"חלק מחבריי הטובים ביותר רוצים להרוג אותי"

מאת: זיו קיטרו

 

הזמן: יום שישי.

המקום: שולחן המחשב בחדר שלי.

המצב: המוח שלי מוצף נזלת, מצד ימין חצי ליטר מרק עוף, מצד שמאל ערמת נייר טישו, עוגת דבש וסכין.

 

כל זה הביא אותי לכתוב את הכתבה הזו, שלא היה לי ממש ברור מה עומד להיות בה. כל מה שאני יודע שבמשך כל היום שמעתי בראש שוב ושוב את המשפט שמשמש ככותרת לכתבה הזו.

 

מה בשם כל הקדושים המעונים וחסרי החיים אני אמור לעשות עם המשפט הזה?

חשבתי קצת ומייד הבנתי שזהו מסר עמוק לכתוב כתבה בקשר למשהו שאני עושה כרגע.

מה זה?

ובכן אבי ואני כתבנו את הדמויות להרפתקה שנריץ באיגור הקרוב וחשבנו על טוויסטים לדמויות ולכן החלטתי שזה בדיוק הנושא המתאים לכתבה זו.

 

מה כל זה אומר?

בכדי להפוך הרפתקה למעניינת צריכים שיהיו בה כל מיני טוויסטים לעלילה הראשית, כל מיני הפתעות ושינויים בדיוק ברגעי השיא, פניות חדות בקו העלילה שמשליכות את כל העובדות שנאספו עד כה לעזאזל ולוקחות את החבורה האומללה לקצה גבול היכולת.

אחת הטכניקות שמשמשת לרוב בהרפתקות "יחידניות" (one shot  וכדומה) היא הטכניקה של חבורה אחת ובה דמויות עם מטרות שונות ולפעמים סותרות.

מה זה נותן?

מה עושים עם זה הלאה? בוא נראה

 

בוא נתחיל בהרפתקות יחידניות. אתם בונים הרפתקה שאתם מתכנים להריץ בערב אחד, זו יכולה להיות הרפתקה פוליטית, אימה, פנטזיה, מד"ב או מה שרק תרצו. בהרפתקה יחידנית אין הרבה זמן, המטרה מוגדרת יותר, הדברים בסיסיים יותר, חלק מהדמויות קצת שטחיות אבל עדיין יש עלילה טובה וכיפית למשחק ודמויות השחקנים הן באיזו שהי רמה דמויות עם עומק.

 

אנחנו בונים לנו את העלילה, מכינים את המלכודות מוסיפים את הטוויסטים האהובים עלינו ברגעי השיא ו מעניקים גם לשחקנים דמויות עם מטרות, מיוחדות.

מה זה אומר? ובכן נאמר שאתם משחקים במשחק מד"ב אימה בה חבורת מחקר נשלחת לחלל הרחוק (זה רעיון מקורי לחלוטין שלי כמובן) ומאתרת צורת חיים משונה וקטלנית (נקרא לה המפלצת, זה רעיון מבריק) כעת לכל אחת מהדמויות יכולה להיות מטרה שונה. אחת מהן רוצה לחזור הביתה, השנייה רוצה לחסל את המפלצת, לשלישית לא אכפת מה קורה העיקר שתראה מזה כסף והרביעית לא רק שהיא מעונינת במפלצת אלא שהיא עובדת עבור הסוכנות ששלחה את כל קבוצת המחקר למסע מלכתחילה ומצידה כל שאר הדמויות הן זניחות.

 

כעת כשלכל דמות מטרה אחרת (לפעמים סודית ביותר שלא תתגלה עד סוף ההרפתקה ואולי לעולם לא) ההרפתקה תתחיל לקבל ממש טוויסטים מטורפים, כי לא רק אתם, המנחים, שולטים בשינויים ובכל מה שקורה, אלא לשחקנים שלכם יש לגיטימציה מוחלטת לקחת את העלילה לכיוונים שונים ומשונים כל אחת על מנת לסיים את המשימה בצורה הטובה ביותר לאינטרסים האישיים שלה. בתור מנחים אתם חייבים להיות מודעים לכך שאם בחרתם ליצור דמויות עם מטרות מנוגדות מצפה לכם עבודה כפולה ומכופלת ועכשיו בטוח שכל מה שתכננתם ייהרס ולכן יש צורך ביכולת אלתור מעולה ובידע רב ככל האפשר (ומבחינתי זה אומר מוחלט) על העולם בו אתם משחקים.

 

מעבר לצורה הבסיסית הזו של משחק בו לדמויות יש מטרות אישיות יש את התחום העמוק יותר והנרחב יותר, תחום המערכה.

בעוד בהרפתקה יחידנית הכל פשוט ובמילא עד סוף הערב רק דמות אחת תצא מנצחת (אולי) במערכה העניינים מסובכים יותר, טווח הזמן גדל והמטרות הופכות לקצת יותר מורכבות, מה גם שיש לזכור שאם דמות קיבלה משימה שנוגדת לחלוטין את מטרת החבורה כולה צריכה להיות סיבה מספיק טובה ללמה אותה דמות בכל זאת נשארת בסביבה? מסובך עוד יותר עם לכל דמות מטרה שונה לחלוטין.

בנוסף לכך, בעוד שבהרפתקת טורניר או הרפתקה יחידנית אתם בונים את הדמויות ומחליטים על כל האופי בהרפתקות קמפיין יש לשחקנים חופש בחירה גדול יותר.

 

אז מה עושים?

בוא נתחיל בהנחת הבסיס שלי שאומרת ששחקנים לא הורסים הרפתקות הם בהחלט גורמים לעלילה להתפתח לכיוונים חדשים ומרתקים, הם יוצרים עומק חדש ומיוחד ויוצרים סיפור משותף. היי, אם באתם לפה על מנת לכתוב את העלילה שלכם ולהריץ אותה בלי שום הפרעות אני חושב שאתם בעסק הלא נכון.

 

לאחר שבניתם את הקמפיין והשחקנים יצרו את הדמויות שלהם הגיע הזמן לשבת מול כל דמות ולראות מה הרקע האישי שלה וכיצד הוא יכל להתחבר לכלל המערכה? יש סיכוי (אולי לא גדול לחלק מכם) שיש לכם שחקנים ממש טובים שבנו דמויות עמוקות ומעניינות והם מתים לחקור את כל האפשרויות הגלומות ביצירה הזו שלהם. סודות מן העבר, חברויות באחוות סודיות מימי הקולג', חברות בכת שרוצה להביא את קץ כל הימים. כל אלו הם חוטי עלילה שיכולים בהחלט להיארג טוב אל תוך העלילה המרכזית, להוסיף לה ולנפח אותה מעבר למה שחשבתם שאפשרי.

 

הדבר חשוב ביותר שצריך לקחת בחשבון הוא שאם אתם לא מעונינים בטוויסטים מסוימים הם לא חייבים לקרות, רוב הסיכויים ששחקנים לא יצרו טוויסטים כך סתם אם לא בקשתם בהגדרות שלכם למערכה. תמיד יש יוצאים מן הכלל וזה טוב אבל ממש שלכל דמות תהייה מטרה ייחודית לחלוטין? לא יקרה לעולם בעיקר כי בתחילה השחקנים לא ממש יודעים מה העלילה. אבל דמות טובה ומפורטת תעניק למנחה טוב את אותם חוטם שהוא רוצה בעבור העלילה.

 

נאמר שהמנחה יצר עלילה פוליטית סבוכה שכוללת מסעות מטורפים של הדמויות במשך איזה 8 חודשים ברחבי כל היבשת (לא אני לא מתוסכל ממערכה בה אני משחק כרגע). עכשיו בוא נראה, אולי לאחת הדמויות יש איזה עבר פוליטי או קשר למשפחה השולטת בממלכה הזו? יכל להיות שיש לה רעיונות משלה מי אמור לשלוט, אולי משהו שהיא תרצה לקדם? כל הרעיונות הללו לא יהיו קיימים עד אשר במהלך ההרפתקה הדמות תגלה שיש שינויים במערכי הכוחות השולטים בממלכה. דמות אחרת יכולה להיות חברה באגודת מתנקשים שלא ממש מעונינים שיורש העצר החוקי יכנס לתפקיד (יש לו רעיונות מהפכניים על כך שיש לעצור רוצחים ולהוציא אותם להורג והוא חושב ששוחד זו מילה גסה, לך תבין) ואז אותה דמות תחליט לעשות מעשה ולהתנקש בחיי יורש העצר וזאת על מנת לזכות בנקודות בתוך האגודה.

 

דמות שלישית יכולה להיות מעריצה של הקיסר ויורש העצר ואולי היא יודעת על תוכניות המתנקש, מה היא תעשה עכשיו?

 

אנחנו רואים אז שכל מיני טוויסטים בתוך הדמות יכולים לצוף על פני השטח ממש באמצע העלילה, דבר זה פותר את ניגוד האינטרסים ההתחלתי (למה שהם יתחילו לעבוד יחד אם הם שונאים אחד את השני?) ויוצר עניין רב יותר כאשר העלילה מתקדמת לדרגות הבאות.

כעת שהחבורה כבר מלוכדת יכל להיות שאינטרסים דומים יחזיקו אנשים יחד או אולי דווקא אינטרסים מנוגדים (שמור על חברייך קרובים ועל אויבייך קרובים יותר).

 

יש אופציות רבות לשחק עם העניין הזה וחשוב לזכור שמה שחשוב כאשר הולכים על סגנון המשחק הזה הוא שהטוויסטים צריכים להתאים ובכדי להתאים לעלילה המנחה חייב לעבוד בצמוד לשחקן במהלך יצירת הדמות, גם בלי לאמור דבר לשחקנים הרי המנחה יודע בגדול מה העלילה ולאיזה כיוון הוא חותר אז מה עוצר מבעדו לתת רעיונות "תמימים" לחלוטין לשחקנים שאחר כך ישרתו אותו ואת העלילה שיצר?

 

תחשבו על כל האופציות יש המון דברים שאפשר לעשות, המון טוויסטים בעלילה (אולי נכתוב על זה כתבה יום אחד) המון מקומות בהם אפשר לנצל את התחכמויות השחקנים כנגדם.

 

מקווה שתיהנו, אני בכל מקרה אנטוש עכשיו למיטה על מנת להלחם בפשע (במחלה) יש איגור והרצאת אימה שצריך לעשות בעתיד ואני לא מוותר עליהם משום סיבה.

 

עד הפעם הבאה