"...בעיר הגדולה!"
קליסטיה העתיקהזיו קיטרו
ערים.
כל כך הרבה צורות, כל כך הרבה צבעים, כל כך הרבה ריחות וכל כך הרבה חיים.
ערים הן מסתורין, חיות אדירות הרובצות במקום המכיל יותר ממה שנדמה.
לכל עיר האופי שלה, הקסם שלה, אישיות הנבנית משנים שחולפות, ממגע ידיהם של עוברים ושבים מטביעות רגליהם של תושבים שמצאו בה שלווה.
מעתיקה את פניהם של תושביה, מסתירה את סודותיהם, כל עיר היא ברייה ייחודית וקסומה שמכילה פוטנציאל רב שלעולם לא ניתן יהיה להגשימו אך תמיד יהיה ניתן לנסות.
ערים הם דבר שכיף לבקר בו. הן גם דבר שכיף לספר עליו, האמינו לי, זה כל מה שאני עושה בשלוש מאות השנים האחרונות.
שלוש מאות? לא ולא, זה לא מה שאמרתי, שלושים, שלושים שנים. האמינו לי רק אצלי תגלו את הדברים האמיתיים.
ערים יכולות להיות מקור עצום של הנאה ואני יכול להבטיח לכם שכמו קרחון גם ערים מסתירות עוד ועוד שכבות אשר רק ממתינות ומצפות לראות את אור השמש.
חלק מהשכבות אכן זוכות לראות את זיו השמש המחמם והנעים. אחרות נותרות בעלטה, תקוותן היחידה היא לאור הפנס החיוור שכן יש סודות שחייבים להישאר כאלו.
ערים רבות ביקרתי במהלך נדודי, על חלקן שמעתם מחברים, על אחרות קראתם בספרים, כולן אמיתיות אני מבטיח לכם. בואו ואספר לכם על אותו מסתורין שממתין בתוך חומות של אבן, בין רחובות ושכונות בואו וגלו מי הם האנשים החיים בהן, ומה הן האגדות הקטנות שבונות אותה, התקרבו ואלחש לכם על המוזרויות ששוכנות בה.
בואו איתי ויחד נבקר בחנויות נפלאות שאסור להחמיץ ונציץ אל תוך מסעדות ופונדקים בהם ממתינים אחרים כמותני שסיפורים רבים להם באמתחתם.
אוהו, תודה אדונים נכבדים, אתם נדיבים מאוד, זה יספיק לארוחה ומשקה ומיטה נאה ללילה, ואולי גם נערה צעירה לחמם את העצמות הזקנות האלו אה? הא הא הא, הסומק בלחייכם מגלה לי רבות, נו טוב, לא אביך אתכם. ובכן, בואו ונראה, מי תהייה הראשונה, מי ממאהבותיי הרבות אחלוק אתכם הלילה? אה, כן. קליסטיה. בסדר גמור אם כן, קליסטיה תהייה הראשונה ואם ארנקכם יוותר שמן ולבכם רחב לא תהייה היא האחרונה....
כאשר המטייל מתקרב לקליסטיה הוא לא יכול שלא להתפעל מן הצריחים המזדקרים להם מעבר לחומות האבן האפורות. גבוהים ועדינים הצריחים מסתלסלים מעלה, פניהם חלקות, ללא פתחים.
סמלה של העיר הוא גם סודה הגדול ביותר כי כאשר נכנסים מעבר לחומות העיר שמסתתרת נראית כאילו אין היא ראויה למבנים המופלאים הללו המשקיפים עליה מלמעלה.
רחובות צרים וחדים, אנשים לבושים בדים אפורים כמו הזמן, ריחות כבדים של מזון עמוס תבלינים.
שומריה של קליסטיה עטופים מכף ורגל ועד ראש ב"מקוטה" - הבד המקודש - 9 מטרים של בד שמגעו כמשי והוא חזק יותר משריון אבירים. את המקוטה לובשים השומרים במשך שלוש שעות בהן נאמרןת התפילות העתיקות שאיש לא זוכר והבד נכרך סביב הגוף העירום ששומן קודם לכן בשמן זית טהור שזוקק במהלך ליל הבשורה.
השומרים, הנקראים "ניהי-מקוט", אינם אוחזים בנשק כאשר הם מסיירים ברחובות, המסורת אוסרת זאת עליהם וכל קונפליקט שעולה חייב להיפתר בדרכי שלום ונועם.
אם וכאשר עולה בעיה בה הצג השני מרים ידו (ריקה או מזוינת) המקוטה מגן עליהם מכל נזק ואל המקום מוזעקים לוחמי העיר שרק בידיהם מופקדים כלי המלחמה.
חשוב לציין שאף אורח לא מפורק מנשקו כאשר הוא נכנס אל העיר, אין זה מתקבל על הדעת.
בתיה של העיר מורכבים מקוביות קוביות, בודדות או ערומות זו על גבי השנייה. חדרים מרובעים ושכונות מרובעות. מן האוויר נראית העיר מסודרת להפליא, רחובות החוצים זה את זה בשתי וערב. הבתים כולם מורכבים מאותה אבן אפורה שמגיעה מהמכרות שנמצאות במרחק של שעה הליכה מן העיר.
המכרות הם גם מקור הפרנסה העיקרי של העיר. לאבן מספר תכונות מיוחדות, הן מקררות בקיץ ומחממות בחורף והן מבודדות קול בצורה מושלמת כך שלא ניתן להאזין לשכנייך בפעילותם הרבות (דבר זה גם מונע מאנשים לזעוק לעזרה, אך זהו מחיר החופש לו זוכים תושבים ואורחים גם יחד).
אלכימאים ומכשפים מבקשים את האבן בשל תכונות קסומות שהם טוענים שיש לה, לבני העיר אין שום עניין בדברים אלא רק בכסף שאותם אנשים מוכנים לשלם.
עושרה המוזר של קליסטיה טמון גם בגני התבלינים שלה. כפי שציינתי הריח מכה בך כאשר אתה עובר את החומות, האוויר רווי בהם, הבגדים כאילו נטבלו בהם ומהר מאוד הריח דבק בעורך וזמן רב יחלוף עד שתוכל לשטוף אותו סופית (ויש אומרים שהריח נותר לנצח ואתה נקבר איתו).
אך הדבר המוזר ביותר והמושך ביותר בכל העיר הוא אותם צריחים הנראים מרחוק.
שלושה צריחים, עומדים במרכז העיר. שום מבנה לא נבנה ברדיוס של 30 מטרים מהצריחים, איש לא זוכר כבר מדוע והכתבים בהם הדברים נרשמו נשרפו בשריפה הגדולה שהשתוללה בעיר לפני חמש עשורים.
הצריחים נראים כאילו עשויים מאבן רגילה אך הדבר מתגלה כטעות לעת ערב כאשר לאור הכוכבים או הירח הצריחים מפיקים נוגה חלבי דמוי חלום שעוטף אותם ומפעפע מהם למרחקים. כאשר הירח מלא יוצאים מקצותיהם המחודדים של הצריחים שלוש קרני אור שעולים מעלה, מעלה, עד האין סוף. אין שערים, דלתות או חלונות בצריחים ואף לא כליהם החזקים של חרשי המתכת לא הצליחו לבקע או אפילו לשרוט את הקירות.
אבל מספר דברים כן ידועים על הצריחים. נראה שכל מי שישן קרוב אליהם ונשטף באורם זוכה לחזיונות לגבי עתידו ואלו הלנים במרכז העיר, ממש בין שלושת הצריחים זוכה לדבר עם האלים, או אולי רק להשתגע.
לאורך כל השנים רק ארבע העיזו לנום במקום ההוא.
הצריחים הם מקור עליה לרגל להורים המבקשים לדעת מה יעלה בגורל ילדיהם ולוחמים המבקשים לדעת לגבי עתיד הקרבות בהם ישתתפו. המוזר הוא שבני העיר עצמה נמנעים מלבוא בקרבת המקום. אלו הגרים בקרבת הצריחים טוענים שיש לילות בהם מנגינה עולה בתוך קירות הצריחים, צלילים המהדהדים מתוך הקירות, זורמים לאורך הרחובות וזוחלים על קירות הבתים האפורים. מי שביקר בעיר מעולם לא זכה לשמוע את הצלילים, בתי ההארחה רחוקים מהצריחים והתושבים אינם מארחים איש בתוך בתיהם.
מעבר לצריחים קליסטיה מציע עוד מספר אתרים הראויים לביקור.
גני התבלינים הם מקומות מלאי הדר אם כי לא ניתן לשהות בהם זמן רב מידי מפאת הריח החזק. הצבעים והצורות של פרחי התבלין משכרים את הדעת. הגגנים והמטפלים של הגנים עוברים הליך שמשתק את חוש הריח שלהם והם סומכים על מגע ידיהם וחוש הראייה בלבד בכדי לדעת מי מהצמחים טוב, את מי יש להסיר ואת מי כדאי להותיר עוד זמן מה בתוך הגן.
גילדת הסוחרים מחזיקה מבנה גדול מאוד קרוב לגנים, כאן ניתן ליצור קשרים רבים ולקבל מפות מפורטות של האזור כולו ותמורת המחיר הנכון תקבלו גם את נתיבי הסחר שהם הנתיבים הבטוחים יותר למעבר, במיוחד בין ההרים התוחמים את קליסטיה מדרום.
על בית הגילדה אחראי רוה'אי (Ruhai) גבר בן 74 חסון וחד חושים ששכלו חריף יותר מזה של סוחרים רבים אחרים.
לרוה'אי קשרים רבים וכדאי להישאר בצידו הטוב.
איני ממליץ להישאר יותר מידי זמן בעיר, הריח יכול לטרף את החושים ולא תהייה זו הפעם הראשונה שמבקר בעיר יחתוך או ישבור את אפו, הכול רק בכדי לא להמשיך ולהריח את ריח התבלינים.
כאשר עוזבים את העיר ניתן לראות את הצריחים שוב למשך זמן רב, שלוש ספירלות אדירות המתנשאות אל השחקים, מצביעות אל הכוכבים ומחכות לזמן בו יוכלו לחשוף את סודותיהן.
