הנבל - יריב ראוי מאת: אבי סבג שרלוק הולמס נאבק במוריארטי, באטמן בג'וקר ופול אטריידיס בוולדימיר הרקונן. כל גיבור ואויבו הנורא, היריב השקול שמעמיד בפניו את הקשיים הכבירים ביותר. כי הרי מהו גיבור בלי יריב מר ועיקש, מהו הגיבור בלי המאבק המתמיד. דבר לא מעשיר את העלילה יותר מאשר אויב או קבוצת אויבים שרק הרמז על הימצאותם בקרבת מקום שולחת גלי רעד בברכי השחקנים. האויב המיתולוגי, הנבל שחוזר וחומק מהדמויות, נעלם רק כדי לחזור ולהכות בשנית בעוצמה רבה יותר, כאשר כל העת הוא רק צובר עוצמה ושנאה כלפיהם. למרות שהז'אנר החביב עלי הוא פנטאזיה אני חסיד גדול של שימוש ברוע האנושי, דבר לא מפחיד יותר מזאב בעור של כבש, ולרוע האנושי אין גבולות. הרי הם לפניכם, הנבלים הקלאסיים. כרוניקה של רוע. הפסיכופט מלבד מבט מזוגג או זיק של טירוף בעניים הוא יכול להראות כמו כל אדם אחר, אבל יש בו מעט שאכך מתאים להגדרה. לעיתים הוא קורבן להתעללות או טראומה קשה ולפעמים הוא פשוט נולד כך, רוצח סידרתי. בעולם המעוות שלו יש קבוצה או חתך באוכלוסייה שלא ראוי לחיות. בד"כ הרוצח הוא גבר והשנאה שלו מרוכזת בנשים מסוג מסוים (בעלות מראה וגיל קבועים), קבוצות אתניות (שחורים, סינים או יהודים) קבוצות חברתיות (הומוסקסואליים וכו'). במקרים רבים הוא נמשך לקבוצה הזו (מינית או אחרת) אבל בשל מוסר מעוות או חוסר בטחון הוא לא מסוגל לגשת אליה, ולכן הם נענשים. לרוצחים הסדרתיים יש דפוס פעולה שחוזר על עמו הם מפתים את קורבנותיהם, משתמשים באמצעים ופועלים בשעות דומות בכל הפעולות שלהם. למרות הפסיכוזה החמורה ממנה הם סובלים, אין הכרח שיהיו טיפשים, להפך אין דבר מפחיד יותר מרוצח מטורף חכם ערמומי ומוכשר. דוגמאות: חניבל מ"שתיקת הכבשים". הבוס הוא ראש ארגון פשע או טרור בקנה מידה עצום, שליט מדינה יריבה או בכיר בארגון בטחוני חשאי, אנשיו חולשים על תחומים רבים ולרשותו משאבים כמעט בלתי נדלים. יש לו גדודים של חיילים הסרים למרותו, נשק כדי לצייד צבא ותכניות מרחיקות לכת החל שליטה הסחר הסמים הארצי ועד השתלטות על העולם. מתישהו הדמויות עמדו בדרכו ועצרו אותו מאז הן מסרבות למות, קודם זה היה עסקים עכשיו זה כבר אישי. ה"בוס" יפעיל את כל משאביו, כספו והשפעתו, ישתמש בשוטרים מושחתים, שכרי חרב ומלשינים מהרחוב כדי לחסל את הקבוצה . "…ואיך אומרים אצלנו במאפיה, הנקמה היא מעדן שטוב לאכול אותו קר". דוגמה: קייזאר שוזה מהחשוד המיידי, המדען המטורף אין ספק לגבי גאונותו, האיש עילוי אינטלקטואלי הידע שלו בתחומי מדע שונים או לחילופין בקסם וחקר אומנויות הנסתר הוא ללא מתחרים. מצד שני הוא מעורר בנפשו סובל מפארנויות קשות, מגלומניה מטורפת ושנאה יוקדת לאחוזים נכבדים מהיקום. יש לו תכניות לשנות סדרי עולם, להרוס, להשמיד ולהשתלט אותן הוא מתכוון ליישם בעזרת הידע ואמצעים המיוחדים שצבר. תחת הגדרה זו נכללים אומנם מדענים כמו פרנקנשטיין אך גם קוסמים מטורפים במערכת פנטזיה עונים לאותם קריטריונים בדיוק. כשמשחקים את המדען המטורף צריך להקפיד על השילוב שבין גאונות לטירוף, עוצמה אדירה לעומת חולשה בכל מה שקשור להתחברות עם בני אדם אחרים, ומקוריות הגובלת בחוסר פרקטיות מוחלט. הוא כמעט תמיד לבד, מלבד אולי עוזר נאמן, אבל לעיתים יצטרף לאדם או קבוצה אחרת שיספקו לו את ההגנה בזמן שהוא עוסק במחקריו. האידיאליסט יש לו קוד אתי בור ומוצק, מקורו בפנאטיות דתית, דוקטרינה פולטית חברתית כל שהיא או המצאה פרטית משלו והוא מאמין בה באדיקות טוטלית. בעני עצמו הוא משיח, לוחם חופש ושליח של אותו אידיאל שמטרתו להציל את האנשות, או לפחות את החברה המקומית, מפני הניוון, השטיחות או הפריצות שפושה בה. הוא מאמין בכל ליבו שמעשיו הם אציליים ואנשים פשוט לא מבינים אותו. לעיתים הוא משתייך לקבוצה או כת פוליטית/חברית כל שהיא (ניאו-נאצים, K.K.K וכו'), הוא עצמו פשוט לקח את האידיאולוגיה צעד אד רחוק יותר. אנשים אלו הם הסוג שרוצח נשיאים וראשי ממשלות, מבעיר בתי כנסת, משחית בתי קברות, שורף בתים של מהגרים ועובדים זרים. אין צורך בדוגמאות פשוט תפתחו עיתון. היריב האישי הוא גדל עם אחת הדמויות, הם היו חברי נפש, חברים למאבק והאידיאלים בערו בהם באש נצחית. מתישהו פרצה בניהם מחלוקת, חוסר הסכמה עקרוני על הדרך, יריבות רומנטית, יתכן שאחד בגד בשני, יתכן שרק חשבו שזה מה שקרה אך התוצאה זהה, קרע עמוק שלעולם לא יתאחה. מחברי אמת הפכו ליריבים מרים, למרות שכ"כ הרבה משוטף בניהם מפריד בניהם אוקיינוס של שנאה. היריב האישי מעוניין להעניש את חברו לשעבר לפגוע בו ובחבריו, בד"כ יש לו גם את היכולת לעשות זאת הוא מוכשר לפחות כמו חברו אף השקיע יותר בצבירת עוצמה והשפעה, מעטות הסכנות המרחפות מעל ראשו של הגיבור שמתקרבות בעוצמתן לזו. אך זיכרונות הידידות לא נעלמו לחלוטין, לכל הפחות יש כבוד הדדי בין השניים, מן הסכמה לא כתובה שהקרב יהיה "הוגן". דוגמאות: מגנטו ופרופ' אקזווייר בימים הטובים, המפתה היא יפה כמו הלנה עצמה, אצילה כאחת האלות, מסתורית ומעניינת, ומשדרת שבריריות ועוצמה לחילופין. יש לה הבנה עמוקה של נפש האדם, היא מזהה חולשות ונמשכת אליהם כמו כריש לדם, מבט אחד יספיק לה כדי לעדת למה להפוך כדי לשבות את לבך. היא בלתי נתינת לעצירה ומעטים יכולים לעמוד בפני קסמה. דרכיה עקלקלות וסמויות, משחקי כוח ומניפולציות רגשיות יגרמו לקורבנה לעשות כרצונה מבלי שידע למה. היא הנצלנית הגדולה משתמשת באחרים ככלים, כמפעילת בובות על חוטים. היא למדה לסוכך על רגשותיה שלה והיא לעולם לא נקשרת. ברוב המקרים מטרתה היא לשרוד בעולם עוין וגם היא, על אף ערמתה, רק כלי בידיו של חזק יותר. אך לעיתים היא אדון לעצמה ואז שאיפותיה לא יודעות גבולות. למרות כל היא עדיין אנושית ויש סיכון קלוש לחדור את הגנותיה ולהגיע אל ליבה, אולי הבנה זו מצויה בתת הכרה של קורבנותיה שממשיכים להתנפץ על חומות נפשה כמו גלי ים על הסלע. מובן שגם גבר יכול למלא את התפקיד למול דמויות נשיות, כל המאפיינים מתאימים באתה המידה. לסיכום השימוש בנבלים הגדולים באמת צריך להיות מושכל. בחלק מהמקרים מומלצת חשיפה הדרגתית, זריעת רמזים מקדימים ובניית מתח לקראת המפגש הראשוני, בו רואים רק טפח מעוצמתו ומידת האכזריות של הנבל. אז מתחיל המרדף, הקבוצה את הנבל והנבל את הקבוצה. שחקו את נבל עד קצה גבול יכולתו, נצלו את כל המשאבים והיצירתיות שאמורים לעמוד לרשותו והפכו אותו לאויב ראוי כך שכל מפגש עמו עלול להיות קטלני לקבוצה. אויב שכזה תמיד יבחר את שדה הקרב שלו ואת הזמן המתאים מבחינתו, הדמויות יצטרכו לעבוד קשה כדי לשלול ממנו את היתרון מזה. דבר נוסף, חבל לבזבז נבל טוב באמת, בד"כ הוא יהיה חכם מספיק כדי לברוח ברגע שהוא מאבד סיכוי לנצח. מובן שכמה מפגשים מאוחר יותר הוא יחזור והפעם זה יהיה קשה יותר… נבל או קבוצת נבלים בנויה היטב, יכולים להוות את הגרעין לרצף הרפתקאות מעניין. פשוט משתמשים במטרות ובדרכי הפעולה שהגדרנו להם, מה שנשאר להוסיף זה את הנסיבות של האירוע הפעם. כלומר, אנחנו יודעים מה הגוק'ר רוצה ואיך הוא אוהב לעבוד רק צריך להחליט שבסוף השבוע הבא נשיא ארה"ב מגיע לביקור בגוטם סיטי ויש לנו הרפתקה.