בריאת העולם – יום הדין מאת: אבי סבג "ראיתי חיה עולה מין הים, עשר קרניים לה ושבעה ראשים. על קרניה עשרה כתרים ועל ראשיה שמות גידופים. והחיה אשר ראיתי דומה לנמר, רגליה כרגלי דוב ופיה כפי האריה. והתנין חלה נתן את כוחו ואת כיסאו ואת סמכותו… וכל הארץ השתוממה אל החיה. הם השתחוו לתנין מפני שנתן השלטון לחיה והשתחוו לחיה באמרם 'מי כמו החיה? ומי יכול להלחם עימה?'" התגלות יב, יג בראנו את העולם, יצרנו את כוחות המושלים בו על כל גוניהם, הגדרנו את מטרותיהם המרכזיות ושלבנו אותם לכדי מכלול אחד. אכלסנו את המרחב בבני התמותה, עיצבנו את תרבויותיהם, חילקנו אותם לעמים ובנינו בעבורם מדינות. בעצם, סיימנו את עיקר העבודה של בניית עולם המערכה – בניית הרקע והמיתולוגיה. השלב הבא הוא בניית המערכה עצמה כלומר בניית הרצף העלילתי שיתרחש על רקע המיתולוגיה זו, הסיפור אותו ישחקו הדמויות ויחוו השחקנים. השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם, לפני אפילו לחשוב על רעיונות, האם מה מידת ההמשכיות של המערכה? האם מדובר באפיזודות קצרות יחסית, מנותקות אחת מהשניה שפשוט מתרחשות באותו עולם, בדומה לרוב סדרות הטלוויזיה, או שיש רצף עלילתי אחד ארוך ומתמשך הנשזר לאורך כל המערכה, כפי שנפגוש ברוב ספרי הפנטזיה. ההבדלים בין שתי הרמות תהומיים ומשפיעים על אופן יצירת המערכה. במאמר זה בחרתי לדון ביצירת המערכה המתמשכת והרציפה, גם מפני שבעיני זו המערכה שקשה יותר לבנות נכון וגם מפני שלדעתי זה הסוג המהנה יותר והמתאים יותר לרוב משחקי התפקידים. אם זה אכן סוג המערכה שאתם מחפשים עליכם להקדיש את המחשבות הראשונות להגדרת הרעיון המרכזי סביבו תבנה העלילה. גם כאן, כמו כנראה בכל דבר, יש כמה גישות שונות ומנוגדות. יש המתחילים פשוט בהתחלה כלומר מכנים מראש את הרקע לשנים שלושה מפגשים הראשונים ומתחילים לשחק. אחרים, מתחילים מאיזשהו אירוע חשוב באמצע הדרך כלומר משהו שנמצא עדיין בעתיד הדמויות אבל העלילה כנראה תמשך הרבה אחריו. הגישה שאציג פה תהיה עקבית לזו שסקרתי במאמר על בניית הכוחות הפועלים ותתחיל דווקא מהסוף. לשיטתי, הדבר הראשון שנבנה תהיה סצנת הסיום או האירוע המסכם את המערכה. היתרון בכך הוא ברגע שקבענו כיצד תסתיים המערכה קל לנו לקבוע את המטרות של כל הגורמים המעורבים בעלילה ולכן נוח ליצור רצף הגיוני ועקבי. כולם מונעים ע"י אינטרסים החל מהאדם הבודד ודרך תאגידי הענק וכלה באדירים שבאלים. האירוע המסכם כמעט תמיד יהיה רגע של התנגשות בין כמה כוחות מנוגדים וברגע שנקבע אותו נוכל לחלק את העולם לקבוצות אינטרסים על פי התוצאה אותה כל גורם מעונין להשיג. חלוקה זו תאפשר לנו ליצור עימותים בין הכוחות השונים הנובעים מתוך מטרות הגיוניות ולא באופן אקראי. נוכל גם להחליט מי מהכוחות בכלל מודע לאותו אירוע סופי. אם כן, כמה הם יודעים? מה מתוך זה נכון? מוטיב מרכזי יכול להיות התגלית שבכלל מתרחש משהו כל כך הרי גורל. קבוצות שמודעות לעניין יכולות להתחיל לפעול כדי להשיג את מטרותיהן. קבוצות שחושות שמשהו חשוב עתיד לקרות יכולות להתחיל לחקור וללמוד. מי מהקבוצות מודעות לקיומן של האחרות? מה הם יודעות על אופיין או מטרותיהן? בהתאם לכך ינקטו צעדי הנגד המאבקים בין הקבוצות. למעשה, אותה החלטה ראשונית על האירוע המסכם יוצר בעברנו בקלות את הציר המרכזי של המערכה, את הכיוון המרכזי אליו העלילה מתקדמת ואת הפעילות שיעשה כל גורם משמעותי בעולם לאורך ציר הזמן. העיקרון הזה נראה אולי טבעי למערכת קונספירציה מודרנית אבל למעשה הוא מתאים כל ז'אנר או סגנון מפני שכפי שציינתי קודם, כולם מונעים ע"י אינטרסים וכולם צריכים בסיס מסוים של ידע כדי לפעול. כך נוכל לשמור הגיון פנימי, שהוא כמעט תמיד מטרה חשובה במערכה. החלטה הבאה היא מה היקף המערכה, כעיקרון אני מכוון בעיקר לאירועים מרכזיים יחסית בעלי השפעה לאומית לפחות, כלומר דברים החורצים את גורלה של מדינה. למרות זאת ניתן להשתמש באותה לוגיקה גם למערכות הסדר גודל קטן יותר אך לעולם לא פחות ממטרופולין. מלבד זאת האירוע צריך להתאים לסוג הז'אנר ולאווירה אותה אנו מעונינים ליצור ואולי חשוב מכול למידת החשיפה הכללית שלו. כלומר האם זה אירוע מהסוג שכל אם בעולם ידע על התרחשותו או משהו שיתרחש מאחורי דלתיים סגורות במרתף נידח. Last stand (הקרב הסופי?) המלחמה היא מוטיב מרכזי במערכה זהו האירוע המסכם שלה. צבאות גדולים שוטפים את העולם או את אזור ההתרחשות ומתכתשים בניהם בקרבות אדירים. עלינו לבחור את זירת הקרב הסופי ואת הצבאות שיתייצבו משני צדי המתרס. כשחקני תפקידים התמונות הראשונות שקופצות לנו לראש כרגע הם מאבקים בין צבאות האור והחושך במערכת פנטזיה קלאסית או כוחות החוק לעומת כוחות התוהו אם קראנו קצת מייקל מורקוק אבל למעשה המוטיב הזה מתאים לכל תקופה. האם מלחמות העולם לא הוכרעו המספר קרבות מרכזיים שהכתיבו את מהלך ההיסטוריה וקבעו את עתיד העולם. מלחמת העולם השניה לדוגמה הוכרעה בשלושה קרבות מרכזיים (אם אני עדיין זוכר משהו משיעורי היסטוריה) קרב מידווי, קרב סטלינגרד, וקרב על עלמיין. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שכאלה. מובן שסיום בסגנון הזה מתאים למערכה בה המאבק גלוי, וקנה המידה מערב לפחות כמה מדינות או ערי מדינה. רגע שיצרנו את אותו קרב סופי אנחנו כבר יודעים המון על מהלך המלחמה כולה, מפני שמיקומו הגיאוגרפי קבע את מידת ההצלחה של הצדדים היריבים וההחלטה על הגורמים שירכיבו את הצבאות סידרה עברו את יחסי הכוחות בעולם. מובן שחשוב להשאיר נושאים פתוחים כדי לאפשר לדמויות חופש פעולה. לדוגמה צבא מסויים עשוי ללחום לטובת כל אחד מהצדדים ומעשיהם של הדמויות יקבעו את הדגל תחתיו יתייצב. הרעיון הזו יושם באין ספור ספרי פנטזיה החל מחולית וכלה ברומח הדרקון. הזימון אירוע סופי קלאסי. אחת הקבוצות מעונינות ליצור קשר עם ישות על טבעית אדירה, להכניס אותה המציאות שלנו ולהשיג באמצעותה כוח השפעה ושליטה. אירוע כזה יכתיב מערכה בה הסודיות היא מוטיב מרכזי, הקסם והמיסטיקה הם כוחות משמעותיים והידע העתיק הוא המפתח להצלחה. זה יהיה עולם של דתות, כתות סודיות או קוסמים רבי עוצמה הנאבקים זה בזה. הכוחות יפלגו בין הקבוצות השונות המעונינות בזימון למטרותיהן, יתכן יש כמה גורים מעונינים לזמן את הישות ולשלוט בה, לקבוצות המעונינות למנוע את התרחשותו. כאן יש משמעות מרכזית למודעות של הגורמים המרכזיים לכוונות לזימון. מי יודע שבדיוק בעוד חודש, כפי שקורה רק פעם ב 777 שנים, הכוכבים מסתדרים במבנה המבטל את מחיצות המציאות ומאפשר גישה אל מימדי השאול? בדרך כדי לבצע את טקס הזימון יש צורך באמצעים מסוימים או ידע מסוים. מה הם אותם חפצי עוצמה או אותו ידע עלום שנחוצים לביצוע הטקס. לכן, סביר שחלק גדול המערכה יתבסס על כך שהגורמים השונים ינסו להשיג את כל אותם משאבים דרושים או למנוע את השגתם. גם כאן מיקומו של הטקס ותזמונו עשויים להיות בעל משמעות (אז בשביל זה בנו את סטונהנג' !?) ולהשפיע על מהלך המערכה. רעיון הזימון מתאים למערכות פנטזיה, מאד מתאים למערכות אימה על גווניה השונים ומשתלב היטב עם מערכות אוקולטיזם. במידה ועשינו עבודה טובה בשלב בניית הכוחות הפועלים כל מה שעלינו לעשות הוא לבחור את אחד האלים או הישות העל טבעיות היותר מטורפות, לתת את מסגרת הזמן והמקום ולשסות את מאמיניו הנאמנים בעולם התמים והלא מודע לקצו המתקרב. דוגמאות טובות לרעיון נמצא במשנתו של לווקראפט. Brave new world (עולם חדש) לאחד מגורמי ההשפעה יש חזון מרחיק לכת של איך העולם צריך להראות. במסמכים ממשלתיים סודיים, על גבי לוח אבן עתיק או בספרי נבואה מסתוריים מוגדרים סדרי העולם החדש. יתכן והנאמנים לאותו רעיון יודעים בדיוק מה יהיה אופייה של החברה החדשה, מי שולט ומי נשלט, מי חופשי ומי נידון לעבדות מי לחיים ומי למוות. באותה מידה השחר החדש שיפציע עלול להפתיע את כולם ולהיות מאד שונה ממה שכולם דמינו בחלומותיהם או בסיוטיהם. מהותה של מערכה המבוססת על רעיון זה היא השינוי, תהליך אדיר הולך לעבור על העולם או לפחות על חלקים נרחבים ממנו ולשנות לחלוטין את מהלך ההיסטוריה, את איך שהמציאות נתפסת ואת משמעות החיים עצמם. שינוי זה יכול להיות ארצי ונורא כמו החזון של הרייך השלישי של היטלר. עולם נקי מגזעים נחותים, נקי מיהודים, שחורים, צוענים, עולם שכלו נמצא תחת שלטון הגזע הארי העליון. חזון שכזה יגרור עולם שלם ואולי אף יותר מכך, תלוי במערכה, למלחמה כוללת. באותה החזון עשוי להתחיל משאיפה כנה לעשיית טוב, להבטחת שגשוג ושיוון לכל. זו הייתה בדיוק הכוונה של הרעיון הסוציאליסטי, אך משהו השתבש מאד בדרך אל המטרה והתוצאה הייתה שלטון האימים של סטאלין, מותם של מיליונים ושנים של מלחמה קרה. יתכן וניתן יהיה לממש מטרה זו ע"י הפיכה שקטה יחסית, כמה חיסולים, תמרונים פוליטיים מחוכמים ובעיתוי הנכון ניתן יהיה להפיל שלטונות לא יציבים. מובן שגם כאן, פתוחה הדרך העקובה מדם של המלחמה. חזונות פחות ריאליסטיים עשויים לטפל בחזרת הקסם לעולם. כפי שנכתב בכרכים המתפוררים של כוהני הממלכות הנשכחות, הקסם, שבימיהם כופף את איתני הטבע למרותו של האדם עתיד לשוב ולחזור להיות חלק מההוויה האנושית. הרגע הנכון הגיע, ביצוע מדויק של הטקס יביא פתיחת השערים שננעלו לפני עידנים והאנרגיה הגולמית תשוב ותפעם באדמה.אולי הכוחות תמיד היו שם ורק הידע הוסתר מבני התמותה עד לרגע שיוכיחו שהם ראויים, אולי תמיד השינוי רק יתיר את הכבלים מידינו ויסיר את המחסום מענינו ונגלה, שוב מה אנחנו באמת? רעיון הפוך עשוי להיות לביא לקץ עידן הפנטזיה והקסם בעולם, לבשר את מותם של יצורי האגדות, ולהכין את הקרקע לבואו של האדם ושל עולמו החומרני. בעוד שהחזרת הקסם עשויה להיות מעשיהם של בודדים, שלבד הרחק מעני החברה עשו את המעשים וקבעו את התוצאה, הרי שמותו של עידן הקסם תמיד ילווה במלחמה אדירה שתגרור את כל רמות המציאות. מהאלים האדירים ועד אחרון הלוחמים כולם יושלכו לקרב אדיר שרק עוצמתו תהיה תפילת אשכבה ראויה לעולמם של גיבורי האגדות. שינוי יכול להתרחש גם בקנה מידה קטן יותר. מנהיג צעיר וכריזמטי הנולד לעם כבוש, מדוכא ונשלט עשוי לחלום על חופש, על שחרור המולדת ולהוביל את עמו למאבק שיחזיר להם את גאוותם. יתכן והוא משיח, שליח האל כמו משה רבנו או אולי סתם איש שלהט החופש בוער בדמו כמו לוויליאם וואלס בלב אמיץ. יתכן שהמטרה היא להפיל את השלטון הרודני הכופה על תושבי הארץ חיים של אימה וחשד. כל אלה התרחשו בהיסטוריה מספר פעמים, המהפכה הצרפתית היא דוגמה מצוינת. חשיפת האמת מציאות בה דברים אינם כפי שהם נראים, ידיים נעלמות מושכות בחוטים בלתי נראים ומכוונות את מהלך האירועים ורק יחידי סגולה המאוגדים בכתות נסתרות מכירים את סודות היקום. עולם בו בריתות חשאיות נכרתות בין הממשל לחייזרים, ניסויי שליטה במחשבות מבוצעים מידי יום על אזרחים חפים מפשע וכלי התקשורת נשלטים בידי תאגידים. יתכן והאמת גרועה הרבה יותר ומה שרואות עיננו אינו יותר מתפאורה או הסוואה מתוחכמת. מהות מערכה שכזאת תהיה כמובן, חשיפת האמת והאירוע הסופי יהיה הרגע בו תתגלה לעולם המציאות העירומה, ללא כל מניפולציות, עיוותים או הסתרה. הרגע בו יפתחו עיניה של החברה, האזרחים והשלטונות. לחילופין, יתכן והגאולה תהיה אישית הרבה יותר והאמת תתגלה רק לעיני השחקנים והם יהיו היחידים ליהנות מהידיעה. במערכה שכזו לידע משמעות עצומה וברגע שגילית את הסוד הנכון חייך משתנים לבלי הכר. Kult היא דוגמה למערכה במבוססת על חשיפת האמת ברמה האישית. בני האדם הם למעשה אלים שנכלאו ע"י מלאכים בתוך האשליה אותה כולנו מכנים "מציאות". מי שמצליח לפרוץ את גבולות השקר ולראות את הדברים כפי שהם משיג בחזרה את אלוהותו. מערכה המבוססת על העל הסרט מטריקס, בו כל המציאות בה אנו חיים היא למעשה הדמיית מחשב המוזנת למוחותנו תהיה בסיס מעולה למערכת בה חשיפת האמת צריכה להיות כללית. מטרתנו תהיה לנתק את האנשות מהמטריקס ולהחזיר אותה לחיים בעולם האמיתי. ניתן לבסס כמעט כל מערכת קונספירציה על אירוע מסוג זה. היום בו הקבוצה החשאית שניהלה את העולם מזה 150 שנים נחשפת לעין הציבור, מוצגות הוכחות הקושרות אותה למניפולציות שונות, יהיה היום בו היא תחדל להתקיים. היום בו מאלדר יגלה מה באמת קרה לאחותו, ישיג הוכחות חד משמעיות בדבר הקשר של הממשלה עם החייזרים יהיה היום בו הקונספירציה תחוסל. התחלה מהסוף מאפשרת לנו כמנחים נוחות עצומה ביצירת העלילה הן בשלבי התכנון המוקדם והן באלתורים במהלך פגישת המשחק. האירוע המסכם מכניס מידה גדולה של הגיון פנימי לרצף העלילתי מפני שלכולם יש מטרה ברורה לאורה הם פועלים ואינטרסים המכתיבים את צעדיהם. סקרתי את הסוגים העיקריים של האירועים המסכמים כאשר תחת כל כותרת ניתן ליצור אין ספור וריאציות שונות וכמובן ניתן לחשוב על אפשרויות נוספות. בחירה נכונה של אירוע מסכם תהיה כוח מניע למערכה ותאפשר קידום מהיר של העלילה. מצד שני אסור לנו להחליט מראש על תוצאות הקונפליקט, כלומר בבניית האירוע המסכם רק נפגיש את הכוחות היריבים או נחליט על "מגרש המשחקים" בו יתנהל הקרב האחרון אבל לעולם לא נקבע את תוצאתו. אף אחד לא אוהב מקרים אבודים ושחקנים חייבים להרגיש שלמרות הכול הם עדיין מצליחים להשפיע, ולו במעט, על גורלם. יום הדין קרב, האם אתם מוכנים?