אחרי המוות
בשאול כבר היית?אביעד רוזנבוים
מוות הוא אחד מן הנושאים אשר עניינו את בני האדם מאז ומתמיד.
עצם העובדה שהמוות הוא אחד הדברים הפחות מובנים, שבעצם איננו בדיוק יודעים מה גורם לו או מה קורה לאחריו, הופך אותו לאחד הנושאים היותר מיסתוריים שיש.
הסקרנות ועם זאת הפחד מפני הבלתי ידוע תמיד משכו את האדם וגרמו לו לרצות ולחקור את הנושא ולרדת לשורש העניין.
תעלומת החיים שאחרי המוות, אם יש כאלו בכלל, היא מן התעלומות הגדולות ביותר ומטבען של תעלומות שכאלה שאף האדם לחקור את תופעה זו עוד יותר. אולם מכיוון שהדבר לא ניתן למחקר, לפחות כיום, המציאו העמים הקדמונים הסברים משלהם להתרחשויות שלאחר המוות.
כל עם ועם העלה השערות שונות בנוגע לכך, לעיתים הן מתיישבות עם השקפת העולם שלו ואורח חייו ולעיתים הן פנטסטיות וניכר בהן הדמיון הפרוע של מחבריהן.
אך יותר מכל הן סיפקו לאנשים ואף מספקות עד היום, תיאוריות שמניחות את הדעת במידה מסויימת.
התיאוריות מגוונות ביותר וישנן עשרות אם לא מאות שכאלה, אך אני אביא לכם בכתבה זו סקירה כללית של היותר מעניינות שבהן.
המיתולוגיה היוונית - השאול
השאול הוא אחד מאתרי הסיפורים הנפוצים יותר במיתוסים היווניים.
החשיבות שהיוונים העניקו לו גבוהה במיוחד וכיאה לכל דבר בעל חשיבות הם דאגו לנסות ולהסביר אותו על מגוון רבדיו השונים באמצעות מיתוסים שונים, שהמוכרים יותר מביניהם הם סיפורה של פרספונה, בת דמטר ואשת הדס וסיפורו של אורפאוס, המשורר בעל הכישרון הפנטסטי שיצא להציל את אהובתו מהשאול.
בשאול שלט הדס, אחת משלושת אלי האולימפוס הראשיים, אחיהם של זאוס ופוסידון. למרות חשיבותו של השאול, לעיתים קרובות הדס לא נכלל ברשימת אלי האולימפוס מפני שתחום שלטונו, השאול, למעשה מנוגד לו. השאול היווני לא שימש רק כמקום משכנם של רוחות המתים, אלא גם שימש כמקום שבו עמדו בני האדם למשפט שלאחר המוות. המשפט קבע לאיזה גורל הם יזכו בעולם הבא וכמובן שהדבר נקבע ע"פ התנהגותם בזמן חייהם.באם חטאו לרוב הם נשלחו לאחד ממדורי התופת, שכונו ארבוס וטרטרוס ושם נידונו לסבל ועינויים אינסופיים.
אך גם לאלו שנהגו כשורה בעת חייהם היו מקומות מיוחדים בשאול, שדות אליסיום ואיי הברוכים.
למעשה, השאול כלל גם "גן העדן" וגם את ה "גיהנום" כפי שנהוג לקרוא להם בדת היהודית והנוצרית.
עפ"י תיאוריה אחת השאול מצוי עמוק מתחת לאדמה וניתן להגיע אליו רק דרך חמישה נהרות והבולטים בהם הם "אכרון" (נהר היגון) וה "סטיכס" (נהר השנאה) בדרך עקלקלה ורצופת סכנות, דבר אשר כבר עשו מספר גיבורים יווניים וחלקם אף מצא דרכים אחרות על מנת לחדור אל עולם המתים.
אך ישנה תיאוריה נוספת באשר למיקומו, ע"פ הומרוס, אחד מגדולי הסופרים היוונים הקדומים אשר כתב את האילידאה והאודיסאה, הדס שוכן בממלכה נטולת שמש מתחת ל "נהר" האוקיאנוס המקיף את העולם.
אך משהחכימו היוונים ובקיאותם בגיאוגרפיה עלתה, התפתחה התיאוריה לגבי משכנו בבטן האדמה.
כארון, היה איש המעבורת של השאול אשר העביר דרך הסטיכס את נשמות המתים למשכנם בעולם הבא.
המיתולוגיה המצרית - העולם התחתון
המצרים דימו לעצמם את העולם התחתון כנוף מורכב של נהרות ואיים, מדבריות ואגמי אש.
דרכה של הנפש לעולם המתים לא הייתה מובטחת כלל וכלל והמצרים פיתחו אמונה שעל מנת למצוא שם את דרכה, באם ע"י ריצוי האלים ושדי העולם התחתון או ע"י הבסתם עליהם להיות למכשפים בעלי כוחות מאגיים עוצמתיים.
אמונה זו התפתחה בתום האלף השלישי לפנה"ס ועל מנת לעזור לנשמות בדרכן האחרונה נהגו לחרוט על קברם של האצילים והעשירים לחשים שאמורים להגן עליהן ולסייע להם במסע לארצות המתים.
לימים התפתח מתוך הלחשים הללו נוסח אשר מוכר בשם "ספר המתים". אם צלחו הנשמות את המסע המסוכן ורצוף הסכנות הם הגיעו לאולם הכס של אוזיריס (מלך האלים הראשון במיתולוגיה המצרית).
שם היה על המת להכריז בפני ארבעים ושניים שופטי עולם המתים שהוא חף מפשעים שונים ושמותר לו להמשיך בדרכו לגן העדן שמכונה "שדה הקנים".
לבו של המת (כלומר, מצפונו) היה נשקל במאזניים כנגד הנוצה של האלה מאעת, האלה המגלמת את הצדק והאמת.
מפלצת בשם "בולעת המתים" רבצה ליד המאזניים, מוכנה לטרוף את המת באם היה נכשל במבחן והלב היה כבד מן הנוצה. היה אפשר להינצל מגורל זה בעזרת לחש שמנע בעד הלב מלהצהיר על פשעי בעליו.
אך פריבילגיה זו נשמרה רק לאצילים ולאלה שיכלו להרשות לעצמם את התענוג.
מי שעבר את המבחן נחשב לטהור והפך לרוח בעל יכולת לנוע בין האלים ובעל הרשות להגיע לגן העדן המצרי. המסע לשם נערך על גבי ספינות כשף המכונות ספינות השמש אשר שטות מהנילוס אל גן העדן המצרי. חשיבותו של המשפט מוצגת באחד מהמיתוסים המצריים אשר בהם סיאוסיריס לוקח את אביו לעולם התחתון כדי להראות לו את גורלם של שני אנשים שמתו ועמדו למשפט בפני אוסיריס : עשיר אכזר, אשר נידון בשל חטאיו לעינויי נצח ואביון בעל מידות טובות אשר קיבל את כל חפצי הקבורה של העשיר והיה לרוח מקודשת.
המשפט וההתנהגות בחיים הינו אחד מהיסודות המרכזיים של הדת המצרית ועקב כך הוא מקבל גם ביטוי בגירסה שלהם לחיים שלאחר המוות.
המיתולוגיה הויקינגית-טבטונית (צפון אירופאית) - ולהאלה
הולהאלה הוא מקום משכנם של הגיבורים הנופלים בקרב.
פירוש שמו מילולית הוא אולם ההרוגים אך לעיתים קרובות הוא מכונה גם טרקלין האלים מתוקף חשיבותו. מיקומו המדוייק אינו ידוע, אך ע"פ רוב הדעות הוא היה ממוקם באסגארד (ארמונם של האלים הויקינגים) ושימש כאחד משלושת בתיו של האל אודין (האציל והנעלה באלים אך הוא אינו מעליהם באופן מובהק). מקום זה מתואר כאולם ענק שקורותיו עשויים מחניתות וקירותיו ממגנים, דבר המעיד על אופיו. זהו גן העדן של האצילים שבחללי הקרבות, בניגוד להל (hel), שהיא מלכות החושך לפשוטי העם.
מתוקף היותם חסרי מעמד או בעלי מעמד נחות הם לא זכו לכבוד הגדול של השכינה בולהאלה לאחר המוות.
הויקינגים ראו בהגעה לולהאלה כבוד עצום ומות גיבורים היה בעיניהם המוות הראוי היחיד.
אחד ממוקדי הכבוד הללו היו האפשרות לשתות הישר מכוס היין של אודין, דבר שהיווה בעיניהם פסגה מבחינה דתית.
את נשמות הלוחמים המתים אשר זכו לדור שם לאחר מותם ליוו לעולם הבא הולקיריות.
הולקיריות הינן דמויות של נשים צעירות ויפהפיות הרכובות על סוסים מכונפים אשר נגלו לעיני הלוחמים עד לפני מותם ועקב כך ראיית ולקיריה בעת קרב היוותה סימן למזל רע ולסכנה או מוות קרב.
כמו כן, הולקיריות מתפקדות על תקן משרתות של נשמות המתים השוכנים בולהלה. את זמנם מבלים הגיבורים המתים בלחימה בעת היום ובלילה הם מקיימים משתאות עליזים ומאזינים לשירים על מעללי גבורתם בשדה הקרב. לוחמים ביום ובלילה מבלים משתאות ובהאזנה לשירים על מעללי גבורתם, לעיניו של האל אודין ובהנהגתו. באותם משתאות הגיבורים שתו לשוכרה ואכלו מבשרו של חזיר הבר הגדול, שבשרו חזר וגדל מדי יום כדי לספק מזון לגיבורים ההוללים.
אותם הגיבורים עתידים להשתתף, לצידו של אודין, בקרב האחרון של "שקיעת האלים" (Ragnarok) שיהווה למעשה את סופו של העולם ואת מות האלים הראשונים, זהו בעצם יום הדין במיתולוגיה זו.
לאחריו יגיע עידן חדש על העולם שיקרא "תור הזהב" ובו יעלו האלים החדשים, בני האלים הקודמים, והאדם יווצר מחדש.
מיתוס זה מבטא את השקפת העולם הפיאודלית – צפונית, שגוונה בהשפעת הנצרות ביסודות של יום הדין האחרון ותחיית המתים.
ומה עושים עם זה?
העולם שלאחר המוות הוא מקום יוצא מן הכלל לערוך בו הרפתקאות שונות ומשונות.
רבים הסיפורים המפורסמים על הגיבורים אשר אומץ ליבם ותעוזתם נבחנו בכניסתם ושהייתם בעולם המתים ובביצוע משימות בו.
זוהי אחת מהאופציות היותר נפוצות למשחק בעולם המתים, וואן טיימר הכולל כניסה חד פעמית לעולם המתים.
אחת מן הדוגמאות לכך היא סיפורו של אורפאוס במיתולוגיה היוונית, אשר ניסה באמצעות כישרונו המוזיקלי להציל את אהובתו אוורדיצ'י מעולם המתים לאחר שננשכה ע"י נחש ומתה.
אך לא מן ההכרח לבחור דווקא באופציה זו, ניתן דווקא לשלב זאת כחלק מקמפיין גדול הכולל בתוכו גם כניסה לעולם המתים.
דוגמא מוכרת לכך היא סיפורו של הרקולס, אשר במסגרת שתיים עשר המשימות שלקח עצמו על מנת לכפר על חטאו היה צריך להגיע לשאול ולחטוף את קרברוס, כלבו של הדס אשר מגן על שערי השאול.
ישנה אופציה נוספת, אשר ניתן לומר שהיא לא שגרתית כלל וכלל והיא המשך ישיר של המשחק הרגיל גם בעולם המתים.
כלומר, באם הדמויות מתות בעת המשחק ניתן להמשיכו באותה מסגרת קבוצתית בעולם המתים ולנהל במסגרתו את המשחק.
הדבר יכול להיות מסקרן ביותר וגלומות בתוכו אינספור אפשרויות משחקיות.
בכלל למשחק בעולמות שלאחר המוות יש פוטנציאל גדול מאוד ולמעשה, ניתן לקחת אותן לכל כיוון שהוא, באם מה שאנו מחפשים הוא משחק רציני ומעמיק ובאם מה שאנו רוצים הוא משחק הומוריסטי וקליל.
אני מקווה שבאמצעות הכתבה הצלחתי לשפוך עוד מעט אור או להוסיף לידיעותיכם בנושא וכולי תקווה שאולי אף מצאתם רעיון או שניים על מנת לשלב במשחקכם או על מנת ליצור אחד חדש לגמרי, מן היסוד.
