדמת, קורטוב מהשיטה הארוכה וקמצוץ מהבנאלית, ויש לכם דפי דמות מושלמים. ועכשיו להכנה, לוקחים רעיונות מוכרים ובנאלים ומרחיבים אותם במעט, עושים אותם קצת יותר מעניינים, ואז לוקחים את הכתיבה לכיוון החצי עמוד וורד, את התיאור החיצוני של הדמות משאירים על שורה אחת ואז מגיעים למשחק ואומרים משהו בסגנון "תרחיבו את הדמויות כמו שאתם רואים אותן, ותתארו לי את עצמכם." הרגתם שני ציפורים במכה אחת.

ערן לחץ על הדפסה, הדפיס את המשחק שלו והלך לישון. השעון הראה בבירור שהוא יכול לישון שעתיים וחצי. בבוקר ערן קם מאושר, לקח את התיק שלו עם המשחק עם הקוביות מוכן ומזומן להריץ. עם חיוך טיפשי על הפנים הוא הלך למקום הכנס, שם לא היה אף אחד, ואז הוא הבין שהכנס בכלל מחר.