Demon Times - מגזין מקוון למשחקי תפקידים

האזרח הישראלי, מהרגע שבו הוא נולד, נקשר לגלגל עינויים, מנטלי ואף פיסי, שמתגלגל ומתגלגל באיטיות עד שכל הקישקה יוצא החוצה.

הבחירות הבאות עלינו פעם בשנתיים, בזמן האחרון, מבטיחות לסובל (כל פעם מחדש) שהוא יקום ליום חדש בו האיש עם הברדס יעזוב את ידית המתיחה והחוליות בעמוד השדרה אולי אפילו יחזרו למקומן- והוא יוכל לקום וללכת, להתחיל לחיות כמו בן אדם.

הבחירות האחרונות, לעומת זאת, לא הבטיחו הרבה, לא שלום ולא בטחון, לא מצב כלכלי יותר טוב, לא יחסים טובים יותר עם אירופה, אף אחד לא הבטיח ליצור מקומות עבודה חדשים, הדולר כנראה לא ירד, האינפלציה כנראה תמשיך לעלות, הגידול הריאלי כנראה ימשיך להיות שלילי, המדינה תמשיך לנגוס מהפנסיה של הזקנים, הנכים עדיין לא יקבלו תקצוב הולם ולא יתמכו על ידי גורמי שלטון, המסים לא ירדו, תשואה בעבור כספינו לא נראה בשום תחום, האוויר בחיפה עדיין יהיה מסרטן, הפקקים של תל אביב לא יפתרו, פיגועים לא יפסקו, הקומנדו ימשיך לצלול בקישון, ההיי טק לא ירים עוד ראשו בגאון והמוחות עדיין יברחו מהמדינה אלא אם כן עתודה שיעבדה אותם קודם.

נראה כאילו האזרח הישראלי נולד איש גומי או איזשהו סוג של פולימר משיך כי היקף הצרות שהישראלי חושב עליהן בזמן שהוא הולך לישון מתגמדות, כנראה, רק לצד הצרות בסיירה ליאון ובזאיר.

מה התפקיד של דימונס בכל המערכת הפוליטית- כלכלית- נפשית? להגיע כל תחילת חודש ול"כפכף" קצת את איש העינויים, להציג לך, בעוד אתה צורח מכאבים ומתחנן שהגידים עוד לא אמרו שלום אחד לשני, את הגליון החודשי שלמרות שלפעמים גם הוא עינוי כשלעצמו, בדרך כלל הוא עושה קצת טוב על הפיקות המופרדות בברכיים או עצם האטלס שיצאה החוצה.

מי יודע אולי יום אחד אפילו איש העינויים יקח את הגליון וילך לקרוא בשירותיים את גליון דימונס המודפס... אולי הוא אפילו יאהב את זה ויהפך להיות שחקן תפקידים.

כן בטח, והשקל הוא מטבע יציב.

בגליון הנוכחי הצוות התרחב מעט ואתם יכולים את השמות החדשים בתחתית העיתון, כרגיל. המעצב הראשי, גוני הפך את שמו לג'וני, שימו לב לתיקון. לצוות העורכים לשונית הצטרפה אשת מרובת השמות, שירי מולוט בן-סער ואנו מקווים שבזה יגמרו שגיאות הכתיב המעיקות והכאילו-שגיאות היותר מעיקות ("ערגול").

הגליון הנוכחי מתאפיין בבריחה מוחלטת מהמציאות ובין מפלצות סקוטיות, ערים דמיוניות, שיקויים, ננסקים, מורגנים, חלומות ואנשים שחושבים שהם דרואידים טור העורך שלי נשאר המקום השפוי, כמעט היחיד, בגליון- אני מציע שתתענגו עליו.

זהו,
נ.ב
תודה לבנק ישראל שכל יום גוזל עוד טיפה מערכו של הארנק שלי.

אמיר איתן