תיקי פיכס
אמיר פרו והמכביםזיו קיטרו
תיקי פיכס נוצרו במקור ע"י אמיר "העליון (אבל לא זה מהעיתון)" איתן וזיו "המיוחד (אבל בצורה טובה)" קיטרו
"אתה בטוח שזה יצליח?" שאל אמיר את זיו שפלג גופו העליון נמצא עמוק בתוך כדור שחור גדול.
"כן" עלה קולו של זיו, מהדהד.
"אתה רוצה להסביר לי את זה שוב?" שאל אמיר
"לא" ענה זיו שוב, רגליו מתרוממות מהקרקע בשעה שנכנס עמוק יותר אל תוך הכדור.
"איפה מצאת את זה בכלל?" שאל אמיר
"בחצר האחורית" ענה זיו, שקוע עד ברכיו בתוך הכדור
"אתה נראה כמו זרע שמנסה להיכנס לתוך ביצית זיו" אמר אמיר ואז כשהבין שהוא סיים משפט בלי שאלה הוסיף "אתה יודע את זה?" הוא חייך בניצחון
"זה לא נחשב" אמר זיו, יוצא מתוך הכדור השחור
"מה לא נחשב?" שאל אמיר בתמימות
"אמיר, הפסדת, לא דיברת בשאלות"
"אני?"
"די אמיר, הפסדת"
"איך אתה יכול לומר דבר כזה?" שאל אמיר
"אתה תכף תחטוף ממני משהו" אמר זיו, כל גופו מרוח במה שנראה כמו שמן מכונות
"מה אני אחטוף ממך?"
חבטה עמומה נשמעה ואמיר שלף מראשו מפתח שבדי
"זה כאב?" הוא שאל בזמן שהתרסק לרצפה
"...3...2...1...שיגור" העירה שאגתו של זיו את אמיר ששכב בתנוחת עובר בתוך הכדור השחור. זיו ישב במגדל פיקוח שהופיע באופן מסתורי ביותר על חוף קיסריה, מספר שב"כניקים ששוכנעו שזה פרויקט מיוחד של הממשל עמדו מחוץ למבנה השחור הגבוה והנוצץ ושכנעו עוברים ושבים, ללא הצלחה, שזה לא הפרויקט הסודי והפרויקט הסודי האמיתי הוא מגדל המים שעובר שיפוצים בימים אלו.
"זיו?" שאג אמיר למיקרופון שהיה נעוץ לו בפה "מה אתה עושה?"
"מה זאת אומרת?" ענה זיו "מה שסיכמנו, אתה הולך לברר את כל עניין כד השמן הזה ואם זה נכון אתה מביא אותו לפה".
"מה? אני לא סיכמתי דבר כזה, לא אמרת שזה למטרת מחקר?" שאל אמיר
"תפסיק כבר עם השאלות האלו, הפסדת" צעק זיו אל המיקרופון אבל אמיר לא שמע אותו כבר, גופו נישא על גבי ענני זמן מרחב שזרחו בצבעי ירוק כחול פסטליים ונזרק אחורה אל העבר הרחוק של מדינת ישראל.
***
"איך מגיעים בכלל למודיעין?" שאל ניר את זיו וזיו תהה אם כל העולם נגדו
"אתה נוסע על כביש החוף, עובר את תל אביב, ממשיך לכיוון ירושלים דרך הכביש הכי מסוכן בעולם, אתה עובר עיקול ע-נ-ק-י בדרך משם אתה רואה שלושה בניינים גבוהים מאוד מחוברים ביניהם בגשר"
"ו?" שאל ניר שוב, מעביר להילוך תשיעי
"מה ו? זה שם, כל מודיעין זה שלושת הבניינים המחורבנים האלו"
הרכב האיץ לכיוון מהירות החור (שהיא מהירות די גבוה אך בטוחה מספיק בכדי לא ליצור הפרשי זמן גדולים מדי בתוך סיפורים פנימיים).
"אוקי ואיך מגיעים לשם?"
זיו התחיל לחבוט בעצמו עם המפתח השבדי שנשאר בידו
"אתה מזנק מהכביש ומתפלל לאלוהים שהם יפתחו את המקפצה"
"מקפצה?" שאל ניר
ראשו של זיו החל להסתחרר ממכות המפתח
"כן. המפגרים שכחו לבנות כביש גישה עד העיר אז הם משתמשים בטרמפולינות בכדי לשמור על רכבים"
"ואיך אתה יוצא משם?" שאל ניר, חולף על גבי שלושה גמלי מרוץ
"למה אתם מדברים רק בשאלות?" שאל זיו, דם בוקע מאוזניו.
"מי זה אנחנו?"
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"
***
כדור המתכת הענק עצר ופתח צר נוצר בו. אמיר החל לזחול לכיוון האור, השלייה שהגנה עליו במסע הייתה דביקה מעט אך הוא הצליח להשתחל בתוכה. הוא זחל על מרפקיו, כמו שלמד באימוני טירונות 0.2 שלו, נזהר שלא להישרט, הוא שנא להישרט.
לבסוף הוא מצא את היציאה ונזל מתוכה, מערכת האוורור לא עבדה כראוי ואמיר איבד כ 30 אחוז ממשקל גופו.
"איפה אני?" שאל אמיר, אבל איש לא היה שם בכדי לשמוע אותו. הוא צעד עוד מספר צעדים וגילה שהוא עומד על מדף סלע, מתחתיו השתרעה העיר מודיעין העתיקה כשעשן עולה ממספר מבנים פסדו-יוונים.
"שיט" הוא אמר והחל לרדת, מכוון את עצמו לכיוון מה שנראה כמו מקדש.
העיר הייתה המהומה ואמיר הבין שבכדי לשרוד הוא חייב לשנות צורה.
עווית עברה בעינו וזרם חשמלי חלף בה, משנה את צבעה לאותו צבע בדיוק. הזרם החשמלי עבר דרך המבנה המולקולרי של אמיר, חולף דרך סינפסות במוח, יורד במורד עמוד השדרה ומשוגר אל תוך עצביו, פוגע בכל איבר, חיצוני או פנימי באותו הרגע בדיוק.
שאגה נשמעה באוזניו של אמיר בזמן שתאי דם התחשמלו והחלו לנוע באותו קצב בדיוק בו צעדו קודם לכן, שיערו שהיה מסורק בקפידה על ראשו שינה בן רגע את כל מהותו בכדי להפוך להיות בדיוק אותו שיער.
הסיום הושלם וברחובות מודיעין העתיקה לא עמד עוד אמיר אלא אמיר-פרו.
"עכשיו ככה עושים מהפכה" במגניבות שלא תתואר זינק אמיר אל תוך קרב בין פיל לבין מכבי. ביד אחת הוא עצר את רגלו של הפיל מלנחות ובידו השנייה חבט במכבי בידו השנייה "אתה לא מתבייש?" שאל את המכבי שהביט בו כלא מבין "זה פיל הודי, הם נדירים ועכשיו אני מבין למה" הוא בעט במורד המכבי עוד מספר פעמים עד שזה החל לבכות והמשיך ללכת.
בפינת רחוב אחרת הוא ראה מספר יווניות לבושות בטוגה בלבד כשהן נאבקות במספר לוחמים חמושים.
אמיר-פרו נעמד לצידן, ידיו על מותניו "מה קורה פה בשם כל מה שיפה וקדוש ועירום?"
הלוחמים עצרו לפתע והביטו בהפתעה באיש המוזר שניצל את חוסר הריכוז וזינק עליהם באגרופי פלדה.
המכבים הצעירים נמלטו לכל עבר ואמיר פנה ליווניות החסודות "אז...מה'ניינים?" חיוכו של אמיר-פרו קנה אותן מייד.
"תמסרי ד"ש לטוּלה" הוא אמר כשיצא את הבית, שיערו הפרו של סתור ובגדיו מבולגנים היווניה חייכה, גופה העירום נוצץ מזיעה לאור הלפידים.
"לפידים?" אמיר-פרו הביט סביב "שיט, כבר לילה, אני לא מאמין" הוא רץ במהירות אל המקדש, מפיל מתייוונים, מכבים ויוונים טהורים לרצפה. הוא התפרץ אל המקדש ובהה בגבר גבה קומה שעמד בחוד החנית של מתקפת מכבים על זקן אומלל.
"מה אתם עושים?" זעק אמיר והסתער על הצעירים חסרי הבושה.
מקץ עשרים שניות של מאבק ממושך שכבו המכבים המורדים על הרצפה, אמיר-פרו הביט בזקן ובתג הקטן של דש הטוגה שלו "אנטיוכוס" היה כתוב שם.
"אני חושש שזו טעות" אמר אמיר-פרו ושלף פאלם מכיסו "יוכוס בריבוע" מלמל "ומוסיפים טנגוס הופכי על גל רציף של תלת אישון...לא זה לא יכול להיות. בוא נראה, להפוך את הזרימה המרבית לכיוון של 54.6 ולהוריד את התנגדות המוחלטת של חד תאים מתלהטים ו..." הוא מצץ אצבע והרים אותה לאוויר, בוחן את כיוון הרוח "כן, יחד עם לחץ אטמוספרי שלוש...זה יוצא...אה הא!!!" הוא זעק בניצחון.
"אתה רואה" הוא הפנה את הפאלם לזקן "יוכוס הוא נציג חומרי מוחלט, אין לו אנטי"
הזקן, משהוכח לו שהוא לא יכול להתקיים נעלם בעננת צליל.
עייף התיישב אמיר-פרו על הכסא, רק בכדי לקפוץ ממנו מייד, משו נלחץ לו לישבן המושלם שלו "מה זה הדבר המזדיין הזה?" הוא שאל (בזמן אחר זיו חנק את עצמו עם רצועה של תיק דיסקים) הוא הרים את הכלי הקטן "אה" הוא אמר.
***
עיתונאים רבים התאספו סביב לרכב ההפוך, הטרמפולינה שכבה שלוש מטרים רחוק מהם, והמהנדסים מלמלו משהו לגבי חיוב לא נכון וטעות בזינוק מההר.
זיו חפר במלוא המרץ בצד ההר הקטן של מודיעין, ציפורניו מלאות עפר והוא מאזין טוב לאוזניה שצמודה לאוזנו.
"העיתונאים מחכים, מה להגיד להם?"
"די!!!!" שאג זיו "עוד שאלה אחת ואני ממלכד לך את השפה העליונה"
ניר צעד לאחור, צמצם את עיניו בכעס, שלף מרעום של דינמיט ולחץ עליו.
שלושת הבניינים, המבנים היחידים במודיעין החדשה, התרסקו.
"אופס" אמר ניר
"מה עשית?" שאל זיו
העיתונאים לא הפסיקו לצלם.
***
"אז זה לא הלך?" שאל אמיר
זיו נראה אומלל "לא, ניר חיבר לא נכון את הדינמיט ובמקום למוטט את ההר בו הסתרת את הכד הוא פיצץ את הבניינים ואז כל העיתונאים רצו לשם ולא היה לי למי להראות את התגלית המדעית שלי"
"שלך?" שאל אמיר
"שלנו, זה היה הרעיון שלי חוץ מזה" הוא קם מהשולחן ונכנס למטבח
"אז מה עושים עכשיו?" שאל אמיר
"כלום, מחפשים רעיון אחר."
"ומה עם כד השמן?"
"איזה כד שמן" אמר זיו במסתוריות וחייך למצלמה חיוך מרושע.
